Deuteronomy Capítulo 20

10Cuando te acerques a una ciudad para librar la guerra contra ella, debes proponer un acuerdo pacífico.   יכִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם:
כי תקרב אל עיר: במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו':
11Si [la ciudad] responde pacíficamente y te abre [sus puertas], todas las personas que estén en su interior se volverán tus súbditos y te servirán.   יאוְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָֽתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִֽהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַֽעֲבָדֽוּךָ:
כל העם הנמצא בה: אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם, אתה רשאי לקיימם:
למס ועבדוך: עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד:
12Si rechazan tu ofrecimiento de paz y declaran la guerra, sitiarás [la ciudad].   יבוְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָֽשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָ:
ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה: הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך:
וצרת עליה: אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים:
13Cuando Dios tu Señor te la entregue en la mano, abatirás entonces a sus varones [adultos] a filo de espada.   יגוּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב:
ונתנה ה' אלהיך בידך: אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' נותנה בידך:
14No obstante, a las mujeres, los niños, los animales y todos los bienes de la ciudad tomarás como tu despojo. De este modo consumirás el despojo que Dios tu Señor te da de tus enemigos.   ידרַ֣ק הַ֠נָּשִׁ֠ים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹֽיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ:
והטף: אף טף של זכרים. ומה אני מקיים (פסוק יג) והכית את כל זכורה, בגדולים:
15Esto es lo que debes hacer a las ciudades que estén muy lejos de ti, y que no pertenezcan a las naciones que están aquí.   טוכֵּ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָֽרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵֽעָרֵ֥י הַגּוֹיִֽם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה:
16No obstante, al lidiar con las ciudades de estas naciones, que Dios tu Señor te da como territorio hereditario, no permitirás que ninguna persona quede con vida.   טזרַ֗ק מֵֽעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְ֖ךָ נַֽחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה:
17En lo que se refiere a los hititas, amorreos, cananeos, perezeos, heveos y jebuseos, debes borrarlos por completo, como Dios tu Señor te ordenó.   יזכִּי־הַֽחֲרֵ֣ם תַּֽחֲרִימֵ֗ם הַֽחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ הַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
כאשר צוך: לרבות את הגרגשי:
18Esto es para que ellos no les enseñen a ustedes todas las prácticas repugnantes con que adoran a sus dioses, haciendo que pequen contra Dios su Señor.   יחלְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַֽעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵאלֹֽהֵיהֶ֑ם וַֽחֲטָאתֶ֖ם לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
למען אשר לא ילמדו: הא אם עשו תשובה ומתגיירים, אתה רשאי לקבלם:
19Cuando sities una ciudad y libres un largo tiempo la guerra contra ella para capturarla, no debes destruir sus árboles, empuñando un hacha contra cualquier árbol que produzca alimento. No tales un árbol del campo, a no ser que lo estén utilizando los hombres que te confronten en el sitio.   יטכִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר:
ימים: שנים:
רבים: שלשה. מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת. ולמד שפותח בשלום שנים או שלשה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) וישב דוד בצקלג ימים שנים, ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר:
כי האדם עץ השדה: הרי כי משמש בלשון דלמא. שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:
20No obstante, si sabes que un árbol no produce alimento, entonces hasta haber subyugado [la ciudad] puedes destruir [el árbol] o cortar [lo que necesites] para construir la maquinaria del sitio contra la ciudad que libre la guerra contra ti.   כרַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּ֣י לֹא־עֵ֤ץ מַֽאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִוא֙ עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ:
עד רדתה: לשון רדוי, שתהא כפופה לך:

Deuteronomy Capítulo 21

1[Esto es lo que debes hacer] cuando se halle un cadáver caído en el campo en la tierra que Dios tu Señor te da para que ocupes, y no se sepa quién es el asesino.   אכִּֽי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בַּֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ:
2Tus ancianos y jueces deben salir y medir la distancia a las ciudades en torno al cadáver.   בוְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹֽׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶֽחָלָֽל:
ויצאו זקניך: מיוחדים שבזקניך, אלו סנהדרי גדולה:
ומדדו: ממקום שהחלל שוכב:
אל הערים אשר סביבות החלל: לכל צד לידע איזו קרובה:
3Entonces los ancianos de la ciudad más cercana al cadáver deben traer una becerra, a la cual nunca se haya hecho trabajar, y que nunca haya arrastrado una carga con un yugo.   גוְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶֽחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָֽשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל:
4Los ancianos de esa ciudad traerán la becerra a un arroyo que fluya con velocidad, [la tierra en torno al cual] nunca debe estar trabajada o sembrada. Allí en el arroyo decapitarán a la becerra.   דוְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵֽעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֥א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָֽעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל:
אל נחל איתן: קשה שלא נעבד:
וערפו: קוצץ ערפה בקופיץ. אמר הקב"ה תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות:
5Entonces se acercarán los sacerdotes de la tribu de Leví. (Son estos [sacerdotes] a quienes Dios ha elegido para servirLe y para pronunciar bendiciones en el nombre de Dios, y a quienes se los encomienda para decidir en casos de litigación y señales leprosas).   הוְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִים֘ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה כָּל־רִ֥יב וְכָל־נָֽגַע:
6Todos los ancianos de la ciudad más cercana al cadáver se lavarán las manos sobre la becerra decapitada en el arroyo.   ווְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל:
7[Los ancianos] hablarán y dirán: “Nuestras manos no han derramado esta sangre, y nuestros ojos no la han presenciado”.   זוְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ (כתיב שפכה֙) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ:
ידינו לא שפכה: וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה. והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל:
8[Entonces los sacerdotes dirán:] “Perdona a Tu pueblo, a quienes Tú, Dios, has librado. No permitas [que la culpa por] la sangre inocente permanezca con Tu pueblo Israel”. De este modo, la sangre será expiada.   חכַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֨יתָ֙ יְהֹוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם:
ונכפר להם הדם: הכתוב מבשרם שמשעשו כן יכופר להם העון:
9Te librarás así de [la culpa de] la sangre inocente en medio de ti, puesto que habrás hecho lo que es moralmente correcto a los ojos de Dios.   טוְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּי־תַֽעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
ואתה תבער: מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני ה':