Leviticus Capítulo 23

33Dios le habló a Moshé, diciéndole que   לגוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
34les hablara a los israelitas, del modo siguiente: El día 15 de este mes séptimo será la festividad de Sukot para Dios, [que dura] siete días.   לדדַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַֽיהֹוָֽה:
35El primer día será fiesta sagrada en que no pueden hacer ningún trabajo de servicio.   להבַּיּ֥וֹם הָֽרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:
מקרא קדש: קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה:
36Durante siete días, entonces, presentarán una ofrenda de fuego para Dios. El octavo día es fiesta sagrada para ustedes en que traerán una ofrenda de fuego para Dios. Es tiempo de retiro en que no pueden hacer ningún trabajo de servicio.   לושִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:
עצרת הוא: עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם:
כל מלאכת עבדה: אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר:
לא תעשו: יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה, תלמוד לומר היא:
37Los anteriores son los tiempos especiales de Dios que deben cumplir como fiestas sagradas. [Son tiempos] en que deben presentar a Dios una ofrenda quemada, una ofrenda de harina, un sacrificio y libaciones, cada uno dependiendo del día en particular.   לזאֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַֽיהֹוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:
עלה ומנחה: מנחת נסכים הקריבה עם העולה:
דבר יום ביומו: חוק הקצוב בחומש הפקודים:
דבר יום ביומו: הא אם עבר יומו בטל קרבנו:
38[Esto es además de] las [ofrendas] de Shabat de Dios, y las dádivas, y las promesas específicas y generales que Le ofrezcan a Dios.   לחמִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל־נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַֽיהֹוָֽה:
39En el día 15 del mes séptimo, cuando cosechen el grano de la tierra, celebrarán una festividad para Dios durante siete días. El primer día será día de reposo, y el octavo día será día de reposo.   לטאַ֡ךְ בַּֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן:
אך בחמשה עשר יום תחגו: קרבן שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת, תלמוד לומר אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה:
באספכם את תבואת הארץ: שיהא חדש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור, פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף:
תחגו: שלמי חגיגה:
שבעת ימים: אם לא הביא בזה יביא בזה. יכול יהא מביאן כל שבעה, תלמוד לומר וחגותם אותו, יום אחד במשמע, ולא יותר. ולמה נאמר שבעה, לתשלומין:
40En el primer día, deben tomar para ustedes un fruto del cidro, una hoja de palmera sin abrir, ramas de mirto y sauces [que crezcan cerca] del arroyo. Se regocijarán ante Dios siete días.   מוּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַֽעֲנַ֥ף עֵֽץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
פרי עץ הדר: עץ שטעם עצו ופריו שוה:
הדר: הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג:
כפת תמרים: חסר וי"ו, למד שאינה אלא אחת:
וענף עץ עבת: שענפיו קלועים כעבותות וכחבלים, וזהו הדס העשוי כמין קליעה:
41Durante estos siete días todos los años, harán celebración a Dios. Es ley eterna por todas las generaciones que celebren [esta festividad] en el mes séptimo.   מאוְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ:
42Durante [estos] siete días deben vivir en cabañas con techo de paja. Todos los incluidos en Israel deben vivir en tales cabañas con techo de paja.   מבבַּסֻּכֹּ֥ת תֵּֽשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵֽשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת:
האזרח: זה אזרח:
בישראל: לרבות את הגרים:
43Esto es para que las generaciones futuras sepan que hice que los israelitas vivieran en cabañas cuando los saqué de Egipto. Yo soy Dios el Señor de ustedes.   מגלְמַ֘עַן֘ יֵֽדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֨בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהֽוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
כי בסכות הושבתי: ענני כבוד:
44Moshé refirió [las reglas de] los tiempos especiales de Dios a los israelitas.   מדוַיְדַבֵּ֣ר משֶׁ֔ה אֶת־מֹֽעֲדֵ֖י יְהֹוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: