Exodus Capítulo 12

33Los egipcios también instaban al pueblo a que se apresurara y saliera de la tierra. “¡Somos todos hombres muertos!”, decían.   לגוַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
    כלנו מתים: אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר (לעיל יא ה) ומת כל בכור, וכאן אף הפשוטים מתים חמישה או עשרה בבית אחד:
34El pueblo tomó su masa antes de que pudiera leudar. Su masa sobrante fue envuelta en sus vestiduras [y puesta] sobre sus hombros.   לדוַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
    טרם יחמץ: המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ:
    משארתם: שירי מצה ומרור:
    על שכמם: אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה:
35Los israelitas [también] hicieron como Moshé había dicho. Pidieron de los egipcios artículos de plata y de oro, y vestimenta.   להוּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
    כדבר משה: שאמר להם במצרים (לעיל יא ב) וישאלו איש מאת רעהו:
    ושמלת: אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב:
36Dios hizo que los egipcios respetaran al pueblo, y concedieron su petición. [Los israelitas] de este modo vaciaron a Egipto de su riqueza.   לווַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם:
    וישאלום: אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך:
    וינצלו: ורוקינו: