| 28”Que Dios te conceda el rocío del cielo y la fertilidad de la tierra, mucho grano y vino. |
|
כחוְיִתֶּן־לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים מִטַּ֨ל הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֽשׁ: |
| |
|
וְיִתֶּן־לְךָ
יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן (בראשית רבה). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ מוּסָב לְעִנְיָן הָרִאשׁוֹן: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ שָׂדֶה וְגוֹ' וְעוֹד יִתֵּן לְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ':
|
| |
|
מִטַּל הַשָּׁמַיִם
כְּמַשְׁמָעוֹ; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ לְהַרְבֵּה פָנִים: (דָבָר אַחֵר, מַהוּ הָאֱלֹהִים? בַּדִּין; אִם רָאוּי לְךָ יִתֵּן לְךָ וְאִם לָאו לֹא יִתֵּן לְךָ, אֲבָל לְעֵשָׂו אָמַר מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע יִתֵּן לְךָ; וּמִמֶּנּוּ לָמַד שְׁלֹמֹה, כְּשֶׁעָשָׂה הַבַּיִת סִדֵּר תְּפִלָּתוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בַעַל אֱמוּנָה וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין לֹא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ וְנָתַתָּ לָאִישׁ בְכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ (מלכים א, ח'), אֲבָל נָכְרִי מְחֻסַּר אֲמָנָה, לְפִיכָךְ אָמַר אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי (שם), בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי תֵּן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר, ברש"י ישן מדיק:)
|
| 29Te servirán naciones; ante ti se inclinarán gobiernos. Serás como un señor sobre tu hermano; los hijos de tu madre se prosternarán ante ti. Aquellos que te maldigan son maldecidos, y aquellos que te bendigan son bendecidos”. |
|
כטיַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וְיִשְׁתַּֽחֲו֤וּ (כתיב וישתחו) לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְ֖ךָ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹֽרֲרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּמְבָֽרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ: |
| |
|
בְּנֵי אִמֶּךָ
וְיַעֲקֹב אָמַר לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מִכַּמָּה אִמָּהוֹת, וְכָאן, שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אוֹמֵר בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית רבה):
|
| |
|
אֹֽרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָֽרֲכֶיךָ בָּרֽוּךְ
וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצָעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַת מְבָרְכִים; הָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה):
|
| 30Itzjak había terminado de bendecir a Iaakov y Iaakov acababa de abandonar a Itzjak su padre cuando su hermano Esav volvió de su cacería. |
|
לוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֘ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יַֽעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַֽעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ: |
| |
|
יָצֹא יָצָא
זֶה יוֹצֵא וְזֶה בָא:
|
| 31Él también había preparado una exquisitez y se la llevó a su padre. “Que mi padre se levante y coma la caza de su hijo –dijo–, de modo que tu alma pueda bendecirme”. |
|
לאוַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּֽעֲבֻ֖ר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: |
| 32“¿Quién eres?”, preguntó Itzjak su padre. “Soy tu primogénito, Esav”, respondió. |
|
לבוַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו: |
| 33Un violento ataque de temblor se apoderó de Itzjak. “¿Quién… dónde… está el que cazó una presa y me la acaba de servir? Comí todo antes de que vinieras y lo bendije. La bendición permanecerá suya”. |
|
לגוַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָֽאֲבָֽרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה: |
| |
|
וַיֶּֽחֱרַד
כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו:
|
| |
|
מִֽי־אֵפוֹא
לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים; אֵיפֹה – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא הַצָּד צַיִד?
|
| |
|
וָֽאֹכַל מִכֹּל
מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעֹם, טָעַמְתִּי בוֹ (בראשית רבה):
|
| |
|
גַּם־בָּרוּךְ יִֽהְיֶֽה
שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה):
|
| 34Cuando Esav oyó las palabras de su padre soltó un grito de lo más alto y amargo. “Bendíceme también a mí, padre”, suplicó. |
|
לדכִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי: |
| 35“Tu hermano vino con engaño y ya ha tomado tu bendición”. |
|
להוַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ: |
| |
|
בְּמִרְמָה
בְּחָכְמָה:
|
| 36“¡Verdaderamente se llama Iaakov! Actuó detrás de mis espaldas (akav) dos veces. Primero tomó mi derecho de primogenitura, ¡y ahora tomó mi bendición!”. [Esav] suplicó: “¿No pudiste haberme guardado una bendición también a mí?”. |
|
לווַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַֽעֲקֹ֗ב וַיַּעְקְבֵ֨נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹֽרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹֽא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה: |
| |
|
הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ
לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:
|
| |
|
וַיַּעְקְבֵנִי
כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי – אֲרָבַנִי; וְאָרַב – וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:
|
| |
|
אָצַלְתָּ
לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה כְּמוֹ וַיָּאצֶל:
|
| 37Itzjak trató de responder. “Mas lo he hecho como señor sobre ti – dijo–. Le he dado a todos sus hermanos como esclavos. Lo he asociado con el grano y el vino. ¿Dónde… qué… puedo hacer por ti, hijo mío?”. |
|
לזוַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַֽעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִיר֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי: |
| |
|
הֵן גְּבִיר
בְּרָכָה זוֹ שְׁבִיעִית הִיא, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לְךָ בַּבְּרָכָה? אִם תִּקְנֶה נְכָסִים, שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁהֲרֵי גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ:
|
| |
|
וּלְכָה אפא מָה אֶֽעֱשֶׂה
אַיֵּה אֵיפֹא אֲבַקֵּשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ:
|
| 38Esav le dijo a su padre: “¿Hay sólo una bendición que tengas, padre mío? ¡Padre! ¡Bendíceme también a mí!”. Esav alzó la voz y empezó a llorar. |
|
לחוַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבֲרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: |
| |
|
הַֽבֲרָכָה אַחַת
הֵ"א זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן תְּמִיהָ, כְּמוֹ הַבְּמַחֲנִים? הַשְּׁמֵנָה הִיא? הַכְּמוֹת נָבָל?
|
| 39Entonces Itzjak su padre respondió y dijo: “Los lugares fértiles de la tierra aún pueden ser tu morada, y [todavía puedes tener] el rocío del cielo. |
|
לטוַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל: |
| |
|
מִשְׁמַנֵּי ארץ וגו'
זוֹ אִיטָלִיאָה שֶׁל יָוָן:
|
| 40Mas vivirás por tu espada. Es probable que tengas que servir a tu hermano, pero cuando tus reclamos se acumulen, quitarás su yugo de tu cuello”. |
|
מוְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ: |
| |
|
וְעַל־חַרְבְּךָ
כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, יֵשׁ עַל בִּמְקוֹם בְּ', כְּמוֹ עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם – בְּחַרְבְּכֶם; עַל צִבְאֹתָם – בְּצִבְאֹתָם:
|
| |
|
תָּרִיד
לְשׁוֹן צַעַר כְּמוֹ אָרִיד בְּשִׂיחִי, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁיַּעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַתּוֹרָה וְיִהְיֶה לְךָ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִצְטַעֵר עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּטַל, ופרקת עלו וגומר:
|
| 41Esav estaba furioso con Iaakov debido a la bendición que su padre le había dado. Se dijo a sí mismo: “Los días de duelo por mi padre pronto estarán aquí. Entonces podré matar a mi hermano Iaakov”. |
|
מאוַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽי: |
| |
|
יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי
כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁלֹּא אֲצָעֵר אֶת אַבָּא, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה לְכַמָּה פָנִים יֵשׁ:
|
| 42A Rivká le fueron informados los planes de su hijo mayor. Envió un mensaje y convocó a Iaakov, su hijo menor. “Tu hermano Esav se consuela planeando matarte –dijo ella–. |
|
מבוַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: |
| |
|
וַיֻּגַּד לְרִבְקָה
בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ:
|
| |
|
מִתְנַחֵם לְךָ
נִחָם עַל הָאַחְוָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְהִתְנַכֵּר לְךָ וּלְהָרְגְּךָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְּבָר אַתָּה מֵת בְּעֵינָיו וְשָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִים. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְשׁוֹן תַּנְחוּמִים, מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ:
|
| 43Ahora, hijo mío, escúchame. Parte y huye a donde mi hermano Laván en Jarán. |
|
מגוְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה: |
| 44Permanece un tiempo con él hasta que la ira de tu hermano se haya calmado. |
|
מדוְיָֽשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ: |
| |
|
אֲחָדִים
מֻעָטִים:
|
| 45Cuando tu hermano se haya serenado de su cólera contra ti, y haya olvidado lo que le hiciste, enviaré un mensaje y te convocaré al hogar. Mas ¿por qué debería yo perderlos a ambos el mismo día?”. |
|
מהעַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָֽׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד: |
| |
|
לָמָה אֶשְׁכַּל
אֶהְיֶה שַׁכּוּלָה מִשְּׁנֵיכֶם. הַקּוֹבֵר אֶת בָּנָיו קָרוּי שַׁכּוּל, וְכֵן בְּיַעֲקֹב אָמַר כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי:
|
| |
|
גַּם־שְׁנֵיכֶם
אִם יָקוּם עָלֶיךָ וְאַתָּה תַּהַרְגֶנּוּ יַעַמְדוּ בָנָיו וְיַהַרְגוּךָ; וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בָהּ וְנִתְנַבְּאָה שֶׁבְּיוֹם א' יָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ:
|
| 46Rivká le dijo a Itzjak: “Estoy indignada con la vida debido a esas mujeres hititas. Si Iaakov contrae matrimonio con una joven hitita tal, de las hijas de esta tierra, ¿por qué debería yo seguir viviendo?”. |
|
מווַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹ֠ב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים: |
| |
|
קַצְתִּי בְחַיַּי
מָאַסְתִּי בְחַיַּי:
|
