17Iaakov emprendió el viaje, poniendo a sus hijos y a sus mujeres en los camellos. |
|
יזוַיָּ֖קָם יַֽעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת־בָּנָ֥יו וְאֶת־נָשָׁ֖יו עַל־הַגְּמַלִּֽים: |
|
|
אֶת־בָּנָיו וְאֶת־נָשָׁיו.
הִקְדִּים זְכָרִים לִנְקֵבוֹת, וְעֵשָׂו הִקְדִּים נְקֵבוֹת לִזְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְגוֹמֵר:
|
18Condujo todo su ganado, y tomó todos los bienes que había adquirido, incluyendo todo lo que había comprado en Padán Aram. Se dirigía a ver a Itzjak su padre en la tierra de Cnáan. |
|
יחוַיִּנְהַ֣ג אֶת־כָּל־מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: |
|
|
מִקְנֵה קִנְיָנוֹ.
מַה שֶּׁקָּנָה מִצֹּאנוֹ, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים:
|
19Entretanto, Laván estaba ausente, esquilando sus ovejas. Rajel robó los fetiches que pertenecían a su padre. |
|
יטוְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ: |
|
|
לגזוז אֶת־צֹאנוֹ.
שֶׁנָּתַן בְּיַד בָּנָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב:
|
|
|
וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת־הַתְּרָפִים.
לְהַפְרִישׁ אֶת אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּנָה (בראשית רבה):
|
20Iaakov decidió ir a espaldas de Laván el arameo, y no le dijo que partía. |
|
כוַיִּגְנֹ֣ב יַֽעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָֽאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא: |
21De este modo, huyó con todo lo que poseía. Partió y cruzó el Éufrates, dirigiéndose en dirección a las montañas de Guilad. |
|
כאוַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּֽעֲבֹ֣ר אֶת־הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת־פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד: |
22Al tercer día, se le informó a Laván que Iaakov había huido. |
|
כבוַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַֽעֲקֹֽב: |
|
|
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.
שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָיָה בֵינֵיהֶם:
|
23Llevó consigo a sus parientes y persiguió [a Iaakov] durante siete días, interceptándolo en las montañas de Guilad. |
|
כגוַיִּקַּ֤ח אֶת־אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַֽחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד: |
|
|
אֶת־אֶחָיו.
קְרוֹבָיו:
|
|
|
דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים.
כָּל אוֹתָן ג' יָמִים שֶׁהָלַךְ הַמַּגִּיד לְהַגִּיד לְלָבָן הָלַךְ יַעֲקֹב לְדַרְכּוֹ, נִמְצָא, יַעֲקֹב רָחוֹק מִלָּבָן שִׁשָּׁה יָמִים, וּבַשְּׁבִיעִי הִשִּׂיגוֹ לָבָן. לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב בְּשִׁבְעָה יָמִים הָלַךְ לָבָן בְּיוֹם אֶחָד (שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים, וְלֹא נֶאֱמַר וַיִרְדֹּף אַחֲרָיו שִׁבְעַת יָמִים):
|
24Esa noche, Dios se le apareció a Laván el arameo en un sueño, y dijo: “Ten mucho cuidado en no decir nada, bueno o malo, a Iaakov”. |
|
כדוַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י בַּֽחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִם־יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע: |
|
|
מִטּוֹב עַד־רָֽע.
כָּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים (יבמות ק"ג):
|
25Entonces Laván alcanzó a Iaakov. Iaakov había montado sus tiendas en una colina, en tanto que Laván había apostado a sus parientes en el monte Guilad. |
|
כהוַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶת־יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶת־אָֽהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת־אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד: |
26Laván le dijo a Iaakov: “¿Cómo pudiste hacer esto? ¡Fuiste a mis espaldas y alejaste a mis hijas como prisioneras de guerra! |
|
כווַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב: |
|
|
כִּשְׁבֻיוֹת חָֽרֶב.
כָּל חַיִל הַבָּא לַמִּלְחָמָה קָרוּי חֶרֶב:
|
27¿Por qué tenías que partir tan en secreto? ¡Fuiste a mis espaldas y no me dijiste nada! Pues ¡te hubiera ido a despedir con celebración y cántico, con tambor y lira! |
|
כזלָ֤מָּה נַחְבֵּ֨אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּֽחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר: |
|
|
וַתִּגְנֹב אֹתִי.
גָּנַבְתָּ אֶת דַּעְתִּי:
|
28Ni siquiera dejaste que me despidiera con un beso de mis nietos y mis hijas. ”Lo que hiciste fue muy tonto. |
|
כחוְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּ עֲשֽׂוֹ: |
29Está en mi poder hacerles un gran daño. Pero anoche me habló el Dios del padre de ustedes y dijo: ‘Ten mucho cuidado en no decir nada, bueno o malo, a Iaakov’. |
|
כטיֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ | אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִם־יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע: |
|
|
יֶשׁ־לְאֵל יָדִי.
יֵשׁ כֹּחַ וְחַיִל בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רַע, וְכָל אֵל שֶׁהוּא לְ' קֹדֶש עַל שֵׁם עִזּוּז וְרֹב אוֹנִים הוּא:
|
30”Comprendo que partiste porque extrañabas el hogar de tus padres. ¿Pero por qué tenías que robar mis dioses? |
|
לוְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי: |
|
|
נִכְסַפְתָּה.
חָמַדְתָּ, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי (תהילים פ"ד), לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב י"ד):
|
31Iaakov habló: “[Partí de esta forma] porque tuve temor –dijo–. Pensé que podrías arrebatarme a tus hijas por la fuerza. |
|
לאוַיַּ֥עַן יַֽעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵֽעִמִּֽי: |
|
|
כִּי יָרֵאתִי וגו'.
הֱשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, שֶׁאָמַר לוֹ, וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי וְגוֹ':
|
32Si hallas tus dioses con cualquiera que esté aquí, ¡que él no viva! Que todos nuestros parientes cercanos que están aquí sean testigos. Mira si hay algo que te pertenezca y tómalo de vuelta”. Iaakov no sabía que Rajel los había robado. |
|
לבעִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶ֘יךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם: |
|
|
לֹא יִֽחְיֶה.
וּמֵאוֹתָהּ קְלָלָה מֵתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ (בראשית רבה)
|
|
|
מָה עִמָּדִי.
מִשֶּׁלְּךָ:
|
33Laván entró en las tiendas de Iaakov, Lea y las dos doncellas, mas no halló nada. Cuando salió de la tienda de Lea, entró en la de Rajel. |
|
לגוַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹֽהֶל־יַֽעֲקֹ֣ב | וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָֽאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל: |
|
|
בְּאֹֽהֶל־יַֽעֲקֹב.
הוּא אֹהֶל רָחֵל, שֶׁהָיָה יַעֲקֹב תָּדִיר אֶצְלָהּ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב וּבְכֻּלָּן לֹא נֶאֱמַר אֵשֶׁת יַעֲקֹב:
|
|
|
וַיָּבֹא בְּאֹֽהֶל־רָחֵֽל.
כְּשֶׁיָּצָא מֵאֹהֶל לֵאָה חָזַר לוֹ לְאֹהֶל רָחֵל קֹדֶם שֶׁיְּחַפֵּשׂ בְּאֹהֶל הָאֲמָהוֹת, וְכָל כָּךְ לָמָּה? שֶׁהָיָה מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא מַשְׁמְשָׁנִית:
|
34Rajel había tomado los fetiches y puesto dentro de la almohadilla de un camello, sentándose sobre ellos. Laván inspeccionó toda la tienda, y no halló nada. |
|
לדוְרָחֵ֞ל לָֽקְחָ֣ה אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת־כָּל־הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא: |
|
|
בְּכַר הַגָּמָל.
לְשׁוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ בַּעֲבִיטָא דְגַמְלָא, וְהִיא מַרְדַּעַת הָעֲשׂוּיָה כְּמִין כַּר; וּבְעֵרוּבִין (דף ט"ז) שָׁנִינוּ הִקִּיפוּהָ בַּעֲבִיטִין, וְהֵן עֲבִיטֵי גְמַלִּים, בשט"ו בְּלַעַז:
|
35[Rajel] le dijo a su padre: “No te aíres, señor mío, pero no puedo levantarme por ti. Tengo mi ciclo femenino”. Laván buscó, mas no halló los fetiches. |
|
להוַתֹּ֣אמֶר אֶל־אָבִ֗יהָ אַל־יִ֨חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי־דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת־הַתְּרָפִֽים: |
36Iaakov estaba encolerizado, y discutió con Laván, imponiéndose: “¿Cuál es mi crimen? –exclamó–. ¿Qué cosa terrible he hecho para que vinieras persiguiéndome de este modo? |
|
לווַיִּ֥חַר לְיַֽעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַֽעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַֽחֲרָֽי: |
|
|
דָלַקְתָּ.
רָדַפְתָּ, כְּמוֹ עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ (איכה ד'), וּכְמוֹ מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים (שמואל א י"ז):
|
37Has inspeccionado todas mis cosas: ¿qué hallaste que fuera de tu casa? ¡Tráelo aquí mismo! ¡Delante de mis parientes y los tuyos! ¡Que ellos determinen quién de nosotros tiene razón! |
|
לזכִּֽי־מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַ֗י מַה־מָּצָ֨אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵֽי־בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ: |
|
|
וְיוֹכִיחוּ.
וִיבָרְרוּ עִם מִי הַדִּין, אפרובי"ר בְּלַעַז:
|
38”¡Veinte años he trabajado para ti! Todo ese tiempo, tus ovejas y tus cabras nunca perdieron sus crías. Ni una vez tomé un carnero de tus rebaños como comida. |
|
לחזֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹֽאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי: |
|
|
לֹא שִׁכֵּלוּ.
לֹא הִפִּילוּ עִבּוּרָם, כְּמוֹ רֶחֶם מַשְׁכִּיל (הושע ט'), תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל (איוב כ"א):
|
|
|
וְאֵילֵי צֹֽאנְךָ.
מִכָּאן אָמְרוּ אַיִל בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי אַיִל, שֶׁאִם לֹא כֵן, מַה שִּׁבְחוֹ? אֵלִים לֹא אָכַל, אֲבָל כְּבָשִׂים אָכַל, אִם כֵּן גַּזְלָן הוּא (בבא קמא ס"ה):
|
39Jamás te traje un animal que hubiera sido atacado: yo mismo asumía la responsabilidad. Me hacías restituirlo ya sea que fuera llevado de día o de noche. |
|
לטטְרֵפָה֙ לֹֽא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָֽנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה: |
|
|
טְרֵפָה.
עַל יְדֵי אֲרִי וּזְאֵב:
|
|
|
אָֽנֹכִי אֲחַטֶּנָּה.
לְשׁוֹן קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא (שופטים כ'), אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים (מלכים א א') – חֲסֵרִים, אָנֹכִי אַחְסְרֶנָּה, אִם חָסְרָה חָסְרָה לִי, שֶׁמִּיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה:
|
|
|
אָֽנֹכִי אֲחַטֶּנָּה.
תַּרְגּוּמוֹ דַּהַוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא, שֶׁהָיתָה נִפְקֶדֶת וּמְחֻסֶּרֶת, כְּמוֹ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (במדבר ל"א), תַּרְגּוּמוֹ לָא שְׁגָא):
|
|
|
גְּנֻֽבְתִי יוֹם וּגְנֻֽבְתִי לָֽיְלָה.
גְנוּבַת יוֹם אוֹ גְנוּבַת לַיְלָה, הַכֹּל שִׁלַּמְתִּי:
|
|
|
גְּנֻֽבְתִי.
כְּמוֹ רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת (איכה א'), מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט (ישעיהו א') אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ (הושע י'):
|
40”De día fui consumido por el calor ardiente, y de noche por la escarcha, cuando el sueño era arrebatado de mis ojos. |
|
מהָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי: |
|
|
אֲכָלַנִי חֹרֶב.
לְשׁוֹן אֵשׁ אֹכְלָה:
|
|
|
וְקֶרַח.
כְּמוֹ מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ (תהילים קמ"ז), תַּרְגּוּמוֹ גְּלִידָא:
|
|
|
שְׁנָתִי.
לְשׁוֹן שֵׁנָה:
|
41Veinte años ahora he trabajado para ti en tu patrimonio: catorce años por tus dos hijas, y seis años por algunos de tus rebaños. ¡Modificaste mi salario diez veces! |
|
מאזֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶ֒ךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּֽחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים: |
|
|
וַתַּֽחֲלֵף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי.
הָיִיתָ מְשַׁנֶּה תְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, מִנָּקֹד לְטָלוּא, וּמֵעֲקוּדִים לִבְרֻדִּים:
|
42”Si el Dios de mis padres, el Dios de Avraham y el Pavor de Itzjak, no hubiera estado conmigo, ¡me hubieras despedido con las manos vacías! Pero Dios vio mi situación apremiante y la obra de mis manos. Anoche, ¡Él emitió juicio!”. |
|
מבלוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ: |
|
|
וּפַחַד יִצְחָק.
לֹא רָצָה לוֹמַר אֱלֹהֵי יִצְחָק, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ מִבְּאֵר שֶׁבַע אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, בִּשְׁבִיל שֶׁכָּהוּ עֵינָיו, וַהֲרֵי הוּא כַּמֵּת; יַעֲקֹב נִתְיָרֵא לוֹמַר אֱלֹהֵי, וְאָמַר וּפַחַד:
|
|
|
וַיּוֹכַח.
לְשׁוֹן תּוֹכָחָה הוּא וְלֹא לְשׁוֹן הוֹכָחָה:
|