Genesis Capítulo 48

17Cuando Iosef vio que su padre había puesto su mano derecha sobre la cabeza de Efraim, se sintió contrariado. Trató de levantar la mano de su padre de la cabeza de Efraim y ponerla sobre la de Menashé.   יזוַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹֽאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה:
ויתמך יד אביו: הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:
18“Ése no es el modo en que debe hacerse, padre –dijo Iosef–. El otro es el primogénito. Pon tu mano derecha sobre su cabeza”.   יחוַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ:
19Su padre se negó y dijo: “Lo sé, hijo mío, lo sé. [El mayor] también llegará a ser una nación. Él también logrará grandeza. Pero su hermano menor llegará a ser todavía más grande, y sus descendientes llegarán a ser naciones plenas”.   יטוַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם:
ידעתי בני ידעתי: שהוא הבכור:
גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל: שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו:
ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו: שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:
וזרעו יהיה מלא הגוים: כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:
20En ese día [Iaakov] los bendijo. Dijo: “[En tiempos venideros] Israel te usará como bendición. Dirán: ‘Que Dios te haga como a Efraim y a Menashé’”. [Deliberadamente] puso a Efraim antes de Menashé.   כוַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:
בך יברך ישראל: הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך א-להים כאפרים וכמנשה:
וישם את אפרים: בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים:
21Israel le dijo a Iosef: “Estoy muriendo. Dios estará con ustedes, y los hará volver a su tierra ancestral.   כאוַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹֽתֵיכֶֽם:
22Además de lo que tus hermanos compartirán, te doy Shjem, que tomé del amorreo con mi espada y mi arco”.   כבוַֽאֲנִ֞י נָתַ֧תִּי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֨חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי:
ואני נתתי לך: לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:
שכם אחד על אחיך: שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:
בחרבי ובקשתי: כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא, והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא יג) כי תשיתמו שכם, תשית שונאי לפני לחלקים, [(שם ס ח) אחלקה שכם, (הושע ו ט) דרך ירצחו שכמה, איש חלקו], (צפניה ג ט) לעבדו שכם אחד:
אשר לקחתי מיד האמורי: מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו:
בחרבי ובקשתי: היא חכמתו ותפלתו: