Genesis Capítulo 41

39El faraón le dijo a Iosef: “Puesto que Dios te ha informado de todo esto, no puede haber nadie con tanta perspicacia y sabiduría como tú.   לטוַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵֽין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
    אֵֽין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמֽוֹךָ.  לְבַקֵּשׁ אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם שֶׁאָמַרְתָּ, לֹא נִמְצָא כָמוֹךָ:
40Estarás a cargo de mi gobierno, y por tus órdenes se distribuirá el alimento a mi pueblo. Sólo por el trono yo te excederé en rango”.   מאַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
    יִשַּׁק.  יִתְּזַן, יִתְפַּרְנֵס – כָּל צָרְכֵי עַמִּי יִהְיוּ נַעֲשִׂים עַל יָדְךָ, כְּמוֹ וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי (לעיל ט"ו), וּכְמוֹ נַשְּׁקוּ בַר (תהילים ב'), גרני"שון בְּלַעַז:
    רַק הַכִּסֵּא.  שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין לִי מֶלֶךְ:
    כסא.  לְשׁוֹן שֵׁם הַמְּלוּכָה, כְּמוֹ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (מלכים א א'):
41Entonces el faraón le declaró formalmente a Iosef: “Te pongo a cargo de toda la tierra de Egipto”.   מאוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
    נָתַתִּי אֹֽתְךָ.  מַנֵּיתִי יָתָךְ, וְאַף עַל פִּי כֵּן לְשׁוֹן נְתִינָה הוּא, כְּמוֹ וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן (דברים כ"ו); בֵּין לִגְדֻלָּה בֵּין לְשִׁפְלוּת נוֹפֵל לְשׁוֹן נְתִינָה עָלָיו, כְּמוֹ נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים (מלאכי ב'):
42El faraón sacó su anillo de su propia mano y lo puso en la mano de Iosef. Lo hizo vestir con las más finas prendas de lino, y puso un collar de oro alrededor de su cuello.   מבוַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:
    וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת־טַבַּעְתּוֹ.  נְתִינַת טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ הִיא אוֹת לְמִי שֶׁנּוֹתְנָהּ לוֹ לִהְיוֹת שֵׁנִי לוֹ לִגְדֻלָּה:
    בִּגְדֵי־שֵׁשׁ.  דְּבַר חֲשִׁיבוּת הוּא בְּמִצְרַיִם:
    רביד.  עֲנָק, וְעַל שֶׁהוּא רָצוּף בְּטַבָּעוֹת קָרוּי רְבִיד וְכֵן מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי (משלי ז') – רִצַּפְתִּי עַרְשִׂי מַרְצָפוֹת, בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן, עַל הָרֹבֶד שֶׁבָּעֲזָרָה, וְהִיא רִצְפָּה:
43Hizo que [Iosef] montara en su segundo carro real, y [aquellos que iban] delante de él anunciaban: “¡El Virrey!”. De este modo se le dio [a Iosef] autoridad por sobre todo Egipto.   מגוַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
    בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה.  הַשְּׁנִיָּה לְמֶרְכַּבְתּוֹ, הַמְהַלֶּכֶת אֵצֶל שֶׁלּוֹ:
    אַבְרֵךְ.  כְּתַרְגּוּמוֹ "דֵּין אַבָּא לְמַלְכָּא", רֵךְ בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי (נ"א רוֹמִי) מֶלֶךְ; בְּהַשֻּׁתָּפִין לָא רֵיכָא וְלֹא בַּר רֵיכָא, וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה אַבְרֵךְ זֶה יוֹסֵף שֶׁהוּא אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בַּשָּׁנִים, אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית עַד מָתַי אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? אֵין אַבְרֵךְ אֶלָּא לְשׁוֹן בִּרְכַּיִם, שֶׁהַכֹּל הָיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין תַּחַת יָדוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וְנָתוֹן אוֹתוֹ וְגוֹ':
44El faraón le dijo a Iosef: “Yo soy el faraón. Sin tu palabra, ningún hombre levantará una mano o un pie en todo Egipto”.   מדוַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
    אֲנִי פַּרְעֹה.  שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדִי לִגְזֹר גְּזֵרָה עַל מַלְכוּתִי, וַאֲנִי גּוֹזֵר שֶׁלֹּא יָרִים אִישׁ יָדוֹ:
    בִלְעָדֶיךָ.  שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתְךָ. דָּבָר אַחֵר אֲנִי פַרְעֹה, אֲנִי אֶהְיֶה מֶלֶךְ, וּבִלְעָדֶיךָ וְגוֹ' וְזֶהוּ דֻּגְמַת רַק הַכִּסֵּא:
    אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ.  כְּתַרְגּוּמוֹ:
45El faraón le dio a Iosef el nombre de Tzafnat Panéaj. Le dio a Asnat, hija de Poti Fera, el sacerdote de On, por mujer. De este modo salió Iosef a supervisar Egipto.   מהוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֥ה שֵֽׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
    צָֽפְנַת פַּעְנֵחַ.  מְפָרֵשׁ הַצְּפוּנוֹת; וְאֵין לְפַעְנֵחַ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא:
    פוטיפרע.  הוּא פּוֹטִיפַר, וְנִקְרָא פּוֹטִיפֶרַע עַל שֶׁנִּסְתָּרֵס מֵאֵלָיו, לְפִי שֶׁחָמַד אֶת יוֹסֵף לְמִשְׁכַּב זָכָר (סוטה י"ג):
46Cuando se paró ante el faraón, Iosef tenía 30 años de edad. Iosef dejó la corte del faraón, e hizo un recorrido de inspección de toda la tierra de Egipto.   מווְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
47Durante los siete años de excedente, la tierra produjo montones de grano.   מזוַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
    וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ.  כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן נֶעֱקָר מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה:
    לִקְמָצִֽים.  קֹמֶץ עַל קֹמֶץ, יָד עַל יָד, הָיוּ אוֹצְרִים:
48[Iosef] recolectó el alimento durante los siete años que Egipto ahora disfrutaba, y puso el alimento en las ciudades. El alimento que crecía en los campos alrededor de cada ciudad se puso dentro [de la ciudad].   מחוַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
    אֹכֶל שְׂדֵֽה־הָעִיר אֲשֶׁר סְבִֽיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָֽהּ.  שֶׁכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ מַעֲמֶדֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְנוֹתְנִין בַּתְּבוּאָה מֵעֲפַר הַמָּקוֹם, וּמַעֲמִיד אֶת הַתְּבוּאָה מִלִּרְקֹב:
49Iosef acumuló tanto grano que era como la arena del mar. Tuvieron que dejar de contarlo, puesto que había demasiado para contar.   מטוַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
    עַד כִּֽי־חָדַל לִסְפֹּר.  עַד כִּי חָדַל לוֹ הַסּוֹפֵר לִסְפֹּר, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר:
    כִּֽי־אֵין מִסְפָּֽר.  לְפִי שֶׁאֵין מִסְפָּר, וַהֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ בְּלְשׁוֹן דְּהָא:
50Iosef tuvo dos hijos antes de que llegaran los años de la hambruna, que le nacieron de Asnat, hija de Poti Fera, sacerdote de On.   נוּלְיוֹסֵ֤ף יֻלָּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָֽרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן:
    בְּטֶרֶם תבא שְׁנַת הָֽרָעָב.  מִכָּאן שֶׁאָדָם אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן (תענית י"א):
51Iosef llamó al primogénito Menashé, “porque Dios me ha hecho olvidar (nashé) todas mis aflicciones, e incluso la casa de mi padre”.   נאוַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:
52Llamó a su segundo hijo Efraim, “porque Dios me ha hecho fructífero (pri) en la tierra de mi sufrimiento”.   נבוְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי: