Leviticus Capítulo 13

6El sacerdote [la] examinará [nuevamente] al séptimo día, y si la marca ha perdido intensidad o si no se ha propagado, el sacerdote declarará pura [a la persona], puesto que es meramente una mancha blanca. [La persona] debe sumergir [su cuerpo y] ropa, y está entonces pura.   ווְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֘ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִֽהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔וא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר:
    כֵּהָה  הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ אוֹ פָשָׂה טָמֵא:
    מִסְפַּחַת  שֵׁם נֶגַע טָהוֹר:
    וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵֽר  הוֹאִיל וְנִזְקַק לְהִסָּגֵר נִקְרָא טָמֵא וְצָרִיךְ טְבִילָה:
7No obstante, si la mancha blanca aumenta de tamaño sobre la piel después de que se le mostró al sacerdote, quien la purificó, [la persona] debe mostrarla al sacerdote nuevamente.   זוְאִם־פָּשׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֨חַת֙ בָּע֔וֹר אַֽחֲרֵ֧י הֵרָֽאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטָֽהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן:
8Si el sacerdote ve que el sarpullido ha aumentado de tamaño sobre la piel, declarará impura [a la persona], puesto que es la maldición leprosa.   חוְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּֽשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא:
    וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן  וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלְקָרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה:
    צָרַעַת הִֽוא  הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת:
    צָרַעַת  לְשׁוֹן נְקֵבָה. נגע. לְשׁוֹן זָכָר:
9Cuando [se sospecha que] una persona tiene la maldición leprosa, se la traerá al sacerdote.   טנֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִֽהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן:
10Si el sacerdote ve que hay una roncha blanca sobre la piel, y ha vuelto blanco el pelo o que hay un área de piel sana dentro de la roncha,   יוְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵֽת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָֽפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת:
    וּמִחְיַת  שינמי"נט בְּלַעַז, שֶׁנֶּהְפַּךְ מִקְצַת הַלֹּבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׂאֵת לְמַרְאֵה בָשָׂר, אַף הִיא סִימָן טֻמְאָה — שֵׂעָר לָבָן בְּלֹא מִחְיָה וּמִחְיָה בְּלֹא שֵׂעָר לָבָן — וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה מִחְיָה אֶלָּא בַּשְּׂאֵת, אַף בְּכָל הַמַּרְאוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן הוּא סִימָן טֻמְאָה:
11entonces es una lepra crónica en su piel, y el sacerdote debe declararla impura. No la pondrá en cuarentena, puesto que es obviamente impura.   יאצָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא:
    צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא  מַכָּה יְשָׁנָה הִיא תַּחַת הַמִּחְיָה, וְחַבּוּרָה זוֹ נִרְאֵית בְּרִיאָה לְמַעְלָה וְתַחְתֶּיהָ מְלֵאָה לֵחָה — שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְעָלְתָה מִחְיָה אֲטַהֲרֶנָּה:
12[Ésta es la ley] si el área leprosa se propaga sobre la piel, de modo que cubra toda la piel de la persona aquejada de arriba a abajo, donde el sacerdote pueda verla.   יבוְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֨עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כָּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵֽרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכָל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן:
    מֵֽרֹאשׁוֹ  שֶׁל אָדָם ועד רגליו:
    לְכָל־מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵֽן  פְּרָט לְכֹהֵן שֶׁחָשַׁךְ מְאוֹרוֹ (ספרא):
13Cuando el sacerdote vea que la mancha leprosa ha cubierto toda la piel [de la persona], declarará pura a la persona aquejada. Mientras se haya vuelto completamente blanca, está pura.   יגוְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֨עַת֙ אֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא:
14No obstante, en el día que aparezca piel sana sobre la [persona] ella está impura.   ידוּבְי֨וֹם הֵֽרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא:
    וּבְיוֹם הֵֽרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי  אִם צָמְחָה בוֹ מִחְיָה הֲרֵי כְבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּחְיָה סִימָן טֻמְאָה? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה — לְפִי שֶׁאֵין נִרְאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְאֶחָד, שֶׁשּׁוֹפְעִין אֵילָךְ וָאֵילָךְ (נגעים פ"ו; קידושין כ"ה) — וְחָזַר רֹאשׁ הָאֵבֶר וְנִתְגַּלָּה שִׁפּוּעוֹ עַל יְדֵי שֻׁמָּן, כְּגוֹן שֶׁהִבְרִיא וְנַעֲשָֹה רָחָב וְנִרְאֵית בּוֹ הַמִּחְיָה, לִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שֶׁתְּטַמֵּא (ספרא):
    וּבְיוֹם  מַה תַּלְמוּד לוֹמָר? לְלַמֵּד יֵשׁ יוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בוֹ וְיֵשׁ יוֹם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ: חָתָן נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ וְלִכְסוּתוֹ וּלְבֵיתוֹ, וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמֵי הָרֶגֶל (נגעים פ"ג, מועד קטן ז'):
15Cuando el sacerdote vea la piel sana, declarará [a la persona] impura. La piel saludable es señal de impureza, puesto que es la maldición leprosa.   טווְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא:
    צָרַעַת הוּא  הַבָּשָׂר הַהוּא: בָּשָׂר לְשׁוֹן זָכָר:
16Si la piel sana se vuelve blanca nuevamente, [la persona] volverá al sacerdote.   טזא֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן:
17Cuando el sacerdote vea que la persona aquejada se ha vuelto [completamente] blanca, el sacerdote la declarará pura, y está entonces ritualmente pura.   יזוְרָאָ֨הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא: