10El siervo tomó entonces diez de los camellos de su amo, llevando las mejores cosas que poseía su amo. Salió y fue a Aram Naharaim, a la ciudad de Najor. |
|
יוַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶ֠בֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר: |
|
|
מִגְּמַלֵּי אדוניו.
נִכָּרִין הָיוּ מִשְּׁאָר גְּמַלִּים, שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין זְמוּמִין מִפְּנֵי הַגֶּזֶל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִשְׂדוֹת אֲחֵרִים (בראשית רבה):
|
|
|
וְכָל־טוּב אדוניו בְּיָדוֹ.
שְׁטָר מַתָּנָה כָּתַב לְיִצְחָק עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ לִשְׁלֹחַ לוֹ בִּתָּם (בראשית רבה):
|
|
|
אֲרַם נַֽהֲרַיִם.
בֵּין שְׁתֵּי נְהָרוֹת יוֹשֶׁבֶת:
|
11[Cuando llegó], dejó que los camellos descansaran arrodillados fuera de la ciudad, junto al pozo. Era al atardecer cuando las mujeres salen a sacar agua. |
|
יאוַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּֽׁאֲבֹֽת: |
|
|
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים.
הִרְבִּיצָם:
|
12Él oró: “Oh Dios, Señor de mi amo Avraham: está hoy conmigo, y concede un favor a mi amo Avraham. |
|
יבוַיֹּאמַר֓ | יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַֽעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם: |
13Estoy de pie aquí junto al pozo, y las hijas de los habitantes de la ciudad salen a sacar agua. |
|
יגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹֽצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם: |
14Si le digo a una joven: ‘Vuelca tu cántaro y permíteme beber un poco’, y ella responde: ‘Bebe, y también les daré de beber a tus camellos’, ella será la que Tú has designado para Tu siervo Itzjak. [Si hay una joven así], sabré que has concedido un favor para mi amo”. |
|
ידוְהָיָ֣ה הַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב הנער) אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָֽמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי: |
|
|
אֹתָהּ הֹכַחְתָּ.
רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; וּלְשׁוֹן הֹכַחְתָּ בֵּרַרְתָּ, אפרו"בישט בלע"ז:
|
|
|
וּבָהּ אֵדַע.
לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדַע לִי בָּהּ:
|
|
|
כִּֽי־עָשִׂיתָ חֶסֶד.
אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהוֹגֶנֶת לוֹ אֵדַע כִּי עָשִׂית חֶסֶד:
|
15No había todavía terminado de hablar, cuando apareció Rivká. Ella le había nacido a Betuel, el hijo de Milcá, la mujer de Najor el hermano de Avraham. Su cántaro estaba sobre su hombro. |
|
טווַֽיְהִי־ה֗וּא טֶ֘רֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ: |
16La joven era en extremo bien parecida, [y] era una virgen no tocada por hombre alguno. La joven bajó, llenó su cántaro, y entonces subió nuevamente. |
|
טזוְהַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב והנער) טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל: |
|
|
בְּתוּלָה.
מִמְּקוֹם בְּתוּלִים (בראשית רבה):
|
|
|
וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ.
שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, לְפִי שֶׁבְּנוֹת הַגּוֹיִם הָיוּ מְשַׁמְּרוֹת מְקוֹם בְּתוּלֵיהֶן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, הֵעִיד עַל זוֹ שֶׁנְּקִיָּה מִכֹּל:
|
17El siervo corrió hacia ella: “Si te place, permíteme sorber un poco de agua de tu cántaro”, dijo. |
|
יזוַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ: |
|
|
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ.
לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ (בראשית רבה):
|
|
|
הַגְמִיאִינִי נָא.
לְשׁוֹן גְּמִיעָה, הומיי"ר בלע"ז:
|
18“Bebe, señor”, replicó ella. Rápidamente bajó su cántaro hacia su mano y le dio a él un trago. |
|
יחוַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ: |
|
|
וַתֹּרֶד כַּדָּהּ.
מֵעַל שִׁכְמָהּ:
|
19Cuando él hubo terminado de beber, ella dijo: “Permíteme sacar agua para tus camellos, de modo que puedan [también] beber hasta hartarse”. |
|
יטוַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת: |
|
|
עַד אִם־כִּלּוּ.
הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, אִם כִּלּוּ דַי סִפּוּקוֹן, שֶׁזּוֹ הִיא גְּמַר שְׁתִיָּתָן, כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵּי סִפּוּקָן:
|
20Ella vació rápidamente su cántaro en el abrevadero y corrió nuevamente hacia el pozo para sacar agua. Sacó agua para todos los camellos de él. |
|
כוַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו: |
|
|
וַתְּעַר.
לְשׁוֹן נְפִיצָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַמִּקְרָא יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהילים קמא), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נ"ג):
|
|
|
הַשֹּׁקֶת.
אֶבֶן חֲלוּלָה שֶׁשּׁוֹתִים בָּה הַגְּמַלִּים:
|
21El hombre se paró ahí mirándola boquiabierto. Pero permaneció en silencio, esperando determinar con certeza si Dios había hecho exitoso o no su viaje. |
|
כאוְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַֽחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהֹוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא: |
|
|
מִשְׁתָּאֵה.
לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (שם ו'):
|
|
|
מִשְׁתָּאֵה.
מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהַל עַל שֶׁרָאָה דְבָרוֹ קָרוֹב לְהַצְלִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם הִיא אִם לָאו. וְאַל תִּתְמַהּ בַּת' שֶׁל מִשְׁתָּאֵה, שֶׁאֵין לְךָ תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי"ן וּמְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל שֶׁאֵין תָּי"ו מַפְרִידָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקָּר הַיְסוֹד כְּגוֹן מִשְׁתָּאֵה, מִשְׁתּוֹלֵל מִגִּזְרַת שׁוֹלָל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם מִגִּזְרַת שְׁמָמָה, וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו') מִגִּזְרַת וַיִּשְׁמֹר, אַף כָּאן מִשְׁתָּאֵה מִגִּזְרַת תִּשָּׁאֶה, וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְשׁוֹן מְשׁוֹמֵם בְּאָדָם נִבְהָל וְנֶאֱלָם וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, כְּמוֹ עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים (איוב י"ח), שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיהו ב'), אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא (דניאל ד'), כָּךְ תְּפָרֵשׁ לְשׁוֹן שְׁאִיָּה בְּאָדָם בָּהוּל וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת (וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שְׁהִיָּה, וְגַבְרָא שָׁהֵי, שׁוֹהֵא וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד לִרְאוֹת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ; וְאֵין לְתַרְגֵּם שָׁתֵי, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, שֶׁאֵין אָלֶף נוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹן שְׁתִיָּה):
|
|
|
מִשְׁתָּאֵה לָהּ.
מִשְׁתּוֹמֵם עָלֶיהָ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג) וּכְמוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ (שם כ"ו):
|
22Cuando los camellos hubieron terminado de beber, él tomó un anillo de oro que pesaba medio shékel, y dos brazaletes de oro, que pesaban diez shékels de oro, para los brazos de ella. |
|
כבוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם: |
|
|
בֶּקַע.
רֶמֶז לְשִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת:
|
|
|
וּשְׁנֵי צְמִידִים.
רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדוֹת:
|
|
|
עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָֽם.
רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן:
|
23“¿De quién eres hija? –preguntó–. Si te place, dime si hay en la casa de tu padre un lugar para que pasemos la noche”. |
|
כגוַיֹּ֨אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּֽית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין: |
|
|
וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ.
לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּרְכּוֹ:
|
|
|
לָלִֽין.
לִינָה אַחַת, לִין שֵׁם דָּבָר; וְהִיא אָמְרָה לָלוּן – כַּמָּה לִינוֹת:
|
24Ella respondió: “Soy la hija de Betuel, hijo de Milcá, que ella le dio a luz a Najor”. |
|
כדוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר: |
|
|
בַּת־בְּתוּאֵל.
הֱשִׁיבַתּוּ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן:
|
25Entonces dijo: “Tenemos abundancia de paja y forraje, así como también un lugar para que la gente pase la noche”. |
|
כהוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן: |
|
|
מִסְפּוֹא.
כָּל מַאֲכַל הַגְּמַלִים קָרוּי מִסְפּוֹא, כְּגוֹן תֶּבֶן וּשְׂעוֹרִים:
|
26El hombre se inclinó y se prosternó ante Dios. |
|
כווַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽיהֹוָֽה: |