Leviticus Capítulo 14

54La anterior es [toda] la ley para toda marca leprosa, mancha calva,   נדזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק:
55marca leprosa en una prenda o casa,   נהוּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת:
56y roncha [blanca], mancha o mota [sobre la piel],   נווְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת:
57de modo que puedan tomarse decisiones respecto del día en que uno se vuelve puro y el día que uno se vuelve impuro. Ésta es [toda] la ley concerniente a la maldición leprosa.   נזלְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת:
להורת ביום הטמא: איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו:

Leviticus Capítulo 15

1Dios les habló a Moshé y a Aarón, diciéndoles   אוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
2que les hablaran a los israelitas y les dijeran [lo siguiente]: Cuando un hombre tenga un flujo de su órgano, este flujo puede volverlo impuro.   בדַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִֽהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא:
כי יהיה זב: יכול זב מכל מקום יהא טמא, תלמוד לומר מבשרו ולא כל בשרו. אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין, טמא בזב וטמא בזבה, מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה, נדה, מטמאה טומאה חמורה, זיבה, אף הזב ממקום שמטמא טומאה קלה, קרי, מטמא טומאה חמורה, זיבה:
זובו טמא: למד על הטפה שהיא מטמאה. זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי, ודומה ללובן ביצה המוזרת. שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת:
3Se vuelve impuro por medio de un flujo de las babas de su órgano con el flujo o si tiene [algo de él] pegado a su órgano. Esto lo vuelve impuro [de modo que]   גוְזֹ֛את תִּֽהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא:
רר: לשון ריר שזב את בשרו:
את זובו: כמו ריר שיוצא צלול:
או החתים: שיוצא עב וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו, זהו פשוטו. ומדרשו מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא, שנאמר זב מבשרו זובו טמא הוא, ומנה הכתוב השני ראיות שלש וקראו טמא, שנאמר טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא. הא כיצד, שתים לטומאה והשלישית מזקיקתו לקרבן:
4todo lecho sobre el cual el hombre con el flujo yazca es impuro, y todo objeto sobre el cual se siente es [también] impuro.   דכָּל־הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכָל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא:
כל המשכב: הראוי למשכב, יכול אפילו מיוחד למלאכה אחרת, תלמוד לומר אשר ישכב, אשר שכב לא נאמר, אלא אשר ישכב, המיוחד תמיד לכך, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
אשר ישב: ישב לא נאמר אלא אשר ישב עליו הזב, במיוחד תמיד לכך:
5Toda persona que toque el lecho [del hombre] debe sumergir su ropa y su cuerpo en una mikvá y [entonces] permanecer impura hasta el atardecer.   הוְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
ואיש אשר יגע במשכבו: לימד על המשכב שחמור מן המגע, שזה נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים, והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטומאה, ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין:
6[Similarmente,] todo el que se siente sobre un objeto sobre el que el hombre con un flujo se haya sentado debe [asimismo] sumergir su ropa y su cuerpo en una mikvá, y [entonces] permanecer impuro hasta el atardecer.   ווְהַיּשֵׁב֙ עַל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
והישב על הכלי: אפילו לא נגע, אפילו עשרה כלים זה על זה, כולן מטמאין משום מושב וכן במשכב:
7Si alguien toca el cuerpo de la persona con el flujo, debe [similarmente] sumergir su ropa y su cuerpo, y [entonces] permanecer impuro hasta el atardecer.   זוְהַנֹּגֵ֖עַ בִּבְשַׂ֣ר הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
8Si la saliva del hombre con un flujo entra en contacto con una persona ritualmente pura, [esta última] debe sumergir su ropa y su cuerpo, y [entonces] permanecer impura hasta el atardecer.   חוְכִֽי־יָרֹ֥ק הַזָּ֖ב בַּטָּה֑וֹר וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
וכי ירק הזב בטהור: ונגע בו או נשאו, שהרוק מטמא במשא:
9Toda silla sobre la cual la persona con el flujo monte será impura.   טוְכָל־הַמֶּרְכַּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִרְכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָֽא:
וכל המרכב: אף על פי שלא ישב עליו, כגון התפוס של סרגא שקורין ארצו"ן [שלד האוכף] טמא משום מרכב. והאוכף, שקורין אלוו"ש [אוכף] טמא טומאת מושב:
10[De este modo,] todo el que toque algo que haya estado bajo [el hombre con un flujo] estará impuro hasta el atardecer. El que levante [tal objeto] debe sumergir tanto su ropa como su cuerpo, y [entonces] permanecer impuro hasta el atardecer.   יוְכָל־הַנֹּגֵ֗עַ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֣ה תַחְתָּ֔יו יִטְמָ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנּוֹשֵׂ֣א אוֹתָ֔ם יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו: של זב. בא ולימד על המרכב, שיהא הנוגע בו טמא ואין טעון כבוס בגדים, והוא חומר במשכב מבמרכב:
והנושא אותם: את כל האמור בענין הזב, זובו ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו והמשכב והמרכב והמושב, שיהא משאן מטמא אדם לטמא בגדים:
11Si alguien toca a un hombre con un flujo que no haya sumergido [siquiera] sus manos en una mikvá, entonces [esa persona] debe sumergir su ropa y su cuerpo en una mikvá, y [entonces] permanecer impura hasta el atardecer.   יאוְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹֽא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
וידיו לא שטף במים: בעוד שלא טבל מטומאתו, ואפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה, מטמא בכל טומאותיו. וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים, ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי, כמו הידים:
12Si el hombre con un flujo toca el interior de un recipiente de arcilla, el mismo debe romperse. Si es un recipiente de madera, debe sumergirse en una mikvá.   יבוּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַזָּ֖ב יִשָּׁבֵ֑ר וְכָ֨ל־כְּלִי־עֵ֔ץ יִשָּׁטֵ֖ף בַּמָּֽיִם:
וכלי חרש אשר יגע בו הזב: יכול אפילו נגע בו מאחוריו וכו', כדאיתא בתורת כהנים, עד איזהו מגעו שהוא בכולו הוי אומר זה הסיטו:
13Cuando el hombre es sanado de su flujo, debe contar siete días para su purificación. Entonces sumergirá su ropa y su cuerpo en una mikvá de agua de manantial corriente.   יגוְכִֽי־יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזּוֹב֔וֹ וְסָ֨פַר ל֜וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטָֽהֳרָת֖וֹ וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר:
וכי יטהר: כשיפסוק:
שבעת ימים לטהרתו: שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה, שלא יראה זוב, וכולן רצופין:
14Al octavo día, tomará dos tórtolas o dos pichones, y viniendo ante Dios a la entrada de la Tienda de Comunión, los dará al sacerdote.   ידוּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּח־לוֹ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וּבָ֣א | לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֶל־פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּנְתָנָ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן:
15El sacerdote preparará un [ave] como ofrenda por el pecado, y una como ofrenda quemada. El sacerdote hará así expiación ante Dios por la persona, [de este modo purificándola] de su flujo.   טווְעָשָׂ֤ה אֹתָם֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְהָֽאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה מִזּוֹבֽוֹ: