Genesis Capítulo 29

1Iaakov salió vivamente, y se dirigió hacia la tierra de la gente del Oriente.   אוַיִּשָּׂ֥א יַֽעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם:
וישא יעקב רגליו: משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה (ע ח):
2[Llegó a un lugar] donde vio un pozo en un campo. Tres rebaños de ovejas estaban echados junto a él, puesto que era de este pozo que se les daba de beber a los rebaños. La parte superior del pozo estaba cubierta con una gran piedra.   בוַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹֽבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָֽעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר:
ישקו העדרים: משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר בלשון קצרה:
3Cuando todos los rebaños se reunían allí, [los pastores] hacían rodar la piedra de la parte superior del pozo y les daban de beber a las ovejas. Entonces volvían a poner la piedra sobre el pozo.   גוְנֶֽאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָֽעֲדָרִ֗ים וְגָֽלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ:
ונאספו: רגילים היו להאסף לפי שהיתה האבן גדולה:
וגללו: וגוללין ותרגומו ומגנדרין, כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות:
והשיבו: תרגומו ומתיבין:  
4[Algunos pastores estaban allí]. “¿De dónde vienen, hermanos?”, preguntó Iaakov. “Somos de Jarán”.   דוַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ:
5“¿Conocen al nieto de Najor, Laván?”. “Lo conocemos”.   הוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּֽאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ:
6“¿Está bien?”. “¡Está bien! Aquí está su hija Rajel, viniendo con las ovejas”.   ווַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּֽאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן:
באה עם הצאן: הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה:
7“Mas todavía es la mitad del día. Aún no es tiempo de reunir el ganado. ¿Por qué no dar de beber a las ovejas y proseguir pastando?”.   זוַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵֽאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ:
הן עוד היום גדול: לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו':
8“No podemos hasta que se hayan reunido todos los rebaños. [Todos nosotros] entonces hacemos rodar la piedra de la parte superior del pozo. Sólo entonces podemos dar de beber a las ovejas”.   חוַיֹּֽאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן:
לא נוכל: להשקות, לפי שהאבן גדולה:
וגללו: זה מתורגם ויגנדרון, לפי שהוא לשון עתיד:
9Mientras estaba todavía conversando con ellos, apareció Rajel con las ovejas de su padre. Ella era la pastora.   טעוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל | בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:
10Iaakov miró a su prima Rajel, la cual estaba con las ovejas de su tío Laván. Se acercó e hizo rodar la piedra que estaba en la parte superior del pozo, dando de beber a las ovejas de su tío Laván.   יוַיְהִ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַֽעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַֽעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ:
ויגש יעקב ויגל: כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול:
11Iaakov besó a Rajel y lloró fuertemente.   יאוַיִּשַּׁ֥ק יַֽעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ:
ויבך: לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר לפי שבא בידים ריקניות, אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת:
12Le dijo que era el hijo de Rivká y, de este modo, emparentado con el padre de ella. Ella corrió a contarle a su padre.   יבוַיַּגֵּ֨ד יַֽעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֨יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ:
כי אחי אביה הוא: קרוב לאביה, כמו (לעיל יג ח) אנשים אחים אנחנו. ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה:
ותגד לאביה: לפי שאמה מתה לא היה לה להגיד אלא לו:
13Cuando Laván oyó las nuevas de que había llegado Iaakov, corrió a recibirlo. Lo abrazó y lo besó, y lo llevó a su hogar. [Iaakov] le contó a Laván todo lo que había sucedido.   יגוַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע | יַֽעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
וירץ לקראתו: כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים:
ויחבק: כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו:
וינשק לו: אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו:
ויספר ללבן: שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו:
14“Sí, efectivamente, eres mi propia carne y sangre”, dijo Laván. Iaakov permaneció con él durante un mes.   ידוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
אך עצמי ובשרי: מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו:
15Entonces Laván le dijo a Iaakov: “Tan sólo porque seas mi pariente cercano, ¿significa ello que debes trabajar para mí por nada? Dime cuánto quieres que se te pague”.   טווַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב הֲכִֽי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַֽעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ:
הכי אחי אתה: לשון תימה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם:
ועבדתני: כמו ותעבדני, וכן כל תיבה שהיא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא:
16Laván tenía dos hijas. El nombre de la mayor era Lea, y el nombre de la menor era Rajel.   טזוּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל:
17Lea tenía ojos encantadores, en tanto que Rajel era de buena figura y hermosa.   יזוְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֨ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה:
ועיני לאה רכות: שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן:
תאר: הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיה מד יג) יתארהו בשרד, קונפ"ס בלע"ז [מחוגה]:
מראה: הוא זיו קלסתר: