Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Vaera

Parshat Vaera
Shabat, 3 Shevat, 5781
16 Enero, 2021
Elije una porción :
Complete: (Exodo 6:2 - 9:35; Ezekiel 28:25 - 29:21)

Primera sección

Exodus Capítulo 6

2Dios le habló a Moshé y le dijo: “Yo soy el Señor.   בוַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־משֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
וידבר א-להים אל משה: דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר (לעיל ה כב) למה הרעותה לעם הזה:
ויאמר אליו אני ה': נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש, כגון (ויקרא יט יב) וחללת את שם אלהיך אני ה', וכשהוא אמור אצל קיום מצות, כגון (ויקרא כב לא) ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה', נאמן ליתן שכר:
3Me revelé ante Avraham, Itzjak y Iaakov como Dios Todopoderoso (El Shadai), y no les permití que Me conocieran por Mi nombre el Señor.   גוָֽאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶל־יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
וארא: אל האבות:
באל שדי: הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי:
ושמי ה' לא נודעתי להם: לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי:
4También hice Mi pacto con ellos, [prometiendo] darles la tierra de Cnáan, la tierra de su peregrinaje, donde vivieron como extranjeros.   דוְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻֽרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
וגם הקמתי את בריתי וגו': וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם:
לתת להם את ארץ כנען: לאברהם בפרשת מילה נאמר (בראשית יז א) אני אל שדי וגו', (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, ליצחק (בראשית כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם, ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי, אמרתי ליעקב (בראשית לה יא - יב) אני אל שדי פרה ורבה וגו' ואת הארץ אשר וגו', הרי שנדרתי להם ולא קיימתי:
5He también oído el gemido de los israelitas, a quienes los egipcios mantienen como esclavos, y he recordado Mi pacto.   הוְגַ֣ם | אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־נַֽאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַֽעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָֽאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
וגם אני: כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים:
אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר: אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו (בראשית טו יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי:
6”Por consiguiente, diles a los israelitas [en Mi nombre]: ‘Yo soy Dios. Los sacaré de su trabajo forzado en Egipto y los libraré de la esclavitud de ellos. Los libertaré con una demostración de Mi poder y con grandes actos de juicio.   ולָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהֹוָה֒ וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵֽעֲבֹֽדָתָ֑ם וְגָֽאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
לכן: על פי אותה השבועה:
אמר לבני ישראל אני ה': הנאמן בהבטחתי:
והוצאתי אתכם: כי כן הבטחתיו (שם שם) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:
סבלת מצרים: טורח משא מצרים:
7Los tomaré para Mí como nación, y Yo seré para ustedes por Dios. Sabrán que Yo soy Dios su Señor, Quien los está sacando de debajo de la subyugación egipcia.   זוְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
8Los traeré a la tierra respecto de la cual levanté Mi mano, [jurando] que se la daría a Avraham, a Itzjak y a Iaakov. La daré a ustedes como herencia. Yo soy Dios’”.   חוְהֵֽבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹ֑ב וְנָֽתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מֽוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
נשאתי את ידי: הרימותיה להשבע בכסאי:
9Moshé les relató esto a los israelitas, mas por causa de su decepción y duro trabajo ya no lo escuchaban.   טוַיְדַבֵּ֥ר משֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה:
ולא שמעו אל משה: לא קבלו תנחומין:
מקצר רוח: כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו מרבי ברוך ברבי אליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז כא) (כי) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה', למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה (לעיל ה כב) למה הרעותה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (לעיל ג יג) מה שמו מה אומר אליהם:
וגם הקמתי וגו': וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב (בראשית לג יט) ויקן את חלקת השדה, לנטות אהלו, ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת (ה כב) למה הרעותה. ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים אחת, שלא נאמר, ושמי ה' לא שאלו לי. ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ועוד, היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן (פסוק ה) וגם אני שמעתי וגו' (פסוק ו) לכן אמור לבני ישראל. לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו, והדרשה תדרש, שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מתחלק לכמה ניצוצות:
10Dios le habló a Moshé, diciendo:   יוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
11“Ve, háblale al faraón, rey de Egipto, y él les permitirá a los israelitas salir de su tierra”.   יאבֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
12Moshé habló, interrumpiendo la revelación. “Ni siquiera los israelitas me escuchan –dijo–. ¿Cómo puedo esperar que me escuche el faraón? No tengo confianza en mí mismo cuando hablo”.   יבוַיְדַבֵּ֣ר משֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָֽׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַֽאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם:
ערל שפתים: אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (ירמיה ו י) ערלה אזנם, אטומה משמוע, (ירמיה ט כה) ערלי לב, אטומים מהבין, (חבקוק ב טז) שתה גם אתה והערל, והאטם משכרות כוס הקללה. ערלת בשר, שהגיד אטום ומכוסה בה. (ויקרא יט כג) וערלתם ערלתו, עשו לו אוטם וכיסוי איסור, שיבדיל בפני אכילתו, (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים, אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו:
ואיך ישמעני פרעה: זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה:
13Dios [entonces] habló a Moshé y Aarón [a ambos]. Les dio instrucciones concernientes a los israelitas y el faraón, rey de Egipto, de modo que pudieran sacar de Egipto a los israelitas.   יגוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
וידבר ה' אל משה ואל אהרן: לפי שאמר משה (פסוק יב) ואני ערל שפתים, צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ:
ויצום אל בני ישראל: צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם:
ואל פרעה מלך מצרים: צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו. ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו:

Segunda sección

Exodus Capítulo 6

14Éstos son los cabezas de sus clanes familiares: Los hijos del primogénito de Israel, Reuvén: Janoj, Palú, Jetzrón y Carmí. Éstas son las familias de Reuvén.   ידאֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵֽית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:
אלה ראשי בית אבתם: מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן, בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן. [ובפסיקתא רבתי ראיתי לפי שקנטרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו, חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם]:
15Los hijos de Shimón: Iemuel, Iamín, Ohad, Iajín y Tzójar, así como también Shaúl, hijo de la cananea. Éstas son las familias de Shimón.   טווּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֨הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַכְּנַֽעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:
16Según sus registros familiares, éstos son los nombres de los hijos de Leví: Guershón, Kehat y Merarí. Leví vivió hasta los 137 años de edad.   טזוְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
ושני חיי לוי וגו': למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד, שנאמר (שמות א ו) וימת יוסף וכל אחיו, ואחר כך (שם ח) ויקם מלך חדש, ולוי האריך ימים על כולם:
17Las familias que descendieron de Guershón: Livní y Shimí.   יזבְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
18Los hijos de Kehat: Amram, Itzhar, Jevrón y Uziel. Kehat vivió hasta los 133 años de edad.   יחוּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁל֧שׁ וּשְׁלשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
ושני חיי קהת ושני חיי עמרם וגו': מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב, שלא בארץ מצרים לבדה היו, אלא מיום שנולד יצחק, שהרי קהת מיורדי מצרים היה, חשוב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה לא תמצאם ארבע מאות שנה, והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות:
19Los hijos de Merarí: Majlí y Mushí. Según sus registros familiares, las anteriores son las familias de Leví.   יטוּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם:
20Amram se casó con su tía Iojéved, y ella le dio a Aarón y a Moshé. Amram vivió hasta los 137 años de edad.   כוַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־משֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
יוכבד דדתו: אחת אבוהי בת לוי אחות קהת:
21Los hijos de Itzhar: Kóraj, Néfeg y Zijrí.   כאוּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:
22Los hijos de Uziel: Mishael, Eltzafán y Sitrí.   כבוּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
23Aarón se casó con la hermana de Najshón, Elisheva hija de Aminadav. Ella le dio a Nadav, Avihú, Eleazar e Itamar.   כגוַיִּקַּ֨ח אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּֽינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר:
אחות נחשון: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחיה:
24Los hijos de Kóraj: Asir, Elkaná y Aviasaf. Éstas son las familias de los korajitas.   כדוּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַֽאֲבִֽיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:
25El hijo de Aarón, Eleazar, se casó con una de las hijas de Putiel, y ella le dio a Pinjás. Los anteriores son los cabezas de los clanes levitas según sus familias.   כהוְאֶלְעָזָ֨ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֜ן לָֽקַח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַֽלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
מבנות פוטיאל: מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ומזרע יוסף שפטפט ביצרו:
26Éste, entonces, [es el linaje] de Moshé y Aarón, a los cuales dijo Dios: “Saquen de Egipto a los israelitas en conjunto”.   כוה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:
הוא אהרן ומשה: אלו שהוזכרו למעלה, שילדה יוכבד לעמרם, הוא אהרן ומשה. יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד:
על צבאתם: בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם. יש על שאינו אלא במקום אות אחת (בראשית כז מ) ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, (יחזקאל לג כו) עמדתם על חרבכם, כמו בחרבכם:
27Ellos son los que le hablaron al faraón, rey de Egipto, a fin de sacar de Egipto a los israelitas. Ello [implicó a] Moshé y Aarón [a ambos].   כזהֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:
הם המדברים וגו': הם שנצטוו הם שקיימו:
הוא משה ואהרן: הם בשליחותם ובצדקתם מתחלה ועד סוף:
28Con todo, en ese día en Egipto Dios le habló [sólo] a Moshé.   כחוַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ויהי ביום דבר וגו': מחובר למקרא שלאחריו:

Tercera sección

Exodus Capítulo 6

29Dios le habló a Moshé y dijo: “Yo soy Dios. Relátale al faraón, rey de Egipto, todo lo que te estoy diciendo”.   כטוַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
וידבר ה': הוא הדבור עצמו האמור למעלה (פסוק יא) בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר הענין עליו להתחיל בו:
אני ה': כדאי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי:
30Interrumpiendo la revelación, Moshé dijo: “No tengo la confianza en mí mismo para hablar. ¿Cómo llegará a prestarme atención el faraón?”.   לוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה:
ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה (פסוק יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין, וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות:

Exodus Capítulo 7

1Dios le dijo a Moshé: “¡Observa! Te haré como un dios para el faraón, y tu hermano Aarón será tu profeta.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִֽהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ:
נתתיך א-להים לפרעה: שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין:
יהיה נביאך: כתרגומו מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת (ישעיה נז יט) ניב שפתים, (משלי י לא) ינוב חכמה, ויכל מהתנבות דשמואל (א' י יג). ובלעז קוראין לו פרקייר"א [מליץ ומטיף]:
2Debes anunciar todo lo que te ordeno, y tu hermano Aarón se lo relatará al faraón. Entonces les dejará a los israelitas salir de su tierra.   באַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
אתה תדבר: פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה:
3”Haré obstinado al faraón, y tendré así la oportunidad de desplegar muchas señales milagrosas y maravillas en Egipto.   גוַֽאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹֽתֹתַ֛י וְאֶת־מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ואני אקשה: מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', (שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:
4Es por esto que el faraón no les prestará atención. Pero entonces desplegaré Mi poder contra Egipto, y con grandes actos de juicio traeré desde Egipto a Mis ejércitos: Mi pueblo, los israelitas.   דוְלֹא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָֽתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
5Cuando despliegue Mi poder y saque a los israelitas de entre ellos, Egipto sabrá que Yo soy Dios”.   הוְיָֽדְע֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם:
את ידי: יד ממש להכות בהם:
6Moshé y Aarón hicieron así. Hicieron exactamente como Dios les había mandado.   ווַיַּ֥עַשׂ משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
7Cuando le hablaron al faraón, Moshé tenía 80 años y Aarón tenía 83 años de edad.   זוּמשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַ֣הֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁל֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה:

Cuarta sección

Exodus Capítulo 7

8Dios les dijo a Moshé y a Aarón:   חוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
9“Cuando el faraón les hable, les dirá que se prueben a sí mismos con una señal milagrosa. Tú [Moshé] debes entonces decirle a Aarón: ‘Toma tu vara y arrójala ante el faraón. ¡Que se convierta en una víbora!”   טכִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:
מופת: אות להודיע שיש צרוך במי ששולח אתכם:
לתנין: נחש:
10Moshé y Aarón se presentaron ante el faraón. Hicieron exactamente como Dios había dicho. Aarón arrojó su vara ante el faraón, y ella se convirtió en una serpiente.   יוַיָּבֹ֨א משֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:
11El faraón convocó a sus eruditos y magos. Los maestros simbolistas pudieron hacer lo mismo con sus trucos de magia.   יאוַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַֽהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:
בלהטיהם: בלחשיהון ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו (בראשית ג כב) להט החרב המתהפכת, דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש:
12Cuando cada uno arrojó su vara, todas [las varas] se convirtieron en víboras. Entonces la vara de Aarón se tragó las varas de ellos.   יבוַיַּשְׁלִ֨יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּֽהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּה־אַֽהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:
ויבלע מטה אהרן: מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן:
13Mas el faraón siguió en su obstinación y no les prestó atención, tal como Dios había predicho.   יגוַֽיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
14Dios le dijo a Moshé: “El faraón es obstinado y se niega a dejar salir al pueblo.   ידוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:
כבד: תרגומו יקיר, ולא אתיקר, מפני שהוא שם דבר, כמו (שמות יח יח) כי כבד ממך הדבר:
15Anda a ver al faraón por la mañana, cuando salga al agua. Párate donde lo encontrarás junto a la orilla del Nilo. Toma en tu mano la vara que se transformó en serpiente.   טולֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ:
הנה יצא המימה: לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו:
16“Dile: Dios, Señor de los hebreos, me ha enviado a ti con el mensaje: ‘Deja salir a Mi pueblo, y deja que Me adoren en el desierto’. Hasta ahora no has prestado atención.   טזוְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה:
עד כה: עד הנה ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה (יא ד) כה אמר ה' כחצות הלילה:
17Dios [ahora] dice: ‘Por medio de esto sabrás que Yo soy Dios’. Golpearé el agua del Nilo con la vara en mi mano, y [el agua] se convertirá en sangre.   יזכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה | בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶֽהֶפְכ֥וּ לְדָֽם:
ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם:
18Los peces del Nilo morirán, y el río se volverá hediondo. Los egipcios tendrán que dejar de beber agua del Nilo”.   יחוְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר:
ונלאו מצרים: לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראוין לשתות:
19Dios le dijo a Moshé: “Dile a Aarón que tome su vara y extienda la mano sobre las aguas de Egipto: sobre sus ríos, sus canales, sus embalses y todo lugar donde se conserve el agua, y [el agua] se convertirá en sangre. Habrá sangre por todo Egipto, hasta en [barriles] de madera y [cántaros] de piedra. ”   יטוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶל־אַֽהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵה־יָֽדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַל־נַֽהֲרֹתָ֣ם | עַל־יְאֹֽרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵֽימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָֽעֵצִ֖ים וּבָֽאֲבָנִֽים:
אמר אל אהרן: לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:
נהרתם: הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו:
יאריהם: הם בריכות ונגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות:
אגמיהם: קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין, אלא עומדין במקום אחד, וקורין לו אישטנ"ק [אגם]:
בכל ארץ מצרים: אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים:
ובעצים ובאבנים: מים שבכלי עץ ובכלי אבן:
20Moshé y Aarón hicieron exactamente como Dios había mandado. [Aarón] levantó la vara, y luego golpeó el agua del Nilo en presencia del faraón y sus funcionarios. El agua del Nilo se transformó en sangre.   כוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ משֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן כַּֽאֲשֶׁ֣ר | צִוָּ֣ה יְהֹוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:
21Los peces del Nilo murieron, y el río llegó a estar tan contaminado que los egipcios ya no pudieron beber el agua del Nilo. Había sangre por todas partes en Egipto.   כאוְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֨תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
22No obstante, cuando los maestros simbolistas de Egipto pudieron producir el mismo efecto con sus artes ocultas el faraón se puso obstinado. No [les] quiso prestar atención a [Moshé y Aarón], tal como Dios había predicho.   כבוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵֽב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
בלטיהם: לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי. ורבותינו אמרו בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים:
ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים:
23El faraón les volvió la espalda y fue a su palacio. Incluso ante este [milagro] no quiso prestar atención.   כגוַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת:
גם לזאת: למופת המטה, שנהפך לתנין ולא לזה של דם:
24Los egipcios cavaron en torno al Nilo por agua bebible, puesto que no podían beber ningún agua del río.   כדוַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר:
25Después de que Dios golpeó el Nilo, [permaneció de ese modo] durante siete días completos.   כהוַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַֽחֲרֵ֥י הַכּֽוֹת־יְהֹוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר:
וימלא: מנין שבעת ימים, שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם:
26Dios le dijo a Moshé: “Ve al faraón y dile en Mi nombre: “Deja salir a Mi pueblo para que puedan servirMe.   כווַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
27Si te niegas a dejarlos salir, golpearé con ranas todos tus territorios.   כזוְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבֽוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים:
ואם מאן אתה: ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל, כמו (איוב טז יב) שלו, (ירמיהו מח יא) ושקט, (מלכים א' כ מג) סר וזעף:
נגף את כל גבולך: מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן (שמות כא כב) ונגפו אשה הרה, אינו לשון מיתה. וכן (ירמיהו יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם, (תהילים צא יב) פן תגוף באבן רגליך, (ישעיהו ח יד) ולאבן נגף:
28El Nilo rebosará de ranas, y cuando salgan, estarán en tu palacio, en tu alcoba e [incluso] en tu cama. [También estarán en] los hogares de tus funcionarios y tu pueblo, incluso en tus hornos y fuentes de amasar.   כחוְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַֽחֲדַ֥ר מִשְׁכָּֽבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֨יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ:
ועלו: מן היאור:
בביתך: ואחר כך בבתי עבדיך. הוא התחיל בעצה תחלה (שמות א ט) ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפורענות:
29Cuando salgan las ranas, estarán todas sobre ti, tu pueblo y tus funcionarios”.   כטוּבְכָ֥ה וּבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַֽעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים:
ובכה ובעמך: בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין:

Exodus Capítulo 8

1Dios le dijo a Moshé: “Dile a Aarón que apunte la vara en su mano hacia los ríos, canales y embalses, y hará que salgan ranas sobre Egipto”.   אוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַל־הַ֙נְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָֽאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
2Aarón extendió la mano sobre las aguas de Egipto, y las ranas salieron, cubriendo Egipto.   בוַיֵּ֤ט אַֽהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֨עַל֙ הַצּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ותעל הצפרדע: צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן (להלן יד) ותהי הכנם, הרחישה דוילייר"א בלעז [רחישת כנים] ואף ותעל הצפרדע גרינוילייר"א בלעז [רחישת צפרדעים]:
3Los maestros simbolistas pudieron producir el mismo efecto con sus artes ocultas, haciendo que salieran ranas sobre tierra egipcia.   גוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיַּֽעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
4El faraón convocó a Moshé y a Aarón, y dijo: “¡Oren a Dios! Que saque las ranas de mí y mi pueblo. Dejaré al pueblo salir y ofrecer sacrificios a Dios”.   דוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמשֶׁ֣ה וּלְאַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּ֨אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַֽאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַֽיהֹוָֽה:
5“Trata de probarme –replicó Moshé–. ¿Exactamente cuándo oraré por ti, tus funcionarios y tu pueblo? Las ranas [inmediatamente] se apartarán de ti y tus hogares, permaneciendo sólo en el Nilo”.   הוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י | אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַֽעֲבָדֶ֨יךָ֙ וּלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:
התפאר עלי: כמו (ישעיהו י טו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר]. וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:
למתי אעתיר לך: את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים, ואב לכולם העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה יג), הרביתם:
6“¡Mañana!”, dijo [el faraón]. “Como digas –replicó [Moshé]–. Entonces sabrás que no hay nadie como Dios nuestro Señor.   ווַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
ויאמר למחר: התפלל היום שיכרתו למחר:

Quinta sección

Exodus Capítulo 8

7Las ranas se apartarán de ti, así como también de tus casas, tus funcionarios y tu pueblo. Permanecerán sólo en el Nilo”.   זוְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵֽעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:
8Moshé y Aarón dejaron al faraón, y Moshé clamó a Dios en lo referente a las ranas que Él había traído sobre el faraón.   חוַיֵּצֵ֥א משֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה:
ויצא ויצעק: מיד שיכרתו למחר:
9Dios hizo tal como dijo Moshé, y las ranas que estaban en las casas, patios y campos murieron.   טוַיַּ֥עַשׂ יְהֹוָ֖ה כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיָּמֻ֨תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַֽחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת:
10[Los egipcios] las reunieron en grandes montones, y la tierra apestó.   יוַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ:
חמרם חמרם: צבורים צבורים כתרגומו דגורין גלין:
11Cuando el faraón vio que había habido un respiro, endureció su corazón y no quiso escucharlos, tal como Dios había predicho.   יאוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
והכבד את לבו: לשון פעול הוא, כמו (בראשית יב ט) הלוך ונסוע, וכן (מלכים ב' ג כד) והכות את מואב, (שמואל א' כב יג) ושאול לו בא-להים, (מלכים א' כ לז) הכה ופצוע:
כאשר דבר ה': והיכן דבר (שמות ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:
12Dios le dijo a Moshé: “Dile a Aarón que extienda su vara y golpee el polvo de la tierra. Se convertirá en piojos en toda la superficie de Egipto”.   יבוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
אמר אל אהרן: לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:
13Hicieron así. Aarón extendió la mano con su vara, y golpeó el polvo de la tierra. Aparecieron los piojos, atacando hombre y bestia. Por todo Egipto, el polvo se había convertido en piojos.   יגוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֨הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ותהי הכנם: הרחישה דולייר"א בלעז [רחישת כינים]:
14Los maestros simbolistas trataron de producir piojos con sus artes ocultas, mas no pudieron. [Entretanto], los piojos atacaban hombre y bestia sin distinción.   ידוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
להוציא את הכנים: לבראותם ממקום אחר:
ולא יכלו: שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:
15“Es el dedo de Dios”, le dijeron los maestros simbolistas al faraón. Mas el faraón siguió en su obstinación y no quiso escuchar, tal como Dios había predicho.   טווַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵֽב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
אצבע א-להים הוא: מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום :
כאשר דבר ה': . (ולא ישמע אליכם פרעה (ז ד
16Dios le dijo a Moshé: “Levántate muy de mañana, y confronta al faraón cuando salga al agua. Dile en Mi nombre: ‘Deja a Mi pueblo salir y servirMe.   טזוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֨קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
17Si no dejas salir a Mi pueblo, enviaré enjambres de criaturas dañinas [para atacarte a] ti, tus funcionarios, tu pueblo y tus hogares. Las casas de Egipto, e incluso el suelo sobre el que se levantan, se llenarán de estas criaturas.   יזכִּ֣י אִם־אֵֽינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַֽעֲבָדֶ֧יךָ וּבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת־הֶֽעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֨יִם֙ אֶת־הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר־הֵ֥ם עָלֶֽיהָ:
משליח בך: מגרה בך, וכן (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות]:
את הערב: כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'. כדאיתא במדרש רבי תנחומא:
18”En ese día, apartaré milagrosamente la región de Goshen, donde permanece Mi pueblo, de modo que no haya allí ninguna criatura dañina. Entonces te darás cuenta de que Yo soy Dios, justo aquí en la tierra.   יחוְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:
והפליתי: והפרשתי, וכן (שמות ט ד) והפלה ה', וכן (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך. לא מובדלת ומופרשת היא ממך:
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים:

Sexta sección

Exodus Capítulo 8

19Por consiguiente, haré distinción entre Mi pueblo y tu pueblo. Esta señal milagrosa tendrá lugar mañana’”.   יטוְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִֽהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה:
ושמתי פדת: שיבדיל בין עמי ובין עמך:
20Dios hizo así, y enormes multitudes de criaturas atacaron los palacios del faraón y sus funcionarios. Por todo Egipto, la tierra fue devastada por las criaturas.   כוַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙ כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב:
תשחת הארץ: נשחתה הארץ אתחבלת ארעא:
21El faraón convocó a Moshé y a Aarón. “¡Vayan! –dijo–. [Tienen autorización para] ofrecer sacrificios a su Dios aquí en [nuestra] tierra”.   כאוַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־משֶׁ֖ה וּלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵאלֹֽהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ:
זבחו לאלהיכם בארץ: במקומכם, ולא תלכו במדבר:
22“Eso difícilmente sería apropiado –replicó Moshé–. Lo que sacrificaremos a Dios nuestro Señor es sagrado para los egipcios. ¿Podríamos sacrificar el animal sagrado de los egipcios ante sus mismísimos ojos y no hacer que nos apedrearan?   כבוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּֽוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת־תּֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ:
תועבת מצרים: יראת מצרים, כמו (מלכים ב' כג יג) ולמלכום תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים:
ולא יסקלנו: בתמיה:
23Lo que debemos hacer es emprender un viaje de tres días al desierto. Allí podremos ofrecer sacrificios a Dios nuestro Señor, tal como Él nos dijo”.   כגדֶּ֚רֶךְ שְׁל֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֨חְנוּ֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ:
24“Los dejaré salir –dijo el faraón–, siempre y cuando no vayan demasiado lejos. Pueden ofrecer sacrificios a Dios su Señor en el desierto. ¡Pero oren por mí!”.   כדוַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָֽנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַֽיהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹֽא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּֽעֲדִֽי:
25Moshé respondió: “Cuando salga de tu presencia oraré a Dios. Mañana, las criaturas se alejarán del faraón, sus siervos y su pueblo. Pero que el faraón no nos engañe nunca más, negándose a dejar al pueblo ofrecer sacrificios a Dios”.   כהוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל־יְהֹוָ֔ה וְסָ֣ר הֶֽעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵֽעֲבָדָ֥יו וּמֵֽעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽיהֹוָֽה:
התל: כמו להתל:
26Moshé salió de la presencia del faraón y oró a Dios.   כווַיֵּצֵ֥א משֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהֹוָֽה:
ויעתר אל ה': נתאמץ בתפלה, וכן אם בא לומר, ויעתיר היה יכול לומר ומשמע וירבה בתפלה, וכשהוא אומר בלשון ויפעל משמע וירבה להתפלל:
27Haciendo como solicitó Moshé, Dios hizo que las criaturas dejaran al faraón, a sus siervos y a su pueblo. No quedó ni una.   כזוַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙ כִּדְבַ֣ר משֶׁ֔ה וַיָּ֨סַר֙ הֶֽעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵֽעֲבָדָ֣יו וּמֵֽעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד:
ויסר הערב: ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים, שאם מתו היה להם הנאה בעורות:
28Pero esta vez nuevamente, el faraón se puso obstinado, y no quiso dejar salir al pueblo.   כחוַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
גם בפעם הזאת: אף על פי שאמר (פסוק כד) אנכי אשלח אתכם, לא קיים הבטחתו:

Exodus Capítulo 9

1Dios le dijo a Moshé que fuera a la presencia del faraón, y en el nombre de Dios, Señor de los hebreos, le dijera: “Deja a Mi pueblo salir y servirMe.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
2Puesto que si te niegas a dejarlos salir, y continúas reteniéndolos,   בכִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעֽוֹדְךָ֖ מַֽחֲזִ֥יק בָּֽם:
מחזיק בם: אוחז בם, כמו (דברים כה יא) והחזיקה במבושיו:
3el poder de Dios se dirigirá contra tu ganado en el campo. Los caballos, asnos, camellos, ganado vacuno y ovejas [morirán de] una epidemia muy severa.   גהִנֵּ֨ה יַד־יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
הנה יד ה' הויה: לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל העומד הויה, כמו עושה, רוצה, רועה:
4”Dios [nuevamente] hará una distinción milagrosa, [esta vez] entre el ganado de Israel y el de Egipto. Ni un solo [animal] que pertenezca a los israelitas morirá.   דוְהִפְלָ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר:
והפלה: והבדיל:
5Dios ha fijado un tiempo, y ha anunciado que mañana golpeará la tierra con esto”.   הוַיָּ֥שֶׂם יְהֹוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַֽעֲשֶׂ֧ה יְהֹוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ:
6Al día siguiente, Dios hizo así, y todo el ganado de Egipto murió. Del ganado de los israelitas, no obstante, ni uno fue afectado.   ווַיַּ֨עַשׂ יְהֹוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִמָּ֣חֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד:
7El faraón envió un mensaje y descubrió que entre el ganado de los israelitas ni un solo [animal] había muerto. Pero el faraón permaneció obstinado y no quiso dejar salir al pueblo.   זוַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
8Dios les dijo a Moshé y a Aarón: “Tomen un puñado de hollín de horno y échenlo al aire ante los ojos del faraón.   חוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ משֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה:
מלא חפניכם: ילויני"ש בלעז [גלונים]:
פיח כבשן: דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן, ובלעז אולבי"ש [אפר]. פיח לשון הפחה, שהרוח מפיחן ומפריחן:
וזרקו משה: כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים:
9Se asentará como polvo sobre todo Egipto, y cuando caiga sobre hombre o bestia en cualquier lugar de Egipto causará una erupción que brote en forúnculos”.   טוְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָֽאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
לשחין פרח אבעבעת: כתרגומו לשחין סגי אבעבועין, שעל ידו צומחין בהן בועות:
שחין: לשון חמימות. והרבה יש בלשון משנה (יומא נג ב) שנה שחונה:
10Tomaron el hollín de horno y se pararon ante el faraón. Moshé lo echó al aire, y causó una erupción, que brotó en forúnculos, en hombre y bestias.   יוַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ משֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
באדם ובבהמה: ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר (פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים, אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר (פסוק ג) במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. וכן שנויה במכילתא אצל (יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור:
11Los maestros simbolistas no podían pararse delante de Moshé como resultado de la erupción, puesto que la erupción había atacado a los simbolistas [junto con] el resto de Egipto.   יאוְלֹא־יָֽכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י משֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם:
12[Ahora fue] Dios Quien hizo obstinado al faraón. Éste no escuchó a [Moshé y Aarón], tal como Dios había predicho.   יבוַיְחַזֵּ֤ק יְהֹוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶֽׁה:
13Dios le dijo a Moshé que se levantara muy de mañana y confrontara al faraón, diciéndole en el nombre de Dios, Señor de los Hebreos: “Deja a Mi pueblo salir y servirMe.   יגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
14Esta vez, estoy dispuesto a enviar todas Mis catástrofes contra tu mismo corazón. [Golpearán] a tus funcionarios y a tu pueblo, de modo que sabrás que no hay nadie como Yo en todo el mundo.   ידכִּ֣י | בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּֽפֹתַי֙ אֶל־לִבְּךָ֔ וּבַֽעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּֽעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
את כל מגפתי: למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות:
15”Podría haber desatado Mi poder, matándote a ti y a tu pueblo con la epidemia [enviada contra los animales], y hubieras sido borrado del mundo.   טוכִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אֽוֹתְךָ֛ וְאֶת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ:
כי עתה שלחתי את ידי וגו': כי אלו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ותכחד מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך וגו':
16La única razón por la que te dejé sobrevivir fue para mostrarte Mi fuerza, de modo que se hable de Mi nombre por todo el mundo.   טזוְאוּלָ֗ם בַּֽעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶֽעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּֽעֲב֖וּר הַרְאֹֽתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

Septima sección

Exodus Capítulo 9

17”Pero ahora estás aún tratando despóticamente a Mi pueblo, negándote a dejarlos salir.   יזעֽוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:
עודך מסתולל בעמי: כתרגומו כבישת ביה בעמי, והוא מגזרת (ישעיהו יא טז) מסלה, דמתרגמינן אורח כבישא, ובלעז קלקיי"ר [לכבוש]. וכבר פירשתי בסוף ויהי מקץ כל תיבה שתחלת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון מתפעל, נותן התי"ו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו וכגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (במדבר טז יג) כי תשתרר עלינו, מגזרת שר ונגיד, (דניאל ז ח) משתכל הוית:
18Mañana en este tiempo, traeré un granizo muy fuerte. Nunca antes en Egipto, desde el día que fue fundado, ha habido cosa alguna como ello.   יחהִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּֽסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה:
כעת מחר: כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד:
הוסדה: שנתיסדה וכל תיבה שתחלת יסודה יו"ד כגון יסד, ילד, ידע, יסר, כשהיא מתפעלת תבא הוי"ו במקום היו"ד, כמו הוסדה (הושע ב ה) הולדה (אסתר ב כה) ויודע (בראשית מו כ) ויולד ליוסף, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט יט):
19”Ahora envía un mensaje y haz los arreglos para refugiar tu ganado y todo lo demás que tengas en el campo. Cualquier hombre o bestia que permanezca en el campo, y no entre, será apedreado por el granizo y morirá”.   יטוְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:
שלח העז: כתרגומו שלח כנוש. וכן (ישעיהו י לא) יושבי הגבים העיזו, (ירמיהו ו א) העיזו בני בנימן:
ולא יאסף הביתה: לשון הכנסה הוא:
20Algunos de los súbditos del faraón temieron la palabra de Dios, e hicieron que sus esclavos y ganado huyeran hacia adentro.   כהַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים:
הניס: הבריח לשון (שמות ד ג) וינס משה:
21Pero aquellos que no temían la palabra de Dios dejaron sus esclavos y ganado en el campo.   כאוַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
22Dios le dijo a Moshé: “Extiende la mano hacia el cielo, y habrá granizo por todo Egipto. [Caerá] sobre hombre y bestia, y sobre todas las plantas de exterior en toda la superficie de Egipto.   כבוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָֽאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
על השמים: לצד השמים, ומדרש אגדה הגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים:
23Moshé apuntó su vara hacia el cielo, y Dios hizo que tronara y granizara, con relámpagos que caían sobre el suelo. Entonces Dios hizo que granizara sobre la tierra de Egipto.   כגוַיֵּ֨ט משֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֘ עַל־הַשָּׁמַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּֽהֲלַךְ־אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהֹוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
24Hubo granizo, con relámpagos que despedían destellos entre las piedras de granizo. Era extremadamente fuerte, distinto de cualquier cosa que Egipto hubiera experimentado desde que llegara a ser una nación.   כדוַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָֽיְתָ֥ה לְגֽוֹי:
מתלקחת בתוך הברד: נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם:
25Por todo Egipto, el granizo mató a todo hombre y animal que estuviera al aire libre. El granizo destruyó todas las plantas de exterior, e hizo añicos todo árbol de los campos.   כהוַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:
26Sólo en Goshen, donde vivían los israelitas, no hubo granizo.   כורַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:
27El faraón envió un mensaje y convocó a Moshé y a Aarón. Les dijo: “¡Esta vez soy culpable! ¡Dios es Justo! ¡Somos yo y mi pueblo los que estamos equivocados!   כזוַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמשֶׁ֣ה וּלְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהֹוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים:
28Oren a Dios. Ha habido suficiente de este trueno sobrenatural y granizo. Los dejaré salir. No se los demorará nuevamente”.   כחהַעְתִּ֨ירוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַֽאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לַֽעֲמֹֽד:
ורב: די לו במה שהוריד כבר:
29Moshé le dijo: “Cuando salga de la ciudad, extenderé las manos [en plegaria] a Dios. Entonces los truenos cesarán, y no habrá más granizo. Entonces sabrás que todo el mundo pertenece a Dios.   כטוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ משֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהֹוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַֽיהֹוָ֖ה הָאָֽרֶץ:
כצאתי את העיר: מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים:
30”Me doy cuenta de que tú y tus súbditos todavía no temen a Dios.   לוְאַתָּ֖ה וַֽעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
טרם תיראון: עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית יט ד) טרם ישכבו, עד לא שכיבו (שם ב ה) טרם יצמח, עד לא צמח, אף זה כן הוא ידעתי כי עדיין אינכם יראים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:
31El lino y la cebada han sido destruidos, puesto que la cebada estaba en sazón, y el lino había formado tallos.   לאוְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:
והפשתה והשערה נכתה: נשברה לשון (מלכים ב כג כט) פרעה נכה, (ישעיהו טז ז) נכאים, וכן (פסוק לב) לא נכו. ולא יתכן לפרשו לשון הכאה, שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה, נכו כמו הכו, אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג כא) ושפו עצמותיו:
כי השערה אביב: כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה:
השעורה אביב: עמדה באביה, לשון (שיר השירים ו יא) באבי הנחל:
32Pero el trigo y la espelta no han sido destruidos, puesto que tardan en brotar”.   לבוְהַֽחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה:
כי אפילת הנה: מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם, שלא לקו:
33Moshé dejó la presencia del faraón, y salió de la ciudad. Apenas extendió las manos hacia Dios, el rayo cesó, y el granizo y la lluvia dejaron de caer al suelo.   לגוַיֵּצֵ֨א משֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ:
34Pero cuando el faraón vio que ya no había lluvia, granizo ni rayo, continuó en sus caminos pecaminosos. Él y sus funcionarios continuaron obstinándose.   לדוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו:
35El faraón endureció su corazón y no dejó salir a los israelitas, tal como Dios había predicho por medio de Moshé.   להוַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:

Sección de Maftir

Exodus Capítulo 9

33Moshé dejó la presencia del faraón, y salió de la ciudad. Apenas extendió las manos hacia Dios, el rayo cesó, y el granizo y la lluvia dejaron de caer al suelo.   לגוַיֵּצֵ֨א משֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ:
34Pero cuando el faraón vio que ya no había lluvia, granizo ni rayo, continuó en sus caminos pecaminosos. Él y sus funcionarios continuaron obstinándose.   לדוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו:
35El faraón endureció su corazón y no dejó salir a los israelitas, tal como Dios había predicho por medio de Moshé.   להוַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.