Leviticus Capítulo 19

33Cuando un prosélito venga a vivir en la tierra de ustedes, no hieran sus sentimientos.   לגוְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ:
לא תונו: אונאת דברים. לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה:
34El extranjero que se vuelva prosélito debe ser exactamente como un nativo entre ustedes. Lo amarás como [te amas] a ti mismo, puesto que ustedes fueron extranjeros en Egipto. Yo soy Dios su Señor.   לדכְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר | הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָֽהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
כי גרים הייתם: מום שבך אל תאמר לחברך:
אני ה' אלהיכם: אלהיך ואלהיו אני:
35No falsifiquen las medidas, ya sea en longitud, peso o volumen.   להלֹא־תַֽעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה:
לא תעשו עול במשפט: אם לדין, הרי כבר נאמר לא תעשו עול במשפט (פסוק טו), ומהו משפט השנוי כאן, הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם:
במדה: זו מדת הארץ:
במשקל: כמשמעו:
ובמשורה: היא מדת הלח:
36Deben tener una balanza honesta, pesos honestos, una medida seca honesta y una medida líquida honesta. Yo soy Dios su Señor que los saqué de Egipto.   לומֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
אבני צדק: הם המשקולות ששוקלין כנגדן:
איפת: היא מדת היבש:
הין: זו היא מדת הלח:
אשר הוצאתי אתכם: על מנת כן. דבר אחר אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואני הנאמן להפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירים בהם:
37Salvaguarden Mis decretos y todas Mis leyes, y cúmplanlas. Yo soy Dios.   לזוּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:

Leviticus Capítulo 20

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2les dijera lo siguiente a los israelitas: Si alguna persona, ya sea un israelita [nativo] o un prosélito que se una a Israel, da a cualquiera de sus hijos a Mólej, debe ser condenada a muerte. El pueblo local debe lapidarla hasta que muera.   בוְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר | הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:
ואל בני ישראל תאמר: עונשין על האזהרות:
מות יומת: בבית דין, ואם אין כח לבית דין עם הארץ מסייעין אותן:
עם הארץ: עם שבגינו נבראת הארץ. דבר אחר עם שעתידין לירש את הארץ ע"י מצות הללו:
3Yo dirigiré Mi enojo contra esa persona, y la cortaré [espiritualmente] de entre su pueblo, puesto que ha dado a sus hijos a Mólej, de este modo mancillando lo que es santo para Mí y profanando Mi santo nombre.   גוַֽאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
אתן את פני: פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו:
באיש: ולא בצבור, שאין כל הצבור נכרתין:
כי מזרעו נתן למלך: לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש (דברים יח י), בן בנו ובן בתו מנין, תלמוד לומר כי מזרעו נתן למולך. זרע פסול מנין, תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך:
למען טמא את מקדשי: את כנסת ישראל, שהיא מקודשת לי, כלשון (ויקרא כא כג) ולא יחלל את מקדשי:
4[Por consiguiente,] si el pueblo ignora el hecho de que esta persona ha dado a sus hijos a Mólej y no la matan,   דוְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִ֩ימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:
ואם העלם יעלימו: אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה. אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה:
5Yo dirigiré Mi enojo contra esa persona y su familia. La cortaré [espiritualmente] de entre su pueblo, junto con todos los que sean engañados por ella y se prostituyan para Mólej.   הוְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת | כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַֽחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַֽחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
ובמשפחתו: אמר ר' שמעון וכי משפחה מה חטאה, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין, שכולם מחפין עליו:
והכרתי אתו: למה נאמר, לפי שנאמר ובמשפחתו, יכול יהיו כל המשפחה בהכרת, תלמוד לומר אותו. אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת, אלא ביסורין:
לזנות אחרי המלך: לרבות שאר עבודה זרה שעבדה בכך, ואפילו אין זו עבודתה:
6Si una persona se vuelve a los médiums y oráculos como para prostituirse hacia sus caminos, Yo dirigiré Mi enojo contra ella, y la cortaré [espiritualmente] de su pueblo.   ווְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ:
7Deben santificarse y ser santos, puesto que Yo soy Dios su Señor.   זוְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִֽהְיִיתֶ֖ם קְדשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
והתקדשתם: זו פרישות עבודה זרה: