Numbers Capítulo 14

26“¿Por cuánto tiempo existirá este perverso grupo, quejándose contra Mí? He oído cómo los israelitas se quejan de Mí.   כווַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
27Diles lo siguiente: “Como que Yo soy Vida, es la solemne declaración de Dios que haré que sus acusaciones contra Mí se hagan realidad.   כזעַד־מָתַ֗י לָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי:
לעדה הרעה וגו': אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה:
אשר המה מלינים: את ישראל עלי:
את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים: המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:
28Debido a que se quejaron de Mí, sus cadáveres caerán en este desierto. [Esto le pasará a] su cuenta completa, todo mayor de veinte años de edad que fue contado.   כחאֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי־אָ֨נִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אִם־לֹ֕א כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאָזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
חי אני: לשון שבועה:
אם לא וגו' כן אעשה: כביכול איני חי:
כאשר דברתם: שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו (פסוק ב):
29[Mi juramento es que] no entrarán en la tierra respecto de la cual juré con mano alzada que les dejaría vivir en ella tranquilos. Las únicas excepciones serán Calev (hijo   כטבַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּ֠ה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכָל־פְּקֻֽדֵיכֶם֙ לְכָל־מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי:
וכל פקדיכם לכל מספרכם: כל הנמנה לכל מספר, שאתם נמנין בו, כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים, כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו, ואלו הן מבן כ' שנה וגו', להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים:
30de Iefuné) y Iehoshúa (hijo de Nun).   לאִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן:
31“Ustedes dijeron que sus hijos serán tomados en cautiverio, mas ellos serán a quienes traeré [allí], de modo que conocerán la tierra que ustedes rechazaron.   לאוְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִֽהְיֶ֑ה וְהֵֽבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ:
32“Ustedes, no obstante, caerán como cadáveres en el desierto.   לבוּפִגְרֵיכֶ֖ם אַתֶּ֑ם יִפְּל֖וּ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּֽה:
ופגריכם אתם: כתרגומו לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ ובקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם:
33Sus hijos serán arreados [de lugar en lugar] en el desierto durante cuarenta años, pagando por la indiscreción de ustedes hasta que el último de los cadáveres de ustedes yazca aquí en el desierto.   לגוּבְנֵיכֶ֠ם יִֽהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָֽשְׂא֖וּ אֶת־זְנֽוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר:
ארבעים שנה: לא מת אחד מהם פחות מבן שישים, לכך נגזר ארבעים, כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים. ושנה ראשונה היתה בכלל, ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם, ואף כאן נא' תשאו את עונותיכם, ולא עונתכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים:
ונשאו את זנותיכם: כתרגומו ויקבלון ית חוביכון:
34“[El castigo] será paralelo al número de días que ustedes pasaron explorando la tierra. Fueron cuarenta días, y habrá un año por cada día, un total de cuarenta años hasta que el pecado de ustedes sea perdonado. Entonces conocerán cómo actúo.   לדבְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲו‍ֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנֽוּאָתִֽי:
את תנואתי: שהניאותם את לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (במדבר ל, ו) כי הניא אביה אותה:
35Yo, Dios, he hablado, y [no hay modo alguno] en que Yo no haga esto a toda esta comunidad perversa que se ha apiñado contra Mí. Terminarán sus vidas en este desierto, y aquí es donde morirán”.   להאֲנִ֣י יְהֹוָה֘ דִּבַּ֒רְתִּי֒ אִם־לֹ֣א | זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּֽוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ:
36Los hombres a quienes Moshé envió a explorar la tierra, y que retornaron y se quejaron de ella ante toda la comunidad, difamando la tierra, [fueron castigados inmediatamente].   לווְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח משֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיַּלִּ֤ינוּ (כתיב וילונו) עָלָיו֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ:
וישבו וילינו עליו: וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו (שה"ש ז, י) דובב שפתי ישנים. וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה:
דבה: פרלדי"ץ בלע"ז [לשון הרע]:
37Los hombres que habían dado un mal informe de la tierra murieron de este modo delante de Dios en la plaga.   לזוַיָּמֻ֨תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מֽוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
במגפה לפני ה': באותה מיתה ההגונה להם מדה כנגד מדה. הם חטאו בלשון, ונשתרבב לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה', באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב"ה, שהוא מודד מדה כנגד מדה:
38Entre los hombres que fueron a explorar la tierra, sólo Iehoshúa (hijo de Nun) y Calev (hijo de Iefuné) permanecieron con vida.   לחוִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן־הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַהֹֽלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת־הָאָֽרֶץ:
ויהושע וכלב חיו וגו': מה תלמוד לומר חיו מן האנשים ההם, אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים:
39Moshé les relató las palabras [de Dios] a todos los israelitas, y ellos se sintieron abrumados por una terrible aflicción.   לטוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד:
40Cuando se levantaron muy de mañana, empezaron a subir hacia la cima de la montaña, declarando: “¡Ahora estamos prontos! Avanzaremos al lugar que describió Dios. [Admitimos que] estábamos equivocados”.   מוַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹֽאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ:
אל ראש ההר: והוא הדרך העולה לארץ ישראל:
הננו ועלינו אל המקום: לארץ ישראל:
אשר אמר ה': לתתה לנו שם נעלה:
כי חטאנו: על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה:
41“¿Por qué están yendo contra la palabra de Dios? –dijo Moshé–. ¡No funcionará!   מאוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹֽבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח:
והוא לא תצלח: זו שאתם עושין לא תצלח:
42No prosigan; Dios no está con ustedes. ¡No sean matados por sus enemigos!   מבאַל־תַּֽעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהֹוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם:
43Arriba delante de ustedes están los amalekitas y los cananeos, y ustedes caerán por la espada. Ustedes se han alejado de Dios, y [ahora] Dios no estará con ustedes”.   מגכִּי֩ הָֽעֲמָֽלֵקִ֨י וְהַכְּנַֽעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם:
כי על כן שבתם: כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו':
44[El pueblo] subió con actitud desafiante hacia la cima de la montaña, mas el Arca del pacto de Dios y Moshé no se movieron del campamento.   מדוַיַּעְפִּ֕לוּ לַֽעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַֽאֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ וּמשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַמַּֽחֲנֶֽה:
ויעפלו: לשון חוזק וכן (חבקוק ב, ד) הנה עפלה. אינגרי"ש בלע"ז [עזי רוח] לשון עזות, וכן (מיכה ד, ח) עופל בת ציון, (ישעיה לב, יד) עופל ובחן. ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות:
45Los amalekitas y los cananeos que vivían sobre esa montaña se abalanzaron, y derrotaron [a los israelitas], persiguiéndolos con una fuerza abrumadora todo el camino hasta Jormá.   מהוַיֵּ֤רֶד הָֽעֲמָֽלֵקִי֙ וְהַכְּנַֽעֲנִ֔י הַיּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה:
ויכתום: כמו (דברים ט, כא) ואכות אותו טחון, מכה אחר מכה:
עד החרמה: שם המקום נקרא על שם המאורע:

Numbers Capítulo 15

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2les hablara a los israelitas y les dijera: Cuando vengan a la patria de ustedes que Yo les estoy dando,   בדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֨רֶץ֙ מֽוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:
כי תבאו: בשר להם שיכנסו לארץ:
3presentarán ofrendas de fuego a Dios. Pueden ser ofrendas quemadas, u otros sacrificios, ya sea para un voto general o específico, o para las fiestas de ustedes. Tomados del ganado o animales menores, tendrán el fin de proporcionar una fragancia apaciguadora a Dios.   גוַֽעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֨דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹֽעֲדֵיכֶ֑ם לַֽעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַיהֹוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן:
ועשיתם אשה: אין זה צווי אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה':
ריח ניחח: שיהיה נחת רוח לפני:
לפלא נדר או בנדבה וגו': או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד:
4El que traiga el sacrificio a Dios debe entonces presentar una ofrenda de grano que consista en 1/10 [efá] de la harina de trigo de la mejor calidad mezclada con ¼ hin de aceite de oliva.   דוְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן:
והקריב המקריב: תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה המנחה כליל, והשמן נבלל בתוכה, והיין לספלים, כמו ששנינו במסכת סוכה (סוכה מח א):
5El vino para la libación [también] será de ¼ hin. Esto será para cada oveja ofrecida como ofrenda quemada o sacrificio [de paz].   הוְיַ֤יִן לַנֶּ֨סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּֽעֲשֶׂ֥ה עַל־הָֽעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָֽד:
לכבש האחד: על כל האמור למעלה הוא מוסב על המנחה ועל השמן ועל היין:
6Para un carnero, prepararás una ofrenda de grano de 2/10 [efá] de harina de trigo mezclada con 1/3 hin de aceite.   וא֤וֹ לָאַ֨יִל֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין:
או לאיל: ואם איל הוא. ורבותינו דרשו או לרבות את הפלגס לנסכי איל:
7El vino para la libación [también] será de 1/3 hin, presentado como una fragancia apaciguadora a Dios.   זוְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה: