1 Capítulo diario (solo hebreo)

אמִתְנַדֵּב אָדָם וְנוֹדֵר עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר מִנְחָה מִמִּנְחוֹת נְסָכִים לְבַדָּהּ, מֵאֵיזֶה מִין מִשְּׁלֹשֶׁת מִינֵי מִנְחוֹת נְסָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ.

וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה - מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג, לא).

בשְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין אוֹ נוֹדְרִין קָרְבָּן אֶחָד, עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים; אַפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת שֶׁל תּוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה, מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת. אֲבָל הַמִּנְחָה, אֵינָהּ בָּאָה בְּשֻׁתָּפוּת. וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן.

גהִנִּיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָּנָיו, וּמֵת - הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ.

דאֵיזֶה הוּא נֶדֶר וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה? הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה', אוֹ 'הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים', אוֹ 'הֲרֵי עָלַי מִנְחָה', אוֹ 'הֲרֵי דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עָלַי עוֹלָה' אוֹ 'שְׁלָמִים' - זֶה הוּא הַנֶּדֶר.

אֲבָל הָאוֹמֵר 'בְּהֵמָה זוֹ' אוֹ 'דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה' אוֹ 'שְׁלָמִים', אוֹ 'הֲרֵי הָעִשָּׂרוֹן הַזֶּה מִנְחָה' - זוֹ הִיא נְדָבָה.

המַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת? שֶׁהַנּוֹדֵר, אִם הִפְרִישׁ קָרְבָּנוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב - חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב כְּמוֹ שֶׁנָּדַר; וְהַמִּתְנַדֵּב וְאָמַר 'זוֹ', אִם מֵת אוֹ נִגְנַב - אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

והָאוֹמֵר 'דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה', וּ'דְמֵי בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן', וּמֵת הַשּׁוֹר, וְנָפַל הַבַּיִת - חַיָּב לְשַׁלֵּם. אָמַר 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא אֶתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ', אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ.

זכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת, אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ', וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה - לֹא יָצָא. 'שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה', אִם הִקְרִיבָהּ בַּמִּקְדָּשׁ - יָצָא. הִקְרִיבָהּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת, יָצָא. הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר עוֹלָה, עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ; וְעָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ.

וְכֵן אִם אָמַר 'הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנַת שֶׁאֲגַלַּח בְּבַיִת זֶה', אִם גִּלַּח שָׁם - יָצָא. הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר לְצַעֵר עַצְמוֹ, וַהֲרֵי צִעֵר עַצְמוֹ, וְאֵינָהּ נְזִירוּת.

חחַטָּאת וְאָשָׁם אֵינָן בָּאִין אֶלָא עַל חֵטְא, וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי חַטָּאת' אוֹ 'אָשָׁם', אוֹ שֶׁאָמַר 'הֲרֵי זוֹ חַטָּאת' אוֹ 'אָשָׁם' - לֹא אָמַר כְּלוּם.

הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, וְאָמַר 'הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי' אוֹ 'לַאֲשָׁמִי', אוֹ 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ לְחַטָּאתִי' אוֹ 'לַאֲשָׁמִי' - דְּבָרָיו קַיָּמִים.

טהָאוֹמֵר 'קָרְבַּן מְצֹרָע זֶה' אוֹ 'יוֹלֶדֶת זוֹ עָלַי': אִם הָיָה אוֹתוֹ מְצֹרָע אוֹ הַיּוֹלֶדֶת עֲנִיִּים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָנִי; וְאִם הָיוּ עֲשִׁירִים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָשִׁיר, אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹדֵר עָנִי.

יהָאוֹמֵר 'חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וְעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו שֶׁל פְלוֹנִי עָלַי', אִם רָצָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי - הֲרֵי זֶה מַנִּיחוֹ לְהַקְרִיבָן עַל יָדוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ.

רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ, וְלֹא רָצָה בִּשְׁעַת הַקְרָבָה אֶלָא חָזַר בּוֹ: בָּעוֹלָה וּבַשְּׁלָמִים - מַקְרִיבָן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה עַתָּה, שֶׁהֲרֵי רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה; אֲבָל בַּחַטָּאת וְאָשָׁם - לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

יאהָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶן נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה' - חַיָּב בְּכֻלָּן. 'כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִין' - לֹא נִתְחַיֵּב כְּלוּם.

'הֲרֵי עָלַי כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִין', הֲרֵי זֶה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. וְכָל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן, כְּקָרְבָּן.

יבאֵין הַנּוֹדֵר וְלֹא הַמִּתְנַדֵּב חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוּ שָׁוִין. כֵּיצַד? הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה', וְאָמַר 'שְׁלָמִים', אוֹ שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר 'הֲרֵי זוֹ עוֹלָה', וְאָמַר 'שְׁלָמִים' - לֹא אָמַר כְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לִנְדֹּר 'בָּעוֹלָה', וְאָמַר 'קָרְבָּן', לִנְדֹּר 'בְּחֶרֶם', וְאָמַר 'הֶקְדֵּשׁ' - דְּבָרָיו קַיָּמִים; שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן, וְהַחֶרֶם הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה.

בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, אֶלָא אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם - חַיָּב. כֵּיצַד? גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁזּוֹ עוֹלָה אוֹ שֶׁיָּבִיא עוֹלָה - הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ" (שמות לה, ה) - בִּנְדִיבַת הַלֵּב יִתְחַיֵּב לְהָבִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה מִנִּדְרֵי קֳדָשִׁים וְנִדְבוֹתָן.

יגאֶחָד נְדָרִים וּנְדָבוֹת, עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן מֵעֲרָכִים וְדָמִים וּמַעַשְׂרוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים - מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיָּבִיא הַכֹּל בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" (דברים יב, ה-ו) - כְּלוֹמַר, בְּעֵת שֶׁתָּבוֹא לָחֹג, תָּבִיא כָּל מַה שֶׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ וְתִתֵּן כָּל חוֹב שֶׁעָלֶיךָ, לְשָׁם.

הִגִּיעַ הָרֶגֶל וְלֹא הֵבִיא - הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה.

עָבְרוּ עָלָיו שָׁלוֹשׁ רְגָלִים וְלֹא הִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּדַר אוֹ הִתְנַדֵּב, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן הָעֲרָכִים וְהַחֲרָמִים וְהַדָּמִים - הֲרֵי זֶה עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" (דברים כג, כב) - אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לַאו זֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

ידהִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי רְגָלִים וְנָפַל בָּהּ מוּם וּפְדָאָהּ עַל גַּב בְּהֵמָה אַחֶרֶת - אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאַחֶרֶת שָׁלוֹשׁ רְגָלִים. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה עוֹבֶרֶת בְּבַל תְּאַחַר, אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֵינוֹ עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר.

טוכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלוֹשׁ רְגָלִים - לֹא נִפְסְלוּ, אֶלָא מַקְרִיבָן וּכְשֵׁרִים. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אַחַר הַשָּׁלוֹשׁ רְגָלִים, הוּא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר, וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד עַד שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה.

טזאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א, ג), כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. בֵּין שֶׁנָּדַר וְלֹא הִפְרִישׁ בֵּין שֶׁהִפְרִישׁ וְלֹא הִקְרִיב - כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב.

יזכָּל חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א, ג) - כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר 'רוֹצֶה אֲנִי'.

אֲבָל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת - אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן; הוֹאִיל וְהֵם מְעֻכְּבֵי כַּפָּרָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא יִפְשְׁעוּ וְיַשְׁהוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. חוּץ מֵחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעַכַּבְתּוּ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן - שֶׁמָּא יְאַחֵר אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ.