Numbers Capítulo 26

52Dios le habló a Moshé, diciendo:   נבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
53Entre estas [personas] dividirás la tierra como herencia, siguiendo el número de nombres [registrados].   נגלָאֵ֗לֶּה תֵּֽחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַֽחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת:
לאלה תחלק הארץ: ולא לפחותים מבן עשרים, אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היה לאחד מהם ששה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו:
54A un [grupo] mayor darás una herencia mayor, en tanto que a un grupo menor darás una herencia menor. A cada uno se le dará así su propiedad hereditaria de acuerdo con su cuenta.   נדלָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַֽחֲלָת֔וֹ וְלַֽמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַֽחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַֽחֲלָתֽוֹ:
לרב תרבה נחלתו: לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב א) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים:
55No obstante, la propiedad hereditaria será concedida a las familias paternas por medio de un sistema de lotería. Es así como será dividida la tierra.   נהאַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵֽחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטֽוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ:
לשמות מטות אבותם: אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים:
אך בגורל: יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל:
מטות אבתם: יצאו גרים ועבדים:
56Ya sea un grupo grande o pequeño, su propiedad hereditaria será dividida por un sistema de lotería.   נועַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּֽחָלֵ֖ק נַֽחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט:
על פי הגורל: הגורל היה מדבר, כמו שפירשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקודש, לכך נאמר על פי ה':
57Éstas son las cuentas de los levitas por sus familias: la familia guershonita de Guershón, la familia kehatita de Kehat y la familia merarita de Merarí.   נזוְאֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֘ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְגֵֽרְשׁ֗וֹן מִשְׁפַּ֨חַת֙ הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י לִקְהָ֕ת מִשְׁפַּ֖חַת הַקְּהָתִ֑י לִמְרָרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַמְּרָרִֽי:
58Éstas son las subfamilias de Leví: la familia livnita, la familia jevronita, la familia majlita, la familia mushita y la familia korjita. Kehat tuvo un hijo, Amram.   נחאֵ֣לֶּה | מִשְׁפְּחֹ֣ת לֵוִ֗י מִשְׁפַּ֨חַת הַלִּבְנִ֜י מִשְׁפַּ֤חַת הַֽחֶבְרֹנִי֙ מִשְׁפַּ֤חַת הַמַּחְלִי֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמּוּשִׁ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הַקָּרְחִ֑י וּקְהָ֖ת הוֹלִ֥ד אֶת־עַמְרָֽם:
אלה משפחת לוי: חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי:
59El nombre de la mujer de Amram era Iojéved, hija de Leví, que había nacido para Leví en Egipto. Ella dio a luz a los hijos de Amram, Aarón y Moshé, así como también a su hermana Miriam.   נטוְשֵׁ֣ם | אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֨בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶת־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶת־משֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם:
אשר ילדה אתה ללוי במצרים: לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מנין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע:
60Nacidos para Aarón estuvieron Nadav, Avihú, Eleazar e Itamar.   סוַיִּוָּלֵ֣ד לְאַֽהֲרֹ֔ן אֶת־נָדָ֖ב וְאֶת־אֲבִיה֑וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר:
61Nadav y Avihú, no obstante, murieron cuando ofrecieron un fuego no autorizado delante de Dios.   סאוַיָּ֥מָת נָדָ֖ב וַֽאֲבִיה֑וּא בְּהַקְרִיבָ֥ם אֵשׁ־זָרָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
62Contando a todo varón mayor de un mes de edad, la cuenta de [los levitas] fue 23 000. No se los contó entre los otros israelitas porque no se les dio una propiedad hereditaria entre los [otros] israelitas.   סבוַיִּֽהְי֣וּ פְקֻֽדֵיהֶ֗ם שְׁלשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה כִּ֣י | לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֗וּ בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י לֹֽא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כי לא התפקדו בתוך בני ישראל: להיות נמנין בני עשרים שנה, ומה טעם:
כי לא נתן להם נחלה: והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו:
63El anterior fue el censo que Moshé y Eleazar el sacerdote hicieron de los israelitas en las planicies occidentales de Moab, sobre el tramo de Ierijó del Jordán.   סגאֵ֚לֶּה פְּקוּדֵ֣י משֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֨ר פָּֽקְד֜וּ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:
64Entre los [contados ahora] no había ninguno [previamente] contado por Moshé y Aarón el sacerdote, quienes habían hecho un censo de los israelitas en el desierto de Sinaí.   סדוּבְאֵ֨לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י משֶׁ֔ה וְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּֽקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי:
ובאלה לא היה איש וגו': אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:
65Esto fue porque Dios les había decretado que morirían todos en el desierto, y que ni un solo hombre sobreviviría, con la excepción de Calev hijo de Iefuné y Iehoshúa hijo de Nun.   סהכִּֽי־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹֽא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן:

Numbers Capítulo 27

1Fue presentada una petición por parte de las hijas de Tzelafjad, hijo de Jéfer, hijo de Guilad, hijo de Majir, hijo de Menashé, de la familia de Menashé hijo de Iosef. Los nombres de estas hijas eran Majlá, Noáh, Jaglá, Milcá y Tirtzá.   אוַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה:
למשפחת מנשה בן יוסף: למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ, שנאמר (בראשית נ כה) והעליתם את עצמותי וגו', ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. וללמדך שהיו כולם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי כגון (מלכים ב' כה כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו:
מחלה נעה וגו': ולהלן הוא אומר (במדבר לו יא) ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן:
2Se pararon ahora delante de Moshé, Eleazar el sacerdote, los príncipes y toda la comunidad en la entrada de la Tienda de Comunión con la petición siguiente:   בוַתַּֽעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י משֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָֽעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:
לפני משה ולפני אלעזר: מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן:
לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם:
3“Nuestro padre murió en el desierto. No estaba entre los miembros del grupo de Kóraj que protestó contra Dios, mas murió por causa de su propio pecado sin dejar hijo alguno.   גאָבִ֘ינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹֽא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָֽעֵדָ֗ה הַנּֽוֹעָדִ֛ים עַל־יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ:
והוא לא היה וגו': לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו. ר' עקיבא אומר מקושש עצים היה. ור' שמעון אומר מן המעפילים היה:
4¿Por qué debería el nombre de nuestro padre estar en desventaja en su familia meramente porque no tuvo un hijo? Danos una porción de tierra junto con los hermanos de nuestro padre”.   דלָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵֽׁם־אָבִ֨ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ:
למה יגרע שם אבינו: אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתיבם אמנו ליבם:
כי אין לו בן: הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו:
5Moshé trajo el caso de ellas delante de Dios.   הוַיַּקְרֵ֥ב משֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
ויקרב משה את משפטן: נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן: