Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Jaie Sara

Parshat Jaie Sara
Shabat, 25 Jeshvan, 5780
23 Nov, 2019
Elije una porción :
Complete: (Génesis 23:1 - 25:18; Kings I 1:1-31)

Primera sección

Genesis Capítulo 23

1Sara vivió hasta los 127 años de edad. [Éstos fueron] los años de la vida de Sara.   אוַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי:
שני חיי שרה: כלן שוין לטובה:
2Sara murió en Kiriat Arbá, también conocida como Jevrón, en la tierra de Cnáan. Avraham vino a exaltar a Sara y a llorar por ella.   בוַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
בקרית ארבע: על שם ארבע ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם. דבר אחר על שם ארבעה זוגות שנקברו שם איש ואשתו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה:
ויבא אברהם: מבאר שבע:
לספוד לשרה ולבכתה: ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:
3Avraham se levantó de al lado de su muerto, y habló a los hijos de Jet.   גוַיָּ֨קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר:
4“Soy un inmigrante y un residente entre ustedes –dijo–. Véndanme una propiedad para un lugar de sepultura con ustedes de modo que pueda yo enterrar a mi muerto, [y no tenerla aquí] justo delante de mí”.   דגֵּֽר־וְתוֹשָׁ֥ב אָֽנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֨בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:
גר ותושב אנכי עמכם: גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת:
אחזת קבר: אחוזת קרקע לבית הקברות:
5Los hijos de Jet le respondieron a Avraham, diciéndole:   הוַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
6“Escúchanos, señor. Tú eres un príncipe de Dios en medio de nosotros. Toma nuestro mejor terreno de sepultura para enterrar a tu muerto. Nadie de entre nosotros te negará su terreno de sepultura para que entierres a tu muerto”.   ושְׁמָעֵ֣נוּ | אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
לא יכלה: לא ימנע, כמו (תהלים מ יב) לא תכלא רחמיך, וכמו (לעיל ח ב) ויכלא הגשם:
7Avraham se levantó, y se inclinó ante la gente de la zona, los hijos de Jet.   זוַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:
8Les habló y dijo: “Si realmente quieren ayudarme a enterrar a mi muerto y [colocarla fuera de] mi presencia, escúchenme, y hablen por mí a Efrón hijo de Tzójar.   חוַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר:
נפשכם: רצונכם:
ופגעו לי: לשון בקשה, כמו (רות א טז) אל תפגעי בי:
9Que me venda la cueva de Majpelá, que le pertenece, en los linderos de su campo. Que me la venda en presencia de ustedes por su pleno precio, como una propiedad de sepultura”.   טוְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
המכפלה: בית ועליה על גביו. דבר אחר שכפולה בזוגות:
בכסף מלא: אשלם כל שוויה, וכן דוד אמר לארונה (דברי הימים א' כא כד) בכסף מלא:
10Efrón estaba entonces sentado entre los hijos de Jet. Efrón el hitita le replicó a Avraham en presencia de los hijos de Jet, de modo que todos los que vinieran a la puerta de la ciudad pudieran oír.   יוְעֶפְר֥וֹן ישֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּ֩עַן֩ עֶפְר֨וֹן הַֽחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֨ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר:
ועפרון ישב: כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה:
לכל באי שער עירו: שכולן בטלו ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה:
11“No, señor mío –dijo–. Escúchame. Ya te he dado el campo. Te he [también] dado la cueva que está allí. Aquí, en presencia de mis coterráneos, te la he dado a ti. Entierra a tu muerto”.   יאלֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵֽי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
לא א-דני: לא תקנה אותה בדמים:
נתתי לך: הרי הוא כמו שנתתיה לך:
12Avraham se inclinó ante la gente de la zona.   יבוַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַם־הָאָֽרֶץ:
13Le habló a Efrón de modo que toda la gente de la zona pudiera oír. “Si sólo me escuchas –dijo– te doy el dinero por el campo. Tómalo de mí, y enterraré allí a mi muerto”.   יגוַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:
אך אם אתה לו שמעני: אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני:
נתתי: דונא"י בלע"ז [נתתי] מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר:
14Efrón le respondió a Avraham, diciéndole:   ידוַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
15“Señor mío, escúchame. ¿Qué es una tierra del valor de 400 shékels de plata entre tú y yo? Entierra a tu muerto”.   טואֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵֽתְךָ֖ קְבֹֽר:
ביני ובינך: בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור:
16Avraham entendió lo que Efrón pretendía. Pesó para Efrón la plata que había sido mencionada en presencia de los hijos de Jet, 400 shékels en moneda corriente negociable.   טזוַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֘ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר:
וישקל אברהם לעפרן: חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר (פסוק טז) עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין, צינטינייר"ש [מטבעות של מאה] בלע"ז:

Segunda sección

Genesis Capítulo 23

17El campo de Efrón en Majpelá colindante con Mamré se convirtió de este modo en la propiedad indiscutible [de Avraham]. [Esto incluía] el campo, su cueva y todo árbol dentro de su circunferencia.   יזוַיָּ֣קָם | שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב:
ויקם שדה עפרון: תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו':
18Fue la compra de Avraham con todos los hijos de Jet que vinieron a la puerta de la ciudad como testigos presenciales.   יחלְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
בכל באי שער עירו: בקרב כולם ובמעמד כולם הקנהו לו:  
19Avraham enterró entonces a Sara su mujer en la cueva del campo de Majpelá, que linda con Mamré (también conocida como Jevrón), en la tierra de Cnáan.   יטוְאַֽחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
20Es así cómo el campo y su cueva llegaron a ser la propiedad indiscutible de Avraham como terreno de sepultura, comprados de los hijos de Jet.   כוַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת:

Genesis Capítulo 24

1Avraham era anciano, muy avanzado en años, y Dios había bendecido a Avraham con todo.   אוְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל:
ברך את אברהם בכל: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:
2Le dijo al siervo más antiguo de su casa, quien estaba a cargo de todo lo que él poseía: “Pon la mano debajo de mi muslo.   בוַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:
זקן ביתו: לפי שהוא דבוק נקוד זקן:
תחת ירכי: לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:   
3Te comprometeré por un juramento a Dios, Señor del cielo y de la tierra, que no tomarás para mi hijo una mujer de las hijas de los cananeos entre quienes vivo.   גוְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ:
4En vez de ello, debes ir a mi tierra natal, a mi lugar de nacimiento, y obtener una mujer para mi hijo Itzjak”.   דכִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק:
5“Pero ¿qué si la joven no quiere volver conmigo a esta tierra? – preguntó el siervo–. ¿Llevaré a tu hijo de vuelta a la tierra que tú abandonaste?”.   הוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹֽא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַֽחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם:
6“Sé muy cuidadoso en este sentido –respondió Avraham–. ¡No lleves a mi hijo de vuelta allí!   ווַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה:
7Dios, el Señor del cielo, me tomó de la casa de mi padre y de la tierra de mi nacimiento. Me habló y me hizo un juramento. “A tu simiente daré esta tierra”. Él enviará a Su ángel delante de ti, y efectivamente encontrarás allí una mujer para mi hijo.   זיְהֹוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם:
ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי: ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
מבית אבי: מחרן:
ומארץ מולדתי: מאור כשדים:
ואשר דבר לי: לצרכי, כמו (מלכים א' ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:
ואשר נשבע לי: בין הבתרים:
8Si la joven no quiere volver contigo, entonces serás absuelto de mi juramento. Pero [pase lo que pase], ¡no lleves a mi hijo de vuelta allí!”.   חוְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַֽחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻֽעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה:
ונקית משבועתי וגו': וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:
רק את בני וגו': רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור:
9El siervo puso la mano debajo del muslo de Avraham su amo, y prestó juramento respecto de esto.   טוַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֨בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה:

Tercera sección

Genesis Capítulo 24

10El siervo tomó entonces diez de los camellos de su amo, llevando las mejores cosas que poseía su amo. Salió y fue a Aram Naharaim, a la ciudad de Najor.   יוַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶ֠בֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר:
מגמלי אדוניו: נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
וכל טוב אדוניו בידו: שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
ארם נהרים: בין שתי נהרות יושבת:
11[Cuando llegó], dejó que los camellos descansaran arrodillados fuera de la ciudad, junto al pozo. Era al atardecer cuando las mujeres salen a sacar agua.   יאוַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּֽׁאֲבֹֽת:
ויברך הגמלים: הרביצם:  
12Él oró: “Oh Dios, Señor de mi amo Avraham: está hoy conmigo, y concede un favor a mi amo Avraham.   יבוַיֹּאמַר֓ | יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַֽעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם:
13Estoy de pie aquí junto al pozo, y las hijas de los habitantes de la ciudad salen a sacar agua.   יגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹֽצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם:
14Si le digo a una joven: ‘Vuelca tu cántaro y permíteme beber un poco’, y ella responde: ‘Bebe, y también les daré de beber a tus camellos’, ella será la que Tú has designado para Tu siervo Itzjak. [Si hay una joven así], sabré que has concedido un favor para mi amo”.   ידוְהָיָ֣ה הַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב הנער) אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָֽמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי:
אותה הכחת: ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם. ולשון הוכחת ביררת, אפרוביש"ט בלע"ז [להראות בבירור]:
ובה אדע: לשון תחנה, הודע לי בה:
כי עשית חסד: אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:
15No había todavía terminado de hablar, cuando apareció Rivká. Ella le había nacido a Betuel, el hijo de Milcá, la mujer de Najor el hermano de Avraham. Su cántaro estaba sobre su hombro.   טווַֽיְהִי־ה֗וּא טֶ֘רֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ:
16La joven era en extremo bien parecida, [y] era una virgen no tocada por hombre alguno. La joven bajó, llenó su cántaro, y entonces subió nuevamente.   טזוְהַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב והנער) טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל:
בתולה: ממקום בתולים:
ואיש לא ידעה: שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:
17El siervo corrió hacia ella: “Si te place, permíteme sorber un poco de agua de tu cántaro”, dijo.   יזוַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
וירץ העבד לקראתה: לפי שראה שעלו המים לקראתה:
הגמיאיני נא: לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז [לגמוא]:
18“Bebe, señor”, replicó ella. Rápidamente bajó su cántaro hacia su mano y le dio a él un trago.   יחוַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ:
ותורד כדה: מעל שכמה:
19Cuando él hubo terminado de beber, ella dijo: “Permíteme sacar agua para tus camellos, de modo que puedan [también] beber hasta hartarse”.   יטוַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת:
עד אם כלו: הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו, די ספקון, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן:
20Ella vació rápidamente su cántaro en el abrevadero y corrió nuevamente hacia el pozo para sacar agua. Sacó agua para todos los camellos de él.   כוַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו:
ותער: לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה (תהלים קמא ח) אל תער נפשי, (ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו:
השקת: אבן חלולה ששותים בה הגמלים:
21El hombre se paró ahí mirándola boquiabierto. Pero permaneció en silencio, esperando determinar con certeza si Dios había hecho exitoso o no su viaje.   כאוְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַֽחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהֹוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא:
משתאה: לשון שאייה, כמו (ישעיה ו יא) שאו ערים, תשאה שממה:
משתאה: משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח. אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי"ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה, (ישעיה נט טו) משתולל מגזרת שולל, (שם נט טז) וישתומם מגזרת שממה, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו (איוב יח כ) על יומו נשמו אחרונים, (ירמיה ב יב) שומו שמים, (דניאל ד טז) אשתומם כשעה חדא, כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהייה וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה:
משתאה לה: משתומם עליה כמו (לעיל כ יג) אמרי לי אחי הוא, וכמו (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו:
22Cuando los camellos hubieron terminado de beber, él tomó un anillo de oro que pesaba medio shékel, y dos brazaletes de oro, que pesaban diez shékels de oro, para los brazos de ella.   כבוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם:
בקע: רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:
ושני צמידים: רמז לשני לוחות מצומדות:
עשרה זהב משקלם: רמז לעשרת הדברות שבהן:
23“¿De quién eres hija? –preguntó–. Si te place, dime si hay en la casa de tu padre un lugar para que pasemos la noche”.   כגוַיֹּ֨אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּֽית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין:
ויאמר בת מי את: לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו:
ללין: לינה אחת. לין שם דבר והיא אמרה ללון כמה לינות:
24Ella respondió: “Soy la hija de Betuel, hijo de Milcá, que ella le dio a luz a Najor”.   כדוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר:
בת בתואל: השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
25Entonces dijo: “Tenemos abundancia de paja y forraje, así como también un lugar para que la gente pase la noche”.   כהוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן:
מספוא: כל מאכל הגמלים קרוי מספוא כגון תבן ושעורים:
26El hombre se inclinó y se prosternó ante Dios.   כווַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽיהֹוָֽה:

Cuarta sección

Genesis Capítulo 24

27Dijo: “Bendito sea Dios, Señor de mi amo Avraham, Quien no ha retirado la benevolencia y verdad que concede a mi amo. Aquí estoy, todavía en el camino, ¡y Dios me ha conducido a la casa de los parientes cercanos de mi amo!”.   כזוַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַֽאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָֽנֹכִ֗י בַּדֶּ֨רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהֹוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי:
בדרך: דרך המיומן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך. וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:
28La joven corrió hacia la morada de su madre y le contó lo que había sucedido.   כחוַתָּ֨רָץ֙ הַנַּֽעֲרָ֔ה (כתיב הנער) וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
לבית אמה: דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:
29Rivká tenía un hermano llamado Laván. Él salió corriendo hacia el extraño, hacia el pozo.   כטוּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן:
וירץ: למה וירץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:
30Había visto el anillo, y los brazaletes en los brazos de su hermana, y había oído a su hermana Rivká relatar lo que el hombre le había dicho. Él vino al extraño, quien estaba todavía de pie junto a los camellos cerca del pozo,   לוַיְהִ֣י | כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְאֶת־הַצְּמִדִים֘ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן:
על הגמלים: לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:
31y dijo: “¡Ven! ¡[Eres un hombre] bendecido por Dios! ¿Por qué estás aún parado allí afuera? He limpiado la casa y preparado un lugar para los camellos”.   לאוַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְהֹוָ֑ה לָ֤מָּה תַֽעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָֽנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים:
פניתי הבית: מעבודה זרה:
32El extraño entró en la casa y les quitó los bozales a los camellos. [Laván] les dio a los camellos paja y forraje, y proporcionó agua [para el extraño] y los hombres que estaban con él para que se lavaran los pies.   לבוַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֨יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
ויפתח: התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:
33Se sirvió comida, pero [el extraño] dijo: “No comeré hasta haber hablado mi parte”. “Habla”, replicó [el anfitrión].   לגוַיּוּשָׂ֤ם (כתיב ויישם) לְפָנָיו֙ לֶֽאֱכֹ֔ל וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר:
עד אם דברתי: הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו (לקמן מט י) עד כי יבא שילה, וזה שאמרו חכמינו ז"ל כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:  
34[El extraño] dijo: “Soy el siervo de Avraham.   לדוַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי:
35Dios le concedió a mi amo una bendición muy grande, y él prosperó. [Dios] le concedió ovejas, ganado, plata, oro, esclavos, esclavas, camellos y asnos.   להוַֽיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַֽעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים:
36Finalmente, Sara la mujer de mi amo dio a luz un hijo para mi amo después de que ella hubo envejecido mucho, y [mi amo] le dio a él todo lo que poseía.   לווַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַֽחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־ל֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
ויתן לו את כל אשר לו: שטר מתנה הראה להם:
37“Mi amo me comprometió por un juramento: ‘No tomes para mi hijo una mujer de las hijas de los cananeos, en cuya tierra vivo.   לזוַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י ישֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ:
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני: אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:
38En vez de ello, debes ir a la casa de mi padre, a mi familia, y allí conseguirás una mujer para mi hijo’.   לחאִם־לֹ֧א אֶל־בֵּֽית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי:
39"Le dije a mi amo: ‘Pero ¿qué si la joven no vuelve conmigo?’.   לטוָֽאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹֽא־תֵלֵ֥ךְ הָֽאִשָּׁ֖ה אַֽחֲרָֽי:
אלי לא תלך האשה: אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:  
40Él me dijo: ‘Dios, ante Quien he caminado, enviará contigo a Su ángel y hará exitosa tu misión. Pero tú debes encontrar para mi hijo una mujer de mi familia y de la casa de mi padre.   מוַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהֹוָ֞ה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי:
41Hay sólo un modo en que puedes estar libre de mi juramento terrible. Si vas a mi familia y no te dan una joven, serás liberado de mi juramento terrible’.   מאאָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם־לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָֽלָתִֽי:
42”Ahora bien, hoy vine al pozo, y oré: ‘Oh Dios, Señor de mi amo Avraham, si Te place, concede éxito a esta misión que estoy emprendiendo.   מבוָֽאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־הָעָ֑יִן וָֽאֹמַ֗ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ:
ואבא היום: היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:
43Estoy ahora de pie junto al pozo de la población. Cuando una joven salga a sacar agua, le diré: ‘Permíteme beber algo de agua de tu cántaro’.   מגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָֽמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
44Si ella responde: ‘No sólo bebe tú, sino que también sacaré agua para tus camellos’, entonces ella es la mujer designada por Dios para el hijo de mi amo’.   מדוְאָֽמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם־אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לְבֶן־אֲדֹנִֽי:
גם אתה: גם לרבות אנשים שעמו:
הוכיח: בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:
45”No había aún terminado de hablar para mí mismo, cuando súbitamente salió Rivká, llevando su cántaro sobre su hombro. Cuando bajó al pozo y sacó agua, le dije: ‘Por favor dame un trago’.   מהאֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָֽאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא:
טרם אכלה: טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו (איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר, (שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד. ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:
46Inmediatamente bajó su cántaro y dijo: ‘¡Bebe! También les daré de beber a tus camellos’. Tomé un trago, y ella dio también agua a los camellos.   מווַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה:
47”La interrogué y pregunté: ‘¿De quién eres hija?’. Ella respondió: ‘Soy hija de Betuel, hijo de Najor, que Milcá le dio a luz’. Entonces puse un anillo en su nariz y brazaletes en sus brazos.   מזוָֽאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָֽאֹמַר֘ בַּת־מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת־בְּתוּאֵל֙ בֶּן־נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה־לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָֽאָשִׂ֤ם הַנֶּ֨זֶם֙ עַל־אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל־יָדֶֽיהָ:
ואשאל ואשים: שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:
48Me incliné y prosterné ante Dios. Bendije a Dios, Señor de mi amo Avraham, Quien mi condujo en una senda verdadera para conseguir una sobrina de mi amo para su hijo.   מחוָֽאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה וָֽאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֨נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ:
49”Ahora si quieren hacer lo que es benévolo y correcto para mi amo, díganme. Si no, digan no, e iré a la derecha o a la izquierda”.   מטוְ֠עַתָּ֠ה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל:
על ימין: מבנות ישמעאל:
על שמאל: מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:
50Laván y Betuel [ambos] hablaron: “¡Es algo de Dios! –dijeron–. No podemos decirte nada, malo o bueno.   נוַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽיהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:
ויען לבן ובתואל: רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו:
לא נוכל דבר אליך: למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך:
51Rivká está justo aquí delante de ti. Tómala y ve. Que sea una mujer para el hijo de tu amo, como ha hablado Dios”.   נאהִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
52Cuando el siervo de Avraham oyó estas palabras, se prosternó sobre el suelo ante Dios.   נבוַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהֹוָֽה:
וישתחו ארצה: מכאן שמודים על בשורה טובה:

Quinta sección

Genesis Capítulo 24

53El siervo sacó joyas de oro y plata, así como también prendas de vestir, y se los dio a Rivká. También dio obsequios preciosos al hermano y a la madre de ella.   נגוַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:
ומגדנות: לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:
54Entonces él y sus hombres comieron y bebieron, y pasaron la noche. Por la mañana, cuando se levantaron, [el siervo] dijo: “Permítanme volver a mi amo”.   נדוַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי:
וילינו: כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:
55El hermano y la madre [de la joven] replicaron: “[Al menos] permite que la joven se quede con nosotros durante otro año o diez [meses]. Entonces puede ir”.   נהוַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ה (כתיב הנער) אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ:
ויאמר אחיה ואמה: ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:
ימים: שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:
או עשור: עשרה חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה:
56“No me demoren –dijo [el siervo]–. Dios ya ha mostrado que mi misión es exitosa. Permítanme partir, de modo que pueda yo ir a mi amo”.   נווַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי:
57“Llamemos a la joven y preguntémosle personalmente”, replicaron.   נזוַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַנַּֽעֲרָ֑ה (כתיב לנער) וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ:
ונשאלה את פיה: מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:
58Convocaron a Rivká y le dijeron: “¿Quieres ir con este hombre?”. “Iré”, respondió.   נחוַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ:
ותאמר אלך: מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:
59Dejaron ir a su hermana Rivká, junto con su asistente, el siervo de Avraham y sus hombres.   נטוַיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו:
60Bendijeron a Rivká y le dijeron: “Hermana nuestra, llega a ser miles de miríadas. Que tus descendientes hereden la puerta de sus enemigos”.   סוַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֽׂנְאָֽיו:
את היי לאלפי רבבה: את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו'. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:
61Rivká salió con sus jóvenes, y ellas montaron los camellos, siguiendo al extraño. De este modo, el siervo tomó a Rivká y partió.   סאוַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ:
62Itzjak estaba en camino, viniendo desde Beer LaJai Roí. Vivía entonces en la región del Néguev.   סבוְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב:
מבוא באר לחי ראי: שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:
יושב בארץ הנגב: קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:
63Itzjak salió a meditar en el campo hacia el atardecer. Levantó los ojos, y vio que se acercaban unos camellos.   סגוַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים:
לשוח: לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:
64Cuando Rivká alzó la mirada y vio a Itzjak, se cayó del camello.   סדוַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל:
ותרא את יצחק: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו:
ותפל: השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מוטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפול לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:
65Ella le preguntó al siervo: “¿Quién es este hombre que viene hacia nosotros en el campo?”. “Ése es mi amo”, respondió el siervo. [Rivká] tomó su velo y se cubrió.   סהוַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס:
ותתכס: לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:
66El siervo le contó a Itzjak todo lo que había sucedido.   סווַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
ויספר העבד: גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:
67Itzjak llevó [a la joven] a la tienda de Sara su madre, y se casó con Rivká. Se convirtió en su esposa, y la amó. Entonces Itzjak fue consolado por la pérdida de su madre.   סזוַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ:
האהלה שרה אמו: ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר, ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו:
אחרי אמו: דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו:

Sexta sección

Genesis Capítulo 25

1Avraham se casó con otra mujer cuyo nombre era Keturá.   אוַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה:
קטורה: זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
2Ella le dio a Zimrán, Iakshán, Medán, Midián, Ishbak y Shúaj.   בוַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ:
3Iakshán engendró a Shva y Dedán. Los hijos de Dedán fueron los ashurim, letushim y leumim.   גוְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֗ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים:
אשורם ולטושם: שם ראשי אומות. ותרגום של אונקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפירש למשירין, לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם, כמו (עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמואל ב' ד ד) נכה רגלים, וכמו (מלכים ב' ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת:
ולטושים: הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש"א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו:
4Los hijos de Midián fueron Eifá, Éfer, Janoj, Avidá y Eldaá. Todos estos fueron los descendientes de Keturá.   דוּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:
5Avraham dio todo lo que poseía a Itzjak.   הוַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:
ויתן אברהם וגו': אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקב"ה לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק:
6A los hijos de las concubinas que había tomado, Avraham [también] dio obsequios. Entonces, mientras estaba todavía con vida, los envió al país del Oriente, lejos de su hijo Itzjak.   ווְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:
הפילגשים: חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה. נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד:
נתן אברהם מתנות: פירשו רבותינו שם טומאה מסר להם. דבר אחר מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם:
7Ésta, entonces, es la relación de los años de Avraham. Vivió un total de 175 años.   זוְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים:
מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים: בן מאה כבן שבעים, ובן שבעים כבן חמש בלא חטא:
8Avraham expiró y murió en una buena edad, anciano y complacido, y fue reunido con su pueblo.   חוַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
9Sus hijos, Itzjak e Ishmael, lo enterraron en la cueva de Majpelá, en el campo de Efrón hijo de Tzojar el hitita, que limita con Mamré.   טוַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:
יצחק וישמעאל: מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:
10El campo que Avraham compró de los hijos de Jet es de este modo donde Avraham y Sara su mujer fueron enterrados.   יהַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
11Después de que Avraham murió, Dios bendijo a Itzjak, su hijo. Itzjak vivió en las inmediaciones de Beer LaJai Roí.   יאוַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי:
ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו': נחמו תנחומי אבלים. דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

Septima sección

Genesis Capítulo 25

12Estas son las crónicas de Ishmael hijo de Avraham, que Hagar la egipcia, sierva de Sara, le dio a luz a Avraham:   יבוְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם:
13Éstos son los nombres de los hijos de Ishmael en el orden de su nacimiento: Nevaiot (primogénito de Ishmael), Kedar, Adbel, Mivsam,   יגוְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֽוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם:
בשמותם לתולדותם: סדר לידתן זה אחר זה:  
14Mishmá, Dumá, Masá,   ידוּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא:
15Jadad, Temá, Ietur, Nafish y Kedma.   טוחֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה:
16Éstos fueron los hijos de Ishmael, y estos nombres fueron dados a sus poblaciones y campamentos. Había doce príncipes para sus naciones.   טזאֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:
בחצריהם: כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים לשון פתיחה, כמו (תהלים צח ד) פצחו ורננו:
17Ésta es la relación de los años de Ishmael. Vivió un total de 137 años. Expiró y murió, y fue reunido con su pueblo.   יזוְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
ואלה שני חיי ישמעאל וגו': אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב. מן שנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו', כמו שמפורש בסוף מגילה נקראת (מגילה יז א):
ויגוע: לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:
18[Sus descendientes] vivieron en la región desde Javilá hasta Shur (que limita con Egipto), todo el camino a Asiria. Invadieron a todos sus hermanos.   יחוַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל:
נפל: שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק. כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון (לעיל טז יב), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל:

Sección de Maftir

Genesis Capítulo 25

16Éstos fueron los hijos de Ishmael, y estos nombres fueron dados a sus poblaciones y campamentos. Había doce príncipes para sus naciones.   טזאֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:
בחצריהם: כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים לשון פתיחה, כמו (תהלים צח ד) פצחו ורננו:
17Ésta es la relación de los años de Ishmael. Vivió un total de 137 años. Expiró y murió, y fue reunido con su pueblo.   יזוְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
ואלה שני חיי ישמעאל וגו': אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב. מן שנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו', כמו שמפורש בסוף מגילה נקראת (מגילה יז א):
ויגוע: לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:
18[Sus descendientes] vivieron en la región desde Javilá hasta Shur (que limita con Egipto), todo el camino a Asiria. Invadieron a todos sus hermanos.   יחוַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל:
נפל: שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק. כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון (לעיל טז יב), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.