1 Capítulo diario (solo hebreo)

אכָּל הָאוֹכֵל מִן הַפֶּסַח אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָא בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֵּאָכֵל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב, מו). וְהוּא שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחוּץ - שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ, כַּשַּׁבָּת; לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וְהַנָּחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת.

וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בַּפֶּסַח, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן נִפְסַל.

מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים; וּמִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ; וְהָאֲגַף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא עֹבִי הַפֶּתַח - כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַכּוֹתָלִים, כְּלִפְנִים. הַגַּגִּים וְהָעֲלִיּוֹת, אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת.

בבְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה - נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה, וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה אוֹ בְּשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם - שֶׁהַכֹּל כִּטְרֵפָה, וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.

אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ - חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר: כָּל שֶׁבִּפְנִים יֵאָכֵל, וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. וְכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם - חוֹתֵךְ בַּקּוֹפִיץ, אִם הָיָה שְׁאָר קֳדָשִׁים; וְאִם הָיָה פֶּסַח שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם, קוֹלֵף עַד הַפֵּרֶק, וּמִפֵּרֶק הָאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֵּרֶק, וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ.

גשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד - צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר "מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב, מו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילַּךְ וְאוֹכְלִין וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילַּךְ וְאוֹכְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֹרָבִים.

דהָיוּ הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת - כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג, קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחְזִיר אֶת פָּנָיו, עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶׁבְּפִיו: שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לְכַּלָּה לְהַחְזִיר פָּנֶיהָ מִבְּנֵי חֲבוּרָתָהּ, וְאוֹכֶלֶת - מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכֹל בִּפְנֵיהֶם.

השְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן, אֵינָן אוֹכְלִין. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן - אֵינָן אוֹכְלִין, עַד שֶׁתִּסְתַּלֵּק; שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת, וְאֵין נֶעְקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.

ובְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלוֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יָתֵר לֶאֱכֹל פִּסְחֵיהֶן וְלֹא בָאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה, אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל הַפְּסָחִים, וְחָזַר הַמְּעוֹרֵר לְכֻלָּן עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָאוּ - הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ, וְאֵין מַמְתִּינִים לַשְּׁאָר. וְאַפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִין אַחַר כָּךְ, וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכֹּל - אֵינָן מְשַׁלְּמִין לָהֶן דְּמֵי חֶלְקָם. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבָד, הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכֹל; אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין, אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ. אַפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבָד מִלֶּאֱכֹל - יֵצֵא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

זהַמַּאֲכִיל כְּזַּיִת מִן הַפֶּסַח, בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי, לְמוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְשָׂכִיר - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ"בֶן נֵכָר" (שמות יב, מג) הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר.

וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לַגּוֹי, אַפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר, שֶׁנֶּאֱמַר "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מה).

חעָרֵל שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח). וּ"בוֹ" הוּא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר.

טכְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח, כָּךְ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מד). כֵּיצַד? קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח - הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן.

וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח, וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה? כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפָּאת אַחַר שְׁחִיטָה, אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר.