Exodus Capítulo 23

26En tu tierra, ninguna mujer padecerá el aborto ni permanecerá sin hijos. Haré que vivas vidas plenas.   כולֹ֥א תִֽהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַֽעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא:
    לֹא תִֽהְיֶה מְשַׁכֵּלָה  אִם תַּעֲשֶׂה רְצוֹנִי:
    מְשַׁכֵּלָה  מַפֶּלֶת נְפָלִים אוֹ קוֹבֶרֶת אֶת בָּנֶיהָ קְרוּיָה מְשַׁכֵּלָה:
27Haré que [las personas] que estén en tu senda sientan terror de Mí, y echaré en pánico a todas las personas entre las que estás viniendo. Haré que todos tus enemigos den la espalda [y huyan] de ti.   כזאֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹֽיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף:
    וְהַמֹּתִי  כְּמוֹ וְהָמַמְתִּי, וְתַרְגּוּמוֹ וֶאֱשַׁגֵּשׁ. וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּכֶפֶל אוֹת אַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁתֵּהָפֵךְ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן פָּעַלְתִּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹטֵל אוֹת הַכְּפוּלָה וּמַדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת וְנוֹקְדוֹ בִּמְלָאפוּם כְּגוֹן וְהַמֹּתִי מִגִּזְרַת וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיהו כ"ח), וְסַבּוֹתִי (קהלת ב'), מִגִּזְרַת וְסָבַב בֵּית אֵל (שמואל א ז׳:ט״ז), דַּלֹּתִי (תהילים קט"ז), מִגִּזְרַת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו י"ט), עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ (ישעיהו מ״ט:ט״ז), מִגִּזְרַת חִקְקֵי לֵב (שופטים ה'), אֶת מִי רַצּוֹתִי (שמואל א י״ב:ג׳), מִגִּזְרַת רִצַּץ עָזַב דַּלִּים (איוב כ'). וְהַמְתַרְגֵּם וְהַמֹּתִי וְאֶקְטַל, טוֹעֶה הוּא, שֶׁאִלּוּ מִגִּזְרַת מִיתָה הָיָה, אֵין הֵ"א שֶׁלָּהּ בְּפַתָּח וְלֹא מֵ"ם שֶׁלָּהּ מֻדְגֶּשֶׁת וְלֹא נְקוּדָה מְלָאפוּם, אֶלָּא וְהֵמַתִּי כְּגוֹן וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה (במדבר י״ד:ט״ו), וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת לְפִי שֶׁתָּבֹא בִּמְקוֹם שְׁתֵּי תָוִי"ן, הָאַחַת נִשְׁרֶשֶׁת – לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּלֹא תָי"ו – וְהָאַחֶרֶת מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ אָמַרְתִּי, חָטָאתִי, עָשִׂיתִי, וְכֵן וְנָתַתִּי הַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהִיא בָאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, לְפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ שָׁלֹשׁ תָּוִי"ן – שְׁתַּיִם לִיסוֹד, כְּמוֹ בְּיוֹם תֵּת ה' (יהושע י'), מַתַּת אֱלֹהִים הִיא (קהלת ג'), וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ:
    עֹֽרֶף  שֶׁיָּנוּסוּ מִפָּנֶיךָ וְיַהַפְכוּ לְךָ עָרְפָּם:
28Enviaré avispas mortíferas delante de ti, y ellas expulsarán a los heveos, cananeos e hititas delante de ti.   כחוְשָׁלַֽחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵֽרְשָׁ֗ה אֶת־הַֽחִוִּ֧י אֶת־הַכְּנַֽעֲנִ֛י וְאֶת־הַֽחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ:
    הַצִּרְעָה  מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהָיְתָה מַכָּה אוֹתָם בְּעֵינֵיהֶם וּמַטִּילָה בָהֶם אֶרֶס וְהֵם מֵתִים. וְהַצִּרְעָה לֹא עָבְרָה אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהַחִתִּי וְהַכְּנַעֲנִי הֵם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, לְפִיכָךְ מִכָּל שֶׁבַע אֻמּוֹת לֹא מָנָה כָאן אֶלָּא אֵלּוּ, וְחִוִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ו), עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן עָמְדָה וְזָרְקָה בָהֶם מָרָה:
29No los expulsaré en un solo año, sin embargo, no sea que la tierra quede despoblada, y los animales salvajes lleguen a ser demasiados para ti [para que contiendas con ellos].   כטלֹ֧א אֲגָֽרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּֽהְיֶ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
    שְׁמָמָה  רֵקָנִית מִבְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאַתֶּם מְעַט וְאֵין בָּכֶם כְּדֵי לְמַלֹּאות אוֹתָהּ:
    וְרַבָּה עָלֶיךָ  וְתִרְבֶּה עָלֶיךָ:
30Expulsaré [a los habitantes] poco a poco, dándote oportunidad de aumentar y ocupar [plenamente] la tierra.   למְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָֽחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:
    עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה  תִּרְבֶּה, לְשׁוֹן פְּרִי, כְּמוֹ פְּרוּ וּרְבוּ (בראשית א'):
31Estableceré tus fronteras desde el Mar Rojo hasta el Mar Filisteo, desde el desierto hasta el río. Entregaré a los habitantes de la tierra en la mano de ustedes, y los expulsarás delante de ti.   לאוְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻֽלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י | אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵֽרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ:
    וְשַׁתִּי  לְשׁוֹן הֲשָׁתָה, וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה תַּחַת שְׁתַּיִם, שֶׁאֵין שִׁיתָה בְּלֹא תָי"ו, וְהָאַחַת לְשִׁמּוּשׁ:
    עַד־הַנָּהָר  פְּרָת:
    וְגֵֽרַשְׁתָּמוֹ  וּתְגָרְשֵׁם:
32No hagas un tratado con [estas naciones] ni con sus dioses.   לבלֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
33No les permitas residir en tu tierra, puesto que entonces pueden hacerte pecar contra Mí. Es posible que incluso termines adorando a sus dioses, y ello será una trampa fatal para ti.   לגלֹ֤א יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַֽחֲטִ֥יאוּ אֹֽתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּי־יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ:
    כִּי תַֽעֲבֹד וגו'  הֲרֵי אֵלּוּ כִּי מְשַׁמְּשִׁין בִּמְקוֹם אֲשֶׁר, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְזֶהוּ לְשׁוֹן אִי שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁהַכִּי מְשַׁמֵּשׁ, וְגַם מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), שֶׁהִיא חוֹבָה:

Exodus Capítulo 24

1[Dios] le dijo a Moshé: “Sube a Dios junto con Aarón, Nadav y Avihú, y setenta de los ancianos de Israel. [Todos] ustedes deben inclinarse a una distancia.   אוְאֶל־משֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֖ם מֵֽרָחֹֽק:
    וְאֶל־משֶׁה אָמַר  פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּד' בְּסִיוָן נֶאֱמְרָה לוֹ עֲלֵה (שבת פ"ח):
2Sólo Moshé se aproximará entonces a Dios. Los otros no pueden aproximarse, y el pueblo no puede subir con él.   בוְנִגַּ֨שׁ משֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַֽעֲל֖וּ עִמּֽוֹ:
    וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ  אֶל הָעֲרָפֶל:
3Moshé vino y le dijo al pueblo todas las palabras de Dios y todas las leyes. Todo el pueblo respondió con una sola voz: “Cumpliremos toda palabra que Dios ha hablado”.   גוַיָּבֹ֣א משֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַֽעֲשֶֽׂה:
    וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם  בּוֹ בַיּוֹם:
    אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה'  מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה:
    וְאֵת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִים  שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו):
4Moshé puso por escrito todas las palabras de Dios. Se levantó muy de mañana, y construyó un altar al pie de la montaña, junto con doce columnas por las doce tribus de Israel.   דוַיִּכְתֹּ֣ב משֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וַיִּכְתֹּב משֶׁה  מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:
    וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר  בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן:
5Envió a los jóvenes [consagrados] entre los israelitas, y ellos ofrecieron bueyes como ofrendas quemadas y ofrendas de paz a Dios.   הוַיִּשְׁלַ֗ח אֶת־נַֽעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַֽיהֹוָ֖ה פָּרִֽים:
    אֶת־נַֽעֲרֵי  הַבְּכוֹרוֹת:
6Moshé tomó la mitad de la sangre [de estas ofrendas], y la puso en grandes cuencos. La otra mitad la roció sobre el altar.   ווַיִּקַּ֤ח משֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּֽאַגָּנֹ֑ת וַֽחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
    וַיִּקַּח משֶׁה את חֲצִי הַדָּם  מִי חִלְּקוֹ? מַלְאָךְ בָּא וְחִלְּקוֹ (ויקרא רבה ו'):
    בָּֽאַגָּנֹת  שְׁתֵּי אַגָּנוֹת, אֶחָד לַחֲצִי דַּם עוֹלָה וְאֶחָד לַחֲצִי דָּם שְׁלָמִים לְהַזּוֹת אוֹתָם עַל הָעָם. וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אֲבוֹתֵינוּ לַבְּרִית בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַזָּאַת דָּמִים, שֶׁאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה (כריתות ט'):
7Tomó el libro del pacto y lo leyó en voz alta al pueblo. Ellos replicaron: “Haremos y obedeceremos todo lo que Dios ha declarado”.   זוַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַֽעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע:
    סֵפֶר הַבְּרִית  מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:
8Entonces Moshé tomó [el resto de] la sangre y la roció sobre el pueblo. Dijo: “Ésta es la sangre del pacto que Dios está haciendo con ustedes respecto de todas estas palabras”.   חוַיִּקַּ֤ח משֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
    וַיִּזְרֹק  עִנְיַן הַזָּאָה, וְתַרְגּוּמוֹ וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָּא:
9Entonces Moshé ascendió, junto con Aarón, Nadav y Avihú, y setenta de los ancianos de Israel.   טוַיַּ֥עַל משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
10Tuvieron una visión del Dios de Israel, y bajo Sus pies había algo parecido a un ladrillo de zafiro, como la esencia de un cielo [azul] despejado.   יוַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר:
    וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל  נִסְתַּכְּלוּ וְהֵצִיצוּ וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהִמְתִּין לְנָדָב וַאֲבִיהוּא עַד יוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, וְלַזְּקֵנִים עַד וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים, וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר י"א) – בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה (תנחומא):
    כְּמַֽעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר  הִיא הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, לִזְכֹּר צָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמַעֲשֵׂה לְבֵנִים (ויקרא רבה):
    וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹֽהַר  מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ הָיָה אוֹר וְחֶדְוָה לְפָנָיו:
    וּכְעֶצֶם  כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן מַרְאֶה:
    לָטֹֽהַר  לְשׁוֹן בָּרוּר וְצָלוּל:
11[Dios] no desató Su poder contra los líderes de los israelitas. Ellos tuvieron una visión de lo Divino, y comieron y bebieron.   יאוְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:
    וְאֶל־אֲצִילֵי  הֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא וְהַזְּקֵנִים:
    לֹא שָׁלַח יָדוֹ  מִכְּלָל שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִשְׁתַּלֵּחַ בָּהֶם יָד (תנחומא, ויקרא רבה כ'):
    וַיֶּֽחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים  הָיוּ מִסְתַּכְּלִין בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וְאֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם כֵּן, אֲצִילֵי לְשׁוֹן גְּדוֹלִים, כְּמוֹ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיהו מ"א), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר י"א), שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה (יחזקאל מ"א):
12Dios le dijo a Moshé: “Sube a Mí, a la montaña, y permanece allí. Te daré las tablas de piedra, la Torá y el mandamiento que he escrito para la instrucción [del pueblo]”.   יבוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶֽהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהֽוֹרֹתָֽם:
    וַיֹּאמֶר ה' אֶל־משֶׁה  לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה:
    עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶֽהְיֵה־שָׁם  אַרְבָּעִים יוֹם:
    אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהֽוֹרֹתָֽם  כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ:
13Moshé y su ayudante Iehoshúa partieron. Moshé subió a la Montaña de Dios.   יגוַיָּ֣קָם משֶׁ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָֽׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל משֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָֽאֱלֹהִֽים:
    וַיָּקָם משֶׁה וִֽיהוֹשֻׁעַ מְשָֽׁרְתוֹ  לֹא יָדַעְתִּי מַה טִּיבוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ כָּאן, וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה הַתַּלְמִיד מְלַוֶּה לָרַב עַד מְקוֹם הַגְבָּלַת תְּחוּמֵי הָהָר שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לֵילֵךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּמִשָּׁם וַיַּעַל מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל הַר הָאֱלֹהִים, וִיהוֹשֻׁעַ נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וְנִתְעַכֵּב שָׁם כָּל אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה (שמות ל״ב:י״ז), לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם:
14Les dijo a los ancianos: “Aguárdennos aquí hasta que retornemos a ustedes. Aarón y Jur permanecerán con ustedes. Quien tenga un problema puede ir a ellos”.   ידוְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַֽהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם:
    וְאֶל־הַזְּקֵנִים אָמַר  בְּצֵאתוֹ מִן הַמַּחֲנֶה:
    שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה  וְהִתְעַכְּבוּ כָּאן עִם שְׁאָר הָעָם בַּמַּחֲנֶה, לִהְיוֹת נְכוֹנִים לִשְׁפֹּט לְכָל אִישׁ רִיבוֹ:
    חור  בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה וְאָבִיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר (דהי"א ב'), אֶפְרָת זוֹ מִרְיָם כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה:
    מִי־בַעַל דְּבָרִים  מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּין:
15Apenas Moshé llegó a la cima de la montaña, la nube cubrió la montaña.   טווַיַּ֥עַל משֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר:
16La gloria de Dios reposaba sobre el Monte Sinaí, y éste fue cubierto por la nube durante seis días. Al séptimo día, Él llamó a Moshé de en medio de la nube.   טזוַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבֽוֹד־יְהֹוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶֽעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־משֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶֽעָנָֽן:
    וַיְכַסֵּהוּ הֶֽעָנָן  רַבּוֹתֵינוּ חוֹלְקִים בַּדָּבָר, יֵשׁ מֶהֵם אוֹ' אֵלּוּ שִׁשָּׁה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ חֹדֶש (עַד עֲצֶרֶת יוֹם מַתַּן תּוֹרָה):
    וַיְכַסֵּהוּ הֶֽעָנָן  לָהָר:
    וַיִּקְרָא אֶל־משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי  לוֹמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּמֹשֶׁה וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים, אֶלָּא שֶׁחָלַק הַכָּתוּב כָּבוֹד לְמֹשֶׁה; וְיֵשׁ אוֹמָרִים ויכסהו הענן לְמֹשֶׁה ששת ימים לְאַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְהֵם הָיוּ בִּתְחִלַּת אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת, וְלִמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה טָעוּן פְּרִישָׁה שִׁשָּׁה יָמִים (יומא ג'):
17Para los israelitas, la apariencia de la gloria de Dios sobre la cima de la montaña era como una llama devoradora.   יזוּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
18Moshé entró en la nube, y subió a la cima de la montaña. Moshé había de permanecer en la montaña durante cuarenta días y cuarenta noches.   יחוַיָּבֹ֥א משֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶֽעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י משֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה:
    בְּתוֹךְ הֶֽעָנָן  עָנָן זֶה כְּמִין עָשָׁן הוּא, וְעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שְׁבִיל בְּתוֹכוֹ (שם ד'):