Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Coraj

In Israel: Jukat

Parshat Coraj
Shabat, 3 Tamuz, 5779
6 Julio, 2019
Elije una porción :
Complete: (Números 16:1 - 18:32; Samuel I 11:14 - 12:22)

Primera sección

Numbers Capítulo 16

1Kóraj hijo de Itzhar (nieto de Kehat y bisnieto de Leví) inició una rebelión junto con Datán y Aviram (hijos de Eliav) y On hijo de Pélet, descendientes de Reuvén.   אוַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן:
ויקח קרח: פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא:
ויקח קרח: לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים:
בן יצהר בן קהת בן לוי: ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) ובקהלם אל תחד כבודי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד"ה א' ו, כב - כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל:
ודתן ואבירם: בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה:
בני ראובן: דתן ואבירם ואון בן פלת:
2Tuvieron una confrontación con Moshé junto con 250 israelitas que eran hombres de rango en la comunidad, representantes en la asamblea, y afamados.   בוַיָּקֻ֨מוּ֙ לִפְנֵ֣י משֶׁ֔ה וַֽאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם:
3Se manifestaron contra Moshé y Aarón, y les declararon: “¡Se han extralimitado! Todas las personas de la comunidad son santas, y Dios está con ellas. ¿Por qué se ponen ustedes por encima de la congregación de Dios?”.   גוַיִּקָּֽהֲל֞וּ עַל־משֶׁ֣ה וְעַל־אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהֹוָֽה:
רב לכם: הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה:
כלם קדושים: כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה:
ומדוע תתנשאו: אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), כל העדה שמעו:
4Cuando Moshé oyó esto, cayó de bruces.   דוַיִּשְׁמַ֣ע משֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:
ויפול על פניו: מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה, במתאוננים (במדבר יא, יב) ויתפלל משה, במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני:
5Entonces les habló a Kóraj y a todo su grupo. “[Mañana] por la mañana –dijo–, Dios [mostrará que Él] conoce quién es Suyo y quién es santo, y los acercará a Él. Escogerá a aquellos a los que [se les permitirá] presentarLe [ofrendas].   הוַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:
בקר ויודע וגו': עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם:
בקר ויודע ה' את אשר לו: לעבודת לויה:
ואת הקדוש: לכהונה:
והקריב: אותם אליו. והתרגום מוכיח כן ויקרב לקדמוהי יקרב לשמושיה. ומדרשו בקר, אמר לו משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה - ז) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל, כך (דה"א כג יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו':
6”Esto es lo que deben hacer: que Kóraj y todo su grupo tomen braseros.   וזֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחֽוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ:
זאת עשו קחו לכם מחתות: מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדרכי הגוים יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה ואין כולם מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכולכם אובדים:
מחתות: כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:
7Mañana, pongan fuego sobre ellos, y ofrezcan incienso sobre ellos delante de Dios. El hombre a quien Dios elija será entonces el santo. ¡Ustedes, hijos de Leví, [también] se han extralimitado!”.   זוּתְנ֣וּ־בָהֵ֣ן | אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן | קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי:
רב לכם בני לוי: דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. תנחומא:
רב לכם: דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב"ה:
8Moshé trató de razonar con Kóraj. “Escuchen [lo que tengo que decir], ustedes, hijos de Leví.   חוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי:
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי:
9¿No es suficiente que el Dios de Israel los haya separado de la comunidad de Israel? Los ha acercado a Él, permitiéndoles servir en el Tabernáculo de Dios y ministrar como líderes de la comunidad.   טהַֽמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַֽעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה וְלַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לְשָֽׁרְתָֽם:
ולעמוד לפני העדה: לשיר על הדוכן:
10¡A pesar de que Él te dio este privilegio a ti y a todos tus hermanos levitas, exigen ahora el sacerdocio!   יוַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה:
ויקרב אתך: לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:
11¡Es realmente contra Dios que tú y tú grupo se están manifestando! Después de todo, ¿quién es Aarón para que tengan motivos de quejas contra él?”.   יאלָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּֽעָדִ֖ים עַל־יְהֹוָ֑ה וְאַֽהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ (כתיב תלונו) עָלָֽיו:
לכן: בשביל כך אתה וכל עדתך הנועדים אתך על ה' כי בשליחותו עשיתי לתת כהונה לאהרן ולא לנו היא המחלוקת הזו:
12Entonces Moshé envió un mensaje para convocar a Datán y a Aviram, los hijos de Eliav. “¡No iremos! –fue la respuesta de ellos–.   יבוַיִּשְׁלַ֣ח משֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַֽאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה:
וישלח משה וגו': מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום:
לא נעלה: פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה:
13¡¿No es suficiente que nos sacaras de [Egipto], una tierra que mana leche y miel, tan sólo para matarnos en el desierto?! ¿Qué derecho tienes para ponerte por encima de nosotros?   יגהַֽמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֨נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַֽהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר:

Segunda sección

Numbers Capítulo 16

14No nos trajiste a una tierra que mana leche y miel, ni nos diste una herencia de campos y viñedos. ¿Crees que puedes tirar algo sobre nuestros ojos? ¡Indudablemente no iremos!”.   ידאַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַֽחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַֽעֵינֵ֞י הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה:
ותתן לנו: הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם, אמרת לנו (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו', משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם:
העיני האנשים ההם תנקר וגו': אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך, לא נעלה:
האנשים ההם: כאדם התולה קללתו בחבירו:
15Moshé se encolerizó mucho. Oró a Dios: “No aceptes la ofrenda de ellos. ¡No tomé de ellos un solo asno! ¡No les hice daño alguno a ninguno de ellos!”.   טווַיִּ֤חַר לְמשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם:
ויחר למשה מאד: נצטער עד למאוד:
אל תפן אל מנחתם: לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם. והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו:
לא חמור אחד מהם נשאתי: לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי. ותרגום אנקלוס, שחרית, לשון ארמי, כך נקראת אנגריא של מלך שחוור:
16Entonces Moshé le dijo a Kóraj: “Tú y todo tu grupo tendrán que presentarse delante de Dios. Tú y [tu grupo] estarán allí mañana junto con Aarón.   טזוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַֽהֲרֹ֖ן מָחָֽר:
והם: עדתך:
17Cada hombre tomará su brasero y pondrá sobre él incienso, y cada uno lo presentará entonces delante de Dios. [Habrá de este modo] 250 braseros [aparte de] los braseros que tengan tú y Aarón”.   יזוּקְח֣וּ | אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:
והקרבתם וגו' איש מחתתו: החמשים ומאתים איש שבכם:
18Cada uno tomó su brasero, puso fuego sobre él, y entonces ofreció incienso. Se pusieron de pie en la entrada de la Tienda de Comunión junto con Moshé y Aarón.   יחוַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַיַּֽעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמשֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן:
19Entonces, cuando Kóraj hubo reunido a todo su grupo hacia la entrada de Tienda de Comunión, la gloria de Dios se hizo súbitamente visible a toda la comunidad.   יטוַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֨רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כָּל־הָֽעֵדָֽה:
ויקהל עליהם קרח: בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם:
וירא כבוד ה': בא בעמוד ענן:

Tercera sección

Numbers Capítulo 16

20Dios les habló a Moshé y Aarón, diciendo:   כוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
21“Sepárense de esta comunidad, y los destruiré a ellos en un instante”.   כאהִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָֽעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַֽאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע:
22[Moshé y Aarón] cayeron sobre sus rostros. Oraron: “Dios omnipotente de todas las almas vivientes. Si un hombre peca, ¿dirigirás la cólera divina a toda la comunidad?”.   כבוַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶֽחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל־הָֽעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף:
אל אלהי הרוחות: יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:
האיש אחד: הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא:
23Dios le habló a Moshé, diciéndole que   כגוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
24le anunciara a toda la comunidad: “Retírense del pabellón de Kóraj, Datán y Aviram”.   כדדַּבֵּ֥ר אֶל־הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַֽאֲבִירָֽם:
העלו וגו': כתרגומו הסתלקו מסביבות משכן קרח:
25Moshé tomó la iniciativa, y seguido por los ancianos de Israel, fue hacia Datán y Aviram.   כהוַיָּ֣קָם משֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַֽאֲבִירָ֑ם וַיֵּֽלְכ֥וּ אַֽחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ויקם משה: כסבור שישאו לו פנים ולא עשו:
26Le anunció a la comunidad: “Aléjense de las tiendas de estos hombres perversos. No toquen nada que sea de ellos, no sea que ustedes sean arrastrados por causa de todos los pecados de ellos”.   כווַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָֽעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָֽהֳלֵ֨י הָֽאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם:
27[El pueblo] se retiró de alrededor del pabellón de Kóraj, Datán y Aviram. Datán y Aviram salieron y se pararon desafiantemente en la entrada de sus tiendas, junto con sus mujeres, hijos e infantes.   כזוַיֵּֽעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רַח דָּתָ֥ן וַֽאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם יָֽצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם:
יצאו נצבים: בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו (שמואל א' יז, טז) ויתיצב ארבעים יום דגלית:
ונשיהם ובניהם וטפם: בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים:
28Moshé anunció: “Esto les demostrará a ustedes que Dios me envió a hacer todas estas acciones y yo no hice nada por mí mismo.   כחוַיֹּ֘אמֶר֘ משֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהֹוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַֽעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַמַּֽעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי:
לעשות את כל המעשים האלה: שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי:
29Si estos hombres mueren como todos los otros hombres, y comparten el destino común del hombre, entonces Dios no me envió.   כטאִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי:
לא ה' שלחני: אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי:
30Pero si Dios crea algo completamente nuevo, haciendo que la tierra abra su boca y los trague a ellos y a todo lo que es de ellos, de modo que desciendan vivos a las profundidades, entonces son estos hombres los que están provocando a Dios”.   לוְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗ה וּפָֽצְתָ֨ה הָֽאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֨יהָ֙ וּבָֽלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָֽרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהֹוָֽה:
ואם בריאה: חדשה:
יברא ה': להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז וידעתם כי נאצו הם את ה', ואני מפי הגבורה אמרתי. ורבותינו פירשו אם בריאה - פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב, ואם לאו יברא ה':
31Moshé apenas había terminado de hablar cuando el suelo bajo [Datán y Aviram] se partió.   לאוַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם:
32La tierra abrió su boca, y los tragó a ellos y a sus casas, junto con todos los hombres que estaban con Kóraj y la propiedad de ellos.   לבוַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֨רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּֽתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָֽאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְכֽוּשׁ:
33Cayeron en las profundidades junto con todo lo que era de ellos. Entonces la tierra los cubrió, y se perdieron para la comunidad.   לגוַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּֽאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל:
34[Oyendo] sus clamores, todos los israelitas que los rodeaban gritaron que la tierra los engulliría también a ellos, y empezaron a salir corriendo.   לדוְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹֽתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ:
נסו לקולם: בשביל הקול היוצא על בליעתן:
35Entonces descendió un fuego de Dios, y consumió a los 250 hombres que presentaban el incienso.   להוְאֵ֥שׁ יָֽצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַֽחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֨יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת:

Numbers Capítulo 17

1Dios le habló a Moshé, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2“Dile a Eleazar (hijo de Aarón el sacerdote) que los braseros han sido santificados, y debe recogerlos del área quemada. Entonces esparcirá los carbones ardientes por todas partes.   באֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ:
ואת האש: שבתוך המחתות:
זרה הלאה: לארץ מעל המחתות:
כי קדשו: המחתות ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת:
3Los braseros pertenecientes a los hombres que cometieron un pecado mortal han sido presentados delante de Dios y de este modo santificados, de modo que hará de ellos láminas labradas para cubrir el altar. Que esto sea una señal para los israelitas”.   גאֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
החטאים האלה בנפשותם: שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב"ה:
רקעי: רדידין:
פחים: טסין מרודדין טינבי"ש בלע"ז [מרוקעים]:
צפוי למזבח: למזבח הנחושת:
ויהיו לאות: לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו:
4Eleazar tomó los braseros de cobre que las víctimas del fuego habían presentado, y los batió hasta alisarlos como cubierta para el altar.   דוַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּח֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ:
וירקעום: אטינבירנ"ט בלע"ז [רקעום]:
5Había de ser un recordatorio para los israelitas, de modo que nadie aparte de un descendiente de Aarón traiga fuego no autorizado y queme incienso delante de Dios. No serán entonces como Kóraj y su grupo. [Eleazar hizo de este modo] como Dios le había dicho por medio de Moshé.   הזִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַֽהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יִֽהְיֶ֤ה כְקֹ֨רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־משֶׁ֖ה לֽוֹ:
ולא יהיה כקרח: כדי שלא יהיה כקרח:
כאשר דבר ה' ביד משה לו: כמו עליו, על אהרן דבר אל משה, שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו', וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, ועל כן לקה עוזיה בצרעת:
6Al día siguiente toda la comunidad israelita empezó a quejarse ante Moshé y Aarón: “¡Ustedes han matado al pueblo de Dios!”, exclamaron.   ווַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִמָּ֣חֳרָ֔ת עַל־משֶׁ֥ה וְעַל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהֹוָֽה:
7El pueblo se manifestaba contra Moshé y Aarón, cuando ellos se volvieron hacia la Tienda de Comunión. Fue súbitamente cubierta con la nube, y apareció la gloria de Dios.   זוַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־משֶׁ֣ה וְעַל־אַֽהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶֽעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְהֹוָֽה:
8Moshé y Aarón fueron hacia el frente de la Tienda de Comunión.   חוַיָּבֹ֤א משֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

Cuarta sección

Numbers Capítulo 17

9Dios le habló a Moshé, diciendo:   טוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
10“Apártense de esta comunidad y la destruiré en un instante”. [Moshé y Aarón] cayeron de bruces.   יהֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָֽעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַֽאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:
11Entonces Moshé le dijo a Aarón: “Toma el brasero y pon sobre él algo de fuego del altar. Ofrece incienso y ve rápidamente a la comunidad para hacer expiación por ellos. La cólera divina está viniendo de Dios. ¡La plaga ya ha comenzado!”.   יאוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּ֠ה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָֽעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
וכפר עליהם: רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטרת עוצר המגפה כדאיתא במס' שבת (שבת פט א):
12Aarón tomó [el brasero] como Moshé le había dicho, y corrió al centro de las masas reunidas, donde la plaga ya había comenzado a matar gente. Ofreció el incienso para expiar por el pueblo.   יבוַיִּקַּ֨ח אַֽהֲרֹ֜ן כַּֽאֲשֶׁ֣ר | דִּבֶּ֣ר משֶׁ֗ה וַיָּ֨רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
13Se paró entre los muertos y los vivos, y la plaga fue frenada.   יגוַיַּֽעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּֽעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
ויעמוד בין המתים וגו': אחז את המלאך והעמידו על כרחו. א"ל המלאך הנח לי לעשות שליחותי. א"ל משה צוני לעכב על ידך. א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקב"ה תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית:
14El número de personas que murieron en esa plaga fue 14 700. Éstas fueron además de las que murieron por causa de la rebelión de Kóraj.   ידוַיִּֽהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
15Cuando la plaga hubo sido detenida, Aarón retornó a Moshé a la entrada de la Tienda de Comunión.   טווַיָּ֤שָׁב אַֽהֲרֹן֙ אֶל־משֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶֽעֱצָֽרָה:

Quinta sección

Numbers Capítulo 17

16Dios le habló a Moshé, diciéndole que   טזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
17les hablara a los israelitas y tomara una vara de cada tribu paterna. “Doce varas serán de este modo tomadas de todos los líderes, [una] por [cada una] de sus tribus paternas. Que cada hombre escriba su nombre sobre su vara.   יזדַּבֵּ֣ר | אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כָּל־נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת־שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּֽהוּ:
18Puesto que habrá sólo una vara para el cabeza de cada tribu paterna, escribe el nombre de Aarón sobre la vara de Leví.   יחוְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַֽהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם:
כי מטה אחד: אף על פי שחלקתים לשתי משפחות משפחת כהונה לבד ולויה לבד מכל מקום שבט אחד הוא:
19Pon [las varas] en la Tienda de Comunión, delante del [Arca del] Testimonio donde Me comunico con ustedes.   יטוְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה:
20Entonces la vara del hombre que sea Mi elección florecerá. De este modo Me libraré de las quejas que los israelitas dirigen contra ustedes”.   כוְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַֽהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם:
והשכתי: כמו (בראשית ח, א) וישכו המים, (אסתר ז, י) וחמת המלך שככה:
21Moshé les habló a los israelitas, y cada uno de los líderes le dio una vara por su tribu paterna. Había doce varas, con la vara de Aarón entre ellas.   כאוַיְדַבֵּ֨ר משֶׁ֜ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו | כָּל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַֽהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם:
בתוך מטותם: הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח:
22[Moshé] puso las varas delante de Dios en la Tienda del Testimonio.   כבוַיַּנַּ֥ח משֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָֽעֵדֻֽת:
23Al día siguiente, cuando Moshé vino a la Tienda del Testimonio, la vara de Aarón, que representaba la casa de Leví, había florecido. Había dado hojas, y estaba [ahora] produciendo flores y almendras maduraban en ella.   כגוַיְהִ֣י מִמָּֽחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א משֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָֽעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּה־אַֽהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵ֥א פֶ֨רַח֙ וַיָּ֣צֵ֥ץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים:
ויצא פרח: כמשמעו:
ציץ: הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל:
ויגמל שקדים: כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים, לשון (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל, ולשון זה מצוי בפרי האילן, כמו (ישעיה יח, ה) ובוסר גומל יהיה נצה. ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיה (ד"ה ב' כו, יט) והצרעת זרחה במצחו. ותרגומו וכפית שגדין, כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה:
24Moshé sacó todas las varas de delante de Dios, y dejó que todos los israelitas las vieran. Cada hombre tomó su propia vara.   כדוַיֹּצֵ֨א משֶׁ֤ה אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ:

Sexta sección

Numbers Capítulo 17

25Dios le dijo a Moshé: “Pon la vara de Aarón de vuelta allí delante del [Arca del] Testimonio como recuerdo. Que sea una señal para cualquiera que desee rebelarse. Esto debe poner fin a las quejas de ellos hacia Mí, y entonces no morirán”.   כהוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַֽהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָֽעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלֽוּנֹּתָ֛ם מֵֽעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ:
ותכל תלונתם: כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפעל יחיד לנקבה כמו תלונתם מורמורי"ץ בלע"ז [תלונות] ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה:
למשמרת לאות: לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה:
26Moshé hizo exactamente como Dios le había ordenado.   כווַיַּ֖עַשׂ משֶׁ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה:
27Los israelitas le dijeron a Moshé: “¡Vamos a morir! ¡Seremos destruidos! ¡Estamos todos perdidos!   כזוַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־משֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ:
28¡Quienquiera que se aproxima al Tabernáculo de Dios muere! ¿Estamos entonces condenados a morir?”.   כחכֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב | הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֹֽעַ:
כל הקרב הקרב וגו': אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד ימות:
האם תמנו לגוע: שמא הופקרנו למיתה:

Numbers Capítulo 18

1Dios le dijo a Aarón: Tú, junto con tus hijos y tu tribu paterna expiarán todo pecado asociado con el Santuario. Tú y tus descendientes expiarán [asimismo] todo pecado asociado con el sacerdocio de ustedes.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן אַתָּ֗ה וּבָנֶ֤יךָ וּבֵית־אָבִ֨יךָ֙ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֹ֣ן הַמִּקְדָּ֑שׁ וְאַתָּה֙ וּבָנֶי֣ךָ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֹ֥ן כְּהֻנַּתְכֶֽם:
ויאמר ה' אל אהרן: למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:
אתה ובניך ובית אביך: הם בני קהת אבי עמרם:
תשאו את עון המקדש: עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:
ואתה ובניך: הכהנים:
תשאו את עון כהונתכם: שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:
2También acerca a ti a tus hermanos, los miembros de la tribu de tu padre, Leví. Que sean tus asociados y te ministren a ti y a tus descendientes delante de la Tienda del Testimonio.   בוְגַ֣ם אֶת־אַחֶ֩יךָ֩ מַטֵּ֨ה לֵוִ֜י שֵׁ֤בֶט אָבִ֨יךָ֙ הַקְרֵ֣ב אִתָּ֔ךְ וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ וִישָֽׁרְת֑וּךָ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל הָֽעֵדֻֽת:
וגם את אחיך: בני גרשון ובני מררי:
וילוו: ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם:
וישרתוך: בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:
3[Los levitas] serán de este modo encomendados con sus responsabilidades hacia ti y la Tienda, mas no se aproximarán a los accesorios sagrados o al altar, de modo que ustedes y ellos no mueran.   גוְשָֽׁמְרוּ֙ מִשְׁמַרְתְּךָ֔ וּמִשְׁמֶ֖רֶת כָּל־הָאֹ֑הֶל אַךְ֩ אֶל־כְּלֵ֨י הַקֹּ֤דֶשׁ וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לֹ֣א יִקְרָ֔בוּ וְלֹֽא־יָמֻ֥תוּ גַם־הֵ֖ם גַּם־אַתֶּֽם:
4[Los levitas] serán tus asociados y serán encomendados con la responsabilidad por la Tienda de Comunión [y] todo el servicio de la Tienda. Que ninguna persona no autorizada se una a ellos.   דוְנִלְו֣וּ עָלֶ֔יךָ וְשָֽׁמְר֗וּ אֶת־מִשְׁמֶ֨רֶת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לְכֹ֖ל עֲבֹדַ֣ת הָאֹ֑הֶל וְזָ֖ר לֹֽא־יִקְרַ֥ב אֲלֵיכֶֽם:
וזר לא יקרב אליכם: אתכם אני מזהיר על כך:
5Que sean encomendados con la responsabilidad del santuario y el altar, de modo que no haya más cólera divina dirigida hacia los israelitas.   הוּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ולא יהיה עוד קצף: כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:
6He de este modo tomado a los hermanos de ustedes los levitas de entre los [otros] israelitas como dádiva para ustedes. Ellos son dados a Dios para efectuar el servicio de la Tienda de Comunión.   ווַֽאֲנִ֗י הִנֵּ֤ה לָקַ֨חְתִּי֙ אֶת־אֲחֵיכֶ֣ם הַֽלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה לַֽעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
לכם מתנה נתנים: יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:
7Tú y tus hijos serán encomendados con el sacerdocio de ustedes, de modo que el servicio de ustedes incluya todo lo tocante al altar y a todo lo que está dentro de la tela de separación. Ésta es la dádiva de servicio que les he dado a ustedes como su sacerdocio. Toda persona no autorizada que participe morirá.   זוְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ֠ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכָל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַֽעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת:
עבדת מתנה: במתנה נתתיה לכם:
8Dios le anunció a Aarón: Te he dado la responsabilidad de Mis dádivas elevadas. Estoy de este modo dándote todas las dádivas sagradas de los israelitas como parte de tu unción. Éstas serán una porción eterna para tus descendientes.   חוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֘ אֶל־אַֽהֲרֹן֒ וַֽאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֔ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרֽוּמֹתָ֑י לְכָל־קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֠ל לְךָ֙ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק־עוֹלָֽם:
ואני הנה נתתי לך: בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. א"ל המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:
משמרת תרומתי: שאתה צריך לשמרן בטהרה:
למשחה: לגדולה:
9Entre las [ofrendas] de fuego que son santidad de santidades, las siguientes serán tuyas: Todos los sacrificios [de los israelitas], todas sus ofrendas de grano, todas sus ofrendas por el pecado, todas sus ofrendas de culpa [y] todo lo que retornen para Mí. Éstas serán santidad de santidades para ti y tus descendientes.   טזֶ֣ה יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ מִקֹּ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים מִן־הָאֵ֑שׁ כָּל־קָ֠רְבָּנָ֠ם לְכָל־מִנְחָתָ֞ם וּלְכָל־חַטָּאתָ֗ם וּלְכָל־אֲשָׁמָם֙ אֲשֶׁ֣ר יָשִׁ֣יבוּ לִ֔י קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֥ים לְךָ֛ ה֖וּא וּלְבָנֶֽיךָ:
מן האש: לאחר הקטרת האשים:
כל קרבנם: כגון זבחי שלמי צבור:
מנחתם חטאתם ואשמם: כמשמעו:
אשר ישיבו לי: זה גזל הגר:
10Todo varón [sacerdote] puede comer [estas ofrendas], mas ustedes deben comerlas en un área de lo más santa, puesto que deben permanecer santas para ti.   יבְּקֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ כָּל־זָכָר֙ יֹאכַ֣ל אֹת֔וֹ קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶה־לָּֽךְ:
בקדש הקדשים תאכלנו וגו': למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהונה:
11Esto es lo que será concedido como dádiva elevada para ti: Todas las ofrendas agitadas de los israelitas te son dadas, junto con tus hijos e hijas, como porción eterna. Todo el de tu casa que esté ritualmente limpio puede comerlas.   יאוְזֶה־לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל־תְּנוּפֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹאכַ֥ל אֹתֽוֹ:
תרומת מתנם: המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:
לכל תנופת: שהרי אלו טעונין תנופה:
כל טהור: ולא טמאים. דבר אחר כל טהור לרבות אשתו:
12La porción dedicada de aceite, vino y grano que debe inicialmente ser presentada a Dios te es ahora dada.   יבכֹּ֚ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵֽאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה לְךָ֥ נְתַתִּֽים:
ראשיתם: היא תרומה גדולה:
13El primer fruto de todo lo que [crece] en la tierra de ustedes, que sea presentado a Dios, será tuyo. Todo el de tu casa que esté ritualmente puro puede comerlo.   יגבִּכּוּרֵ֞י כָּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר־יָבִ֥יאוּ לַֽיהֹוָ֖ה לְךָ֣ יִֽהְיֶ֑ה כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹֽאכְלֶֽנּוּ:
14Todo lo que los israelitas declaren tabú será tuyo.   ידכָּל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה:
15Los primeros frutos de la matriz, que deben ser presentados a Dios, entre hombre y bestia, serán tuyos. No obstante, debes redimir a los primogénitos humanos, así como también a los primogénitos de animales impuros.   טוכָּל־פֶּ֣טֶר רֶ֠חֶם לְכָל־בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהֹוָ֛ה בָּֽאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ אַ֣ךְ | פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר־הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה:
16La redención [de un varón humano primogénito] desde un mes de edad, será hecha con la dotación [usual] de 5 shékels según el criterio del santuario, donde [el shékel] es 20 guerás.   טזוּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא:
17No debes, sin embargo, redimir al primogénito de un buey, una oveja o una cabra, puesto que [tales primogénitos] son sagrados. Debes por consiguiente salpicar su sangre sobre el altar, y quemar sus partes selectas como fragancia apaciguadora a Dios.   יזאַ֣ךְ בְּכֽוֹר־שׁ֡וֹר אֽוֹ־בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ־בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת־דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה:
18Su carne entonces te pertenecerá a ti como el pecho [presentado como] ofrenda agitada y el muslo derecho [de las ofrendas de paz].   יחוּבְשָׂרָ֖ם יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ כַּֽחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה:
כחזה התנופה וכשוק הימין: של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:
לך יהיה: בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:
19De este modo te he dado a ti, junto con tus hijos e hijas, como porción eterna, las dádivas elevadas de las ofrendas sagradas que los israelitas presenten a Dios. Para ti y tus descendientes, éste es un pacto que será preservado para siempre delante de Dios.   יטכֹּ֣ל | תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לַֽיהֹוָה֒ נָתַ֣תִּי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ:
כל תרומת הקדשים: מחיבתה של פרשה זו כללה בתחלה וכללה בסוף ופרט באמצע:
ברית מלח עולם: כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים:
ברית מלח: כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:
20Dios [entonces] le dijo a Aarón: “No tendrás herencia alguna en la tierra [de los israelitas], y no tendrás porción entre ellos. Yo Mismo seré tu porción y herencia entre los israelitas”.   כוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹא־יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַֽחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וחלק לא יהיה לך בתוכם: אף בביזה:

Septima sección

Numbers Capítulo 18

21A los descendientes de Leví, les doy ahora todos los diezmos de Israel como herencia. Esto es a cambio de su trabajo, el servicio que efectúan en la Tienda de Comunión.   כאוְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל־מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַֽחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֙ אֲשֶׁר־הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
22Los [otros] israelitas por tanto ya no vendrán a la Tienda de Comunión, puesto que pueden entonces volverse culpables de pecado y morir.   כבוְלֹֽא־יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת:
23En vez de ello, el servicio necesario de la Tienda de Comunión será efectuado por los levitas, y ellos expiarán los pecados [de los israelitas]. Será una ley eterna para generaciones futuras que [los levitas] no tengan ninguna herencia [de tierra].   כגוְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת־עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲו‍ֹנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה:
והם: הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:
24En vez de ello, la herencia que les doy a los levitas consistirá en los diezmos de los israelitas, que separen como dádiva elevada. Por consiguiente he dicho [a los levitas] que no tendrán ninguna herencia [de tierra] entre los israelitas.   כדכִּ֞י אֶת־מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהֹוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַֽלְוִיִּ֖ם לְנַֽחֲלָ֑ה עַל־כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה:
אשר ירימו לה' תרומה: הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:
25Dios le habló a Moshé, diciéndole que   כהוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
26les hablara a los levitas y les dijera: Cuando tomen de los israelitas el diezmo que les he dado a ustedes como herencia de ellos, deben separar de él una dádiva elevada para Dios, un diezmo del diezmo.   כווְאֶל־הַֽלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֘ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי־תִ֠קְח֠וּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַמַּֽעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵֽאִתָּ֖ם בְּנַֽחֲלַתְכֶ֑ם וַֽהֲרֵֽמֹתֶ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מַֽעֲשֵׂ֖ר מִן־הַמַּֽעֲשֵֽׂר:
27Este [diezmo dado a ustedes por los israelitas] es la propia dádiva elevada de ustedes, y es exactamente como grano de la era o vino de la cuba.   כזוְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרֽוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן־הַיָּֽקֶב:
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן: תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן:
וכמלאה מן היקב: כתרומת תירוש ויצהר הניטלת מן היקבים:
מלאה: לשון בישול תבואה שנתמלאת:
יקב: הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו. וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך, הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:
28Por consiguiente deben separar una dádiva elevada de todos los diezmos que tomen de los israelitas, y deben darla como dádiva elevada de Dios a Aarón el sacerdote.   כחכֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם־אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
כן תרימו גם אתם: כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם:
29De este modo, de todo lo que se les dé, deben separar la dádiva elevada de Dios, [tomando] una porción santificada como su [diezmo] dedicado [para el sacerdote].   כטמִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה מִכָּ֨ל־חֶלְבּ֔וֹ אֶת־מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ:
מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה': בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:
30Diles a [los levitas]: Después de que hayan separado el [diezmo] dedicado [para el sacerdote, el resto] será para [todos] los levitas exactamente como el producto [ordinario] de la era y la cuba de vino.   לוְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּֽהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת־חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַֽלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וְכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב:
בהרימכם את חלבו ממנו: לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו:
ונחשב: המותר ללוים חולין גמורין:
כתבואת גרן: לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, יכול יהא כולו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חולין, אף של לוי חולין:
31Ustedes y su casa pueden comerlo donde [deseen], puesto que es su salario por su servicio en la Tienda de Comunión.   לאוַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל־מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי־שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
בכל מקום: אפילו בבית הקברות:
32Por consiguiente, después de que hayan separado el [diezmo] dedicado, no cargarán con ningún pecado por causa de ello. De este modo no profanarán las ofrendas sagradas de los israelitas, y no morirán.   לבוְלֹֽא־תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּֽהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת־חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ:
ולא תשאו עליו חטא וגו': הא אם לא תרימו תשאו חטא:
ולא תמותו: הא אם תחללו תמותו:

Sección de Maftir

Numbers Capítulo 18

30Diles a [los levitas]: Después de que hayan separado el [diezmo] dedicado [para el sacerdote, el resto] será para [todos] los levitas exactamente como el producto [ordinario] de la era y la cuba de vino.   לוְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּֽהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת־חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַֽלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וְכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב:
בהרימכם את חלבו ממנו: לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו:
ונחשב: המותר ללוים חולין גמורין:
כתבואת גרן: לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, יכול יהא כולו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חולין, אף של לוי חולין:
31Ustedes y su casa pueden comerlo donde [deseen], puesto que es su salario por su servicio en la Tienda de Comunión.   לאוַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל־מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי־שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
בכל מקום: אפילו בבית הקברות:
32Por consiguiente, después de que hayan separado el [diezmo] dedicado, no cargarán con ningún pecado por causa de ello. De este modo no profanarán las ofrendas sagradas de los israelitas, y no morirán.   לבוְלֹֽא־תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּֽהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת־חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ:
ולא תשאו עליו חטא וגו': הא אם לא תרימו תשאו חטא:
ולא תמותו: הא אם תחללו תמותו:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.