| 43Laván interrumpió a Iaakov: “¡Las hijas son mis hijas! ¡Los hijos son mis hijos! ¡Los rebaños son mis rebaños! ¡Todo lo que ves es mío! Pero mis hijas… ¿qué puedo hacerles hoy? ¿O a los hijos que han dado a luz? |
|
מגוַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶל־יַֽעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֨לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ: |
| |
|
מָה־אֶֽעֱשֶׂה לָאֵלֶּה:
אֵיךְ תַּעֲלֶה עַל לִבִּי לְהָרַע לָהֶן:
|
| 44¡Ahora ven! Hagamos un pacto: tú y yo. Que haya una evidencia tangible de ello entre tú y yo”. |
|
מדוְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
וְהָיָה לְעֵד:
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
|
| 45Iaakov tomó una piedra y la levantó como pilar. |
|
מהוַיִּקַּ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה: |
| 46“¡Junten piedras!”, les dijo a sus parientes. Tomaron piedras e hicieron un gran montículo. Comieron allí encima del montículo. |
|
מווַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל: |
| |
|
לְאֶחָיו:
הֵם בָּנָיו שֶׁהָיוּ לוֹ אַחִים, נִגָּשִׁים אֵלָיו לְצָרָה וּלְמִלְחָמָה (בראשית רבה):
|
| 47Laván lo llamó Montículo del Testimonio (Iegar Sahadutá), mas Iaakov lo llamó Galed. |
|
מזוַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָֽׂהֲדוּתָ֑א וְיַ֣עֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד: |
| |
|
יְגַר שָֽׂהֲדוּתָא:
תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל גַּלְעֵד:
|
| |
|
גַּלְעֵֽד:
גַּל עֵד:
|
| 48“Este montículo será testigo entre tú y yo hoy –dijo Laván–. Es por eso que se llama Galed. |
|
מחוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד: |
| |
|
גלעד: גלעד: |
| 49[Que el pilar sea llamado] Atalaya (Mitzpá). Que se diga que Dios vigilará entre tú y yo cuando estemos uno fuera de la vista del otro. |
|
מטוְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵֽרֵעֵֽהוּ: |
| |
|
וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר וגו':
וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר בְּהַר הַגִּלְעָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד (שופטים י"א), וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ מִצְפָּה? לְפִי שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ, יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ אִם תַּעֲבֹר אֶת הַבְּרִית:
|
| |
|
כִּי נִסָּתֵר:
וְלֹא נִרְאֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ:
|
| 50Si degradas a mis hijas, o te casas con otras mujeres aparte de ellas, puede ser que no haya ninguno con nosotros, pero debes siempre saber que Dios es el Testigo entre tú y yo”. |
|
נאִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
בְּנֹתַי בְּנֹתַי:
שְׁתֵּי פְעָמִים, אַף בִּלְהָה וְזִלְפָּה בְּנוֹתָיו הָיוּ מִפִּילֶגֶשׁ:
|
| |
|
אִם־תְּעַנֶּה אֶת־בְּנֹתַי:
לִמְנֹע מֵהֶן עוֹנַת תַּשְׁמִישׁ (יומא ע"ז):
|
| 51Entonces Laván dijo: “Aquí está el montículo y aquí está el pilar que he erigido entre nosotros. |
|
נאוַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה | הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
יָרִיתִי:
כְּמוֹ יָרָה בַיָּם, כְּזֶה שֶׁהוּא יוֹרֶה הַחֵץ:
|
| 52El montículo será testigo, y el pilar será testigo. No he de ir más allá del montículo con malas intenciones, y tú no has de ir más allá del montículo y el pilar. |
|
נבעֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹא־אֶֽעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּ֠ה לֹא־תַֽעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה: |
| |
|
אִם־אָנִי:
הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי:
|
| |
|
לְרָעָֽה:
לְרָעָה אִי אַתָּה עוֹבֵר, אַבָל אַתָּה עוֹבֵר לִפְרַקְמַטְיָה:
|
| 53Que el Dios de Avraham, el dios de Najor y el dios de sus padres sea nuestro juez”. Iaakov juró por el Pavor de Itzjak su padre. |
|
נגאֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק: |
| |
|
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם:
קֹדֶשׁ (בראשית רבה):
|
| |
|
וֵֽאלֹהֵי נָחוֹר:
חֹל:
|
| |
|
אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם:
חֹל:
|
| 54Entonces mató un animal en la colina, e invitó a sus parientes a tomar alimento. Tuvieron una comida y pasaron la noche en la colina. |
|
נדוַיִּזְבַּ֨ח יַֽעֲקֹ֥ב זֶ֨בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶֽאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר: |
| |
|
וַיִּזְבַּח יַֽעֲקֹב זֶבַח:
שָׁחַט בְּהֵמוֹת לְמִשְׁתֶּה:
|
| |
|
לְאֶחָיו:
לְאוֹהֲבָיו שֶׁעִם לָבָן:
|
| |
|
לֶֽאֱכָל־לָחֶם:
כָּל דְּבַר מַאֲכָל קָרוּי לֶחֶם, כְּמוֹ עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה'), נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ (ירמיהו י"א):
|
