| 43Laván interrumpió a Iaakov: “¡Las hijas son mis hijas! ¡Los hijos son mis hijos! ¡Los rebaños son mis rebaños! ¡Todo lo que ves es mío! Pero mis hijas… ¿qué puedo hacerles hoy? ¿O a los hijos que han dado a luz? |
|
מגוַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶל־יַֽעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֨לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ: |
| |
|
מָה־אֶֽעֱשֶׂה לָאֵלֶּה.
אֵיךְ תַּעֲלֶה עַל לִבִּי לְהָרַע לָהֶן:
|
| 44¡Ahora ven! Hagamos un pacto: tú y yo. Que haya una evidencia tangible de ello entre tú y yo”. |
|
מדוְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
וְהָיָה לְעֵד.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
|
| 45Iaakov tomó una piedra y la levantó como pilar. |
|
מהוַיִּקַּ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה: |
| 46“¡Junten piedras!”, les dijo a sus parientes. Tomaron piedras e hicieron un gran montículo. Comieron allí encima del montículo. |
|
מווַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל: |
| |
|
לְאֶחָיו.
הֵם בָּנָיו שֶׁהָיוּ לוֹ אַחִים, נִגָּשִׁים אֵלָיו לְצָרָה וּלְמִלְחָמָה (בראשית רבה):
|
| 47Laván lo llamó Montículo del Testimonio (Iegar Sahadutá), mas Iaakov lo llamó Galed. |
|
מזוַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָֽׂהֲדוּתָ֑א וְיַ֣עֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד: |
| |
|
יְגַר שָֽׂהֲדוּתָא.
תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל גַּלְעֵד:
|
| |
|
גַּלְעֵֽד.
גַּל עֵד:
|
| 48“Este montículo será testigo entre tú y yo hoy –dijo Laván–. Es por eso que se llama Galed. |
|
מחוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד: |
| |
|
גלעד. גלעד: |
| 49[Que el pilar sea llamado] Atalaya (Mitzpá). Que se diga que Dios vigilará entre tú y yo cuando estemos uno fuera de la vista del otro. |
|
מטוְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵֽרֵעֵֽהוּ: |
| |
|
וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר וגו'.
וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר בְּהַר הַגִּלְעָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד (שופטים י"א), וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ מִצְפָּה? לְפִי שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ, יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ אִם תַּעֲבֹר אֶת הַבְּרִית:
|
| |
|
כִּי נִסָּתֵר.
וְלֹא נִרְאֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ:
|
| 50Si degradas a mis hijas, o te casas con otras mujeres aparte de ellas, puede ser que no haya ninguno con nosotros, pero debes siempre saber que Dios es el Testigo entre tú y yo”. |
|
נאִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
בְּנֹתַי בְּנֹתַי.
שְׁתֵּי פְעָמִים, אַף בִּלְהָה וְזִלְפָּה בְּנוֹתָיו הָיוּ מִפִּילֶגֶשׁ:
|
| |
|
אִם־תְּעַנֶּה אֶת־בְּנֹתַי.
לִמְנֹע מֵהֶן עוֹנַת תַּשְׁמִישׁ (יומא ע"ז):
|
| 51Entonces Laván dijo: “Aquí está el montículo y aquí está el pilar que he erigido entre nosotros. |
|
נאוַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה | הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: |
| |
|
יָרִיתִי.
כְּמוֹ יָרָה בַיָּם, כְּזֶה שֶׁהוּא יוֹרֶה הַחֵץ:
|
| 52El montículo será testigo, y el pilar será testigo. No he de ir más allá del montículo con malas intenciones, y tú no has de ir más allá del montículo y el pilar. |
|
נבעֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹא־אֶֽעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּ֠ה לֹא־תַֽעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה: |
| |
|
אִם־אָנִי.
הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי:
|
| |
|
לְרָעָֽה.
לְרָעָה אִי אַתָּה עוֹבֵר, אַבָל אַתָּה עוֹבֵר לִפְרַקְמַטְיָה:
|
| 53Que el Dios de Avraham, el dios de Najor y el dios de sus padres sea nuestro juez”. Iaakov juró por el Pavor de Itzjak su padre. |
|
נגאֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק: |
| |
|
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם.
קֹדֶשׁ (בראשית רבה):
|
| |
|
וֵֽאלֹהֵי נָחוֹר.
חֹל:
|
| |
|
אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם.
חֹל:
|
| 54Entonces mató un animal en la colina, e invitó a sus parientes a tomar alimento. Tuvieron una comida y pasaron la noche en la colina. |
|
נדוַיִּזְבַּ֨ח יַֽעֲקֹ֥ב זֶ֨בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶֽאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר: |
| |
|
וַיִּזְבַּח יַֽעֲקֹב זֶבַח.
שָׁחַט בְּהֵמוֹת לְמִשְׁתֶּה:
|
| |
|
לְאֶחָיו.
לְאוֹהֲבָיו שֶׁעִם לָבָן:
|
| |
|
לֶֽאֱכָל־לָחֶם.
כָּל דְּבַר מַאֲכָל קָרוּי לֶחֶם, כְּמוֹ עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה'), נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ (ירמיהו י"א):
|
