Genesis Capítulo 19

21[El ángel] le replicó: “También te daré una consideración especial en este asunto. No derribaré la ciudad que mencionaste.   כאוַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך:
הפכי: הופך אני, כמו (מח ה) עד בואי, (טז יג) אחרי רואי, (ירמיה לא יט) מדי דברי בו:
22¡Pero apresúrate! ¡Corre hacia allí! No puedo hacer nada hasta que llegues allí”. La ciudad se conoció desde entonces como Tzóar (Pequeña).   כבמַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵֽׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר:
כי לא אוכל לעשות: זהו עונשן של מלאכים, על שאמרו (פסוק יג) כי משחיתים אנחנו, ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן:
כי לא אוכל: לשון יחיד, מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל, שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד:
על כן קרא שם העיר צוער: על שם (פסוק כ) והיא מצער:
23El sol había salido para el tiempo en que Lot llegó a Tzóar.   כגהַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה:
24Dios hizo que azufre y fuego lloviera sobre Sodoma y Gomorra: vino de Dios, desde el cielo.   כדוַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
וה' המטיר: כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו:
המטיר על סדום: בעלות השחר, כמו שנאמר לעיל (פסוק טו) וכמו השחר עלה, שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה, אמר הקב"ה אם אפרע מהם ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין, ואם אפרע מהם בלילה יהיו עובדי החמה אומרים אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים, לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים:
המטיר וגו' גפרית ואש: בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש:
מאת ה': דרך המקראות לדבר כן, כמו (ד כג) נשי למך, ולא אמר נשיי. וכן אמר דוד (מ"א א לג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם, ולא אמר מעבדי, וכן אחשורוש אמר (אסתר ח ח) בשם המלך, ולא אמר בשמי. אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו:
מן השמים: והוא שאמר הכתוב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים וגו', כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום, וכשבא להוריד המן מן השמים לישראל (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:
25Derribó estas ciudades junto con toda la planicie, [destruyendo] a todos los que vivían en las ciudades y [todo] lo que crecía del suelo.   כהוַיַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה:
ויהפוך את הערים וגו': ארבעתן יושבות בסלע אחד והפכן מלמעלה למטה, שנאמר (איוב כח ט) בחלמיש שלח ידו וגו':
26[La] mujer [de Lot] miró tras él, y se convirtió en un pilar de sal.   כווַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַֽחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח:
ותבט אשתו מאחריו: מאחריו של לוט:
ותהי נציב מלח: במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה:
27Avraham se despertó muy de mañana, [apresurándose de vuelta] al lugar donde había estado de pie delante de Dios.   כזוַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה:
28Miró fijamente hacia Sodoma y Gomorra y toda la región de la planicie, y todo lo que vio fue un humo denso que se levantaba de la tierra, como el humo de un horno de cal.   כחוַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַ֥ל כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
קיטור: תימור של עשן טורק"א [לפיד] בלע"ז:
כבשן: חפירה ששורפין בה את אבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה:
29Cuando Dios destruyó las ciudades de la planicie, Dios recordó a Avraham. De este modo, cuando derribó las ciudades en que vivía Lot, le permitió a Lot escapar del cataclismo.   כטוַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט:
ויזכור א-להים את אברהם: מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה (יב יט) אחותי היא, ולא גילה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו:
30Lot subió desde Tzóar, y se estableció en las colinas junto con sus dos hijas, puesto que tenía miedo de permanecer en Tzóar. Vivió en una cueva solo con sus dos hijas.   לוַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו:
כי ירא לשבת בצוער: לפי שהיתה קרובה לסדום:
31La mayor le dijo a la menor: “Nuestro padre está envejeciendo, y no queda en el mundo otro hombre para que se case con nosotras de manera normal.   לאוַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֨רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ:
אבינו זקן: ואם לא עכשיו אימתי, שמא ימות או יפסוק מלהוליד:
ואיש אין בארץ: סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:
32Ven, hagamos que nuestro padre se embriague con vino, y durmamos con él. Entonces sobreviviremos por medio de hijos de nuestro padre”.   לבלְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
33Esa noche hicieron que su padre se embriagara con vino, y la mayor fue y durmió con su padre. Él no estuvo al tanto de que ella se había acostado o levantado.   לגוַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ:
ותשקין וגו': יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אומות:
ותשכב את אביה: ובצעירה כתיב (פסוק לה) ותשכב עמו, צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה, חיסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה. אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש:
ובקומה: של בכירה נקוד, לומר הרי הוא כאילו לא נכתב, לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות (אמר רבי לוי כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו):  
34Al día siguiente, la mayor le dijo a la menor: “Anoche fui yo la que dormí con mi padre. Esta noche, haremos que se embriague con vino una vez más. Tú ve a dormir con él, y sobreviviremos por medio de hijos de nuestro padre”.   לדוַֽיְהִי֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵֽן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֨אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
35Esa noche hicieron que su padre se embriagara con vino una vez más. La menor se levantó y durmió con él. Él no estuvo al tanto de que ella se había acostado o levantado.   להוַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ:
36Las dos hijas de Lot quedaron embarazadas de su padre.   לווַתַּֽהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵֽאֲבִיהֶֽן:
ותהרין וגו': אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה:
37La mayor tuvo un hijo, y lo llamó Moab. Él es el ancestro de [la nación de] Moab que existe hoy.   לזוַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם:
מואב: זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון (דברים ב יט) אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו:
38La menor también tuvo un hijo, y lo llamó Ben-Amí. Él es el ancestro del pueblo de Amón que existe hoy.   לחוְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם:

Genesis Capítulo 20

1Avraham migró de allí a la tierra del Néguev, y se estableció entre Kadesh y Shur. Solía visitar Guerar.   אוַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר:
ויסע משם אברהם: כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. דבר אחר להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו:
2[Allí] anunció que Sara su mujer era su hermana, y Avimélej, rey de Guerar, envió mensajeros y tomó a Sara.   בוַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה:
ויאמר אברהם: כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן:
אל שרה אשתו: על שרה אשתו. וכיוצא בו (ש"א ד יט) אל הלקח ארון וגו' ואל מות חמיה, שניהם בלשון על:
3Dios vino a Avimélej esa noche en un sueño. “Morirás debido a la mujer que tomaste –dijo Él–. Ella ya está casada”.   גוַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל:
4Avimélej no se había acercado a ella. Dijo: “Oh Señor, ¿matarás incluso a una nación inocente?   דוַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג:
לא קרב אליה: המלאך מנעו, כמו שנאמר (פסוק ו) לא נתתיך לנגוע אליה:
הגוי גם צדיק תהרג: אף אם הוא צדיק תהרגנו. שמא כך דרכך לאבד האומות חנם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר, כשם שאתה אומר להרגני:
5¿No me dijo [su esposo] que ella era su hermana? Ella también afirmó que él era su hermano. Si hice algo, fue con un corazón inocente y manos limpias”.   ההֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
גם הוא: לרבות עבדים וגמלים וחמרים שלה, את כלם שאלתי ואמרו לי אחיה הוא:
בתם לבבי: שלא דמיתי לחטוא:
ובנקיון כפי: נקי אני מן החטא שלא נגעתי בה:
6Dios le dijo a él en el sueño: “Yo también comprendo que has hecho esto con un corazón inocente. Es por eso que impedí que pecaras contra Mí, no dándote oportunidad de tocarla.   ווַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשׂ֧ךְ גַּם־אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵֽחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
ידעתי כי בתם לבבך וגו': אמת שלא דמית מתחלה לחטוא אבל נקיון כפים אין כאן:
לא נתתיך: לא ממך היה שלא נגעת בה אלא חשכתי אני אותך מחטוא, ולא נתתי לך כח, וכן (לקמן לא ז) ולא נתנו א-להים, וכן (שופטים טו א) ולא נתנו אביה לבוא:
7Ahora devuelve la mujer del hombre, puesto que él es un profeta. Él orará por ti, y vivirás. Pero si no [la] devuelves, puedes estar seguro de que morirás: tú y todo lo que es tuyo”.   זוְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
השב אשת האיש: ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך ולא יתפלל עליך:
כי נביא הוא: ויודע שלא נגעת בה, לפיכך ויתפלל בעדך:
8Avimélej se levantó muy de mañana, y convocó a todos sus siervos. Discretamente les repitió todas estas palabras, y los hombres estuvieron muy atemorizados.   חוַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד:
9Avimélej convocó a Avraham y le dijo: “¿Cómo pudiste hacernos esto? ¿Qué cosa terrible te hice que trajiste una culpa tan grande sobre mí y mi pueblo? ¡Lo que me hiciste sencillamente no se hace!”.   טוַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ וּמֶה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַֽעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי:
מעשים אשר לא יעשו: מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה באה לנו על ידך, עצירת כל נקבים, של זרע ושל קטנים ורעי ואזנים וחוטם:
10Avimélej le preguntó entonces a Avraham: “¿Qué viste para que te hiciera hacer tal cosa?”.   יוַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
11Avraham respondió: “Comprendí que lo que faltaba aquí es el temor a Dios. Se me podía matar debido a mi esposa.   יאוַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵֽין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַֽהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי:
רק אין יראת א-להים: אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא:
12En todo caso, ella es en realidad mi hermana. Ella es la hija de mi padre, pero no la hija de mi madre. Ella se convirtió [más tarde] en mi esposa.   יבוְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה:
אחותי בת אבי היא: ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לגוי. וכדי לאמת דבריו השיבם כן. ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט (יג ח) כי אנשים אחים אנחנו:
אך לא בת אמי: הרן מאם אחרת היה:
13Cuando Dios me hizo errar de la casa de mi padre, le pedí a ella que me hiciera un favor. Adonde fuéramos, ella debía decir que yo era su hermano”.   יגוַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָֽאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא:
ויהי כאשר התעו אותי וגו': אונקלוס תרגם מה שתרגם. ויש לישבו עוד, דבר דבור על אופניו, כשהוציאני הקב"ה מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי:
כאשר התעו: לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים. (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו א-להים, (דברים ה כג) א-להים חיים, (יהושע כד יט) א-להים קדושים הוא, וכל לשון א-להים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שם כא כט) והועד בבעליו. ואם תאמר מהו לשון התעו, כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי תועה, כמו (לקמן כא יד) ותלך ותתע, (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד, (איוב לח מא) יתעו לבלי אוכל, יצאו ויתעו לבקש אכלם:
אמרי לי: עלי, וכן (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו, על אשתו. וכן (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל, כמו על בני ישראל, (שופטים ט נד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו:
14Avimélej tomó ovejas, ganado, y esclavos y esclavas, y [los] dio a Avraham. [También] le devolvió a Sara la mujer [de Avraham] a él.   ידוַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
ויתן לאברהם: כדי שיתפייס ויתפלל עליו:
15Avimélej dijo: “Toda mi tierra está delante de ti. Establécete dondequiera que consideres apropiado”.   טווַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב:
הנה ארצי לפניך: אבל פרעה אמר לו (לעיל יב יט) הנה אשתך קח ולך, לפי שנתיירא שהמצריים שטופי זמה:
16A Sara dijo: “Le doy a tu ‘hermano’ mil piezas de plata. Que sea compensación para ti y todos los que están contigo por todo lo que se ha hecho. Quedas libre de oprobio”.   טזוּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֨סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת:
ולשרה אמר: אבימלך, לכבודה כדי לפייסה הנה עשיתי לך כבוד זה, נתתי ממון לאחיך שאמרת עליו אחי הוא, הנה הממון והכבוד הזה לך כסות עינים:
לכל אשר אתך: יכסו עיניהם שלא יקילוך, שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה, עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך, יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך ועל ידי נס:
ואת כל: ועם כל באי העולם:
ונכחת: יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נכרים הללו. ולשון תוכחת בכל מקום ברור דברים, ובלע"ז אישפרובי"ר [לבחון] ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ולשון המקרא כך הוא נופל על התרגום הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים שלי ששלטו בך ובכל אשר אתך, ועל כן תרגומו וחזית יתך וית כל דעמך. ויש מדרש אגדה אבל ישוב לשון המקרא פירשתי:
17Avraham oró a Dios, y Dios sanó a Avimélej, así como también a su esposa y esclavas, de modo que pudieran tener hijos.   יזוַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
וילדו: כתרגומו ואתרוחו, נפתחו נקביהם והוציאו מה שצריך לצאת והיא לידה שלהם:
18Dios había previamente cerrado toda matriz de la casa de Avimélej, debido a Sara la mujer de Avraham.   יחכִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם:
בעד כל רחם: כנגד כל פתח:
על דבר שרה: על פי דבורה של שרה:

Genesis Capítulo 21

1Dios concedió una providencia especial a Sara como dijo que haría, y Dios hizo lo que prometió para Sara.   אוַֽיהֹוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
וה' פקד את שרה וגו': סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
פקד את שרה כאשר אמר: בהריון:
כאשר דבר: בלידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור, אמירה (לעיל יז יט) ויאמר א-להים אבל שרה אשתך וגו', דבור (שם טו א) היה דבר ה' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד) לא יירשך זה וגו', והביא היורש משרה:
ויעש ה' לשרה כאשר דבר: לאברהם:
2Sara quedó embarazada, y dio a luz al hijo de Avraham en la vejez de él. Fue en el tiempo exacto que Dios se lo había prometido a él.   בוַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
למועד אשר דבר: ר' יודן ורבי חמא. רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא ור' חמא אומר לשבעה חדשים:
למועד אשר דבר אתו: דמליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד: 
לזקוניו: שהיה זיו אקונין שלו דומה לו:
3Avraham le dio el nombre de Itzjak al hijo que tuvo, a quien Sara acababa de dar a luz.   גוַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק:
4Cuando su hijo Itzjak tenía ocho días de nacido, Avraham lo circuncidó, como Dios había mandado.   דוַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: