Genesis Capítulo 47

11Iosef halló un lugar para que vivieran su padre y sus hermanos. Les dio una propiedad en la región de Ramesés, en la mejor área, como el faraón había ordenado.   יאוַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֘ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה:
רעמסס: מארץ גושן היא:
12Iosef proveyó todas las necesidades de su padre, sus hermanos y toda la familia de su padre, hasta el más joven.   יבוַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף:
לפי הטף: לפי הצריך לכל בני ביתם:
13No había pan en toda la región, puesto que la hambruna era muy severa. [La gente de] Egipto y Cnáan se puso débil de hambre.   יגוְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָֽרָעָֽב:
ולחם אין בכל הארץ: חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב:
ותלה: כמו ותלאה לשון עייפות, כתרגומו, ודומה לו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים:
14Iosef recaudó todo el dinero en Egipto y Cnáan en pago por la comida [que la gente] compraba. Iosef llevó [todo] el dinero al tesoro del faraón.   ידוַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֨יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹֽׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה:
בשבר אשר הם שוברים: נותנין לו את הכסף:
15Cuando el dinero de Egipto y Cnáan se agotó, egipcios de todas partes vinieron a Iosef. “¡Danos pan! –gritaron–. ¿Por qué debemos morir ante ti tan sólo porque no hay dinero?”.   טווַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֘יִם֘ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַ֒עַן֒ וַיָּבֹ֩אוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
אפס: כתרגומו שלים:
16“Traigan su ganado –respondió Iosef–. Si no hay más dinero, les daré [lo que necesiten] a cambio de sus animales”.   טזוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
17Le llevaron su ganado a Iosef, y Iosef les dio pan a cambio de caballos, rebaños de ovejas, manadas de ganado vacuno y asnos. Los sustentó a lo largo de ese año con pan a cambio de todo su ganado.   יזוַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֘ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַֽחֲמֹרִ֑ים וַיְנַֽהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֨חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא:
וינהלם: כמו וינהגם, ודומה לו (ישעיה נא יח) אין מנהל לה, (תהלים כג ב) על מי מנוחות ינהלני:
18El año llegó a su fin. Vinieron a él el año siguiente, y dijeron: “No te retenemos nada, tu alteza. Pero puesto que el dinero y las reservas de animales se agotaron, no hay nada que quede para ti aparte de nuestros secos cuerpos y nuestra tierra.   יחוַתִּתֹּם֘ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ:
בשנה השנית: שנית לשני הרעב:
כי אם תם הכסף וגו': כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני:
בלתי אם גויתנו: כמו אם לא גויתנו:
19¿Por qué debiéramos morir ante tus mismos ojos, nosotros y nuestra tierra? Compra nuestros cuerpos y nuestra tierra a cambio de pan. Volvámonos los siervos del faraón, y que nuestra tierra [también sea suya]. ¡Danos semilla de grano! ¡Vivamos y no muramos! Que la tierra no quede desolada”.   יטלָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֨חְנוּ֙ גַּם־אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֨נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָֽאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם:
ותן זרע: לזרוע האדמה. ואף על פי שאמר יוסף (לעיל מה ו) ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה:
לא תשם: לא תהא שממה, לא תבור, לשון שדה בור, שאינו חרוש:
20Iosef [de este modo] compró toda la tierra de cultivo de Egipto para el faraón. Todo hombre de Egipto había vendido su campo, puesto que la hambruna era demasiado para ellos, y la tierra llegó a ser propiedad del faraón.   כוַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֨יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּי־מָֽכְר֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה:
ותהי הארץ לפרעה: קנויה לו:
21[Iosef] trasladó al pueblo a las ciudades en todos los límites de Egipto, de un extremo al otro.   כאוְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶֽעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶֽעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבֽוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ:
ואת העם העביר: יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים:
מקצה גבול מצרים וגו': כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה:
22La única tierra que no compró fue la de los sacerdotes, puesto que los sacerdotes tenían una adjudicación [de alimentos] de parte del faraón. Comieron la adjudicación [de alimentos] que les dio el faraón, y no tuvieron que vender sus tierras.   כברַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּֽהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּֽהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָֽכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם:
הכהנים: הכומרים, כל לשון כהן משרת לאלהות הוא, חוץ מאותן שהם לשון גדולה, כמו (שמות ב טז) כהן מדין, (לעיל מא מה) כהן און:
חק לכהנים: חק כך וכך לחם ליום:
23Iosef le anunció al pueblo: “Hoy he adquirido sus [cuerpos] y sus tierras para el faraón. Aquí hay semilla de grano para ustedes. Planten sus campos.   כגוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָֽאֲדָמָֽה:
הא: כמו הנה, כמו (יחזקאל טז מג) וגם אני הא דרכך בראש נתתי:
24Cuando produzca grano, tendrán que dar un quinto al faraón. Las otras cuatro partes serán suyas, como semilla de grano para sus campos, y como comida para ustedes, sus mujeres y sus hijos”.   כדוְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִֽהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּבָֽתֵּיכֶ֖ם וְלֶֽאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:
לזרע השדה: שבכל שנה:
ולאשר בבתיכם: ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם:
טפכם: בנים קטנים:
25“Has salvado nuestras vidas –respondieron–. Tan sólo permítenos hallar favor a tus ojos, y seremos siervos del faraón”.   כהוַיֹּֽאמְר֖וּ הֶֽחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה:
נמצא חן: לעשות לנו זאת כמו שאמרת:
והיינו עבדים לפרעה: להעלות לו המס הזה בכל שנה:
לחק: שלא יעבור:
26Iosef fijó un decreto (que está vigente hasta hoy) que un quinto de [lo que creciera en] la tierra de cultivo de Egipto pertenecía al faraón. Sólo las tierras sacerdotales no pertenecían al faraón.   כווַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָֽיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה:
27Entretanto, [la joven nación de] Israel vivía en Egipto, en el distrito de Goshen. Adquirieron allí propiedad, y fueron fértiles, con su población multiplicándose muy rápidamente.   כזוַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גּ֑שֶׁן וַיֵּאָֽחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
וישב ישראל בארץ מצרים: והיכן, בארץ גושן, שהיא מארץ מצרים:
ויאחזו בה: לשון אחוזה: