| 1El pueblo empezó a quejarse, y ello fue malo a los oídos de Dios. Cuando Dios lo oyó, manifestó Su cólera, y se encendió el fuego de Dios, consumiendo el extremo del campamento. |
|
אוַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַמַּֽחֲנֶֽה: |
| |
|
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים
אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות י"ז), וְאוֹמֵר "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו י"ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח׳:ט״ז), "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ" (מיכה ו'):
|
| |
|
כְּמִתְאֹנְנִים
אֵין מִתְאוֹנְנִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה — מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים י"ד), "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (ספרי):
|
| |
|
רַע בְּאָזְנֵי ה'
תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט, אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ, כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ:
|
| |
|
וַיִּחַר אַפּוֹ
אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם — שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד:
|
| |
|
בִּקְצֵה הַמַּֽחֲנֶֽה
בְּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (עי' ספרי):
|
| 2El pueblo clamó a Moshé, y cuando Moshé oró a Dios, el fuego se extinguió. |
|
בוַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: |
| |
|
וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־משֶׁה
מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא:
|
| |
|
וַתִּשְׁקַע הָאֵֽשׁ
שָׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁאִלּוּ חָזְרָה לְאַחַת הָרוּחוֹת הָיְתָה מְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ (ספרי):
|
| 3Llamó al lugar “Quema” (Taverá), porque el fuego de Dios los había quemado. |
|
גוַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּי־בָֽעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה: |
| 4La multitud mixta entre [los israelitas] empezó a tener fuertes ansias, y los israelitas una vez más comenzaron a llorar. “¿Quién va a darnos algo de carne que comer? –reclamaron–. |
|
דוְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: |
| |
|
וְהָֽאסַפְסֻף
אֵלּוּ עֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם:
|
| |
|
וַיָּשֻׁבוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ
עִמָּהֶם:
|
| |
|
מִי יַֽאֲכִלֵנוּ בָּשָֽׂר
וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר" וְגוֹ' (שמות י"ב), וְאִם תֹּאמַר אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נֶאֱמַר "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹ' (במדבר ל"ב)? אֶלָּא שֶׁמְּבַקְשִׁים עֲלִילָה (ספרי):
|
| 5Recordamos afectuosamente el pescado que podíamos comer en Egipto sin costo alguno, junto con los pepinos, melones, puerros, cebollas y ajo. |
|
הזָכַ֨רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים: |
| |
|
אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם
אִם תֹּאמַר שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם" (שמות ה'), אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם? וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְוֹת (ספרי):
|
| |
|
אֶת־הַקִּשֻּׁאִים
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת, אוֹמְרִים לְאִשָּׁה אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל מִפְּנֵי הַתִּינוֹק, מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:
|
| |
|
הַקִּשֻּׁאִים
הֵם קוקומבר"שׂ בְּלַעַז:
|
| |
|
אבטיחים
בודיק"ש:
|
| |
|
הֶֽחָצִיר
כְּרֵישִׁין, פוריל"ש (תַּרְגּוּמוֹ יָת בּוֹצִינַיָּא וְכוּ'):
|
| 6Pero ahora nuestros espíritus están secos, con nada sino el maná delante de nuestros ojos”. |
|
ווְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ: |
| |
|
אֶל־הַמָּן עֵינֵֽינוּ
מָן בַּשַּׁחַר, מָן בָּעֶרֶב:
|
| 7El maná era como semilla de cilantro con un brillo como el de las perlas. |
|
זוְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח: |
| |
|
וְהַמָּן כִּזְרַע־גַּד
מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה, יִשְֹרָאֵל אוֹמְרִים "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד" וְגוֹ', כְּלוֹמַר רְאוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל מָה מִתְלוֹנְנִים בָּנַי, וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב:
|
| |
|
כִּזְרַע־גַּד
עָגֹל כְּגִידָּא — זֶרַע קוליינדר"ו:
|
| |
|
הַבְּדֹֽלַח
שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה קריסט"ל:
|
| 8El pueblo podía simplemente pasar y recogerlo. Entonces lo molían en un molino manual o lo aplastaban en un mortero, cociéndolo en una olla y transformándolo en tortas. Sabía como una oblea de aceite. |
|
חשָׁ֩טוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן: |
| |
|
שָׁטוּ
אֵין שִׁיּוּט אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל, אישבנ"ייר — בְּלֹא עָמָל:
|
| |
|
וְטָֽחֲנוּ בָֽרֵחַיִם וגו'
לֹא יָרַד בָּרֵחַיִם וְלֹא בַקְּדֵרָה וְלֹא בַמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לַנִּטְחָנִין וְלַנְּדוֹכִין וְלַמְבֻשָּׁלִין (ספרי):
|
| |
|
בַּפָּרוּר
קְדֵרָה:
|
| |
|
לְשַׁד הַשָּֽׁמֶן
לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוּנָשׁ, וְדוֹמֶה לוֹ "נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהילים ל"ב), וְהַלָּמֶ"ד יְסוֹד, — נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם, אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן; וְאִאֶ"ל לְשַׁד הַשָּׁמֶן לְשׁוֹן "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן" (דברים ל"ב), שֶׁאִם כֵּן הָיָה הַמֵּ"ם נָקוּד קָמָץ וְטַעְמוֹ לְמַטָּה תַּחַת הַמֵּ"ם, עַכְשָׁו שֶׁהַמֵּ"ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן וְהַטַּעַם תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, וְהַשִּׁ"ין הַנְּקוּדָה בְּקָמָץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. דָּבָר אַחֵר: לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן — לִישׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס דִּמְתַרְגֵּם "דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא" נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוּנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְשֶׁמֶן לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ:
|
| 9Por la noche, cuando el rocío caía sobre el campamento, el maná descendía sobre él. |
|
טוּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַמַּֽחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו: |
| 10Moshé oyó al pueblo llorar con sus familias cerca de las entradas de sus tiendas. Dios se encolerizó mucho, y Moshé [también] lo consideró errado. |
|
יוַיִּשְׁמַ֨ע משֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י משֶׁ֖ה רָֽע: |
| |
|
בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו
מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יומא ע"ה) לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת —עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם:
|
| 11“¿Por qué estás tratándome tan mal? –Le dijo Moshé a Dios–. ¿Ya no te agrado? ¿Por qué pones tal carga sobre mí? |
|
יאוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא־מָצָ֥תִי (חסר א') חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי: |
| 12¿Fui yo [la mujer] que estuvo encinta con esta nación [en mi vientre]? ¿Yo los di a luz? Pero Tú me dijiste que debo llevarlos en mi seno, como una nodriza lleva a un infante [hasta que lleguemos] a la tierra que les juraste a sus ancestros. |
|
יבהֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו: |
| |
|
כִּֽי־תֹאמַר אֵלַי
שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ; וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵן? "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות ל"ב), וְאוֹמֵר "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ו') — עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִים אֶתְכֶם (ספרי):
|
| |
|
עַל הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו
אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי:
|
| 13”¿Dónde puedo conseguir carne suficiente para dar a todo este pueblo? Se están quejando ante mí para que les dé algo de carne que comer. |
|
יגמֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה: |
| 14¡No puedo ser responsable por toda esta nación! ¡Es demasiado duro para mí! |
|
ידלֹֽא־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי: |
| 15¡Si vas a hacerme esto, tan sólo hazme un favor y mátame! ¡No dejes que me vea yo entrar en tal terrible apuro!”. |
|
טווְאִם־כָּ֣כָה | אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי: |
| |
|
וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עושה לִּי
תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו, אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה:
|
| |
|
וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָֽעָתִֽי
בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן:
|
| 16Dios le dijo a Moshé: “Reúne a setenta de los ancianos de Israel, los que sabes que son los ancianos y líderes del pueblo. Tráelos a la Tienda de Comunión, y que se paren allí contigo. |
|
טזוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹֽׁטְרָ֑יו וְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ: |
| |
|
אֶסְפָה־לִּי
הֲרֵי תְשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי; וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג') "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ; וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ מִסִּינַי, דִּכְתִיב "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שם כ"ד) — שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא):
|
| |
|
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם וגו'
אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה'), עַתָּה יִתְמַנּוּ בִגְדֻלָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (עי' ספרי):
|
| |
|
וְלָֽקַחְתָּ אֹתָם
קָחֵם בִּדְבָרִים, "אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם":
|
| |
|
וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּֽךְ
כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ חֲבִיבִין אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם):
|
| 17Cuando Yo haga bajar Mi esencia y te hable allí, causaré que algo del espíritu que posees emane, y se lo concederé a ellos. Entonces no tendrás que cargar con la responsabilidad totalmente solo. |
|
יזוְיָֽרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָֽצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ: |
| |
|
וְיָֽרַדְתִּי
זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה (שם):
|
| |
|
וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ
וְלֹא עִמָּהֶם (שם):
|
| |
|
וְאָֽצַלְתִּי
כְּתַרְגּוּמוֹ "וַאֲרַבֵּי", כְּמוֹ "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (שמות כ"ד):
|
| |
|
וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם
לְמָה מֹשֶׁה דוֹמֶה בְאוֹתָהּ שָׁעָה? לְנֵר שֶׁמּוּנַח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם (ספרי):
|
| |
|
וְנָֽשְׂאוּ אִתְּךָ
הַתְנֵה עִמָּהֶם עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם טֹרַח בָּנַי, שֶׁהֵם טַרְחָנִים וְסַרְבָנִים (שם):
|
| |
|
וְלֹֽא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּֽךָ
הֲרֵי תְשׁוּבָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי:
|
| 18”Dile al pueblo lo siguiente: Prepárense para mañana, puesto que entonces tendrán carne que comer. Han estado quejándose a los oídos de Dios, diciendo: ‘¿Quién va a darnos algo de carne que comer? ¡Era mejor para nosotros en Egipto!’. “Ahora Dios va a darles carne, y ustedes tendrán que comerla. |
|
יחוְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֘ וַֽאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַֽאֲכִלֵ֨נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַֽאֲכַלְתֶּֽם: |
| |
|
הִתְקַדְּשׁוּ
הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י"ב) "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ספרי):
|
| 19La comerán no durante un día, ni durante dos días, ni durante cinco días, ni durante diez días y ni durante veinte días. |
|
יטלֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּֽאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א | חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם: |
| 20Mas durante todo un mes [la comerán] hasta que salga de su nariz y les dé asco. Esto es porque rechazaron a Dios [ahora que Él] está entre ustedes, y se quejaron delante de Él: ‘¿Por qué salimos de Egipto?’”. |
|
כעַ֣ד | חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם: |
| |
|
עַד חֹדֶשׁ יָמִים
זוֹ בַכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (פסוק ל"ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יומא ע"ה):
|
| |
|
עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵֽאַפְּכֶם
כְּתַרְגּוּמוֹ "דִי תְקוֹצוּן בֵּיהּ", יְהֵא דוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאָף:
|
| |
|
וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא
שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם, וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב זָרָא:
|
| |
|
אֶת־ה' אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם
אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (ספרי):
|
| 21Moshé dijo: “Aquí estoy entre 600 000 hombres a pie [solo], ¡y Tú dices que les darás carne suficiente para comer durante todo un mes! |
|
כאוַיֹּ֘אמֶר֘ משֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָֽכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים: |
| |
|
שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי
לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים; וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם:
|
| 22Aun si se les diera muerte a todo el ganado y las ovejas, ¿podría haber suficiente para ellos? Si todos los peces del mar fueran capturados, ¿sería ello suficiente?”. |
|
כבהֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶת־כָּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵֽאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם: |
| |
|
הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט
זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְדוֹלָה כָּזוֹ, הצאן ובקר ישחט להם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת:
|
| 23Dios le dijo a Moshé: “¿Es que Mi poder se ha vuelto limitado? ¡Ahora verás si Mi palabra se hace realidad o no!”. |
|
כגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהֹוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא: |
| |
|
עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ דַּקָּה בִקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ גַּסָּה בִקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ, אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן, אָמַר לוֹ עתה תראה היקרך דברי — שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם היד ה' תקצר, "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹ' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים ע"ח), אָמְרוּ, פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתֵנוּ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ויצא משה וידבר אל העם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, ויאסף שבעים איש וגו' (עי' ספרי):
|
| 24Moshé salió y le contó al pueblo lo que Dios había dicho. Reunió a setenta de los ancianos del pueblo, y los puso de pie en derredor de la Tienda. |
|
כדוַיֵּצֵ֣א משֶׁ֗ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֶּֽאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל: |
| 25Dios descendió en la nube, y le habló a [Moshé]. Causó que el espíritu que le había sido concedido a [Moshé] emanara, y lo otorgó a los setenta ancianos. Cuando el espíritu descendió sobre ellos, cobraron el don de la profecía y no lo perdieron. |
|
כהוַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֣ה | בֶּֽעָנָן֘ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֨וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ: |
| |
|
וְלֹא יָסָֽפוּ
לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם:
|
| 26Dos hombres permanecieron en el campamento, y el espíritu [también] reposó sobre ellos. El nombre de uno era Eldad, y el nombre del segundo era Medad. Aunque estaban entre los registrados, no salieron a la Tienda [de Comunión], sino que hablaron proféticamente en el campamento. |
|
כווַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים | בַּמַּֽחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֣ד | אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֨מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָֽצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּתְנַבְּא֖וּ בַּמַּֽחֲנֶֽה: |
| |
|
וַיִּשָּֽׁאֲרוּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁים
מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ, אָמְרוּ אֵין אָנוּ כְּדַאי לִגְדֻלָּה זוֹ (עי' סנהדרין י"ז):
|
| |
|
וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים
בַּמְבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין, וְנִכְתְּבוּ כֻלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת וְעַל יְדֵי גּוֹרָל, לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לְי"ב שְׁבָטִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, אָמַר מֹשֶׁה אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחוֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד, מֶה עָשָׂה, נָטַל ע"ב פְתָקִין וְכָתַב עַל שִׁבְעִים "זָקֵן" וְעַל שְׁנַיִם חָלָק וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה, וְהָיוּ ע"ב, אָמַר לָהֶם, טְלוּ פִתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ "זָקֵן" נִתְקַדֵּשׁ, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ חָלָק אָמַר לוֹ, הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי; סנהדרין י"ז):
|
| 27Un joven corrió a decirle a Moshé: “¡Eldad y Medad están hablando profecía en el campo!”, anunció. |
|
כזוַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִתְנַבְּאִ֖ים בַּמַּֽחֲנֶֽה: |
| |
|
וַיָּרָץ הַנַּעַר
יֵ"א גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה הָיָה (עי' ילקוט):
|
| 28Iehoshúa hijo de Nun, el asistente escogido de Moshé, habló. “Mi señor Moshé –dijo–. ¡Detenlos!”. |
|
כחוַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת משֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י משֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם: |
| |
|
כְּלָאֵֽם
הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם; דָּבָר אַחֵר, תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים מֹשֶׁה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (עי' ספרי):
|
| 29“¿Estás celoso por mí? –replicó Moshé–. ¡Tan sólo desearía que todo el pueblo de Dios tuviera el don de la profecía! ¡Que Dios les confiera Su espíritu a [todos] ellos!”. |
|
כטוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ משֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּֽי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם: |
| |
|
הַֽמְקַנֵּא אַתָּה לִי
הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא:
|
| |
|
לִי
כְּמוֹ בִּשְׁבִילִי; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה אָדָם הַנּוֹתֵן לֵב עַל הַדָּבָר, אוֹ לִנְקֹם, אוֹ לַעֲזֹר, אנפר"מנט בְּלַעַז, אוֹחֵז בְּעֹבִי הַמַּשָּׂא:
|
