Exodus Capítulo 12

21Moshé convocó a los ancianos de Israel, y les dijo: “Reúnan [al pueblo] y consíganse ovejas para las familias de ustedes, para poder matar el sacrificio de Pésaj.   כאוַיִּקְרָ֥א משֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֖ם וְשַֽׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח:
    משכו: מי שיש לו צאן ימשוך משלו:
    וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק:
    למשפחתיכם: שה לבית אבות:
22”Entonces tendrán que tomar un ramillete de hisopo y sumergirlo en la sangre que [se pondrá] en un cuenco. Toquen la viga encima de la puerta y las dos jambas con algo de la sangre del cuenco. Ni uno de ustedes puede salir de la puerta de su casa hasta la mañana.   כבוּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵֽצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:
    אזוב: מין ירק שיש לו גבעולין:
    אגדת אזוב: שלושה קלחין קרויין אגודה:
    אשר בסף: בכלי, כמו (מלכים ב' יב יד) ספות כסף:
    מן הדם אשר בסף: למה חזר ושנאו, שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות, לכך נאמר עוד אשר בסף, ושתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף, על כל הגעה טבילה:
    ואתם לא תצאו וגו': מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער:
23”Entonces Dios pasará para golpear a Egipto. Cuando vea la sangre encima de la puerta y sobre las dos jambas, Dios pasará de largo esa puerta, y no dejará que la fuerza de la destrucción entre en las casas de ustedes para golpear.   כגוְעָבַ֣ר יְהֹוָה֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהֹוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּֽתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:
    ופסח: וחמל, ויש לומר ודלג:
    ולא יתן המשחית: ולא יתן לו יכולת לבא, כמו (בראשית לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי:
24”Deben mantener este ritual como ley, para ti y tus hijos para siempre.   כדוּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם:
25Cuando vengan a la tierra que Dios les dará, como Él prometió, deben [asimismo] cumplir este servicio.   כהוְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת:
    והיה כי תבאו אל הארץ: תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית ועל פי הדבור:
    כאשר דבר: והיכן דבר, והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו ח):
26[Entonces] es posible que sus hijos les pregunten: ‘¿Qué es este servicio para ustedes?’.   כווְהָיָ֕ה כִּי־יֹֽאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם:
27Deben responder: ‘Es el servicio de Pésaj para Dios. Él pasó de largo las casas de los israelitas en Egipto cuando golpeó a los egipcios, perdonando nuestros hogares’”. El pueblo inclinó las cabezas y se prosternaron.   כזוַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ:
    ויקד העם: על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם:
28Los israelitas fueron e hicieron como Dios les había mandado a Moshé y a Aarón. Lo hicieron exactamente.   כחוַיֵּֽלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
    וילכו ויעשו בני ישראל: וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו:
    וילכו ויעשו: אף ההליכה מנה הכתוב, ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה:
    כאשר צוה ה' את משה ואהרן: להגיד שבחן של ישראל, שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן. ומהו כן עשו, אף משה ואהרן כן עשו: