Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Ki Tisa

Parshat Ki Tisa
Shabat, 18 Adar, 5780
14 Marzo, 2020
Elije una porción :
Complete: (Exodo 30:11 - 34:35; Números 19:1-22; Ezekiel 36:16-36)

Primera sección

Exodus Capítulo 30

11Dios le habló a Moshé diciendo:   יאוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
12Cuando hagas un censo de los israelitas para determinar sus números, cada uno será contado dando una ofrenda de expiación por su vida. De esta manera, no serán heridos por la plaga cuando sean contados.   יבכִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:
כי תשא: לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
ולא יהיה בהם נגף: שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:
13Todo el que esté incluido en el censo debe dar medio shékel. Esto será según el criterio del santuario, donde un shékel es 20 guerás. Es la mitad de tal shékel que debe darse como ofrenda a Dios.   יגזֶ֣ה | יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
זה יתנו: הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו:
העבר על הפקודים: דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן לשון (ויקרא כז לב) כל אשר יעבור תחת השבט, וכן (ירמיה לג יג) תעבורנה הצאן על ידי מונה:
מחצית השקל בשקל הקודש: במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:
עשרים גרה השקל: עכשיו פירש לך כמה הוא:
גרה: לשון מעה, וכן בשמואל (בשמואל א' ב לו) יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:
עשרים גרה השקל: השקל השלם, שהשקל ארבעה זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה, שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':
14Todo hombre mayor de 20 años de edad será incluido en este censo y dará esta ofrenda a Dios.   ידכֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
מבן עשרים שנה ומעלה: למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:
15El rico no puede dar más, y el pobre no puede dar menos que este medio shékel. Es una ofrenda a Dios para expiar por las vidas de ustedes.   טוהֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִמַּֽחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
לכפר על נפשתיכם: שלא תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת א-דנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו הא-דנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:
16Tomarás de los israelitas este dinero de expiación y lo utilizarás para hacer la Tienda de Comunión. Será, de este modo, un recuerdo para los israelitas delante de Dios para expiar por las vidas de ustedes.   טזוְלָֽקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
ונתת אתו על עבודת אהל מועד: למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר (שמות לב לה) ויגוף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר, ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו (במדבר א א) באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון, שנאמר (שמות מ ב) ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים וגו', ומהמנין הזה נעשו הא-דנים משקלים שלו, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:
על עבודת אהל מועד: הן הא-דנים שנעשו בו:
17Dios le habló a Moshé diciendo:   יזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
18Haz un lavatorio de cobre junto con una base de cobre para él. Ponlo entre el altar y la Tienda de Comunión, y llénalo con agua para el lavado.   יחוְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְח֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְח֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָֽתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם:
כיור: כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
וכנו: כתרגומו ובסיסיה, מושב מתוקן לכיור:
לרחצה: מוסב על הכיור:
ובין המזבח: מזבח העולה שכתוב בו, שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן, ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאמר (שמות מ כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום, כך שנויה בזבחים (נט א):
19Aarón y sus hijos deben lavarse las manos y los pies de [este lavatorio].   יטוְרָֽחֲצ֛וּ אַֽהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם:
את ידיהם ואת רגליהם: בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים (יט ב) כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדש:
20Para no morir, deben lavarse con el agua [de este lavatorio] antes de entrar en la Tienda de Comunión o aproximarse al altar para efectuar el servicio divino, presentando una ofrenda de fuego para Dios.   כבְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
בבאם אל אהל מועד: להקטיר קטרת שחרית ובין הערבים, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה:
ולא ימותו: הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:
אל המזבח: החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
21Para no merecer la muerte, deben primero lavarse las manos y los pies. Esto será para [Aarón] y sus descendientes una ley para siempre, por todas las generaciones.   כאוְרָֽחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָֽיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹֽרֹתָֽם:
ולא ימותו: לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:
22Dios le habló a Moshé, diciendo:   כבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
23Debes tomar las más finas fragancias. 500 [shékels] de mirra destilada; [dos] medias porciones, cada una consistente en 250 [shékels], de canela fragante; y 250 [shékels] de caña fragante;   כגוְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֘ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַֽחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם:
בשמים ראש: חשובים:
וקנמן בשם: לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:
מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן, למה נאמר בו חצאין, גזירת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (דף ה א):
וקנה בשם: קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:
חמשים ומאתים: סך משקל כולו:
24y 500 shékels de casia, todos medidos según el criterio del santuario, junto con 3.6 litros de aceite de oliva.   כדוְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין:
וקדה: שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:
הין: שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העיקרין. אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו סיפק, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין:
25Haz de ello aceite de unción sagrado. Será un compuesto mezclado, hecho por un perfumista calificado, [hecho especialmente para] el aceite de unción sagrado.   כהוְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַֽעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶֽה:
רקח מרקחת: רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע, ואינו כמו (ישעיה נא טו) רגע הים, וכמו (ישעיהו מב ה) רקע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:
רקח מרקחת: רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:
מעשה רוקח: שם האומן בדבר:
26Entonces úsalo para ungir la Tienda de Comunión, el Arca del Testimonio,   כווּמָֽשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָֽעֵדֻֽת:
ומשחת בו: כל המשיחות כמין כי יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:
27la mesa y todos sus utensilios, la menorá y sus utensilios, el altar para el incienso,   כזוְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:
28el altar para los sacrificios y todos sus utensilios, el lavatorio y su base.   כחוְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
29De esta manera, los santificarás, haciéndolos santos de santos, de modo que todo lo que los toque se vuelva santificado.   כטוְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ:
וקדשת אותם: משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר (שמות כט לז) כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך, שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות כגון (שמות כט ב) רקיקין משוחין, (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:
30Debes también ungir a Aarón y a sus hijos, santificándolos como sacerdotes para Mí.   לוְאֶת־אַֽהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי:
31Habla a los israelitas y diles: “Éste será el aceite de unción sagrado para Mí por todas las generaciones.   לאוְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
לדרתיכם: מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא:
זה: בגימטריה תריסר לוגין הוו:
32No lo viertan sobre la piel de ninguna persona [no autorizada] y no lo dupliquen con una fórmula similar. Es santo y debe permanecer sagrado para ustedes.   לבעַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
לא ייסך: בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו (דברים ה טו) למען ייטב לך:
על בשר אדם לא ייסך: מן השמן הזה עצמו:
ובמתכנתו לא תעשו כמהו: בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו:
ובמתכנתו: לשון חשבון, כמו (שמות ה ח) מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה של קטורת:
33Si una persona combina una fórmula similar, o lo pone sobre una persona no autorizada, será cortada [espiritualmente] de su pueblo.   לגאִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
ואשר יתן ממנו: מאותו של משה:
על זר: שאינו צורך כהונה ומלכות:
34Dios le dijo a Moshé: Toma fragancias tales como bálsamo, onija, gálbano e incienso puro, todos del mismo peso, así como [otras] fragancias [especificadas].   לדוַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־משֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף | וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה:
נטף: הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו תירייק"א ושחלת - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
וחלבנה: בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
סמים: אחרים:
ולבנה זכה: מכאן למדו רבותינו אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה שלשה, הרי חמישה, סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשרה, ולבונה הרי אחד עשר ואלו הן הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה, מור וקציעה, שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת, הקושט והקילופה והקנמון הרי אחד עשר. בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
בד בבד יהיה: אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו (כריתות ו א) הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד, יהיה זה כמו זה:
35Convierte [la mezcla] en incienso, como compuesto por un maestro perfumista, bien mezclado, puro y sagrado.   להוְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ:
ממלח: כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו (יונה א ה) וייראו המלחים, (יחזקאל כז כז) מלחיך וחובליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:
ממלח טהור קדש: ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:
36Muélelo muy finamente, y ponlo delante del [Arca del] Testimonio en la Tienda de Comunión donde Yo entre en comunión contigo. Será santo de santos para ustedes.   לווְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֘ הָדֵק֒ וְנָֽתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָֽעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
ונתתה ממנה וגו': היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי, שהוא באהל מועד:
אשר אועד לך שמה: כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:
37No dupliquen la fórmula del incienso que estás haciendo para uso personal, puesto que debe permanecer sagrado para Dios.   לזוְהַקְּטֹ֨רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַֽיהֹוָֽה:
במתכנתה: במנין סממניה:
קדש תהיה לך לה': שלא תעשנה אלא לשמי:
38Si una persona lo hace para disfrutar de su fragancia, será cortada [espiritualmente] de su pueblo.   לחאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
להריח בה: אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור:

Exodus Capítulo 31

1Dios le habló a Moshé, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2He seleccionado a Betzalel hijo de Urí hijo de Jur, de la tribu de Iehudá, por nombre.   ברְאֵ֖ה קָרָ֣אתִי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:
קראתי בשם: לעשות מלאכתי, את בצלאל:
3Lo he llenado con un espíritu divino, con sabiduría, entendimiento y conocimiento, y con [el talento para] todo tipo de artesanía.   גוָֽאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה:
בחכמה: מה שאדם שומע מאחרים ולמד:
ובתבונה: מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:
ובדעת: רוח הקדש:
4Podrá idear planes así como trabajar en oro, plata y cobre,   דלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַֽעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֽשֶׁת:
לחשוב מחשבת: אריגת מעשה חושב:
5cortar piedras para que sean engarzadas, tallar madera y hacer otro trabajo.   הוּבַֽחֲר֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַֽחֲר֣שֶׁת עֵ֑ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה:
ובחרשת: לשון אומנות, כמו (ישעיה מ כ) חרש חכם, ואונקלוס פירש ושנה בפירושן, שחרש אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר:
למלאת: להושיבה במשבצת שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה:
6También le he dado a Oholiav hijo de Ajisamaj de la tribu de Dan [como asistente]. [Aparte de esto,] he puesto sabiduría en el corazón de cada persona con talento natural. De este modo, harán todo lo que he ordenado,   ווַֽאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ:
ובלב כל חכם לב וגו': ועוד שאר חכמי לב יש בכם, וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך:
7la Tienda de Comunión, el Arca para el Testimonio, la cubierta del arca para ir sobre ella, todos los utensilios para la tienda,   זאֵ֣ת | אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וְאֶת־הָֽאָרֹן֙ לָֽעֵדֻ֔ת וְאֶת־הַכַּפֹּ֖רֶת אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הָאֹֽהֶל:
ואת הארן לעדת: לצורך לוחות העדות:
8la mesa y sus utensilios, la menorá [de oro] pura y todos sus utensilios, el altar para el incienso,   חוְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֥ה הַטְּהֹרָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:
הטהרה: על שם זהב טהור:
9el altar para los sacrificios y todos sus utensilios, el lavatorio y su base,   טוְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיּ֖וֹר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
10las telas de embalaje, las vestiduras sagradas para Aarón el sacerdote, las vestiduras que sus hijos usen para servir,   יוְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן:
ואת בגדי השרד: אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד, הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני, האמורין בפרשת מסעות (במדבר ד יב) ונתנו אל בגד תכלת, (שם יג) ופרשו עליו בגד ארגמן, (שם ח) ופרשו עליהם בגד תולעת שני. ונראין דברי, שנאמר (שמות לט א) ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש, ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:
בגדי השרד: יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו לבושי שמושא, ואין לו דמיון במקרא. ואני אומר, שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים, ותרגום של מכבר, שהיו ארוגים במחט עשויים נקבים נקבים לצידי"ץ בלעז [רשת]:
11el aceite de unción y el incienso para el santuario. De este modo, harán todo lo que Yo ordene.   יאוְאֵ֨ת שֶׁ֧מֶן הַמִּשְׁחָ֛ה וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים לַקֹּ֑דֶשׁ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖ךָ יַֽעֲשֽׂוּ:
ואת קטרת הסמים לקדש: לצורך הקטרת ההיכל שהוא קדש:
12Dios le dijo a Moshé   יבוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
13que les hablara a los israelitas y les dijera: Deben todavía cumplir Mis sábados. Es una señal entre Mí y ustedes por todas las generaciones, para hacer que comprendan que Yo, Dios, los estoy haciendo santos.   יגוְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם:
ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
אך את שבתתי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:
כי אות הוא ביני וביניכם: אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
לדעת: האומות [בה] כי אני ה' מקדשכם:
14[Por consiguiente,] cumplan el Shabat como algo sagrado para ustedes. Todo el que haga trabajo [en Shabat] será cortado espiritualmente de su pueblo, y por consiguiente, todo el que lo viole será condenado a muerte.   ידוּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלֲלֶ֨יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָֽעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ:
מות יומת: אם יש עדים והתראה:
ונכרתה: בלא התראה:
מחלליה: הנוהג בה חול בקדושתה:
15Hagan su trabajo durante los seis días de la semana, mas guarden el sábado como Shabat de Shabatot, sagrado para Dios. Quien haga cualquier trabajo el sábado será condenado a muerte.   טושֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַֽיהֹוָ֑ה כָּל־הָֽעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:
שבת שבתון: מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי:
שבת שבתון: לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש, וכן יום הכפורים שנאמר בו (ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם, אסור בכל מלאכה, אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (שם) אסורים בכל מלאכת עבודה, ומותרים במלאכת אוכל נפש:
קדש לה': שמירת קדושתה לשמי ובמצוותי:
16Los israelitas, de este modo, guardarán el Shabat, haciéndolo un día de reposo por todas las generaciones, como pacto eterno.   טזוְשָֽׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַֽעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹֽרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם:
17Es una señal entre Mí y los israelitas que durante los seis días de la semana Dios hizo el cielo y la tierra, pero el sábado cesó de trabajar y se retiró a lo espiritual.   יזבֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ:
וינפש: כתרגומו ונח, וכל לשון נופש והוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה. ומי שכתוב בו (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא יגע, וכל פעלו במאמר, הכתיב מנוחה לעצמו, לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:

Segunda sección

Exodus Capítulo 31

18Cuando [Dios] finalizó de hablarle a Moshé en el Monte Sinaí, le dio dos tablas del Testimonio. Eran tablas de piedra, escritas con el dedo de Dios.   יחוַיִּתֵּ֣ן אֶל־משֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָֽעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים:
ויתן אל משה וגו': אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן:
ככלתו: ככלתו כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ישעיה ג יח - כד) אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים:
לדבר אתו: החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:
לדבר אתו: מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:
לחת: לחת כתיב שהיו שתיהם שוות:

Exodus Capítulo 32

1Entretanto, el pueblo empezó a darse cuenta de que a Moshé le estaba llevando un largo tiempo descender de la montaña. Se congregaron en torno a Aarón y le dijeron: “Haznos un oráculo para guiarnos. No tenemos idea de qué le pasó a Moshé, el hombre que nos sacó de Egipto”.   אוַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי בשֵׁ֥שׁ משֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַל־אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם | עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה | משֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:
כי בשש משה: כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
אשר ילכו לפנינו: אלהות הרבה איוו להם:
כי זה משה האיש: כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:
אשר העלנו מארץ מצרים: והיה מורה לנו דרך, אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות, אשר ילכו לפנינו:
2“Quiten los anillos de las orejas de sus mujeres y sus hijos –replicó Aarón–. Tráiganmelos”.   בוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַֽהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי:
באזני נשיכם: אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:
פרקו: לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו, מגזרת ברך:
3Todo el pueblo se quitó sus pendientes y se los llevó a Aarón.   גוַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶל־אַֽהֲרֹֽן:
ויתפרקו: לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלעז (לפרוק):
את נזמי: כמו מנזמי, כמו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר:
4Él tomó [los anillos] del pueblo, e hizo que alguien formara [el oro] en un molde, forjándolo en un becerro. [Algunos del pueblo empezaron a] decir: “Éste, Israel, es tu dios, que te sacó de Egipto”.   דוַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַיַּֽעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ויצר אותו בחרט: יש לתרגמו בשני פנים האחד, ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו (ישעיה ג כא) והמטפחות והחריטים, (מלכים ב ה כג) ויצר ככרים כסף בשני חריטים. והשני, ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין, שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו (ישעיה ח א) וכתוב עליו בחרט אנוש. וזהו שתרגם אונקלוס וצר יתיה בזיפא, לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים, שקורין בלעז ניאי"ל [תצריב שחור] ומזייפין על ידו חותמות:
עגל מסכה: כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל:
מסכה: לשון מתכת. דבר אחר מאה עשרים וחמשה קנטרין זהב היה בו, כגימטריא של מסכה:
אלה אלהיך: ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:
5Cuando Aarón vio [esto], construyó un altar delante [del becerro]. Aarón hizo un anuncio y dijo: “Mañana habrá fiesta para Dios”.   הוַיַּ֣רְא אַֽהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַֽיהֹוָ֖ה מָחָֽר:
וירא אהרן: שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהלים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:
ויבן מזבח: לדחותם:
ויאמר חג לה' מחר: ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (ה /י/, ג) דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו - ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:
חג לה': בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום:
6Levantándose temprano a la mañana siguiente, [el pueblo] sacrificó ofrendas quemadas y trajo ofrendas de paz. El pueblo se sentó a comer y beber, y luego se levantaron para pasarlo bien.   ווַיַּשְׁכִּ֨ימוּ֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַיַּֽעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק:
וישכימו: השטן זרזם כדי שיחטאו:
לצחק: יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט יז) לצחק בי, ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור:
7Dios le declaró a Moshé: “Desciende, porque el pueblo al cual sacaste de Egipto se ha corrompido.   זוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
וידבר: לשון קושי הוא, כמו (בראשית מב ז) וידבר אתם קשות:
לך רד: מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה:
שחת עמך: שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:
8Han sido prontos en abandonar el camino que les ordené seguir, y se han hecho un becerro de metal fundido. Se han inclinado y ofrecido sacrificio ante él, exclamando: ‘Éste, Israel, es tu dios, que te sacó de Egipto’”.   חסָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
9Entonces Dios le dijo a Moshé: “He observado al pueblo, y son un grupo inflexible.   טוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:
קשה ערף: מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע:
10Ahora no trates de detenerme cuando desate Mi ira contra ellos para destruirlos. Entonces haré de ti una gran nación”.   יוְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַֽאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אֽוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
הניחה לי: עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם:
11Moshé empezó a suplicar ante Dios su Señor. Dijo: “Oh Dios, ¿por qué desatar Tu ira contra Tu pueblo, al cual sacaste de Egipto con gran poder y una demostración de fuerza ?   יאוַיְחַ֣ל משֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶֽחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה:
למה ה' יחרה אפך: כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור:
12¿Por qué debería Egipto poder decir que los sacaste con malas intenciones, para matarlos en el país montañoso y borrarlos de la faz de la tierra? Retira Tu despliegue de ira, y abstente de hacer el mal a Tu pueblo.   יבלָ֩מָּה֩ יֹֽאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַֽהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּלְכַ֨לֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵֽחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָֽרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:
והנחם: התעשת מחשבה אחרת להטיב להם:
על הרעה: אשר חשבת להם:
13”Recuerda a tus siervos, Avraham, Itzjak y Iaakov. Les juraste por Tu misma esencia, y declaraste que harías a sus descendientes tan numerosos como las estrellas del cielo, dando a sus descendientes la tierra que prometiste, para que pudieran ocuparla para siempre”.   יגזְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָֽחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:
זכר לאברהם: אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשרה נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשרה בעשרה:
לאברהם ליצחק ולישראל: אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים. אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה. אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי (פסוק י) ואעשה אותך לגוי גדול, ואם כסא של שלוש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחומר לכסא של רגל אחת:
אשר נשבעת להם בך: לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבעותך קיימת לעולם, שנאמר (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה', וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, וליעקב נאמר (שם לה יא) אני אל שדי פרה ורבה, נשבע לו באל שדי:
14Dios se abstuvo de hacer el mal que planeó para Su pueblo.   ידוַיִּנָּ֖חֶם יְהֹוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ:
15Moshé se volvió, y empezó a descender la montaña con las dos Tablas del Testimonio en la mano. Eran tablas escritas a ambos lados, con la escritura visible de cada lado.   טווַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד משֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָֽעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים:
משני עבריהם: היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה:
16Las Tablas estaban hechas por Dios y escritas con la escritura de Dios grabada sobre las Tablas.   טזוְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַֽעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת:
מעשה א-להים המה: כמשמעו הוא בכבודו עשאן. דבר אחר כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכת פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה:
חרות: לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק אנטייליי"ר בלעז [לחתוך]:
17Iehoshúa oyó el sonido del pueblo que se regocijaba, y le dijo a Moshé: “¡Suena como si hubiera batalla en el campamento!”.   יזוַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־משֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּמַּֽחֲנֶֽה:
ברעה: בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:
18“No es el canto de la victoria –replicó Moshé –, ni el canto fúnebre de los derrotados. Lo que oigo es simplemente un canto”.   יחוַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָֽנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ:
אין קול ענות גבורה: אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה:
קול ענות: קול חרופין וגדופין המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:
19Al aproximarse al campamento y ver el becerro y el baile, Moshé desplegó enojo, y lanzó hacia abajo las tablas que estaban en su mano, haciéndolas añicos al pie de la montaña.   יטוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף משֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָו֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר:
וישלך מידיו וגו': אמר מה פסח שהיא אחת מן המצות, אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כלה כאן, וכל ישראל משומדים ואתננה להם:
תחת ההר: לרגלי ההר:
20Tomó el becerro que el [pueblo] había hecho, y lo quemó en el fuego, moliéndolo hasta hacerlo polvo fino. Entonces lo esparció sobre el agua, e hizo que los israelitas la bebieran.   כוַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֨זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁק אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ויזר: לשון נפוץ, וכן (איוב יח טו) יזרה על נוהו גפרית, וכן (משלי א יז) כי חנם מזורה הרשת, שזורין בה דגן וקטנית:
וישק את בני ישראל: נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:
21Moshé le dijo a Aarón: “¿Qué te hizo el pueblo, que les permitiste cometer tal gran pecado?”.   כאוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה:
מה עשה לך העם הזה: כמה יסורים (סבלת) שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה:
22“No te enojes, señor mío –respondió Aarón–, pero debes comprender que el pueblo tiene malas tendencias.   כבוַיֹּ֣אמֶר אַֽהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא:
כי ברע הוא: בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום:
23Me dijeron: ‘Haz un oráculo para liderarnos, puesto que no sabemos qué le sucedió a Moshé, el hombre que nos sacó de Egipto’.   כגוַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה | משֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:
24Cuando les respondí: ‘¿Quién tiene oro?’, se lo quitaron y me lo dieron. Eché el oro al fuego y el resultado fue este becerro”.   כדוָֽאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָֽאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה:
ואמר להם: אמרתי להם דבר אחד למי זהב לבד, והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:
ואשלכהו באש: ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא:
25Moshé se dio cuenta de que el pueblo había de hecho sido contenido. Aarón los había contenido, haciendo sólo una pequeña parte de lo que los que hablaron abiertamente [habían demandado].   כהוַיַּ֤רְא משֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַֽהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָֽמֵיהֶֽם:
פרוע: מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, כמו (במדבר ה יח) ופרע את ראש האשה:
לשמצה בקמיהם: להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם:
26Moshé se paró en la entrada del campamento y anunció: “¡Quien esté por Dios, que se me una!”. Todos los levitas se congregaron en torno a él.   כווַיַּֽעֲמֹ֤ד משֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַמַּֽחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַֽיהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָֽסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי:
מי לה' אלי: יבא אלי:
כל בני לוי: מכאן שכל השבט כשר:
27Les dijo: “Esto es lo que Dios, Señor de Israel, dice: Que cada hombre se ponga su espada, y vaya de una puerta a la otra en el campamento. Que cada uno mate [a todos los involucrados en la idolatría], incluso su propio hermano, amigo íntimo o pariente”.   כזוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִֽישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֨עַר֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ:
כה אמר וגו': והיכן אמר, (שמות כב יט) זובח לא-להים יחרם, כך שנויה במכילתא:
אחיו: מאמו והוא מישראל:
28Los levitas hicieron como Moshé había ordenado, y aproximadamente 3 000 personas fueron muertas ese día.   כחוַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁל֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ:
29Moshé dijo: “Hoy pueden ser ordenados [como tribu dedicada] a Dios con una bendición especial. Los hombres [han estado dispuestos a matar hasta] a sus propios hijos y hermanos [por orden de Dios]”.   כטוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה:
מלאו ידכם: אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום:
כי איש: מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:
30Al día siguiente, Moshé le dijo al pueblo: “Han cometido un pecado terrible. Ahora subiré de vuelta a Dios y trataré de ganar la expiación por el crimen de ustedes”.   לוַֽיְהִי֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהֹוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם:
אכפרה בעד חטאתכם: אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא:
31Moshé volvió arriba a Dios, y dijo: “El pueblo ha cometido un pecado terrible haciendo un ídolo de oro.   לאוַיָּ֧שָׁב משֶׁ֛ה אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב:
אלהי זהב: אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו? משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו,ותולה לו כיס בצוארו,ומעמידו בפתח בית זונות,מה יעשה הבן שלא יחטא?:
32Ahora, si Te place, por favor perdona su pecado. Si no, puedes borrarme del libro que has escrito”.   לבוְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:
ועתה אם תשא חטאתם: הרי טוב, איני אומר לך מחני. ואם אין, מחני, וזה מקרא קצר, וכן הרבה:מספרך מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:
מספרך: מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:
33Dios le replicó a Moshé: “Borraré de Mi libro a los que hayan pecado contra Mí.   לגוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:
34Ahora ve; todavía tienes que conducir al pueblo a [el lugar] que te describí. Enviaré a Mi ángel delante de ti. Aun así, cuando Yo conceda una providencia especial al pueblo, tomaré en cuenta este pecado de ellos”.   לדוְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ | נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֨רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָֽקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם:
אל אשר דברתי לך: יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן (מלכים א ב יט) לדבר לו על אדוניהו:
הנה מלאכי: ולא אני:
וביום פקדי וגו': עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל:
35Entonces Dios hirió al pueblo con una plaga por causa del becerro que había hecho Aarón.   להוַיִּגֹּ֥ף יְהֹוָ֖ה אֶת־הָעָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַֽהֲרֹֽן:
ויגף ה' את העם: מיתה בידי שמים, לעדים בלא התראה:

Exodus Capítulo 33

1Dios le declaró a Moshé: “Tú y el pueblo que sacaste de Egipto tendrán que dejar este lugar e ir a la tierra con respecto a la cual juré a Avraham, Itzjak y Iaakov que daría a sus descendientes.   אוַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה:
לך עלה מזה: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, לכך נאמר עלה, דבר אחר כלפי שאמר לו בשעת הכעס (שמות לב ז) לך רד, אמר לו בשעת רצון לך עלה:
אתה והעם: כאן לא נאמר ועמך:
2Enviaré un ángel delante de ti, y expulsaré a los cananeos, amorreos, hititas, perezeos, heveos y jebuseos.   בוְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַכְּנַֽעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
וגרשתי את הכנעני וגו': שש אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו:
3“[De este modo, irás a] una tierra que mana leche y miel. Sin embargo, Yo no iré contigo, puesto que eres un pueblo inflexible, y puedo destruirte a lo largo del camino”.   גאֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ:
אל ארץ זבת חלב ודבש: אני אומר לך להעלותם:
כי לא אעלה בקרבך: לכך אני אומר לך ושלחתי לפניך מלאך:
כי עם קשה ערף אתה: וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים בי מרבה אני עליכם זעם:
אכלך: לשון כליון:
4Cuando oyeron esta mala noticia, el pueblo comenzó a llorar. Dejaron de usar joyas.   דוַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו:
הדבר הרע: שאין השכינה שורה ומהלכת עמם:איש עדיו כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:
איש עדיו: כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:
5Dios le dijo a Moshé que les dijera a los israelitas: “Son un pueblo inflexible. En tan sólo un segundo puedo ir entre ti y destruirte totalmente. Ahora quítate tus joyas y sabré qué hacer contigo”.   הוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵֽדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך: אם אעלה בקרבך, ואתם ממרים בי בקשיות ערפכם, אזעום עליכם רגע אחד, שהוא שיעור זעמו, שנאמר (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואכלה אתכם, לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך:
ועתה: פורענות זו תלקו מיד, שתורידו עדיכם מעליכם:
ואדעה מה אעשה לך: בפקודת שאר העון. אני יודע מה שבלבי לעשות לך:
6De [ese momento en] el Monte Jorev en adelante, el pueblo ya no usó sus joyas.   ווַיִּתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב:
את עדים מהר חורב: את העדי שהיה בידם מהר חורב:
7Moshé tomó [su] tienda y la montó fuera del campamento a una distancia. La llamó la Tienda de Reunión. [Posteriormente], quien buscara a Dios iba a la Tienda de Reunión fuera del campamento.   זוּמשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ | מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶֽה:
ומשה: מאותו עון והלאה:
יקח את האהל: לשון הווה הוא, לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה, אמר מנודה לרב, מנודה לתלמיד:
הרחק: אלפים אמה, כענין שנאמר (יהושע ג ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה:
וקרא לו: והיה קורא לו אהל מועד, הוא בית ועד למבקשי תורה:
כל מבקש ה': מכאן למבקש פני זקן כמקבל פני השכינה:
יצא אל אהל מועד: כמו יוצא. דבר אחר והיה כל מבקש ה' אפילו מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה, חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה:
8Cuando Moshé salía a la tienda, todo el pueblo se levantaba, y cada persona se paraba cerca de su propia tienda, mirando fijamente a Moshé hasta que él viniera a su tienda.   חוְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את משֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֨וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וְהִבִּ֨יטוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י משֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה:
והיה: לשון הווה:
כצאת משה מן המחנה: ללכת אל האהל:
יקומו כל העם: עומדים מפניו ואין יושבין עד שנתכסה מהם:
והביטו אחרי משה: לשבח, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו:
9Cuando Moshé entraba en la tienda, la columna de nube descendía y se paraba a la entrada de la tienda, y [Dios] le hablaba a Moshé.   טוְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א משֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־משֶֽׁה:
ודבר עם משה: כמו ומדבר עם משה. תרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה, כמו (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו, ואינו קורא מדבר אליו. כשהוא קורא מדבר פתרונו הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו, וכשהוא קורא מדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט:
10Cuando el pueblo veía la columna de nube de pie en la entrada de la tienda, el pueblo se levantaba, y cada uno se inclinaba en la entrada de su tienda.   יוְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִשְׁתַּֽחֲו֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָֽהֳלֽוֹ:
והשתחוו: לשכינה:
11Dios le hablaba a Moshé cara a cara, tal como una persona le habla a un amigo íntimo. [Moshé] entonces retornaba al campamento. Mas su asistente, el joven, Iehoshúa hijo de Nun, no dejaba la tienda.   יאוְדִבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל:
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים: ומתמלל עם משה:
ושב אל המחנה: לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:
ושב אל המחנה: תרגומו ותב למשריתא, לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין וראה כל העם - וחזן, ונצבו - וקיימין, והביטו - ומסתכלין, והשתחוו - וסגדין. ומדרשו ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, אמר לו אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם:

Tercera sección

Exodus Capítulo 33

12Moshé le dijo a Dios: “Tú me dijiste que trajera a este pueblo [a la Tierra Prometida], pero no me dijiste a quién enviarías conmigo. También dijiste que me conoces por nombre y que estás complacido conmigo.   יבוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי:
ראה אתה אומר אלי: ראה, תן עיניך ולבך על דבריך. אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו', ואשר אמרת לי (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך, אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה:
ואתה אמרת ידעתיך בשם: הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם:
13“Ahora, si estás efectivamente complacido conmigo, permíteme conocer Tus caminos, para poder saber cómo [permanecer] grato para Ti. [Asimismo], debes confirmar que esta nación es Tu pueblo”.   יגוְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הֽוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:
ועתה: אם אמת שמצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך:
ואדעך למען אמצא חן בעיניך: ואדע בזו מדת תגמולך מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך, ופתרון למען אמצא חן, למען אכיר כמה שכר מציאת החן:
וראה כי עמך הגוי הזה: שלא תאמר ואעשה אותך לגוי גדול, ואת אלה תעזוב, ראה כי עמך הם מקדם, ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלצי שיתקיימו, ואת תשלום השכר שלי בעם הזה תודיעני, ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (דף ז א) ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם באתי:
14“Mi presencia irá y te conducirá”, replicó [Dios].   ידוַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַֽהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ:
ויאמר פני ילכו: כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו (שמואל ב' יז יא) ופניך הולכים בקרב:
15[Moshé] dijo: “Si Tu presencia no [nos] acompaña, no nos hagas dejar este lugar.   טווַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֨יךָ֙ הֹֽלְכִ֔ים אַל־תַּֽעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה:
ויאמר אליו: בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה:
16A menos que nos acompañes, ¿cómo puede saberse que yo y Tu pueblo Te somos gratos? [Pero si lo haces,] yo y Tu pueblo estaremos distinguidos de toda nación sobre la faz de la tierra”.   טזוּבַמֶּ֣ה | יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֨ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
ובמה יודע אפוא: יודע מציאות החן, הלא בלכתך עמנו. ועוד דבר אחר אני שואל ממך שלא תשרה שכינתך [עוד] על אומות העולם:
ונפלינו אני ועמך: ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו (שמות ט ד) והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו':

Cuarta sección

Exodus Capítulo 33

17Dios le dijo a Moshé: “Puesto que Me has sido grato y te conozco por nombre, también cumpliré este pedido tuyo”.   יזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָֽאֵדָֽעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם:
גם את הדבר הזה: שלא יושרה שכינתי עוד על אומות העולם, אעשה, ואין דבריו של בלעם על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, כגון (איוב ד יב) ואלי דבר יגונב, שומעין על ידי שליח:
18“Por favor permíteme tener una visión de Tu gloria”, suplicó [Moshé].   יחוַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ:
ויאמר הראני נא את כבודך: ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול לראותו מראית כבודו:
19[Dios] replicó: “Haré que todo Mi bien pase ante ti, y revelaré el Nombre Divino en tu presencia. [Pero con todo,] tendré misericordia y mostraré benevolencia a quienquiera que Yo desee”.   יטוַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַֽעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִי בְשֵׁ֛ם יְהֹוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם:
ויאמר אני אעביר וגו': הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:
וקראתי בשם ה' לפניך: ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים:
וחנתי את אשר אחן: אותן פעמים שארצה לחון:
ורחמתי: עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו (שמות לד י) הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם:
20[Entonces Dios] explicó: “No puedes tener una visión de Mi Presencia. Un hombre no puede tener una visión de Mí y todavía existir”.   כוַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי:
ויאמר לא תוכל וגו': אף כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני:
21Entonces Dios dijo: “Tengo un lugar especial donde puedes pararte en la montaña rocosa.   כאוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר:
הנה מקום אתי: בהר אשר אני מדבר עמך תמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך שאטמינך שם שלא תזוק, ומשם תראה מה שתראה, זהו פשוטו. ומדרשו על מקום שהשכינה שם מדבר ואומר המקום אתי, ואיני אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו:
22Cuando pase Mi gloria, te pondré en una grieta en la montaña, protegiéndote con Mi poder hasta pasar.   כבוְהָיָה֙ בַּֽעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי:
בעבור כבודי: כשאעבור לפניך:
בנקרת הצור: כמו (במדבר טז יד) העיני האנשים ההם תנקר, (משלי ל יז) יקרוה עורבי נחל, (מלכים ב' יט כד) אני קרתי ושתיתי מים, גזרה אחת להם, נקרת הצור כריית הצור:
ושכתי כפי: מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה, שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש:
23Entonces quitaré Mi poder protector, y tendrás una visión de qué sigue de Mi existencia. Mi esencia misma, sin embargo, no será vista”.   כגוַֽהֲסִֽרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵֽרָאֽוּ:
והסרותי את כפי: ואעדי ית דברת יקרי, כשאסלק הנהגת כבודי מנגד פניך ללכת משם ולהלן:
וראית את אחורי: הראהו קשר של תפילין:

Quinta sección

Exodus Capítulo 34

1Dios le dijo a Moshé: “Talla dos tablas para ti, tal como las primeras. Escribiré sobre esas tablas las mismas palabras que estaban sobre las primeras tablas que rompiste.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים וְכָֽתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִֽאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ:
פסל לך: הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה:
פסל לך: אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך ומצא, שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה. אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת, שנקרעה הראשונה. אמר לו המלך אתה קרעת אותה, אתה קנה לך נייר אחר, ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקדוש ברוך הוא, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקדוש ברוך הוא אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:
2Estate preparado por la mañana, para poder ascender el Monte Sinaí por la mañana y pararte esperándoMe en la cima de la montaña.   בוֶֽהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֨קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר:
נכון: מזומן:
3Ningún hombre puede subir contigo, y nadie más puede aparecer en toda la montaña. Incluso el ganado y las ovejas no pueden pastar cerca de la montaña”.   גוְאִישׁ֙ לֹא־יַֽעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא:
ואיש לא יעלה עמך: הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלה, שלטה בהן עין רעה, אין לך מדה יפה מן הצניעות:
4Moshé talló dos tablas de piedra como las primeras. Entonces se levantó muy de mañana y ascendió al Monte Sinaí, como Dios le había ordenado, tomando las dos tablas de piedra en su mano.   דוַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִֽאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם משֶׁ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ וַיַּ֨עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים:
5Dios Se reveló en una nube, y ella se paró allí con [Moshé]. [Moshé] llamó en nombre de Dios.   הוַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה:
ויקרא בשם ה': מתרגמינן וקרא בשמא דה':
6Dios pasó delante [de Moshé] y proclamó: “Dios, Dios, Omnipotente, misericordioso y benevolente, lento en la ira, con formidables [recursos de] amor y verdad.   ווַיַּֽעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה | עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה | יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת:
ה' ה': מדת הרחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב:
אל: אף זו מדת רחמים, וכן הוא אומר (תהלים כב ב) אלי אלי למה עזבתני, ואין לומר למדת הדין למה עזבני כך מצאתי במכילתא:
ארך אפים: מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע, שמא יעשה תשובה:
ורב חסד: לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך:
ואמת: לשלם שכר טוב לעושי רצונו:
7Él recuerda acciones de amor por miles [de generaciones], perdonando el pecado, la rebelión y el error. No absuelve [a quienes no se arrepienten], sino que tiene en cuenta los pecados de los padres para sus hijos y nietos, hasta la tercera y cuarta generación”.   זנֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָֽאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד | עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים:
נצר חסד: שהאדם עושה לפניו:
לאלפים: לשני אלפים דורות:
עון ופשע: עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס:
ונקה לא ינקה: לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים:
פקד עון אבות על בנים: כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכבר פירש במקרא אחר (שמות כ ד) לשונאי:
ועל רבעים: דור רביעי, נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות, שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים:
8Moshé rápidamente inclinó la cabeza y se prosternó.   חוַיְמַהֵ֖ר משֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:
וימהר משה: כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה, מיד וישתחו:
9Dijo: “Si estás de hecho complacido conmigo, oh Dios, que mi Señor vaya entre nosotros. Esta nación puede ser inflexible, pero perdona nuestros pecados y errores, y haznos Tuyos”.   טוַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ ה֔וּא וְסָֽלַחְתָּ֛ לַֽעֲו‍ֹנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:
ילך נא ה' בקרבנו: כמו שהבטחת, מאחר שאתה נושא עון, ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך, ואמרת על זאת פן אכלך בדרך, אתה תסלח לעונינו. ויש כי במקום אם:
ונחלתנו: ותתננו לך לנחלה מיוחדת, זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך, שלא תשרה שכינתך על האומות:

Sexta sección

Exodus Capítulo 34

10Dios dijo: Haré un pacto delante de todo tu pueblo, y haré milagros que nunca han sido llevados a la existencia en todo el mundo, entre cualquier nación. Todo el pueblo entre quienes [moras] verá cuán temibles son las acciones que Yo, Dios, hago contigo.   יוַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּל־עַמְּךָ֙ אֶֽעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָ֠ם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַֽעֲשֵׂ֤ה יְהֹוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ:
כורת ברית: על זאת:
אעשה נפלאות: לשון ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות, שלא תשרה שכינתי עליהם:
11Cuídate mucho respecto de lo que te mando hoy. Expulsaré a los amorreos, cananeos, heveos, perezeos, hititas y jebuseos delante de ti.   יאשְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִֽנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַכְּנַֽעֲנִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
את האמרי וגו': שש אומות יש כאן, כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם:
12Cuídate mucho de no hacer un tratado con la gente que vive en la tierra adonde vas, puesto que pueden ser una trampa fatal para ti.   יבהִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִֽהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ:
13Deben hacer añicos sus altares, echar abajo sus columnas sagradas y cortar sus árboles de Asherá.   יגכִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּֽבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן:
אשריו: הוא אילן שעובדים אותו:
14No te inclines ante ningún otro dios, puesto que a Dios se lo conoce como quien demanda adoración exclusiva, y de hecho la demanda.   ידכִּ֛י לֹ֥א תִשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהֹוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא:
קנא שמו: מקנא להפרע ואינו מוותר, וזהו כל לשון קנאה, אוחז נצחונו ופורע מעוזביו:
15[Cuídate] de no hacer un tratado con [la gente] que vive en la tierra. Cuando practiquen su religión y hagan sacrificios a sus dioses, te invitarán, y terminarás comiendo el sacrificio de ellos.   טופֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ | אַֽחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָֽכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ:
ואכלת מזבחו: כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתם, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך:
16Entonces permitirás que las hijas de ellos se casen con tus hijos, y cuando sus hijas adoren a sus dioses, llevarán a tus hijos a seguir su religión.   טזוְלָֽקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹֽהֵיהֶֽן:
17No hagas ningún ídolo de metal fundido.   יזאֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֶׂה־לָּֽךְ:
18Guarda la Fiesta de las Matzot. Come matzot durante siete días como Yo ordené, en el tiempo designado en el mes del grano en pie. Fue en el mes del grano en pie que saliste de Egipto.   יחאֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם:
חדש האביב: חדש הביכור, שהתבואה מבכרת בבישולה:
19El primogénito que inicie toda matriz es Mío. Entre todo tu ganado, debes separar los machos del bovino y el ovino primogénito.   יטכָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה:
כל פטר רחם לי: באדם:
וכל מקנך תזכר וגו': וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה, אשר יפטור זכר את רחמה:
פטר: לשון פתיחה, וכן (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון. תי"ו של תזכר לשון נקבה היא, מוסב על היולדת:
20El primogénito de un asno debe ser redimido con una oveja, y si no se lo redime, debes decapitarlo. Debes [asimismo] redimir todo primogénito entre tus hijos. No comparezcan ante Mí con las manos vacías.   כוּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַֽעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֨יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹא־יֵֽרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
ופטר חמור: ולא שאר בהמה טמאה:
תפדה בשה: נותן שה לכהן, והוא חולין ביד כהן, ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים:
וערפתו: עורפו בקופיץ, הוא הפסיד ממון כהן, לפיכך יופסד ממונו:
כל בכור בניך תפדה: חמישה סלעים פדיונו קצוב, שנאמר (במדבר יח טז) ופדויו מבן חדש תפדה:
ולא יראו פני ריקם: לפי פשוטו של מקרא דבר בפני עצמו הוא, ואינו מוסב על הבכור, שאין במצות בכור ראיית בפנים, אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם, מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים, ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא, ומופנה לגזרה שוה, ללמד על הענקתו של עבד עברי שהיא חמשה סלעים מכל מין ומין, כפידיון בכור, במסכת קדושין (דף יז א):
21Puedes trabajar durante los seis días de la semana, pero el sábado debes cesar de trabajar, interrumpiendo todo arado y cosecha.   כאשֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּֽחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת:
בחריש ובקציר תשבות: למה נזכר חריש וקציר, יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש. וכך משמעו, ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ששת הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור, ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר (ויקרא כה ד) שדך לא תזרע וגו' ויש מהם אומרים, שאינו מדבר אלא בשבת, וחריש וקציר שהוזכר בו, לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר, שהוא מצוה ודוחה את השבת:
22Guarda la Fiesta de Shavuot por medio de los primeros frutos de tu cosecha de trigo. Guarda asimismo la Fiesta de la Cosecha poco después del cambio de año.   כבוְחַ֤ג שָֽׁבֻעֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָ֣אָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה:
בכורי קציר חטים: שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים:
בכורי: שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא:
וחג האסיף: בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית. אסיפה זו לשון הכנסה לבית, כמו (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך:
תקופת השנה: שהיא בחזרת השנה, בתחלת השנה הבאה:
תקופת: לשון מסיבה והקפה:
23Tres veces al año, todos tus varones, de este modo, se presentarán delante de Dios el Amo, Señor de Israel.   כגשָׁל֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן | יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כל זכורך: כל הזכרים שבך. הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו, ויש מהם שלש פעמים וארבע, לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם ועל מנין עשה שבהם:
24Cuando Yo expulse a las otras naciones ante ti y extienda tus fronteras, nadie tendrá envidia de tu tierra cuando vayas a ser visto en presencia de Dios tres veces al año.   כדכִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹֽא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶת־אַרְצְךָ֔ בַּֽעֲלֹֽתְךָ֗ לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁל֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:
אוריש: כתרגומו אתרך, וכן (דברים ב לא) החל רש, וכן (במדבר כא לב) ויורש את האמורי, לשון גרושין:
והרחבתי את גבלך: ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו:
25No mates el sacrificio de Pésaj con levadura en tu posesión. No dejes que el sacrifico de Pésaj permanezca toda la noche hasta la mañana.   כהלֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח:
לא תשחט וגו': לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה:
ולא ילין: כתרגומו. אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר:
זבח חג הפסח: אימוריו, ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים:
26Trae los primeros frutos de tu tierra al Templo de Dios tu Señor. No [comas] carne cocida en leche, [incluso la de] su propia madre.   כורֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ:
ראשית בכורי אדמתך: משבעת המינין האמורים בשבח ארצך (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש, הוא דבש תמרים:
לא תבשל גדי: אזהרה לבשר בחלב, ושלוש פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאיסור בישול:
גדי: כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש. ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות (בראשית לח יז) גדי עזים, למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע:
בחלב אמו: פרט לעוף שאין לו חלב אם, שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים:

Septima sección

Exodus Capítulo 34

27Dios le dijo a Moshé: “Pon estas palabras por escrito para ti, puesto que es por medio de estas palabras que he hecho un pacto contigo e Israel”.   כזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כְּתָב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֞י עַל־פִּ֣י | הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
את הדברים האלה: ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה:
28[Moshé] permaneció allí con Dios [en la montaña] durante 40 días y 40 noches sin comer pan ni beber agua. [Dios] escribió las palabras del pacto, consistentes en los Diez mandamientos, sobre las Tablas.   כחוַיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהֹוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים:
29Moshé descendió del Monte Sinaí con las dos Tablas del Testimonio en su mano. Al descender Moshé de la montaña, no se dio cuenta de que la piel de su rostro se había vuelto luminosa cuando [Dios] le había hablado.   כטוַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת משֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־משֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ:
ויהי ברדת משה: כשהביא לוחות אחרונות ביום הכפורים:
כי קרן: לשון קרנים, שהאור מבהיק ובולט כמין קרן. ומהיכן זכה משה לקרני ההוד, רבותינו אמרו מן המערה, שנתן הקב"ה ידו על פניו, שנאמר (שמות לג כב) ושכותי כפי:
30Cuando Aarón y todos los israelitas vieron que la piel del rostro de Moshé resplandecía con una luz brillante, tuvieron temor de aproximársele.   לוַיַּ֨רְא אַֽהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־משֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו:
וייראו מגשת אליו: בא וראה, כמה גדולה כחה של עבירה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה, מהו אומר (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ולא יראים ולא מזדעזעים; ומשעשו את העגל, אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים:
31Moshé los convocó, y cuando Aarón y todos los líderes de la comunidad retornaron a él, Moshé les habló.   לאוַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ משֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַֽהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּֽעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר משֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם:
הנשאים בעדה: כמו נשיאי העדה:
וידבר משה אליהם: שליחותו של מקום, ולשון הווה הוא כל הענין הזה:
32Después de eso, todos los israelitas se acercaron, y [Moshé] les dio instrucciones respecto de todo lo que Dios le había dicho en el Monte Sinaí.   לבוְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי:
ואחרי כן נגשו: אחר שלמד לזקנים, חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. תנו רבנן כיצד סדר המשנה, משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה, נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הם, ישב אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, נכנסו זקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו זקנים ישבו לצדדין, נכנסו כל העם שנה להם משה פרקם, נמצא ביד כל העם אחד, ביד הזקנים שנים, ביד בני אהרן שלשה, ביד אהרן ארבעה וכו' כדאיתא בעירובין (נד ב):
33Cuando Moshé finalizó de hablar con ellos, puso una capucha sobre su rostro.   לגוַיְכַ֣ל משֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה:
ויתן על פניו מסוה: כתרגומו בית אפי, לשון ארמי הוא בתלמוד סוי לבא ועוד בכתובות (ס א) הוה קא מסוה לאפה, לשון הבטה, היה מסתכל בה, אף כאן מסוה בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים, ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם היה נותן המסוה כנגדן ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל, ובשעה שהמקום נדבר עמו עד צאתו, ובצאתו יצא בלא מסוה:
34Siempre que Moshé venía delante de Dios para hablar con Él, se quitaba la capucha hasta estar listo para partir. Entonces salía y hablaba a los israelitas, [diciéndoles] lo que se le había ordenado.   לדוּבְבֹ֨א משֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה:
ודבר אל בני ישראל: וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם:
35Los israelitas veían que la piel del rostro de Moshé brillaba radiantemente. Moshé entonces se volvía a poner la capucha sobre su rostro hasta hablar [nuevamente] con Dios.   להוְרָא֤וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י משֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י משֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב משֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ:
והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו: וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

Sección de Maftir

Numbers Capítulo 19

1Dios les habló a Moshé y a Aarón, diciéndoles que   אוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
2lo siguiente es declarado para ser el decreto de la Torá tal como fue ordenado por Dios: Habla a los israelitas y haz que te traigan una vaca completamente roja, que no tenga imperfección, y que no haya nunca tenido un yugo sobre ella.   בזֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר | אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל:
זאת חקת התורה: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:
ויקחו אליך: לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר:
אדמה תמימה: שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה:
3Dénsela a Eleazar el sacerdote, y la hará llevar fuera del campamento. Entonces será sacrificada en su presencia.   גוּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו:
אלעזר: מצותה בסגן:
אל מחוץ למחנה: חוץ לשלש מחנות:
ושחט אותה לפניו: זר שוחט ואלעזר רואה:
4Eleazar el sacerdote tomará la sangre con su dedo y la asperjará hacia la Tienda de Comunión siete veces.   דוְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים:
אל נוכח פני אהל מועד: עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם:
5Entonces la vaca será quemada en presencia [de Eleazar]. Su piel, carne, sangre y entrañas deben quemarse.   הוְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף:
6El sacerdote tomará un trozo de madera de cedro, un poco de hisopo y un poco de [lana] carmesí, y lo arrojará hacia la vaca ardiente.   ווְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה:
7Entonces el sacerdote debe sumergir sus vestiduras y su cuerpo en una mikvá, y permanecer impuro hasta el atardecer, después de lo cual puede entrar en el campamento.   זוְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָבֹ֣א אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב:
אל המחנה: למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע:
וטמא הכהן עד הערב: סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה:
8El que queme [la vaca] también debe sumergir su ropa y su cuerpo en una mikvá, y entonces permanecer impuro hasta el atardecer.   חוְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב:
9Una persona ritualmente pura recogerá las cenizas de la vaca, y las pondrá fuera del campamento en un lugar limpio. Serán un recuerdo para la comunidad israelita para ser utilizadas para el agua de la aspersión, como medio de purificación.   טוְאָסַ֣ף | אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָֽיְתָ֠ה לַֽעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא:
והניח מחוץ למחנה: לשלשה חלקים מחלקה, אחד נתן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות, ואחד נתן בחיל. זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר, וזה שבהר המשחה כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנו, וזה שבחיל נתון למשמרת מגזרת הכתוב, שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
למי נדה: למי הזייה, כמו (איכה ג, נג) וידו אבן בי, (זכריה ב, ד) לידות את קרנות הגוים, לשון זריקה:
חטאת הוא: לשון חטוי כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר, שהיא כקדשים להאסר בהנאה:
10El que recoja las cenizas de la vaca debe sumergir [su cuerpo y] su ropa, y permanecer impuro hasta el atardecer. [Todo] esto será una ley eterna para los israelitas y para todo prosélito que se les una:   יוְכִבֶּ֠ס הָֽאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהָֽיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
11Si alguien tiene contacto con cualquier ser humano muerto, se volverá ritualmente impuro durante siete días.   יאהַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
12[A fin de volverse] limpio, debe hacerse asperjar [con el agua de la purificación] al tercer día y al séptimo día. Si no se hace asperjar al tercer día y al séptimo día, no puede volverse limpio.   יבה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר:
הוא יתחטא בו: באפר הזה:
13Toda persona que toque el cadáver de un ser humano que haya muerto, y no se haga asperjar, será cortada [espiritualmente] de Israel si profana el Tabernáculo de Dios [entrando en él]. Puesto que no se asperjó sobre él el agua de purificación, permanece impuro y es invadido por su profanación.   יגכָּל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָֽאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹֽא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִֽהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ:
במת בנפש: ואי זה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה, שאין טומאתה צריכה הזאה. דבר אחר בנפש זו רביעית דם:
את משכן ה' טמא: אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:
עוד טמאתו בו: אף על פי שטבל:
14Cuando un hombre muera en una tienda, ésta es la ley: Todo lo que entre en la tienda o haya estado [originalmente] en la tienda será impuro durante siete días.   ידזֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֨הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
כל הבא אל האהל: בעוד שהמת בתוכו:
15Toda vasija abierta que no tenga un sello hermético estará impura.   טווְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא:
וכל כלי פתוח: בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור:
פתיל: לשון מחובר בלשון עברי, וכן (בראשית ל, ח) נפתולי א-להים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי:
16[Similarmente], todo el que toque a una víctima de la espada, [cualquier otro] cadáver, un hueso humano o un sepulcro, [incluso] en campo abierto, estará impuro durante siete días.   טזוְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֨רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
על פני השדה: רבותינו דרשו לרבות גולל ודופק. ופשוטו על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:
17Algo del polvo de la ofrenda de purificación quemada será tomado para tal persona impura. Será puesto en una vasija que haya sido [colmada con agua directamente] de un manantial corriente.   יזוְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵֽעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי:
18Una persona ritualmente limpia tomará entonces algo de hisopo y lo mojará en el agua. Asperjará [el agua] sobre la tienda, sobre todas las vasijas y personas que estuvieron en ella, y sobre cualquiera que tocó un hueso, una víctima de asesinato o cualquier otro cadáver, o un sepulcro.   יחוְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּ֘יִם֘ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֨הֶל֙ וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֨צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר:
19La persona ritualmente limpia asperjará [el agua] sobre la persona impura al tercer día y al séptimo día. El proceso de purificación se completa al séptimo día, cuando [la persona que pasa por la purificación] debe sumergir su ropa y su cuerpo en una mikvá, y entonces volverse ritualmente limpia al atardecer.   יטוְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב:
וחטאו ביום השביעי: הוא גמר טהרתו:
20Si una persona está impura y no se purifica, y después profana el santuario de Dios [entrando en él], esa persona será cortada [espiritualmente] de la comunidad. Mientras el agua de la purificación no haya sido asperjada sobre ella, permanecerá impura.   כוְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהֹוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא:
ואיש אשר יטמא וגו': אם נאמר מקדש למה נאמר משכן וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב):
21Esto será para ustedes una ley para todos los tiempos. El que asperje el agua de la purificación [fuera de cuando se hace para el ritual de purificación] debe sumergir [tanto su cuerpo como] su ropa. No obstante, si [meramente] toca el agua de la purificación, [debe sólo sumergir su cuerpo] y luego estar impuro hasta el atardecer.   כאוְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֨עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב:
ומזה מי הנדה: רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, משא"כ בנוגע. וזה שהוציאו בלשון מזה, לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה:
והנגע וגו' יטמא: ואין טעון כבוס בגדים:
22Todo lo que una persona impura [por contacto con los muertos] toque se volverá impuro. [Además] cualquier persona que [la] toque estará impura hasta el atardecer.   כבוְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
וכל אשר יגע בו: הטמא הזה שנטמא במת יטמא:
והנפש הנגעת: בו בטמא מת:
תטמא עד הערב: מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם, זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה. ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:
ויקחו אליך: משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:
פרה אדמה: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל:
אדמה: על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום:
תמימה: על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
לא עלה עליה עול: כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
אל אלעזר הכהן: כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
ושרף את הפרה: כשם שנשרף העגל:
עץ ארז ואזוב ושני תולעת: שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
למשמרת: כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו':

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.