The contents of this article have not been added to the Chabad.org library yet.
We have a dedicated team of content editors adding new content on a regular basis. If there is an article that you can not get to today, you will probably be able to get to it soon. Please try again in a few days.
| שבת | י שבט | (תש"ג) |
| שיעורים: | חומש: בא, שביעי עם פירש"י. | |
| תהלים: נה-נט. | ||
| תניא: פרק יט. ולתוספות - בלב כלל. | ||
תו"א [תורה אור] ד"ה [דבור המתחיל] למען תהי'[ה] סוף סעיף המתחיל אמנם, "לא ישבות יומם מלראות" צ"ל [צריך להיות] "לא ישבות יומם ולילה מלרצות".
אמי זקנתי (הרבנית מרת רבקה נ"ע )[נשמתה עדן] בהיותה כבת שמונה עשרה שנה - בשנת תרי"א - חלתה, וציוה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה, אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו"ר [אדננו מורנו ורבנו] הצ"צ [הצמח צדק], אמר לה: א איד דארף זיין געזונד און א בעל כח. אויף מצות שטייט וחי בהם, איז דער טייטש וחי בהם, מען דארף אריינבריינגען א חיות אין מצות. בכדי אז מען זאל קענען אריינבריינגען א חיות אין מצות, מוז מען זיין א בעל כח און זיין בשמחה. וסיים: דו דארפסט ניט זיין קיין ניכטערע. בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען. ובירכה באריכות ימים, - (נולדה בשנת תקצ"ג ונפטרה י' שבט תרע"ד).-
מאמר זה אמר אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] לאחד על יחידות, והוסיף: און מען דארף עס טאן בשמחה.
