11Dios le habló a Moshé, diciéndole que |
|
יאוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: |
12les hablara a los israelitas y les dijera: [Ésta es la ley] si la mujer de cualquier hombre cae bajo la sospecha de cometer adulterio y serle infiel a su esposo. |
|
יבדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָֽעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל: |
|
|
אִישׁ אִישׁ כִּֽי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.
מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה:
|
|
|
אִישׁ אִישׁ.
לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁתַּיִם – בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה:
|
|
|
כִּֽי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא "כִּי תִשְׂטֶה" תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):
|
|
|
וּמָֽעֲלָה בוֹ מָֽעַל.
וּמַהוּ הַמַּעַל? ושכב איש אתה:
|
13Un hombre puede haber yacido con ella carnalmente, manteniéndolo oculto de su esposo, y pueden haber actuado secretamente de modo que no pudiera haber testigo alguno contra [la mujer]. [La mujer] no fue violada. |
|
יגוְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֘ שִׁכְבַת־זֶ֒רַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵֽעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה: |
|
|
וְשָׁכַב אִישׁ.
פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (ספרי):
|
|
|
אֹתָהּ שִׁכְבַת־זֶרַע.
שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (כְּמַעֲשֶׂה בִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ):
|
|
|
וְנֶעְלַם מֵֽעֵינֵי אִישָׁהּ.
פְּרָט לְסוּמָא, הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (ספרי):
|
|
|
וְנִסְתְּרָה.
שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה:
|
|
|
וְעֵד אֵין בָּהּ.
הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוטה ד'):
|
|
|
וְעֵד אֵין בָּהּ.
בְּטֻמְאָה, אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לִסְתִירָה (שם ב'):
|
|
|
נִתְפָּֽשָׂה.
נֶאֶנְסָה, כְּמוֹ "וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כ"ב):
|
14[Éste es un caso en que] el hombre [había previamente] expresado sentimientos de celos contra su mujer, y ella entonces [puede haber sido] contaminada. [No obstante], puede haber expresado tales sentimientos de celos contra su mujer, y ella [puede no haber sido] contaminada. |
|
ידוְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אֽוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה: |
|
|
וְעָבַר עָלָיו.
קֹדֶם לַסְּתִירָה:
|
|
|
רֽוּחַ־קִנְאָה וקנה.
פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה, שֶׁמַּתְרֶה בָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי:
|
|
|
וְהִוא נִטְמָאָה אֽוֹ־עָבַר עָלָיו וגו'.
כְּלוֹמַר הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו:
|
15[La ley es] que el hombre debe traer [a su mujer] al sacerdote. Cuando la traiga, debe asimismo traer un sacrificio para ella consistente en 1/10 efá de harina de cebada. No verterá aceite sobre él, ni pondrá incienso sobre él, puesto que es una ofrenda de celos. Es una ofrenda recordatoria para recordar el pecado. |
|
טווְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֘ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָֽאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֹֽן: |
|
|
קֶמַח.
שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת:
|
|
|
שְׂעֹרִים.
וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד):
|
|
|
לֹֽא־יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן.
שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַחֹשֶׁךְ:
|
|
|
וְלֹֽא־יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה.
שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד'), וְהִיא פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן:
|
|
|
כִּֽי־מִנְחַת קְנָאֹת הוּא.
הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר:
|
|
|
מִנְחַת קְנָאֹת.
מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי):
|
16El sacerdote traerá [a la mujer] y la hará ponerse de pie delante de Dios. |
|
טזוְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ הַכֹּהֵ֑ן וְהֶֽעֱמִדָ֖הּ לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: |
17El sacerdote tomará agua santificada en un cuenco de arcilla. [También] tomará algo de tierra del suelo del Tabernáculo y la pondrá en el agua. |
|
יזוְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם: |
|
|
מַיִם קְדשִׁים.
שֶׁקָּדְשׁוּ בַכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר, תִּבָּדֵק בּוֹ:
|
|
|
בִּכְלִי־חָרֶשׂ.
הִיא הִשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִדָּה בְזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט'):
|
18El sacerdote pondrá a la mujer de pie delante de Dios y le descubrirá el cabello. Pondrá sobre las manos de ella la ofrenda recordatoria, la ofrenda de celos. En la mano del sacerdote estará el agua amarga portadora de maldición. |
|
יחוְהֶֽעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֘ לִפְנֵ֣י יְהוָֹה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִֽהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַֽמְאָֽרְרִֽים: |
|
|
וְהֶֽעֱמִיד הַכֹּהֵן וגו'.
וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח'):
|
|
|
וּפָרַע.
סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כתובות ע"ב):
|
|
|
לִפְנֵי ה'.
בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוטה ז'):
|
|
|
וְנָתַן עַל־כַּפֶּיהָ.
לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שם י"ד):
|
|
|
הַמָּרִים.
עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שם כ'):
|
|
|
הַֽמְאָֽרְרִֽים.
הַמְחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כ"ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם "לִיטַיָּא" אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא" — שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ:
|
19El sacerdote le administrará un juramento a la mujer, diciéndole: “Si un hombre no ha yacido contigo, y no has cometido adulterio de modo de estar contaminada para tu esposo, este agua amarga portadora de maldición no te dañara. |
|
יטוְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָֽרְרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: |
|
|
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ וגו'.
וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי, הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי, שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (שם י"ז; שבועות ל"ו; סנהדרין ל"ג):
|
20Mas si has cometido adulterio contra tu esposo y te has contaminado, y si un hombre fuera de tu esposo ha tenido coito contigo…”. |
|
כוְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכָבְתּ֔וֹ מִבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ: |
|
|
וְאַתְּ כִּי שָׂטִית.
כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:
|
21[En este punto] el sacerdote le administrará a la mujer [la parte de] el juramento que contiene la maldición. El sacerdote le dirá a la mujer: “[En tal caso], Dios te convertirá en maldición y juramento entre tu pueblo, causando que tus órganos sexuales se rompan y tu vientre estalle. |
|
כאוְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶת־הָֽאִשָּׁה֘ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָֽאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהוָֹ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהוָֹ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה: |
|
|
בִּשְׁבֻעַת הָֽאָלָה.
שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה:
|
|
|
יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה.
שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ — "יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית":
|
|
|
וְלִשְׁבֻעָה.
שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ —"אִם לֹא יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית", וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי" (ישעיהו ס"ה), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ וְגוֹ'" (בראשית י"ב), "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (שם מ"ח):
|
|
|
אֶת־יְרֵכֵךְ.
בִּקְלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁבָּהּ הִתְחִילָה בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה (סוטה ח'):
|
|
|
צָבָֽה.
כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה:
|
22Esta agua portadora de maldición entrará en tu cuerpo y causará que tu vientre estalle y tus órganos sexuales se rompan”. La mujer responderá: “Amén. Amén”. |
|
כבוּבָ֠אוּ הַמַּ֨יִם הַֽמְאָֽרְרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ בְּמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָֽמְרָ֥ה הָֽאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן | אָמֵֽן: |
|
|
לַצְבּוֹת בֶּטֶן.
כְּמוֹ לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות י"ג), "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א'), וְכֵן "לַנְפִּל יָרֵךְ" — לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ:
|
|
|
לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ.
בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֶלֶת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (סוטה כ"ח):
|
|
|
אָמֵן אָמֵֽן.
קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שם י"ח):
|
23El sacerdote entonces escribirá estas maldiciones en un pergamino, y disolverá [el escrito] en las aguas amargas. |
|
כגוְ֠כָתַ֠ב אֶת־הָֽאָלֹ֥ת הָאֵ֛לֶּה הַכֹּהֵ֖ן בַּסֵּ֑פֶר וּמָחָ֖ה אֶל־מֵ֥י הַמָּרִֽים: |
24Entonces le hará beber a la mujer las aguas amargas portadoras de maldición, y las aguas portadoras de maldición comenzarán a hacer efecto. |
|
כדוְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַֽמְאָֽרְרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָֽרְרִ֖ים לְמָרִֽים: |
|
|
וְהִשְׁקָה אֶת־הָאִשָּׁה.
אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַתְּחִלָּהּ מַקְרִיב מִנְחָתָהּ, אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה יָבֹאוּ בָהּ לְמָרִים; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ, מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? תַּלְמוּד לוֹמָר ובאו בה — בְּכֻלָּהּ, אִ"כַּ מַה תַּלְמוּד לוֹמָר בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (ספרי):
|
|
|
לְמָרִֽים.
לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים:
|
25El sacerdote tomará la ofrenda de celos de la mujer, y agitará la ofrenda según los movimientos prescritos delante de Dios, acercándola al altar. |
|
כהוְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֔ה אֵ֖ת מִנְחַ֣ת הַקְּנָאֹ֑ת וְהֵנִ֤יף אֶת־הַמִּנְחָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֔ה וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ: |
|
|
וְהֵנִיף.
מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן:
|
|
|
וְהִקְרִיב אֹתָהּ.
זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (סוטה י"ד):
|
26De este modo después de que le haga a la mujer beber el agua, el sacerdote sacará la porción rememorativa de la ofrenda de harina y la quemará sobre el altar. |
|
כווְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָֽאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם: |
|
|
אַזְכָּרָתָהּ.
הוּא הַקֹּמֶץ, שֶׁעַל יְדֵי הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָאָה לְזִכָּרוֹן לְגָבוֹהַּ (ספרי):
|
27Cuando la mujer beba el agua, si ha sido contaminada e infiel a su esposo, el agua portadora de maldición entrará en su cuerpo para envenenarla, causando que su vientre estalle y sus órganos sexuales se rompan. La mujer será una maldición entre su pueblo. |
|
כזוְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָֽיְתָ֣ה אִם־נִטְמְאָה֘ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַֽמְאָֽרְרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָֽבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָֽפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָֽיְתָ֧ה הָֽאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ: |
|
|
וְהִשְׁקָהּ אֶת־הַמַּיִם.
לְרַבּוֹת, שֶׁאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי (ספרי; סוטה כ'):
|
|
|
וְצָֽבְתָה בִטְנָהּ וגו'.
אַף עַל פִּי שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵין בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט'):
|
|
|
וְהָֽיְתָה הָֽאִשָּׁה לְאָלָה.
כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל אָלִין בָּהּ:
|
|
|
בְּקֶרֶב עַמָּֽהּ.
הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר:
|
28No obstante, si la mujer está pura y no ha sido contaminada para su esposo, permanecerá incólume y quedará encinta. |
|
כחוְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרֳעָ֥ה זָֽרַע: |
|
|
וְאִם־לֹא נטמא הָֽאִשָּׁה.
בִּסְתִירָה זוֹ:
|
|
|
וּטְהֹרָה הִוא.
מִמָּקוֹם אַחֵר:
|
|
|
וְנִקְּתָה.
מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא ונזרעה זרע — אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, מֵעַתָּה יוֹלֶדֶת לְבָנִים:
|
29Ésta es [toda] la ley respecto de los celos para el caso en que una mujer cometa adulterio y se vuelva impura |
|
כטזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה: |
30o cuando un hombre sencillamente tenga un sentimiento de celos contra su mujer. Pondrá a la mujer de pie delante de Dios, y el sacerdote seguirá todo este procedimiento. |
|
לא֣וֹ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר תַּֽעֲבֹ֥ר עָלָ֛יו ר֥וּחַ קִנְאָ֖ה וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֑וֹ וְהֶֽעֱמִ֤יד אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֔ה וְעָ֤שָׂה לָהּ֙ הַכֹּהֵ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹרָ֖ה הַזֹּֽאת: |
|
|
אוֹ אִישׁ.
כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע" (שמות כ"א), כְּלוֹמַר אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ והעמיד את האשה.
|
31El hombre estará entonces libre de pecado, mas la mujer será castigada si es culpable. |
|
לאוְנִקָּ֥ה הָאִ֖ישׁ מֵֽעָוֹ֑ן וְהָֽאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֹנָֽהּ: |
|
|
וְנִקָּה הָאִישׁ מֵֽעָוֹן.
אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר "חַבְתִּי בְמִיתָתָהּ", נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ; דָּבָר אַחֵר: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר, וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (ספרי):
|
1Dios le habló a Moshé, diciéndole que |
|
אוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: |
2les hablara a los israelitas y les dijera: [Ésta es la ley] cuando un hombre o una mujer exprese un voto nazareo a Dios. |
|
בדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהוָֹֽה: |
|
|
כִּי יַפְלִא.
יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):
|
|
|
נֶדֶר נָזִיר.
אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:
|
|
|
לְהַזִּיר לה'.
לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:
|
3Debe separarse completamente del vino y el aguardiente de uva. No puede siquiera beber vinagre hecho de vino y aguardiente de uva. No beberá ninguna bebida de uva, y no comerá ninguna uva o pasas. |
|
גמִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֧מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַֽעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִֽיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל: |
|
|
מִיַּיִן וְשֵׁכָר.
כְּתַרְגּוּמוֹ "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק", שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן:
|
|
|
וְכָל־מִשְׁרַת.
לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם וְכָל מַשְׁקֶה; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים (שבת י"ז), נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִתּוֹ (נזיר ל"ד):
|
4Mientras sea un nazareo, no puede comer nada que provenga de la uva, desde sus semillas a su cáscara. |
|
דכֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵֽעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵֽחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל: |
|
|
חרצנים.
הֵם הַגַּרְעִינִין:
|
|
|
זָג.
הֵם קְלִפוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כְּעִנְבָּל בְּזוּג:
|
5Mientras esté bajo su juramento nazareo, ningún instrumento de corte tocará [el cabello sobre] su cabeza. Hasta que complete su término como nazareo a Dios, el cabello no cortado que crezca sobre su cabeza es sagrado. |
|
הכָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַֽעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַֽיהוָֹה֙ קָדֹ֣שׁ יִֽהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ: |
|
|
קָדֹשׁ יִֽהְיֶה.
הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, לְגַדֵּל הַפֶּרַע שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ (ספרי; תענית י"א):
|
|
|
פֶּרַע.
נָקוּד פַּתָּח קָטָן אַף שֶׁהוּא דָּבוּק לִשְׂעַר רֹאשׁוֹ — פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר, וּפֵרוּשׁ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר, וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כ"א), וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי; סנהדרין כ"ב):
|
6Mientras sea un nazareo a Dios, no puede tener ningún contacto con los muertos. |
|
וכָּל־יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ לַֽיהוָֹ֑ה עַל־נֶ֥פֶשׁ מֵ֖ת לֹ֥א יָבֹֽא: |
7No puede impurificarse ritualmente incluso cuando su padre, su madre, su hermano o su hermana muera, puesto que la corona nazarea de su Dios está sobre su cabeza. |
|
זלְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֗וֹ לְאָחִיו֙ וּלְאַ֣חֹת֔וֹ לֹֽא־יִטַּמָּ֥א לָהֶ֖ם בְּמֹתָ֑ם כִּ֛י נֵ֥זֶר אֱלֹהָ֖יו עַל־רֹאשֽׁוֹ: |
8Mientras sea nazareo, es santo para Dios. |
|
חכֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָד֥שׁ ה֖וּא לַֽיהוָֹֽה: |
|
|
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא.
זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, מִלִּטַּמֵּא לְמֵתִים (ספרי):
|
9Si una persona muere en su presencia súbitamente, y vuelve su cabeza coronada ritualmente impura, entonces, cuando se purifique en el séptimo día, debe rasurar el cabello sobre su cabeza. |
|
טוְכִֽי־יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙ בְּפֶ֣תַע פִּתְאֹ֔ם וְטִמֵּ֖א רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְגִלַּ֤ח רֹאשׁוֹ֙ בְּי֣וֹם טָֽהֳרָת֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יְגַלְּחֶֽנּוּ: |
|
|
בְּפֶתַע.
זֶה אֹנֶס:
|
|
|
פתאום.
זֶה שׁוֹגֵג, וְיֵ"א פֶּתַע פִּתְאֹם דָּבָר אֶחָד הוּא – מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאוֹם:
|
|
|
וְכִֽי־יָמוּת מֵת עָלָיו.
בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בוֹ:
|
|
|
בְּיוֹם טָֽהֳרָתוֹ.
בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי, תַּלְמוּד לוֹמָר "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אִי שְׁבִיעִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה, תַּלְמוּד לוֹמָר "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ספרי):
|
10En el octavo día, debe traer dos tórtolas o dos palomas comunes jóvenes al sacerdote a la entrada de la Tienda de Comunión. |
|
יוּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יָבִא֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה אֶ֨ל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: |
|
|
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים.
לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי ? קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִין וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִין, מַה קְּרֵבִין הִכְשִׁיר שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אַף מַקְרִיבִין שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה (שם):
|
11El sacerdote preparará una como ofrenda por el pecado y una como ofrenda quemada para expiar por su [contaminación] involuntaria por los muertos. En ese día, él volverá a santificar su cabeza. |
|
יאוְעָשָׂ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶחָ֤ד לְחַטָּאת֙ וְאֶחָ֣ד לְעֹלָ֔ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵֽאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ וְקִדַּ֥שׁ אֶת־רֹאשׁ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: |
|
|
מֵֽאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ.
שֶׁלֹּא נִזְהַר מִטֻּמְאַת הַמֵּת, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (ספרי; נזיר י"ט):
|
|
|
וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ.
לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל מִנְיַן נְזִירוּתוֹ:
|
12Entonces comenzará a contar sus días nazareos de nuevo a Dios, y traerá una oveja añoja como ofrenda de culpa. Puesto que su corona nazarea fue contaminada, los primeros días deben ser descontados. |
|
יבוְהִזִּ֤יר לַֽיהוָֹה֙ אֶת־יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ וְהֵבִ֛יא כֶּ֥בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְאָשָׁ֑ם וְהַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ יִפְּל֔וּ כִּ֥י טָמֵ֖א נִזְרֽוֹ: |
|
|
וְהִזִּיר לה' אֶת־יְמֵי נִזְרוֹ.
יַחֲזֹר וְיִמְנֶה נְזִירוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה:
|
|
|
וְהַיָּמִים הָרִֽאשֹׁנִים יִפְּלוּ.
לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן:
|
13La siguiente es la ley de lo que el nazareo debe hacer cuando el término de su voto nazareo sea completado [y] de lo que debe traer a la entrada de la Tienda de Comunión: |
|
יגוְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַנָּזִ֑יר בְּי֗וֹם מְלֹאת֙ יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ יָבִ֣יא אֹת֔וֹ אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: |
|
|
יָבִיא אֹתוֹ.
יָבִיא אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֶתִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כ"ב) — אֶת עַצְמָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" (דברים ל"ד) — הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ:
|
14La ofrenda que debe presentar será un cordero añojo inmaculado para ofrenda quemada, una cordera añoja inmaculada para ofrenda por el pecado, un carnero inmaculado para ofrenda de paz, |
|
ידוְהִקְרִ֣יב אֶת־קָרְבָּנ֣וֹ לַֽיהוָֹ֡ה כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים: |
15y un cesto que contenga panes de trigo ázimos amasados con aceite y matzot planas saturadas con aceite, junto con las ofrendas de harina y libaciones apropiadas [para los sacrificios animales]. |
|
טווְסַ֣ל מַצּ֗וֹת סֹ֤לֶת חַלֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וּמִנְחָתָ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם: |
|
|
וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶֽם.
שֶׁל עוֹלָה וּשְׁלָמִים; לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ — שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם — הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי):
|
|
|
חלות מַצּוֹת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת.
עֶשֶׂר מִכָּל מִין:
|
16El sacerdote vendrá delante de Dios y preparará la ofrenda por el pecado y la ofrenda quemada [del nazareo]. |
|
טזוְהִקְרִ֥יב הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה וְעָשָׂ֥ה אֶת־חַטָּאת֖וֹ וְאֶת־עֹֽלָתֽוֹ: |
17Entonces [sacrificará] el carnero como ofrenda de paz a Dios, para ir con el cesto de pan ázimo. El sacerdote presentará asimismo la ofrenda de harina y la libación. |
|
יזוְאֶת־הָאַ֜יִל יַֽעֲשֶׂ֨ה זֶ֤בַח שְׁלָמִים֙ לַֽיהוָֹ֔ה עַ֖ל סַ֣ל הַמַּצּ֑וֹת וְעָשָׂה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־מִנְחָת֖וֹ וְאֶת־נִסְכּֽוֹ: |
|
|
זֶבַח שְׁלָמִים לה' עַל סַל הַמַּצּוֹת.
יִשְׁחַט אֶת הַשְּׁלָמִים עַל מְנָת לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (עי' מנחות מ"ו):
|
|
|
אֶת־מִנְחָתוֹ וְאֶת־נִסְכּֽוֹ.
שֶׁל אַיִל:
|
18[Después del servicio] en la entrada de la Tienda de Comunión, el nazareo rasurará la corona de cabello sobre su cabeza. Tomará el cabello de la corona nazarea sobre su cabeza, y lo pondrá sobre el fuego que está bajo el sacrificio de paz. |
|
יחוְגִלַּ֣ח הַנָּזִ֗יר פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶת־רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְלָקַ֗ח אֶת־שְׂעַר֙ רֹ֣אשׁ נִזְר֔וֹ וְנָתַן֙ עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁר־תַּ֖חַת זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִֽים: |
|
|
וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אוהל מוֹעֵד.
יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":
|
|
|
אֲשֶׁר־תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִֽים.
תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ, לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (עי' נזיר מ"ה):
|
19Después de que el nazareo se haya rasurado, el sacerdote tomará la pata delantera cocida del carnero junto con un pan ázimo y una matzá plana, y los pondrá sobre las manos abiertas del nazareo. |
|
יטוְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַזְּרֹ֣עַ בְּשֵׁלָה֘ מִן־הָאַ֒יִל֒ וְחַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ מִן־הַסַּ֔ל וּרְקִ֥יק מַצָּ֖ה אֶחָ֑ד וְנָתַן֙ עַל־כַּפֵּ֣י הַנָּזִ֔יר אַחַ֖ר הִתְגַּלְּח֥וֹ אֶת־נִזְרֽוֹ: |
|
|
הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה.
לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):
|
20El sacerdote los agitará con los movimientos prescritos para una ofrenda de agitación delante de Dios. Éstos son santificados para [pertenecer a] el sacerdote, junto con el pecho del animal dado como ofrenda de agitación, y la pata trasera dada como oblación elevada. Después de [todo] esto, el nazareo puede beber vino. |
|
כוְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן | תְּנוּפָה֘ לִפְנֵ֣י יְהוָֹה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה וְאַחַ֛ר יִשְׁתֶּ֥ה הַנָּזִ֖יר יָֽיִן: |
|
|
קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן.
הַחַלָּה וְהָרָקִיק וְהַזְּרוֹעַ תְּרוּמָה הֵן לַכֹּהֵן:
|
|
|
עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה.
מִלְּבַד חָזֶה וְשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר הַזְּרוֹעַ הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ — לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ — הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי):
|
21Ésta es [toda] la ley concerniente al nazareo, quien tiene una obligación de voto de traer su sacrificio nazareo a Dios. Esto es además de cualquier otra cosa que desee presentar para cumplir su voto, que debe ser traído mucho más allá de lo que la ley requiere para su voto nazareo. |
|
כאזֹ֣את תּוֹרַ֣ת הַנָּזִיר֘ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּר֒ קָרְבָּנ֤וֹ לַֽיהוָֹה֙ עַל־נִזְר֔וֹ מִלְּבַ֖ד אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֣יג יָד֑וֹ כְּפִ֤י נִדְרוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּ֔ר כֵּ֣ן יַֽעֲשֶׂ֔ה עַ֖ל תּוֹרַ֥ת נִזְרֽוֹ: |
|
|
מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה:
|
|
|
מוּסָף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ.
עַל תּוֹרַת הַנָּזִיר, מוּסָף וְלֹא יֶחְסַר, שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר חָמֵשׁ נְזִירוֹת עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֵין אֲנִי קוֹרֵא בוֹ "כַּאֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה" (שם):
|
22Dios le habló a Moshé, diciéndole que |
|
כבוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: |
23les hablara a Aarón y a sus hijos, diciendo: Así es como deben bendecir a los israelitas. Díganles: |
|
כגדַּבֵּ֤ר אֶל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: |
|
|
אָמוֹר.
כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, בְּלַעַז דישנ"ט:
|
|
|
אָמוֹר לָהֶֽם.
שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם שׁוֹמְעִים (שם):
|
|
|
אָמוֹר.
מָלֵא — לֹא תְבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבַהֲלוּת, אֶלָּא בְכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם (תנחומא):
|
24“Que Dios te bendiga y te guarde”. |
|
כדיְבָֽרֶכְךָ֥ יְהוָֹ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ: |
|
|
יְבָֽרֶכְךָ.
שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:
|
|
|
וְיִשְׁמְרֶֽךָ.
שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי:
|
25“Que Dios haga que Su presencia te ilumine y te conceda gracia”. |
|
כהיָאֵ֨ר יְהוָֹ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: |
|
|
יָאֵר השם פָּנָיו אֵלֶיךָ.
יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת:
|
|
|
וִֽיחֻנֶּֽךָּ.
יִתֵּן לְךָ חֵן (תנחומא):
|
26“Que Dios dirija Su providencia hacia ti y te conceda paz”. |
|
כויִשָּׂ֨א יְהוָֹ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: |
|
|
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.
יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ:
|
27[Los sacerdotes] de este modo vincularán Mi nombre con los israelitas y Yo los bendeciré. |
|
כזוְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרֲכֵֽם: |
|
|
וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי.
יְבָרְכוּם בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ (ספרי):
|
|
|
וַֽאֲנִי אֲבָֽרֲכֵֽם.
לְיִשְׂרָאֵל, וְאַסְכִּים עִם הַכֹּהֲנִים; דָּבָר אַחֵר, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם — לַכֹּהֲנִים (חולין מ"ט):
|