Genesis Capítulo 38

1Por este tiempo, Iehudá dejó a sus hermanos. Se hizo amigo de un hombre de Adulam con el nombre de Jirá.   אוַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה:
ויהי בעת ההוא: למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לך:
ויט: מאת אחיו:
עד איש עדלמי: נשתתף עמו:
2Allí Iehudá conoció a la hija de un mercader llamado Shúa. Se casó con ella y vino a ella.   בוַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַֽעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ:
כנעני: תגרא:  
3Quedó encinta y tuvo un hijo. Él llamó al niño Er.   גוַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר:
4Ella quedó encinta nuevamente, y tuvo otro hijo. Lo llamó Onán.   דוַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן:
5Dio a luz un hijo una vez más, y lo llamó Shelá. [Iehudá] estaba en Kziv cuando ella dio a luz a [este niño].   הוַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ:
והיה בכזיב: שם המקום. ואומר אני על שם שפסקה מלדת נקרא כזיב, לשון (ירמיה טו יח) היו תהיה לי כמו אכזב, (ישעיה נח יא) אשר לא יכזבו מימיו, דאם לא כן מה בא להודיענו. ובבראשית רבה (פה ד) ראיתי ותקרא שמו שלה, פסקת:
6Iehudá tomó una mujer para Er su primogénito, y el nombre de ella era Tamar.   ווַיִּקַּ֧ח יְהוּדָ֛ה אִשָּׁ֖ה לְעֵ֣ר בְּכוֹר֑וֹ וּשְׁמָ֖הּ תָּמָֽר:
7Er el primogénito de Iehudá era malo a los ojos de Dios, y Dios lo hizo morir.   זוַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְהֹוָֽה:
רע בעיני ה': כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן (פסוק י) וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, ולמה היה ער משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה:
8Iehudá le dijo a Onán: “Cásate con la mujer de tu hermano, y de este modo cumple el deber de un cuñado para ella. Entonces criarás hijos para mantener vivo [el nombre] de tu hermano”.   חוַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ:
והקם זרע: הבן יקרא על שם המת:
9Onán, no obstante, comprendió que los hijos no llevarían su nombre. Por consiguiente, siempre que venía a la mujer de su hermano, dejaba que [la simiente] fuera desperdiciada sobre el suelo, como para no tener hijos en nombre de su hermano.   טוַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִֽהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו:
ושחת ארצה: דש מבפנים וזורה מבחוץ:
10Lo que hizo era malo a los ojos de Dios, y también lo hizo morir a él.   יוַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ:
11Iehudá le dijo a su nuera Tamar: “Vive como viuda en la casa de tu padre hasta que mi hijo Shelá haya crecido”. Se estaba desembarazando de ella porque le preocupaba que [Shelá], también, muriera como sus hermanos. Tamar se fue y vivió en la casa de su padre.   יאוַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ:
כי אמר וגו': כלומר דוחה היה אותה בקש, שלא היה בדעתו להשיאה לו:
כי אמר פן ימות: מוחזקת היא זו שימותו אנשיה:
12Pasó un largo tiempo, y la mujer de Iehudá, la hija de Shúa, murió. Iehudá buscó consuelo, y fue a supervisar a sus esquiladores en Timná, junto con su amigo, Jirá el adulamita.   יבוַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזְזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה:
ויעל על גוזזי צאנו: ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו:
13A Tamar se le dijo que su suegro iba a Timná a esquilar sus ovejas.   יגוַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ:
עולה תמנתה: ובשמשון הוא אומר (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן:
14Se sacó su vestimenta de viuda, y se cubrió con un velo. De este modo disfrazada, se sentó a la entrada de Pozos Mellizos (Einaim) en el camino a Timná. Había visto que Shelá había crecido, y ella no le había sido dada a él por mujer.   ידוַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֨שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָֽאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
ותתעלף: כסתה פניה שלא יכיר בה:
ותשב בפתח עינים: בפתיחת עינים, בפרשת דרכים שעל דרך תמנתה. ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו:
כי ראתה כי גדל שלה וגו': לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה, שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים:
15Iehudá la vio, y debido a que ella se había cubierto el rostro, supuso que era una prostituta.   טווַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ:
ויחשבה לזונה: לפי שיושבת בפרשת דרכים:
כי כסתה פניה: ולא יכול לראותה ולהכירה. ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה, לפיכך לא חשדה:
16Se desvió hacia ella en el camino, no comprendiendo que era su propia nuera. “¡Hola! –dijo él–. Déjame venir a ti”. “¿Qué me darás si vienes a mí?”.   טזוַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֨אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֨אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי:
ויט אליה אל הדרך: מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה, ובלשון לע"ז דשטולי"ר [לסטות]:
הבה נא: הכיני עצמך ודעתך לכך. כל לשון הבה לשון הזמנה הוא, חוץ ממקום שיש לתרגמו בלשון נתינה, ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הם:
17“Te enviaré un cabrito del rebaño”. “Pero debes darme algo como garantía hasta que lo envíes”.   יזוַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵֽרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ:
ערבון: משכון:
18“¿Qué quieres como garantía?”. “Tu sello, tu pañoleta y el bastón en tu mano”, respondió ella. Se los dio y vino a ella, haciendo que quedara encinta.   יחוַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָעֵֽרָבוֹן֘ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּֽתֶּן־לָ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ:
חתמך ופתילך: עזקתך ושושיפך, טבעת שאתה חותם בה, ושמלתך שאתה מתכסה בה:
ותהר לו: גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו:  
19Ella se levantó y se fue, sacándose el velo y poniéndose nuevamente su vestimenta de viudez.   יטוַתָּ֣קָם וַתֵּ֔לֶךְ וַתָּ֥סַר צְעִיפָ֖הּ מֵֽעָלֶ֑יהָ וַתִּלְבַּ֖שׁ בִּגְדֵ֥י אַלְמְנוּתָֽהּ:
20Iehudá llevó el cabrito con su amigo el aduladita a fin de recobrar la garantía de la mujer, mas [su amigo] no pudo hallarla.   כוַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָֽעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵֽרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ:
21[El amigo] le preguntó a la gente de la zona: ¿Dónde está la prostituta religiosa? Estaba cerca de Pozos Mellizos (Einaim), junto al camino”. “No había ninguna prostituta religiosa aquí”, respondieron.   כאוַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָֽעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹֽא־הָֽיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה:
הקדשה: מקודשת ומזומנת לזנות:
22Retornó a Iehudá y dijo: “No pude hallar [a la mujer]. Los hombres de la zona dijeron que no había allí ninguna prostituta sagrada”.   כבוַיָּ֨שָׁב֙ אֶל־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א מְצָאתִ֑יהָ וְגַ֨ם אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־הָֽיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה:
23“Que se quede ella [con la garantía] –replicó Iehudá–. No queremos volvernos un hazmerreír. Traté de enviarle el cabrito, pero no pudiste hallarla”.   כגוַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּקַּח־לָ֔הּ פֶּ֖ן נִֽהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֨חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ:
תקח לה: יהיה שלה מה שבידה:
פן נהיה לבוז: אם תבקשנה עוד יתפרסם הדבר ויהיה גנאי, כי מה עלי לעשות עוד לאמת דברי:
הנה שלחתי הגדי הזה: לפי שרימה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים:
24Pasaron cerca de tres meses, y se le dijo a Iehudá: “Tu nuera ha estado comportándose libertinamente. Ha quedado encinta de su libertinaje”. “Sáquenla y hagan que se la queme”, dijo Iehudá.   כדוַיְהִ֣י | כְּמִשְׁל֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵאמֹר֨ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הֽוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף:
כמשלש חדשים: רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם, ולשון כמשלש חדשים, כהשתלש החדשים, כמו (אסתר ט כב) ומשלוח מנות, (ישעיה יא יד) משלוח ידם, וכן תרגם אונקלוס כתלתות ירחיא:
הרה לזנונים: שם דבר, מעוברת כמו (שמות כא כב) אשה הרה, וכמו (שה"ש ו י) ברה כחמה:
ותשרף: אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו של שם היתה, שהוא כהן, לפיכך דנוה בשרפה:
25Cuando se la sacaba, envió [la garantía] a su suegro con el mensaje: “Estoy encinta del hombre que es el poseedor de estos artículos”. [Cuando Iehudá vino a ella], ella dijo: “Si te place, identifica [estos objetos]. ¿Quién es el poseedor de este sello, esta pañoleta y este bastón?”.   כההִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָֽׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֨יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָֽנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֨אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַֽחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה:
הוא מוצאת: לישרף:
והיא שלחה אל חמיה: לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה אם יודה מעצמו, יודה, ואם לאו ישרפוני, ואל אלבין פניו. מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים:
הכר נא: אין נא אלא לשון בקשה, הכר נא בוראך ואל תאבד שלש נפשות:
26Iehudá los reconoció de inmediato. “¡Ella es más inocente que yo! – dijo–. Lo hizo porque no le di a mi hijo Shelá”. No volvió a tener intimidad con ella.   כווַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ:
צדקה: בדבריה:
ממני: היא מעוברת. ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל:
כי על כן לא נתתיה: כי בדין עשתה, על אשר לא נתתיה לשלה בני:
ולא יסף עוד: יש אומרים לא הוסיף. ויש אומרים לא פסק [וחבירו גבי אלדד ומידד (במדבר יא כה) ולא יספו, ומתרגמינן ולא פסקו]:
27Cuando le llegó el tiempo de dar a luz, había mellizos en su matriz.   כזוַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ:
בעת לדתה: וברבקה הוא אומר (כב כד) וימלאו ימיה ללדת, להלן למלאים וכאן לחסרים:
והנה תאומים: מלא, ולהלן (כה כד) תומים, חסר, לפי שהאחד רשע, אבל אלו שניהם צדיקים:
28Mientras paría, uno de ellos sacó un brazo. La partera lo agarró y ató un hilo carmesí sobre él. “Éste salió primero”, anunció.   כחוַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַֽמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִֽאשֹׁנָֽה:
ויתן יד: הוציא האחד ידו לחוץ, ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה:
29Retiró su mano, y entonces salió su hermano. “¡Te has afirmado con suma prepotencia (péretz)!”, dijo. [Iehudá] llamó al niño Péretz.   כטוַיְהִ֣י | כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ:
פרצת: חזקת עליך חוזק:
30Entonces nació su hermano, con el hilo carmesí en la mano. [Iehudá] lo llamó Zéraj.   לוְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח:
אשר על ידו השני: ארבע ידות כתובות כאן כנגד ארבעה חרמים שמעל עכן שיצא ממנו. ויש אומרים כנגד ארבעה דברים שלקח, (יהושע ז כא) אדרת שנער, ושני חתיכות כסף של מאתים שקלים, ולשון זהב אחד:
ויקרא שמו זרח: על שם זריחת מראית השני: