Exodus Capítulo 3

16”Ve, reúne a los ancianos de Israel, y diles: ‘el Señor, el Dios de sus padres, Se me apareció, el Dios de Avraham, Itzjak y Iaakov. Él dijo: ‘Les he concedido una providencia especial con respecto a lo que está sucediéndoles en Egipto.   טזלֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָֽמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֨דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶֽעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם:
את זקני ישראל: מיוחדים לישיבה. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא:
17Declaro que los sacaré de la miseria de Egipto, a la tierra de los cananeos, los hititas, los amorreos, los perezeos, los heveos y los jebuseos; a una tierra que mana leche y miel’.   יזוָֽאֹמַ֗ר אַֽעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵֽעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:
18”Tomarán lo que digas con seriedad. Tú y los ancianos de Israel irán entonces al rey de Egipto. Deben decirle: ‘el Señor, Dios de los hebreos, Se nos reveló. Ahora solicitamos que nos permitas emprender un viaje de tres días al desierto, para ofrecer sacrificios a el Señor nuestro Dios’.   יחוְשָֽׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַֽאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁל֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
ושמעו לקלך: מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) וא-להים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד א-להים אתכם:
העבריים‎ אלהי: (יו"ד יתירה רמז למכות (ברשי ישן
נקרה עלינו: לשון מקרה וכן (במדבר כג ד) ויקר א-להים, (שם טו) ואנכי אקרה כה, אהא נקרה מאתו הלום:
19”Sé anticipadamente que el rey de Egipto no les permitirá partir a menos que sea forzado a hacerlo.   יטוַֽאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַֽהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
לא יתן אתכם מלך מצרים להלך: אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
לא יתן: לא ישבוק, כמו (בראשית כ ו) על כן לא נתתיך, (שם לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי, וכולן לשון נתינה הם. ויש מפרשים ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו ולא מן קדם דחיליה תקיף, משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:
20Entonces desplegaré Mi poder y derribaré a Egipto a través de todas las acciones milagrosas que ejecutaré en la tierra de ellos. Entonces [el faraón] los dejará salir.   כוְשָֽׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתָ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶעשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַֽחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם:
21”Le daré al pueblo prestigio entre los egipcios, y cuando todos ustedes finalmente salgan, no se irán con las manos vacías.   כאוְנָֽתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵֽלְכ֖וּ רֵיקָֽם:
22Toda mujer pedirá prestados artículos de plata y oro, así como también ropas, de su vecina o de la mujer que viva con ella. Cargarán esto sobre sus hijos e hijas, y de este modo vaciarán a Egipto [de su riqueza]”.   כבוְשָֽׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:
ומגרת ביתה: מאותה שהיא גרה אתה בבית:
ונצלתם: כתרגומו ותרוקנון. וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים, (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים, והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל א-להים את מקנה אביכם, (שם טז) אשר הציל א-להים מאבינו. ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו (דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה, (ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב, (שם יז) ונגפתם לפני אויביכם, (יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה, (ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו. וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון (בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם, (במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע, (יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית, (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם:

Exodus Capítulo 4

1Cuando Moshé [pudo] responder, dijo: “Pero no me creerán. No me escucharán. Dirán: ‘Dios no Se te apareció’”.   אוַיַּ֤עַן משֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא־יַֽאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהֹוָֽה:
2“¿Qué hay en tu mano?”, preguntó Dios. “Una vara”.   בוַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהֹוָ֖ה מַה־זֶּ֣ה (כתיב מזה) בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:
מזה בידך: לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים. ופשוטו כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא. אומר לו הן. אמר לו הריני עושה אותה עץ:
3“Arrójala a la tierra”. Cuando [Moshé] la arrojó a la tierra se convirtió en una serpiente, y Moshé huyó de ella.   גוַיֹּ֨אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס משֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:
ויהי לנחש: רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש:
4Dios le dijo a Moshé: “Extiende la mano y agarra su cola”. Cuando [Moshé] extendió la mano y agarró [a la serpiente], se transformó nuevamente en una vara en su mano.   דוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶֽאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:
ויחזק בו: לשון אחיזה הוא, והרבה יש במקרא (בראשית יט טז) ויחזיקו האנשים בידו, (דברים כה יא) והחזיקה במבושיו, (שמואל א יז לה) והחזקתי בזקנו. כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא:
5“Esto es para que crean que Dios Se te apareció –[dijo Él]–. El Dios de sus padres, el Dios de Avraham, Itzjak y Iaakov”.   הלְמַ֣עַן יַֽאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:
6Entonces Dios le dijo a Moshé: “Pon tu mano [en tu pecho] dentro de tus vestiduras”. Cuando [Moshé] puso la mano en sus vestiduras y la sacó de su pecho, estaba leprosa, [tan blanca] como la nieve.   ווַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:
מצרעת כשלג: דרך צרעת להיות לבנה (ויקרא יג ד) אם בהרת לבנה היא. אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע:
7“Pon nuevamente tu mano en tus vestiduras”, dijo [Dios]. [Moshé] puso la mano [nuevamente] en sus vestiduras, y cuando la sacó de su pecho, su piel había vuelto a la normalidad.   זוַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:
ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו: מכאן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמר מחיקו:
8“Si no te creen –[dijo Dios]– y no prestan atención a la primera señal milagrosa, entonces creerán la prueba de la segunda señal.   חוְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַֽאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָֽרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַֽחֲרֽוֹן:
והאמינו לקל האת האחרון: משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:
9”Y si tampoco creen estas dos señales, y todavía no te toman seriamente, entonces tomarás algo de agua del Nilo y la derramarás en la tierra. El agua que tomes del Nilo se convertirá en sangre en la tierra”.   טוְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַֽאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָֽאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָֽׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:
ולקחת ממימי היאור: רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלהותם:
והיו המים וגו': והיו והיו שתי פעמים. נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהוייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת:
10Moshé Le suplicó a Dios: “Te ruego, oh Dios, no soy hombre de palabras; ni ayer, ni el día anterior, ni desde la primera vez que me hablaste. Encuentro difícil hablar y encontrar el lenguaje adecuado”.   יוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה אֶל־יְהֹוָה֘ בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
גם מתמול וגו': למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו', (שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה:
כבד פה: בכבידות אני מדבר, ובלשון לעז בלב"א [גמגמן]:
11“¿Quién le dio boca al hombre? –replicó Dios–. ¿Quién hace a una persona muda o sorda? ¿Quién le da a una persona la vista o la hace ciega? ¿Acaso no soy Yo, Dios?   יאוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָֽה:
מי שם פה וגו': מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:
או מי ישום אלם: מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:
הלא אנכי: ששמי ה' עשיתי כל זאת:
12¡Ahora ve! Yo estaré con tu boca y te enseñaré qué decir”.   יבוְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָֽנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהֽוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:
13“¡Te ruego, oh Señor! –exclamó [Moshé]–. ¡Por favor! ¡Envía a alguien más apropiado!”.   יגוַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְׁלַח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח:
ביד תשלח: ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן. דבר אחר ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה:
14Dios manifestó ira hacia Moshé: “¿No es Aarón el levita tu hermano? –dijo–. ¡Sé que él sabe cómo hablar! Está saliendo a tu encuentro y, cuando te vea, su corazón se alegrará.   ידוַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמשֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָֽאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:
ויחר אף: ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש הא-להים בניו יקראו על שבט הלוי:
הנה הוא יצא לקראתך: כשתלך למצרים:
וראך ושמח בלבו: לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב:
15Serás capaz de hablarle, y poner las palabras en su boca. Estaré entonces con tu boca y su boca, y les enseñaré qué hacer.   טווְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָֽנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֨יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהֽוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן:
16Él le hablará al pueblo por ti. Él será tu vocero, y tú serás su guía.   טזוְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים:
ודבר הוא לך: בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכולם לשון על הם:
יהיה לך לפה: למליץ, לפי שאתה כבד פה:
לא-להים: לרב ולשר:
17Toma esta vara en tu mano. Con ella ejecutarás los milagros”.   יזוְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָֽאֹתֹֽת: