| 7Moshé convocó a Iehoshúa, y en presencia de todo Israel, le dijo: “Sé fuerte y valiente, puesto que tú serás el que lleve a esta nación a la tierra que Dios juró a sus padres que les daría. Tú serás el que la divida para ellos. |
|
זוַיִּקְרָ֨א משֶׁ֜ה לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כָל־יִשְׂרָאֵל֘ חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם: |
| |
|
כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת־הָעָם הַזֶּה
"אֲרֵי אַתְּ תֵּעוּל עִם עַמָּא הָדֵין": מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יִהְיוּ עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַעְתָּן וַעֲצָתָן, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם" — תָּבִיא עַל כָּרְחָם, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ, טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן, דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר וְלֹא שְׁנֵי דַבָּרִים לְדוֹר (סנהדרין ח'):
|
| 8Mas Dios será Quien vaya delante de ti, y Él estará contigo. Nunca te dejará ni te abandonará, de modo que no tengas miedo y no permitas que se quiebre tu espíritu”. |
|
חוַֽיהֹוָ֞ה ה֣וּא | הַֽהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת: |
| 9Entonces Moshé puso por escrito esta Torá. La entrego a los descendientes de Leví, los sacerdotes a cargo del arca del pacto de Dios, y a los ancianos de Israel. |
|
טוַיִּכְתֹּ֣ב משֶׁה֘ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל־כָּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: |
| |
|
וַיִּכְתֹּב משֶׁה וַיִּתְּנָהּ
כְּשֶׁנִּגְמְרָה כֻּלָּהּ נְתָנָהּ לִבְנֵי שִׁבְטוֹ (עי' ספרי דברים ל"ד):
|
| 10Moshé les dio entonces el siguiente mandamiento: “Al final de cada siete años, en un tiempo determinado en la fiesta de Sukot, después del año de liberación, |
|
יוַיְצַ֥ו משֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת: |
| |
|
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים
בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה — בַּשְּׁמִינִית, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שנת השמטה? שֶׁעֲדַיִּן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:
|
| 11cuando todo Israel venga a presentarse delante de Dios tu Señor, en el lugar que Él elija, debes leer [de] esta Torá ante todo Israel, para que puedan oírla. |
|
יאבְּב֣וֹא כָל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם: |
| |
|
תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת
הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א) עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה:
|
| 12”Debes congregar a todo el pueblo, los hombres, las mujeres, los niños y los prosélitos de tus asentamientos, y que la oigan. Aprenderán así a tener temor de Dios su Señor, cumpliendo cuidadosamente todas las palabras de esta Torá. |
|
יבהַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת: |
| |
|
הָֽאֲנָשִׁים
לִלְמֹד:
|
| |
|
וְהַנָּשִׁים
לִשְׁמֹעַ:
|
| |
|
וְהַטַּף
לָמָּה בָא? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (חגיגה ג'):
|
| 13Los hijos de ellos, que no saben, escucharán y aprenderán a tener temor de Dios Señor de ustedes, mientras ustedes vivan en la tierra que están cruzando el Jordán para ocupar”. |
|
יגוּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָֽדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כָּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: |
