Genesis Capítulo 40

1Poco después de esto, el copero y el panadero del rey de Egipto ofendieron a su amo, quien era el rey de Egipto.   אוַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָֽטְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָֽאֹפֶ֑ה לַֽאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם:
אחר הדברים האלה: לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם:
חטאו: זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין שלו, וזה נמצא צרור בגלוסקין שלו:
והאופה: את פת המלך ואין לשון אפייה אלא בפת, ובלע"ז פיסטו"ר [אופה]:  
2El faraón se encolerizó con sus dos cortesanos, el jefe de los coperos y el jefe de los panaderos,   בוַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָֽרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָֽאוֹפִֽים:
3y los hizo arrestar. Se los puso en la casa del capitán de la guardia, en el mismo calabozo en que estaba aprisionado Iosef.   גוַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַּבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם:
4Estuvieron bajo arresto durante un largo período de tiempo, y el capitán le asignó a Iosef que los atendiera.   דוַ֠יִּפְקֹ֠ד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּֽהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר:
ויפקד שר הטבחים את יוסף: להיות אתם:
ויהיו ימים במשמר: שנים עשר חדש:
5Una noche, los dos soñaron. El copero y el panadero del rey de Egipto, que estaban aprisionados en el calabozo, cada uno tuvo un sueño que parecía tener un significado especial.   הוַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָֽאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר:
ויחלמו חלום שניהם: ויחלמו שניהם חלום, זה פשוטו, ומדרשו כל אחד חלם חלום שניהם, שחלם את חלומו ופתרון חבירו, וזו שנאמר (פסוק טז) וירא שר האופים כי טוב פתר:
איש כפתרון חלומו: כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם:
6Cuando Iosef vino a ellos por la mañana, vio que estaban apenados.   ווַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹֽעֲפִֽים:
זעפים: עצבים כמו (מ"א כ מג) סר וזעף, (מיכה ז ט) זעף ה' אשא: 
7Trató de averiguar qué estaba mal con los cortesanos del faraón, que eran sus compañeros de prision en la casa de su amo. “¿Por qué se ven hoy tan preocupados?”, preguntó.   זוַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם:
8“Tuvimos [cada uno] un sueño –respondieron–, y no hay nadie aquí para interpretarlo”. “Las interpretaciones son asunto de Dios –replicó Iosef–. Si quieren hacerlo, cuéntenme sobre [sus sueños]”.   חוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי:
9El jefe de los coperos le relató su sueño a Iosef. “En mi sueño –dijo–, había una vid justo allí delante de mí.   טוַיְסַפֵּ֧ר שַׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּֽחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי:
10La vid tenía tres ramas. Tan pronto como se formaron sus brotes, salieron sus flores, y sus racimos maduraron hasta ser uvas.   יוּבַגֶּ֖פֶן שְׁלשָׁ֣ה שָֽׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֨חַת֙ עָֽלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים:
שריגים: זמורות ארוכות שקורין וידי"ץ בלע"ז [ענף גפן]:
והיא כפרחת: דומה לפורחת. והיא כפורחת נדמה לי בחלומי כאלו היא פורחת, ואחר הפרח עלתה נצה ונעשה סמדר, אישפני"ר בלע"ז [להנץ] ואחר כך הבשילו, והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין, עד כאן תרגום של פורחת. נץ גדול מפרח, כדכתיב (ישעיה יח ה) ובוסר גומל יהיה נצה, וכתיב (במדבר יז כג) ויוצא פרח, והדר ויצץ ציץ:
11La copa del faraón estaba en mi mano. Tomé las uvas y las exprimí en la copa del faraón. Entonces puse la copa en la mano del faraón”.   יאוְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָֽאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:
ואשחט: כתרגומו ועצרית, והרבה יש בלשון משנה:
12Iosef le dijo: “Ésta es la interpretación: Las tres ramas son tres días.   יבוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁל֨שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם:
שלשת ימים הם: סימן הם לך לשלשת ימים, ויש מדרשי אגדה הרבה:
13En tres días, el faraón alzará tu cabeza y te devolverá tu posición. Pondrás la copa del faraón en su mano, tal como lo hacías antes, cuando eras su copero”.   יגבְּע֣וֹד | שְׁל֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַֽהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ:
ישא פרעה את ראשך: לשון חשבון, כשיפקוד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה ימנה אותך עמהם:
כנך: בסיס שלך ומושבך:
14”Mas cuando las cosas vayan bien para ti, tan sólo recuerda que yo estuve contigo. Hazme un favor y dile al faraón algo de mí. Quizá puedas sacarme de este lugar.   ידכִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּֽאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֨נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהֽוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה:
כי אם זכרתני אתך: [אשר אם זכרתני אתך] מאחר שייטב לך [כפתרוני]:
ועשית נא עמדי חסד: אין נא אלא לשון בקשה:
15Fui originalmente secuestrado de la tierra de los hebreos, y cuando vine aquí, no hice nada para merecer ser echado en el calabozo”.   טוכִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָֽעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹֽא־עָשִׂ֣יתִי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר:
16El jefe de los panaderos vio que [Iosef] podía dar una buena interpretación. Le dijo a Iosef: “También yo me vi en mi sueño. Había tres cestos de fino pan blanco sobre mi cabeza.   טזוַיַּ֥רְא שַׂר־הָֽאֹפִ֖ים כִּ֣י ט֣וֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּֽחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי:
סלי חורי: סלים של נצרים קלופים עשוים חורין חורין, ובמקומנו יש הרבה, ודרך מוכרי פת כסנין שקורין אובלידי"ש [רקיקים] לתתם באותן סלים: 
17En el cesto de arriba, había toda clase de artículos horneados que come el faraón. ¡Pero lo comían aves del cesto sobre mi cabeza!”.   יזוּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֗וֹן מִכֹּ֛ל מַֽאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי:
18Iosef respondió: “Ésta es su interpretación: Las tres canastas son tres días.   יחוַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁל֨שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם:
19En tres días, el faraón alzará tu cabeza; ¡justo fuera de tu cuerpo! Te colgará en una horca, y las aves comerán tu carne”.   יטבְּע֣וֹד | שְׁל֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֽוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָֽׂרְךָ֖ מֵֽעָלֶֽיךָ:
20El tercer día fue el cumpleaños del faraón, e hizo un banquete para todos sus siervos. Entre sus siervos, dio una atención especial al jefe de los coperos y al jefe de los panaderos.   כוַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ | שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָֽאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו:
יום הלדת את פרעה: יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא. ולשון הולדת, לפי שאין הולד נולד אלא על ידי אחרים שהחיה מילדת את האשה, ועל כן החיה נקראת מילדת, וכן (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך, וכן (ויקרא יג נה) אחרי הוכבס את הנגע, שכיבוסו על ידי אחרים:
וישא את ראש וגו': מנאם עם שאר עבדיו, שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו, וזכר את אלו בתוכם, כמו (במדבר א ב) שאו את ראש, לשון מנין:  
21Restituyó al jefe de los coperos a su posición, y le permitió poner la copa en la mano del faraón.   כאוַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:
22El jefe de los panaderos, no obstante, fue colgado, tal como Iosef había predicho.   כבוְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָֽאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף:
23El jefe de los coperos no se acordó de Iosef. Se olvidó completamente de él.   כגוְלֹֽא־זָכַ֧ר שַׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ:
ולא זכר שר המשקים: בו ביום:
וישכחהו: לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב: