Lectura de la Torá de Jaie Sara

Mostrar el texto en:

EspañolBothHebreo

Primera sección

Genesis Capítulo 23

1Sara vivió hasta los 127 años de edad. [Éstos fueron] los años de la vida de Sara.		אוַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:
		וַיִּֽהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים לְכָךְ נִכְתַּב שָׁנָה בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ, בַּת ק' כְּבַת כ' לְחֵטְא, מַה בַּת כ' לֹא חָטְאָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עֳנָשִׁין, אַף בַּת ק' בְּלֹא חֵטְא, וּבַת כ' כְּבַת ז' לְיֹפִי:
		שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה:
2Sara murió en Kiriat Arbá, también conocida como Jevrón, en la tierra de Cnáan. Avraham vino a exaltar a Sara y a llorar por ella.		בוַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
		בְּקִרְיַת אַרְבַּע עַל שֵׁם אַרְבַּע עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וַאֲבִיהֶם. דָּבָר אַחֵר עַל שֵׁם אַרְבַּע זוּגוֹת שֶׁנִקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה (בראשית רבה):
		וַיָּבֹא אַבְרָהָם מִבְּאֵר שֶׁבַע:
		לספוד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָֽהּ וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:
3Avraham se levantó de al lado de su muerto, y habló a los hijos de Jet.		גוַיָּ֨קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר:
4“Soy un inmigrante y un residente entre ustedes –dijo–. Véndanme una propiedad para un lugar de sepultura con ustedes de modo que pueda yo enterrar a mi muerto, [y no tenerla aquí] justo delante de mí”.		דגֵּֽר־וְתוֹשָׁ֥ב אָֽנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֨בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:
		גֵּֽר־וְתוֹשָׁב אָֽנֹכִי עִמָּכֶם גֵּר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת וְנִתְיַשַּׁבְתִּי עִמָּכֶם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אִם תִּרְצוּ הֲרֵינִי גֵּר, וְאִם לָאו אֶהְיֶה תּוֹשָׁב וְאֶטְּלֶנָּה מִן הַדִּין, שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת:
		אחוזת קֶבֶר אֲחֻזַּת קַרְקַע לְבֵית הַקְּבָרוֹת:
5Los hijos de Jet le respondieron a Avraham, diciéndole:		הוַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
6“Escúchanos, señor. Tú eres un príncipe de Dios en medio de nosotros. Toma nuestro mejor terreno de sepultura para enterrar a tu muerto. Nadie de entre nosotros te negará su terreno de sepultura para que entierres a tu muerto”.		ושְׁמָעֵ֣נוּ \| אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
		לֹֽא־יִכְלֶה לֹא יִמְנַע כְּמוֹ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ (תהילים מ') וּכְמוֹ וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם (בראשית ח'):
7Avraham se levantó, y se inclinó ante la gente de la zona, los hijos de Jet.		זוַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:
8Les habló y dijo: “Si realmente quieren ayudarme a enterrar a mi muerto y [colocarla fuera de] mi presencia, escúchenme, y hablen por mí a Efrón hijo de Tzójar.		חוַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר:
		נַפְשְׁכֶם רְצוֹנְכֶם:
		וּפִגְעוּ־לִי לְשוֹן בַּקָּשָׁה כְּמוֹ: אַל תִּפְגְּעִי בִּי (רות א'):
9Que me venda la cueva de Majpelá, que le pertenece, en los linderos de su campo. Que me la venda en presencia de ustedes por su pleno precio, como una propiedad de sepultura”.		טוְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
		הַמַּכְפֵּלָה בַּית וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו. דָּבָר אַחֵר שֶׁכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת (עירובין נ"ג):
		בְּכֶסֶף מָלֵא שָׁלֵם, כָּל שָׁוְיָהּ; וְכֵן דָּוִד אָמַר לַאֲרַוְנָה בְּכֶסֶף מָלֵא (דברי הימים א כ"א):
10Efrón estaba entonces sentado entre los hijos de Jet. Efrón el hitita le replicó a Avraham en presencia de los hijos de Jet, de modo que todos los que vinieran a la puerta de la ciudad pudieran oír.		יוְעֶפְר֥וֹן ישֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּ֩עַן֩ עֶפְר֨וֹן הַֽחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֨ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר:
		וְעֶפְרוֹן ישֵׁב כְּתִיב חָסֵר, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹטֵר עֲלֵיהֶם; מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ, עָלָה לִגְדֻלָּה:
		לְכֹל בָּאֵי שַֽׁעַר־עִירוֹ שֶׁכֻּלָּן בָּטְלוּ מִמְּלָאכְתָּן וּבָאוּ לִגְמֹל חֶסֶד לְשָׂרָה:
11“No, señor mío –dijo–. Escúchame. Ya te he dado el campo. Te he [también] dado la cueva que está allí. Aquí, en presencia de mis coterráneos, te la he dado a ti. Entierra a tu muerto”.		יאלֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵֽי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
		לֹֽא־אֲדֹנִי לֹא תִּקְנֶה אוֹתָהּ בְּדָמִים:
		נָתַתִּי לָךְ הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ:
12Avraham se inclinó ante la gente de la zona.		יבוַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַם־הָאָֽרֶץ:
13Le habló a Efrón de modo que toda la gente de la zona pudiera oír. “Si sólo me escuchas –dijo– te doy el dinero por el campo. Tómalo de mí, y enterraré allí a mi muerto”.		יגוַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:
		אַךְ אִם־אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי אַתָּה אוֹמֵר לִי לִשְׁמֹעַ לְךָ וְלִקַּח בְּחִנָּם, אֲנִי אִי אֶפְשִׁי בְּכָךְ אַךְ אִם־אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי הַלְוַאי וְתִשְׁמָעֵנִי:
		נָתַתִּי דני"ש בלע"ז, מוּכָן הוּא אֶצְלִי, וְהַלְוַאי נָתַתִּי לְךָ כְּבָר:
14Efrón le respondió a Avraham, diciéndole:		ידוַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
15“Señor mío, escúchame. ¿Qué es una tierra del valor de 400 shékels de plata entre tú y yo? Entierra a tu muerto”.		טואֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵֽתְךָ֖ קְבֹֽר:
		בֵּינִי וּבֵֽינְךָ בֵּין שְׁנֵי אוֹהֲבִים כָּמוֹנוּ מַה הִיא חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, אֶלָּא הַנַּח אֶת הַמֶּכֶר וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר (בראשית רבה):
16Avraham entendió lo que Efrón pretendía. Pesó para Efrón la plata que había sido mencionada en presencia de los hijos de Jet, 400 shékels en moneda corriente negociable.		טזוַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֘ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר:
		וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן חָסֵר וָי"ו; לְפִי שֶׁאָמַר הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ מְעַט לֹא עָשָׂה (בבא מציעא פ"ז), שֶׁנָּטַל מִמֶּנוּ שְׁקָלִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵן קַנְטָרִין, שֶׁנֶּאֱמַר עֹבֵר לַסֹּחֵר, שֶׁמִּתְקַבְּלִים בְּשֶׁקֶל בְּכָל מָקוֹם (שם ובכורות נ'), וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁשִּׁקְלֵיהֶן גְּדוֹלִים, שֶׁהֵן קַנְטָרִין צנטינא"רש בלע"ז:

Segunda sección

Genesis Capítulo 23

17El campo de Efrón en Majpelá colindante con Mamré se convirtió de este modo en la propiedad indiscutible [de Avraham]. [Esto incluía] el campo, su cueva y todo árbol dentro de su circunferencia.		יזוַיָּ֣קָם \| שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב:
		וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן תְּקוּמָה הָיְתָה לוֹ, שֶׁיָּצָא מִיַּד הֶדְיוֹט לְיַד מֶלֶךְ; וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה וגו':
18Fue la compra de Avraham con todos los hijos de Jet que vinieron a la puerta de la ciudad como testigos presenciales.		יחלְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
		בְּכֹל בָּאֵי שַֽׁעַר־עִירֽוֹ בְּקֶרֶב כֻּלָּם וּבְמַעֲמַד כֻּלָּם הִקְנָהוּ לוֹ:
19Avraham enterró entonces a Sara su mujer en la cueva del campo de Majpelá, que linda con Mamré (también conocida como Jevrón), en la tierra de Cnáan.		יטוְאַֽחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
20Es así cómo el campo y su cueva llegaron a ser la propiedad indiscutible de Avraham como terreno de sepultura, comprados de los hijos de Jet.		כוַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת:

Genesis Capítulo 24

1Avraham era anciano, muy avanzado en años, y Dios había bendecido a Avraham con todo.		אוְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל:
		בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּֽל בַּכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא בֵּן, וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה:
2Le dijo al siervo más antiguo de su casa, quien estaba a cargo de todo lo que él poseía: “Pon la mano debajo de mi muslo.		בוַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:
		זְקַן בֵּיתוֹ לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק נָקוּד זְקַן:
		תַּחַת יְרֵכִֽי לְפִי שֶׁהַנִּשְׁבָּע צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ חֵפֶץ שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין (שבועות ל"ח), וְהַמִּילָה הָיְתָה מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לוֹ וּבָאָה לוֹ עַל יְדֵי צַעַר וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו וּנְטָלָהּ:
3Te comprometeré por un juramento a Dios, Señor del cielo y de la tierra, que no tomarás para mi hijo una mujer de las hijas de los cananeos entre quienes vivo.		גוְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ:
4En vez de ello, debes ir a mi tierra natal, a mi lugar de nacimiento, y obtener una mujer para mi hijo Itzjak”.		דכִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק:
5“Pero ¿qué si la joven no quiere volver conmigo a esta tierra? – preguntó el siervo–. ¿Llevaré a tu hijo de vuelta a la tierra que tú abandonaste?”.		הוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹֽא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַֽחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם:
6“Sé muy cuidadoso en este sentido –respondió Avraham–. ¡No lleves a mi hijo de vuelta allí!		ווַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה:
7Dios, el Señor del cielo, me tomó de la casa de mi padre y de la tierra de mi nacimiento. Me habló y me hizo un juramento. “A tu simiente daré esta tierra”. Él enviará a Su ángel delante de ti, y efectivamente encontrarás allí una mujer para mi hijo.		זיְהֹוָ֣ה \| אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם:
		ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וְלֹא אָמַר "וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:
		מִבֵּית אָבִי מֵחָרָן:
		וּמֵאֶרֶץ מֽוֹלַדְתִּי מֵאוּר כַּשְׂדִּים:
		וַֽאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי לְצָרְכִּי; כְּמוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי (מלכים א' ב'), וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עֲלַי, עֲלוֹהִי, עֲלֵיהוֹן, שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם, אֶלָּא אֵלַי, אֵלָיו, אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם:
		וַֽאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי בֵּין הַבְּתָרִים:
8Si la joven no quiere volver contigo, entonces serás absuelto de mi juramento. Pero [pase lo que pase], ¡no lleves a mi hijo de vuelta allí!”.		חוְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַֽחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻֽעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה:
		וְנִקִּיתָ משבועתי וגו' וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא:
		רַק אֶת־בְּנִי וגו' רַק מִעוּט הוּא; בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל יַעֲקֹב בֶּן בְּנִי סוֹפוֹ לַחֲזֹר:
9El siervo puso la mano debajo del muslo de Avraham su amo, y prestó juramento respecto de esto.		טוַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֨בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה:

Tercera sección

Genesis Capítulo 24

10El siervo tomó entonces diez de los camellos de su amo, llevando las mejores cosas que poseía su amo. Salió y fue a Aram Naharaim, a la ciudad de Najor.		יוַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶ֠בֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר:
		מִגְּמַלֵּי אדוניו נִכָּרִין הָיוּ מִשְּׁאָר גְּמַלִּים, שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין זְמוּמִין מִפְּנֵי הַגֶּזֶל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִשְׂדוֹת אֲחֵרִים (בראשית רבה):
		וְכָל־טוּב אדוניו בְּיָדוֹ שְׁטָר מַתָּנָה כָּתַב לְיִצְחָק עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ לִשְׁלֹחַ לוֹ בִּתָּם (בראשית רבה):
		אֲרַם נַֽהֲרַיִם בֵּין שְׁתֵּי נְהָרוֹת יוֹשֶׁבֶת:
11[Cuando llegó], dejó que los camellos descansaran arrodillados fuera de la ciudad, junto al pozo. Era al atardecer cuando las mujeres salen a sacar agua.		יאוַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּֽׁאֲבֹֽת:
		וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים הִרְבִּיצָם:
12Él oró: “Oh Dios, Señor de mi amo Avraham: está hoy conmigo, y concede un favor a mi amo Avraham.		יבוַיֹּאמַר֓ \| יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַֽעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם:
13Estoy de pie aquí junto al pozo, y las hijas de los habitantes de la ciudad salen a sacar agua.		יגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹֽצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם:
14Si le digo a una joven: ‘Vuelca tu cántaro y permíteme beber un poco’, y ella responde: ‘Bebe, y también les daré de beber a tus camellos’, ella será la que Tú has designado para Tu siervo Itzjak. [Si hay una joven así], sabré que has concedido un favor para mi amo”.		ידוְהָיָ֣ה הַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב הנער) אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָֽמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי:
		אֹתָהּ הֹכַחְתָּ רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; וּלְשׁוֹן הֹכַחְתָּ בֵּרַרְתָּ, אפרו"בישט בלע"ז:
		וּבָהּ אֵדַע לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדַע לִי בָּהּ:
		כִּֽי־עָשִׂיתָ חֶסֶד אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהוֹגֶנֶת לוֹ אֵדַע כִּי עָשִׂית חֶסֶד:
15No había todavía terminado de hablar, cuando apareció Rivká. Ella le había nacido a Betuel, el hijo de Milcá, la mujer de Najor el hermano de Avraham. Su cántaro estaba sobre su hombro.		טווַֽיְהִי־ה֗וּא טֶ֘רֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ:
16La joven era en extremo bien parecida, [y] era una virgen no tocada por hombre alguno. La joven bajó, llenó su cántaro, y entonces subió nuevamente.		טזוְהַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב והנער) טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל:
		בְּתוּלָה מִמְּקוֹם בְּתוּלִים (בראשית רבה):
		וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, לְפִי שֶׁבְּנוֹת הַגּוֹיִם הָיוּ מְשַׁמְּרוֹת מְקוֹם בְּתוּלֵיהֶן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, הֵעִיד עַל זוֹ שֶׁנְּקִיָּה מִכֹּל:
17El siervo corrió hacia ella: “Si te place, permíteme sorber un poco de agua de tu cántaro”, dijo.		יזוַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
		וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ (בראשית רבה):
		הַגְמִיאִינִי נָא לְשׁוֹן גְּמִיעָה, הומיי"ר בלע"ז:
18“Bebe, señor”, replicó ella. Rápidamente bajó su cántaro hacia su mano y le dio a él un trago.		יחוַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ:
		וַתֹּרֶד כַּדָּהּ מֵעַל שִׁכְמָהּ:
19Cuando él hubo terminado de beber, ella dijo: “Permíteme sacar agua para tus camellos, de modo que puedan [también] beber hasta hartarse”.		יטוַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת:
		עַד אִם־כִּלּוּ הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, אִם כִּלּוּ דַי סִפּוּקוֹן, שֶׁזּוֹ הִיא גְּמַר שְׁתִיָּתָן, כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵּי סִפּוּקָן:
20Ella vació rápidamente su cántaro en el abrevadero y corrió nuevamente hacia el pozo para sacar agua. Sacó agua para todos los camellos de él.		כוַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו:
		וַתְּעַר לְשׁוֹן נְפִיצָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַמִּקְרָא יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהילים קמא), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נ"ג):
		הַשֹּׁקֶת אֶבֶן חֲלוּלָה שֶׁשּׁוֹתִים בָּה הַגְּמַלִּים:
21El hombre se paró ahí mirándola boquiabierto. Pero permaneció en silencio, esperando determinar con certeza si Dios había hecho exitoso o no su viaje.		כאוְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַֽחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהֹוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא:
		מִשְׁתָּאֵה לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (שם ו'):
		מִשְׁתָּאֵה מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהַל עַל שֶׁרָאָה דְבָרוֹ קָרוֹב לְהַצְלִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם הִיא אִם לָאו. וְאַל תִּתְמַהּ בַּת' שֶׁל מִשְׁתָּאֵה, שֶׁאֵין לְךָ תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי"ן וּמְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל שֶׁאֵין תָּי"ו מַפְרִידָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקָּר הַיְסוֹד כְּגוֹן מִשְׁתָּאֵה, מִשְׁתּוֹלֵל מִגִּזְרַת שׁוֹלָל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם מִגִּזְרַת שְׁמָמָה, וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו') מִגִּזְרַת וַיִּשְׁמֹר, אַף כָּאן מִשְׁתָּאֵה מִגִּזְרַת תִּשָּׁאֶה, וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְשׁוֹן מְשׁוֹמֵם בְּאָדָם נִבְהָל וְנֶאֱלָם וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, כְּמוֹ עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים (איוב י"ח), שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיהו ב'), אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא (דניאל ד'), כָּךְ תְּפָרֵשׁ לְשׁוֹן שְׁאִיָּה בְּאָדָם בָּהוּל וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת (וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שְׁהִיָּה, וְגַבְרָא שָׁהֵי, שׁוֹהֵא וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד לִרְאוֹת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ; וְאֵין לְתַרְגֵּם שָׁתֵי, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, שֶׁאֵין אָלֶף נוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹן שְׁתִיָּה):
		מִשְׁתָּאֵה לָהּ מִשְׁתּוֹמֵם עָלֶיהָ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג) וּכְמוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ (שם כ"ו):
22Cuando los camellos hubieron terminado de beber, él tomó un anillo de oro que pesaba medio shékel, y dos brazaletes de oro, que pesaban diez shékels de oro, para los brazos de ella.		כבוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם:
		בֶּקַע רֶמֶז לְשִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת:
		וּשְׁנֵי צְמִידִים רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדוֹת:
		עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָֽם רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן:
23“¿De quién eres hija? –preguntó–. Si te place, dime si hay en la casa de tu padre un lugar para que pasemos la noche”.		כגוַיֹּ֨אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּֽית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין:
		וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּרְכּוֹ:
		לָלִֽין לִינָה אַחַת, לִין שֵׁם דָּבָר; וְהִיא אָמְרָה לָלוּן – כַּמָּה לִינוֹת:
24Ella respondió: “Soy la hija de Betuel, hijo de Milcá, que ella le dio a luz a Najor”.		כדוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר:
		בַּת־בְּתוּאֵל הֱשִׁיבַתּוּ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן:
25Entonces dijo: “Tenemos abundancia de paja y forraje, así como también un lugar para que la gente pase la noche”.		כהוַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן:
		מִסְפּוֹא כָּל מַאֲכַל הַגְּמַלִים קָרוּי מִסְפּוֹא, כְּגוֹן תֶּבֶן וּשְׂעוֹרִים:
26El hombre se inclinó y se prosternó ante Dios.		כווַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽיהֹוָֽה:

Cuarta sección

Genesis Capítulo 24

27Dijo: “Bendito sea Dios, Señor de mi amo Avraham, Quien no ha retirado la benevolencia y verdad que concede a mi amo. Aquí estoy, todavía en el camino, ¡y Dios me ha conducido a la casa de los parientes cercanos de mi amo!”.		כזוַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַֽאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָֽנֹכִ֗י בַּדֶּ֨רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהֹוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי:
		בַּדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַמְזֻמָּן, דֶּרֶך הַיָּשָׁר, בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ, וְכֵן כָּל בֵּי"ת וְלָמֶ"ד וְהֵ"א הַמְשַׁמְּשִׁים בְּרֹאש הַתֵּבָה וּנְקוּדִים בְּפַתָּח, מְדַבְּרִים בְּדָבָר הַפָּשׁוּט שֶׁנִּזְכַּר כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁהוּא מְבֹרָר וְנִכָּר בְּאֵיזוֹ הוּא מְדַבֵּר:
28La joven corrió hacia la morada de su madre y le contó lo que había sucedido.		כחוַתָּ֨רָץ֙ הַנַּֽעֲרָ֔ה (כתיב הנער) וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
		לְבֵית אִמָּהּ דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים הָיְתָה לִהְיוֹת לָהֶן בַּיִת לֵישֵׁב בּוֹ לִמְלַאכְתָּן, וְאֵין הַבַּת מַגֶּדֶת אֶלָּא לְאִמָּהּ:
29Rivká tenía un hermano llamado Laván. Él salió corriendo hacia el extraño, hacia el pozo.		כטוּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן:
		וַיָּרָץ לְמָה רָץ וְעַל מָה רָץ? ויהי כראות את הנזם, אָמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, וְנָתָן עֵינָיו בַּמָּמוֹן:
30Había visto el anillo, y los brazaletes en los brazos de su hermana, y había oído a su hermana Rivká relatar lo que el hombre le había dicho. Él vino al extraño, quien estaba todavía de pie junto a los camellos cerca del pozo,		לוַיְהִ֣י \| כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְאֶת־הַצְּמִדִים֘ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן:
		עַל־הַגְּמַלִּים לְשָׁמְרָן, כְּמוֹ וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם (בראשית י״ח:ח׳), לְשַׁמְּשָׁם:
31y dijo: “¡Ven! ¡[Eres un hombre] bendecido por Dios! ¿Por qué estás aún parado allí afuera? He limpiado la casa y preparado un lugar para los camellos”.		לאוַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְהֹוָ֑ה לָ֤מָּה תַֽעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָֽנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים:
		פִּנִּיתִי הַבַּיִת מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים (בראשית רבה):
32El extraño entró en la casa y les quitó los bozales a los camellos. [Laván] les dio a los camellos paja y forraje, y proporcionó agua [para el extraño] y los hombres que estaban con él para que se lavaran los pies.		לבוַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֨יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
		וַיְפַתַּח הִתִּיר זְמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם אֶת פִּיהֶם שֶׁלֹא יִרְעוּ בַדֶּרֶךְ בִּשְׂדוֹת אַחֵרִים:
33Se sirvió comida, pero [el extraño] dijo: “No comeré hasta haber hablado mi parte”. “Habla”, replicó [el anfitrión].		לגוַיּוּשָׂ֤ם (כתיב ויישם) לְפָנָיו֙ לֶֽאֱכֹ֔ל וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר:
		עַד אִם־דִּבַּרְתִּי הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר וּבִלְשׁוֹן כִּי, כְּמוֹ: עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה (בראשית מ"ט) וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכָּרוֹנָם לִבְרָכָה: כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּד' לְשׁוֹנוֹת, וְהָאֶחָד אִי, וְהוּא אִם:
34[El extraño] dijo: “Soy el siervo de Avraham.		לדוַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי:
35Dios le concedió a mi amo una bendición muy grande, y él prosperó. [Dios] le concedió ovejas, ganado, plata, oro, esclavos, esclavas, camellos y asnos.		להוַֽיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַֽעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים:
36Finalmente, Sara la mujer de mi amo dio a luz un hijo para mi amo después de que ella hubo envejecido mucho, y [mi amo] le dio a él todo lo que poseía.		לווַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַֽחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־ל֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
		וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ שְׁטָר הַמַּתָּנָה הֶרְאָה לָהֶם:
37“Mi amo me comprometió por un juramento: ‘No tomes para mi hijo una mujer de las hijas de los cananeos, en cuya tierra vivo.		לזוַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י ישֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ:
		לֹֽא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַֽעֲנִי אִם לֹא תֵּלֵךְ תְּחִלָּה אֶל בֵּית אָבִי וְלֹא תֹאבֶה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ:
38En vez de ello, debes ir a la casa de mi padre, a mi familia, y allí conseguirás una mujer para mi hijo’.		לחאִם־לֹ֧א אֶל־בֵּֽית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי:
39"Le dije a mi amo: ‘Pero ¿qué si la joven no vuelve conmigo?’.		לטוָֽאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹֽא־תֵלֵ֥ךְ הָֽאִשָּׁ֖ה אַֽחֲרָֽי:
		אֻלַי לֹֽא־תֵלֵךְ הָֽאִשָּׁה אלי כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ:
40Él me dijo: ‘Dios, ante Quien he caminado, enviará contigo a Su ángel y hará exitosa tu misión. Pero tú debes encontrar para mi hijo una mujer de mi familia y de la casa de mi padre.		מוַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהֹוָ֞ה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי:
41Hay sólo un modo en que puedes estar libre de mi juramento terrible. Si vas a mi familia y no te dan una joven, serás liberado de mi juramento terrible’.		מאאָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם־לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָֽלָתִֽי:
42”Ahora bien, hoy vine al pozo, y oré: ‘Oh Dios, Señor de mi amo Avraham, si Te place, concede éxito a esta misión que estoy emprendiendo.		מבוָֽאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־הָעָ֑יִן וָֽאֹמַ֗ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ:
		וָֽאָבֹא הַיּוֹם הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, מִכָּאן שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֲחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה (בראשית רבה):
43Estoy ahora de pie junto al pozo de la población. Cuando una joven salga a sacar agua, le diré: ‘Permíteme beber algo de agua de tu cántaro’.		מגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָֽמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
44Si ella responde: ‘No sólo bebe tú, sino que también sacaré agua para tus camellos’, entonces ella es la mujer designada por Dios para el hijo de mi amo’.		מדוְאָֽמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם־אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לְבֶן־אֲדֹנִֽי:
		גַּם־אַתָּה גַּם לְרַבּוֹת אֲנָשִׁים שֶׁעִמּוֹ:
		הוכיח בֵּרֵר וְהוֹדִיעַ, וְכֵן כָּל הוֹכָחָה שֶׁבַּמִּקְרָא בֵּרוּר דָּבָר:
45”No había aún terminado de hablar para mí mismo, cuando súbitamente salió Rivká, llevando su cántaro sobre su hombro. Cuando bajó al pozo y sacó agua, le dije: ‘Por favor dame un trago’.		מהאֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָֽאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא:
		טֶרֶם אֲכַלֶּה טֶרֶם שֶׁאֲנִי מְכַלֶּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָבָר וְיָכוֹל לִכְתֹּב טֶרֶם כִּלִּיתִי, וּפְעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ כִּי אָמַר אִיּוֹב, הֲרֵי לְשׁוֹן עָבָר, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן עָתִיד, וּפֵרוּשׁ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הוֹוֶה, כִּי אוֹמֵר הָיָה אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וגו', וְהָיָה עוֹשֶׁה כָּךְ:
46Inmediatamente bajó su cántaro y dijo: ‘¡Bebe! También les daré de beber a tus camellos’. Tomé un trago, y ella dio también agua a los camellos.		מווַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה:
47”La interrogué y pregunté: ‘¿De quién eres hija?’. Ella respondió: ‘Soy hija de Betuel, hijo de Najor, que Milcá le dio a luz’. Entonces puse un anillo en su nariz y brazaletes en sus brazos.		מזוָֽאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָֽאֹמַר֘ בַּת־מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת־בְּתוּאֵל֙ בֶּן־נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה־לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָֽאָשִׂ֤ם הַנֶּ֨זֶם֙ עַל־אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל־יָדֶֽיהָ:
		ואשאל. וָֽאָשִׂם שִׁנָּה הַסֵּדֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא תְּחִלָּה נָתַן וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתְפְּשׂוּהוּ בִּדְבָרָיו וְיֹאמְרוּ הַאֵיךְ נָתַתָּ לָהּ וַעֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִי הִיא:
48Me incliné y prosterné ante Dios. Bendije a Dios, Señor de mi amo Avraham, Quien mi condujo en una senda verdadera para conseguir una sobrina de mi amo para su hijo.		מחוָֽאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה וָֽאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֨נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ:
49”Ahora si quieren hacer lo que es benévolo y correcto para mi amo, díganme. Si no, digan no, e iré a la derecha o a la izquierda”.		מטוְ֠עַתָּ֠ה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל:
		עַל־יָמִין מִבְּנוֹת יִשְׁמָעֵאל:
		עַל־שְׂמֹֽאל מִבְּנוֹת לוֹט, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם:
50Laván y Betuel [ambos] hablaron: “¡Es algo de Dios! –dijeron–. No podemos decirte nada, malo o bueno.		נוַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽיהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:
		וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל רָשָׁע הָיָה, וְקָפַץ לְהָשִׁיב לִפְנֵי אָבִיו:
		לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ לְמָאֵן בַּדָּבָר הַזְֶּה לֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר רַע וְלֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר הָגוּן, וְנִכָּר שֶׁמֵּה' יָצָא הַדָּבָר, לְפִי דְּבָרֶיךָ שֶׁזִּמְּנָהּ לְךָ (בראשית רבה):
51Rivká está justo aquí delante de ti. Tómala y ve. Que sea una mujer para el hijo de tu amo, como ha hablado Dios”.		נאהִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
52Cuando el siervo de Avraham oyó estas palabras, se prosternó sobre el suelo ante Dios.		נבוַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהֹוָֽה:
		וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה מִכָּאן שֶׁמּוֹדִים עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה:

Quinta sección

Genesis Capítulo 24

53El siervo sacó joyas de oro y plata, así como también prendas de vestir, y se los dio a Rivká. También dio obsequios preciosos al hermano y a la madre de ella.		נגוַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:
		ומגדנות לְשׁוֹן מְגָדִים, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
54Entonces él y sus hombres comieron y bebieron, y pasaron la noche. Por la mañana, cuando se levantaron, [el siervo] dijo: “Permítanme volver a mi amo”.		נדוַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי:
		וַיָּלִינוּ כָּל לִינָה שֶׁבַּמִּקְרָא לִינַת לַיְלָה אֶחָד:
55El hermano y la madre [de la joven] replicaron: “[Al menos] permite que la joven se quede con nosotros durante otro año o diez [meses]. Entonces puede ir”.		נהוַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ה (כתיב הנער) אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ:
		וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ וּבְתוּאֵל הֵיכָן הָיָה? הָיָה רוֹצֶה לְעַכֵּב וּבָא מַלְאָךְ וֶהֱמִיתוֹ:
		יָמִים שָׁנָה, כְּמוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ (ויקרא כ"ה), שֶׁכָּךְ נוֹתְנִין לִבְתוּלָה זְמַן י"ב חֹדֶש לְפַרְנֵס עַצְמָהּ בְּתַכְשִׁיטִים (כתובות נ"ז):
		אוֹ עָשׂוֹר י' חֳדָשִׁים; וְאִם תֹּאמַר יָמִים מַמָּשׁ, אֵין דֶּרֶך הַמְבַקְשִׁים לְבַקֵּש דָּבָר מֻעָט, וְאִם לֹא תִּרְצֶה תֵּן לָנוּ מְרֻבֶּה מִזֶּה:
56“No me demoren –dijo [el siervo]–. Dios ya ha mostrado que mi misión es exitosa. Permítanme partir, de modo que pueda yo ir a mi amo”.		נווַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי:
57“Llamemos a la joven y preguntémosle personalmente”, replicaron.		נזוַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַנַּֽעֲרָ֑ה (כתיב לנער) וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ:
		וְנִשְׁאֲלָה אֶת־פִּֽיהָ מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ (בראשית רבה):
58Convocaron a Rivká y le dijeron: “¿Quieres ir con este hombre?”. “Iré”, respondió.		נחוַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ:
		וַתֹּאמֶר אֵלֵֽךְ מֵעַצְמִי, וְאַף אִם אֵינְכֶם רוֹצִים:
59Dejaron ir a su hermana Rivká, junto con su asistente, el siervo de Avraham y sus hombres.		נטוַיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו:
60Bendijeron a Rivká y le dijeron: “Hermana nuestra, llega a ser miles de miríadas. Que tus descendientes hereden la puerta de sus enemigos”.		סוַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֽׂנְאָֽיו:
		אַתְּ־הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה אַתְּ וְזַרְעֵךְ תְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ וגו', יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ הַזֶּרַע מִמֵּךְ וְלֹא מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת:
61Rivká salió con sus jóvenes, y ellas montaron los camellos, siguiendo al extraño. De este modo, el siervo tomó a Rivká y partió.		סאוַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ:
62Itzjak estaba en camino, viniendo desde Beer LaJai Roí. Vivía entonces en la región del Néguev.		סבוְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב:
		מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רואי שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא הָגָר לְאַבְרָהָם אָבִיו שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה (בראשית רבה):
		יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּֽגֶב קָרוֹב לְאוֹתוֹ בְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר (בראשית כ') וְשָׁם הָיָה הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד (שם ט"ז):
63Itzjak salió a meditar en el campo hacia el atardecer. Levantó los ojos, y vio que se acercaban unos camellos.		סגוַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים:
		לָשׂוּחַ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (בראשית רבה), כְּמוֹ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (תהילים ק"ב):
64Cuando Rivká alzó la mirada y vio a Itzjak, se cayó del camello.		סדוַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל:
		וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר וְתוֹהָא מִפָּנָיו (בראשית רבה):
		וַתִּפֹּל הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ, כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְכִינַת, הִטְּתָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וְלֹא הִגִּיעָה עַד הַקַּרְקַע, כְּמוֹ הַטִּי נָא כַדֵּךְ, אַרְכִינִי, וַיֵּט שָׁמַיִם (תהילים י"ח), וְאַרְכִּין, לְשׁוֹן מֻטֶּה לָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל (תהילים ל"ז), כְּלוֹמַר אִם יִטֶּה לָאָרֶץ לֹא יַגִּיעַ עַד הַקַּרְקַע:
65Ella le preguntó al siervo: “¿Quién es este hombre que viene hacia nosotros en el campo?”. “Ése es mi amo”, respondió el siervo. [Rivká] tomó su velo y se cubrió.		סהוַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס:
		וַתִּתְכָּֽס לְשׁוֹן וַתִּתְפַּעֵל, כְּמוֹ וַתִּקָּבֵר וַתִּשָּׁבֵר:
66El siervo le contó a Itzjak todo lo que había sucedido.		סווַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
		וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד גִּלָּה לוֹ נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ, שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וְשֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ רִבְקָה בִּתְּפִלָּתוֹ (בראשית רבה):
67Itzjak llevó [a la joven] a la tienda de Sara su madre, y se casó con Rivká. Se convirtió en su esposa, y la amó. Entonces Itzjak fue consolado por la pérdida de su madre.		סזוַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ:
		הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיְבִיאֶהָ הָאֹהֱלָה וְנַעֲשֵׂית דֻּגְמַת שָׂרָה אִמּוֹ, כְּלוֹמַר וַהֲרֵי הִיא שָׂרָה אִמּוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה וְעָנָן קָשׁוּר עַל הָאֹהֶל, וּמִשֶּׁמֵּתָה פָּסְקוּ, וּכְשֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרוּ (בראשית רבה):
		אַֽחֲרֵי אִמּוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ שֶׁל אָדָם קַיֶּמֶת, כָּרוּךְ הוּא אֶצְלָהּ; וּמִשֶּׁמֵּתָה, הוּא מִתְנַחֵם בְּאִשְׁתּוֹ:

Sexta sección

Genesis Capítulo 25

1Avraham se casó con otra mujer cuyo nombre era Keturá.		אוַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה:
		קְטוּרָֽה זוֹ הָגָר, וְנִקְרֵאת קְטוּרָה עַל שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׁיהָ כִּקְטֹרֶת (בראשית רבה), וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶֶׁלֹא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם:
2Ella le dio a Zimrán, Iakshán, Medán, Midián, Ishbak y Shúaj.		בוַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ:
3Iakshán engendró a Shva y Dedán. Los hijos de Dedán fueron los ashurim, letushim y leumim.		גוְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֗ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים:
		אשורים ולטושים שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת (בראשית רבה), וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס אֵין לִי לְיַשְּׁבוֹ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא שֶׁפֵּרֵשׁ לְמַשִּׁירְיָן, לְשׁוֹן מַחֲנֶה, וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ כֵן מִפְּנֵי הָאָלֶ"ף שֶׁאֵינָהּ יְסוֹדִית, הֲרֵי לָנוּ תֵּבוֹת שֶׁאֵין בְּרֹאשָׁם אָלֶ"ף וְנִתּוֹסְפָה אָלֶ"ף בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ חוֹמַת אֲנָךְ (עמוס ז) שֶׁהוּא מִן נְכֵה רַגְלַיִם, וּכְמוֹ אָסוּךְ שָׁמֶן (מ"ב ד), שֶׁהוּא מִן וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ:
		וּלְטוּשִׁם הֵם בַּעֲלֵי אֹהָלִים הַמִּתְפַּזְרִים אָנֶה וָאָנָה וְנוֹסְעִים אִיש בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְהִנָּם נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (שמואל א ל') שֶׁכֵּן לָמֶ"ד וְנוּ"ן מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בְּזוֹ):
4Los hijos de Midián fueron Eifá, Éfer, Janoj, Avidá y Eldaá. Todos estos fueron los descendientes de Keturá.		דוּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:
5Avraham dio todo lo que poseía a Itzjak.		הוַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:
		וַיִּתֵּן אַבְרָהָם וגו' אָמַר רַ' נְחֶמְיָה בְּרָכָה דִּיאַתִּיקֵי, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם וֶהְיֵה בְּרָכָה, הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה, וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה):
6A los hijos de las concubinas que había tomado, Avraham [también] dio obsequios. Entonces, mientras estaba todavía con vida, los envió al país del Oriente, lejos de su hijo Itzjak.		ווְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:
		הַפִּֽילַגְשִׁים חָסֵר כְּתִיב, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין, בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד:
		נָתַן אַבְרָהָם מתנות פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א). דָּבָר אַחֵר מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִתְּנוּ לוֹ, הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם:
7Ésta, entonces, es la relación de los años de Avraham. Vivió un total de 175 años.		זוְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים:
		מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִֽים בֶּן ק' כְּבֶן ע' וּבֶן ע' כְּבֶן ה' בְּלֹא חֵטְא:
8Avraham expiró y murió en una buena edad, anciano y complacido, y fue reunido con su pueblo.		חוַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
9Sus hijos, Itzjak e Ishmael, lo enterraron en la cueva de Majpelá, en el campo de Efrón hijo de Tzojar el hitita, que limita con Mamré.		טוַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:
		יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל מִכָּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו, וְהִיא שֵׂיבָה טוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית רבה):
10El campo que Avraham compró de los hijos de Jet es de este modo donde Avraham y Sara su mujer fueron enterrados.		יהַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
11Después de que Avraham murió, Dios bendijo a Itzjak, su hijo. Itzjak vivió en las inmediaciones de Beer LaJai Roí.		יאוַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי:
		וַיְהִי אַֽחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ וגו' נִחֲמוֹ תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. דָּבָר אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, נִתְיָרֵא לְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה אֶת עֵשָׂו יוֹצֵא מִמֶּנוּ, אָמַר יָבֹא בַּעַל הַבְּרָכוֹת וִיבָרֵךְ אֵת אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינָיו, וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵרְכוֹ (סוטה י"ד):

Septima sección

Genesis Capítulo 25

12Estas son las crónicas de Ishmael hijo de Avraham, que Hagar la egipcia, sierva de Sara, le dio a luz a Avraham:		יבוְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם:
13Éstos son los nombres de los hijos de Ishmael en el orden de su nacimiento: Nevaiot (primogénito de Ishmael), Kedar, Adbel, Mivsam,		יגוְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֽוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם:
		בשמותם לתולדותם סֵדֶר לֵידָתָן זֶה אַחַר זֶה:
14Mishmá, Dumá, Masá,		ידוּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא:
15Jadad, Temá, Ietur, Nafish y Kedma.		טוחֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה:
16Éstos fueron los hijos de Ishmael, y estos nombres fueron dados a sus poblaciones y campamentos. Había doce príncipes para sus naciones.		טזאֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:
		בְּחַצְרֵיהֶם כְּרַכִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, וְתַּרְגּוּמוֹ בְּפַצְחֵיהוֹן שֶׁהֵם מְפֻצָּחִים, לְשׁוֹן פְּתִיחָה, כְּמוֹ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ (תהילים צ"ח):
17Ésta es la relación de los años de Ishmael. Vivió un total de 137 años. Expiró y murió, y fue reunido con su pueblo.		יזוְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
		וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וגו' אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי לְיַחֵס בָהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב מִשְּׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, לָמַדְנוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ יַעֲקֹב בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו קֹדֶם שֶׁבָּא אֵצֶל לָבָן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו מֵת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וגו' (בראשית רבה כ"ה), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף מְגִלָּה נִקְרֵאת:
		וַיִּגְוַע לֹא נֶאֶמְרָה גְוִיעָה אֶלָּא בְּצַדִּיקִים:
18[Sus descendientes] vivieron en la región desde Javilá hasta Shur (que limita con Egipto), todo el camino a Asiria. Invadieron a todos sus hermanos.		יחוַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל:
		נָפָֽל שָׁכַן, כְּמוֹ וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק (שופטים ז'). כָּאן הוּא אוֹמֵר לְשׁוֹן נְפִילָה, וּלְהַלָּן אוֹמֵר עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן (בראשית ט״ז:י״ב)? עַד שֶׁלֹּא מֵת אַבְרָהָם יִשְׁכֹּן, מִשֶּׁמֵּת אַבְרָהָם נָפַל:

Sección de Maftir

Genesis Capítulo 25

16Éstos fueron los hijos de Ishmael, y estos nombres fueron dados a sus poblaciones y campamentos. Había doce príncipes para sus naciones.		טזאֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:
		בְּחַצְרֵיהֶם כְּרַכִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, וְתַּרְגּוּמוֹ בְּפַצְחֵיהוֹן שֶׁהֵם מְפֻצָּחִים, לְשׁוֹן פְּתִיחָה, כְּמוֹ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ (תהילים צ"ח):
17Ésta es la relación de los años de Ishmael. Vivió un total de 137 años. Expiró y murió, y fue reunido con su pueblo.		יזוְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
		וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וגו' אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי לְיַחֵס בָהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב מִשְּׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, לָמַדְנוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ יַעֲקֹב בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו קֹדֶם שֶׁבָּא אֵצֶל לָבָן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו מֵת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וגו' (בראשית רבה כ"ה), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף מְגִלָּה נִקְרֵאת:
		וַיִּגְוַע לֹא נֶאֶמְרָה גְוִיעָה אֶלָּא בְּצַדִּיקִים:
18[Sus descendientes] vivieron en la región desde Javilá hasta Shur (que limita con Egipto), todo el camino a Asiria. Invadieron a todos sus hermanos.		יחוַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל:
		נָפָֽל שָׁכַן, כְּמוֹ וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק (שופטים ז'). כָּאן הוּא אוֹמֵר לְשׁוֹן נְפִילָה, וּלְהַלָּן אוֹמֵר עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן (בראשית ט״ז:י״ב)? עַד שֶׁלֹּא מֵת אַבְרָהָם יִשְׁכֹּן, מִשֶּׁמֵּת אַבְרָהָם נָפַל:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.

Resumen de la Parashá

Comentaristas de la Parashá