ב"ה

Lectura de la Torá de Behalotja

In Israel: Shlaj

Parshat Behalotja
Shabat, 21 Sivan, 5783
10 Junio, 2023
Elije una porción :
Completado : (Números 8:1 - 12:16; Zachariah 2:14 - 4:7)
Mostrar el texto en:

Primera sección

Numbers Capítulo 8

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2le hablara a Aarón y le dijera: “Cuando enciendas las lámparas, las siete lámparas iluminarán la menorá”.   בדַּבֵּר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת:
    בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ.  לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
    בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ.  עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
    אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה.  אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
    יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֽוֹת.  שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):
3Aarón hizo eso, encendiendo las lámparas para iluminar la menorá, como Dios le mandó a Moshé.   גוַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַֽהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶֽעֱלָ֖ה נֵֽרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
    וַיַּעַשׂ כֵּן אַֽהֲרֹן.  לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא שִׁנָּה (ספרי):
4La menorá estaba hecha de una única pieza de oro labrado. Todo desde su base hasta su flor consistía en una única pieza de metal labrado. La menorá fue de este modo hecha exactamente según la visión que Dios le mostró a Moshé.   דוְזֶ֨ה מַֽעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־משֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה:
    וְזֶה מַֽעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה.  שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְזֶה":
    מִקְשָׁה.  בטדי"ץ בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה'), עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקֻרְנָס, וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל, לְפַשֵּׁט אֵבָרֶיהָ כְּתִקְנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵבָרִים אֵבָרִים עַל יְדֵי חִבּוּר (עי' ספרא):
    עַד־יְרֵכָהּ.  יְרֵכָהּ הִיא הַשִּׁדָּה שֶׁעַל הָרַגְלַיִם, חָלוּל, כְּדֶרֶךְ מְנוֹרוֹת כֶּסֶף שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂרִים:
    עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ.  כְּלוֹמַר גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ:
    עַד־יְרֵכָהּ.  שֶׁהוּא אֵבָר גָּדוֹל:
    עַד־פִּרְחָהּ.  שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה; וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים ט"ו):
    כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה וגו'.  כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בָהָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ה) — וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְתַבְנִיתָם וְגוֹ' (ספרי):
    כֵּן עָשָׂה אֶת־הַמְּנֹרָה.  מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ; וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה, עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא):
5Dios le habló a Moshé, diciendo:   הוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
6Toma a los levitas de entre los israelitas y purifícalos.   וקַ֚ח אֶת־הַֽלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִֽהַרְתָּ֖ אֹתָֽם:
    קַח אֶת־הַֽלְוִיִּם.  קָחֵם בִּדְבָרִים — אַשְׁרֵיכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁים לַמָּקוֹם:
7A fin de purificarlos, debes salpicar el agua de la ofrenda por el pecado sobre ellos después de que hayan rasurado todos sus cuerpos con una navaja. Entonces sumergirán [sus cuerpos y] sus vestimentas y estarán limpios.   זוְכֹה־תַֽעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶֽעֱבִ֤ירוּ תַ֨עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ:
    הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת.  שֶׁל אֵפֶר הַפָּרָה מִפְּנֵי טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁבָּהֶם:
    וְהֶֽעֱבִירוּ תַעַר.  מָצָאתִי בְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ כַפָּרָה עַל הַבְּכוֹרוֹת שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהִיא קְרוּיָה זִבְחֵי מֵתִים, וְהַמְּצֹרָע קָרוּי מֵת, הִזְקִיקָם תִּגְלַחַת כִּמְצוֹרָעִים:
8Entonces tomarán un toro joven junto con su ofrenda de grano constituida por la harina de trigo de la mejor calidad mezclada con aceite de oliva. También presentarás un segundo toro como ofrenda por el pecado.   חוְלָֽקְחוּ֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֔ר וּמִ֨נְחָת֔וֹ סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן וּפַר־שֵׁנִ֥י בֶן־בָּקָ֖ר תִּקַּ֥ח לְחַטָּֽאת:
    וְלָֽקְחוּ פַּר בֶּן־בָּקָר.  וְהוּא עוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַעֲשֵֹה … וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה", וְהוּא קָרְבַּן צִבּוּר בְּעֲבוֹדָה זָרָה:
    וּפַר־שֵׁנִי.  מַה תַּלְמוּד לוֹמָר שֵׁנִי? לוֹמַר לְךָ מָה עוֹלָה לֹא נֶאֱכֶלֶת, אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת. וּבְזוֹ יֵשׁ סֶמֶךְ לִדְבָרָיו בְּתּוֹרַת כֹּהֲנִים; וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, שֶׁשָּׂעִיר הָיָה לָהֶם לְהָבִיא לְחַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה עִם פַּר הָעוֹלָה:
9Trae a los levitas al frente de la Tienda de Comunión, y reúne a toda la comunidad israelita.   טוְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַֽלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶת־כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וְהִקְהַלְתָּ אֶת־כָּל־עֲדַת.  לְפִי שֶׁהַלְוִיִּם נִתָּנִים קָרְבַּן כַּפָּרָה תַּחְתֵּיהֶם, יָבֹאוּ וְיַעַמְדוּ עַל קָרְבָּנָם וְיִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם:
10Presenta a los levitas delante de Dios, y haz que los israelitas pongan sus manos sobre los levitas.   יוְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַֽלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְסָֽמְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַֽלְוִיִּֽם:
11Aarón entonces designará a los levitas como ofrenda agitada a Dios de los israelitas, y [los levitas] llegarán a ser los que efectúen el servicio de Dios.   יאוְהֵנִיף֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־הַֽלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יְהֹוָֽה:
    וְהֵנִיף אַֽהֲרֹן אֶת־הַֽלְוִיִּם תְּנוּפָה.  כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה חַי; שָׁלֹשׁ תְּנוּפוֹת נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ: הָרִאשׁוֹנָה — לִבְנֵי קְהָת, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'", לְפִי שֶׁעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עֲלֵיהֶם — הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְגוֹ'; הַשְּׁנִיָּה — לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "תְּנוּפָה לַה'", שֶׁאַף עֲלֵיהֶם הָיְתָה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ — יְרִיעוֹת וּקְרָסִים הַנִּרְאוֹת בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהַשְּׁלִישִׁית — לִבְנֵי מְרָרִי:
12Los levitas entonces pondrán sus manos sobre las cabezas de los toros, y prepararás un [toro] como ofrenda por el pecado y uno como ofrenda quemada a Dios, para expiar por los levitas.   יבוְהַֽלְוִיִּם֙ יִסְמְכ֣וּ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַפָּרִ֑ים וַֽעֲשֵׂ֠ה אֶת־הָֽאֶחָ֨ד חַטָּ֜את וְאֶת־הָֽאֶחָ֤ד עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־הַֽלְוִיִּֽם:
13Pondrás a los levitas de pie delante de Aarón y sus hijos y los designarás como ofrenda agitada a Dios.   יגוְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַֽלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
14De esta manera separarás a los levitas de los otros israelitas, y los levitas llegarán a ser Míos.   ידוְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַֽלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַֽלְוִיִּֽם:

Segunda sección

Numbers Capítulo 8

15Después de que los hayas purificado y designado como ofrenda agitada, los levitas vendrán para efectuar el servicio en la Tienda de Comunión.   טווְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ יָבֹ֣אוּ הַֽלְוִיִּ֔ם לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְטִֽהַרְתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם תְּנוּפָֽה:
16Ellos Me son dados de entre los israelitas en lugar de los primogénitos (que inician la matriz) de todos los israelitas. Los he tomado para Mí Mismo.   טזכִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֨מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּ֩חַת֩ פִּטְרַ֨ת כָּל־רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי:
    נְתֻנִים נְתֻנִים.  נְתוּנִים לְמַשָּׂא, נְתוּנִים לָשִׁיר:
    פִּטְרַת.  פְּתִיחַת:
17Esto es porque todos los primogénitos de los israelitas son Míos, hombre y bestia por igual. Yo los santifiqué para Mí Mismo en el día que di muerte a todos los primogénitos de Egipto.   יזכִּ֣י לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי:
    כִּי לִי כָל־בְּכוֹר.  שֶׁלִּי הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת בְּקַו הַדִּין, שֶׁהֲגִנֹּתִי עֲלֵיהֶם בֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְלָקַחְתִּי אוֹתָם לִי — עַד שֶׁטָּעוּ בָעֵגֶל, וְעַכְשָׁו "וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם":
18Ahora he tomado a los levitas en lugar de todos los primogénitos israelitas   יחוָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַֽלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
19y he dado a los levitas como donativo de los israelitas a Aarón y a sus descendientes. Ellos [en lo sucesivo] efectuarán el servicio para los israelitas en la Tienda de Comunión y expiarán por los israelitas. Los israelitas entonces no estarán sujetos a la cólera divina cuando se aproximen al santuario.   יטוָֽאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַֽלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים | לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לַֽעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּלְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֨א יִֽהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַקֹּֽדֶשׁ:
    וָֽאֶתְּנָה וגו'.  חֲמִשָּׁה פְעָמִים נֶאֶמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִקְרָא זֶה, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָן, שֶׁנִּכְפַּל אַזְכְּרוֹתֵיהֶן בְּמִקְרָא אֶחָד כְּמִנְיַן חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, וְכָךְ רָאִיתִי בּבְּרֵאשִׁית רַבָּה:
    וְלֹא יִֽהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף.  שֶׁלֹא יִצְטָרְכוּ לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִם יִגְּשׁוּ יִהְיֶה נֶגֶף:
20Moshé, Aarón y toda la comunidad israelita hicieron para los levitas todo lo que Dios le había ordenado a Moshé respecto de los levitas. Los israelitas lo hicieron para ellos exactamente.   כוַיַּ֨עַשׂ משֶׁ֧ה וְאַֽהֲרֹ֛ן וְכָל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽלְוִיִּ֑ם כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהֹוָ֤ה אֶת־משֶׁה֙ לַֽלְוִיִּ֔ם כֵּן־עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַֽהֲרֹן וְכָל־עֲדַת וגו'.  מֹשֶׁה הֶעֱמִידָן וְאַהֲרֹן הֱנִיפָן, וְיִשְׂרָאֵל סָמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם:
21Los levitas se purificaron por medio de una ofrenda por el pecado y sumergieron [sus cuerpos y] sus vestimentas. Aarón los designó como ofrenda agitada delante de Dios e hizo expiación por ellos para purificarlos.   כאוַיִּתְחַטְּא֣וּ הַֽלְוִיִּ֗ם וַיְכַבְּסוּ֙ בִּגְדֵיהֶ֔ם וַיָּ֨נֶף אַֽהֲרֹ֥ן אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְכַפֵּ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם אַֽהֲרֹ֖ן לְטַֽהֲרָֽם:
22Después de eso, los levitas vinieron para efectuar el servicio de la Tienda de Comunión bajo la dirección de Aarón y sus hijos. [Todo se hizo] exactamente como Dios le había mandado a Moshé respecto de los levitas.   כבוְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן בָּ֣אוּ הַֽלְוִיִּ֗ם לַֽעֲבֹ֤ד אֶת־עֲבֹֽדָתָם֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו כַּֽאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהֹוָ֤ה אֶת־משֶׁה֙ עַל־הַֽלְוִיִּ֔ם כֵּ֖ן עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
    כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה ה' … כֵן עָשׂוּ.  לְהַגִּיד שֶׁבַח הָעוֹשִׂין וְהַנַּעֲשֶׂה בָהֶן, שֶׁאֶחָד מֵהֶם לֹא עִכֵּב:
23Dios le habló a Moshé, diciendo:   כגוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
24Ésta es [la norma] respecto de los levitas: Comenzando a los 25 años de edad, participarán en la fuerza de trabajo empleada en el servicio de la Tienda de Comunión.   כדזֹ֖את אֲשֶׁ֣ר לַֽלְוִיִּ֑ם מִבֶּן֩ חָמֵ֨שׁ וְעֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה יָבוֹא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א בַּֽעֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
    זֹאת אֲשֶׁר לַֽלְוִיִּם.  שָׁנִים פּוֹסְלִים וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִים בָּהֶם (ספרי; חולין כ"ד):
    מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים.  וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד'), הָא כֵיצַד? מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד, מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (ספרי; חולין כ"ד):
25Entonces, cuando tengan 50 años de edad, se retirarán de la fuerza de trabajo y no servirán más.   כהוּמִבֶּן֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה יָשׁ֖וּב מִצְּבָ֣א הָֽעֲבֹדָ֑ה וְלֹ֥א יַֽעֲבֹ֖ד עֽוֹד:
    וְלֹא יַֽעֲבֹד עֽוֹד.  עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלָשִׁיר וְלִטְעֹן עֲגָלוֹת, וְזֶהוּ וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו — עִם אֲחוֹהִי, כְּתַרְגּוּמוֹ:
26[Durante su período de funciones] efectuarán las tareas señaladas, sirviendo a sus hermanos [los sacerdotes] en la Tienda de Comunión. No participarán, sin embargo, en el servicio divino. Esto es lo que se hará para los levitas en lo que respecta a sus tareas asignadas.   כווְשֵׁרֵ֨ת אֶת־אֶחָ֜יו בְּאֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לִשְׁמֹ֣ר מִשְׁמֶ֔רֶת וַֽעֲבֹדָ֖ה לֹ֣א יַֽעֲבֹ֑ד כָּ֛כָה תַּֽעֲשֶׂ֥ה לַֽלְוִיִּ֖ם בְּמִשְׁמְרֹתָֽם:
    לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת.  לַחֲנוֹת סָבִיב לָאֹהֶל וּלְהָקִים וּלְהוֹרִיד בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת:

Tercera sección

Numbers Capítulo 9

1Dios le habló a Moshé en el desierto de Sinaí, en el segundo año del Éxodo de Egipto, en el primer mes, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֣ה אֶל־משֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר:
    בַּחֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן.  פָּרָשָׁה שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר לֹא נֶאֶמְרָה עַד אִיָּר, לָמַדְתָּ שֶׁאֵין סֵדֶר מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, וְלָמָּה לֹא פָתַח בְּזוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פֶּסַח זוֹ בִּלְבָד (ספרי; תוספתא קידושין ל"ח):
2“Los israelitas prepararán la ofrenda de Pésaj en el tiempo apropiado.   בוְיַֽעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמֽוֹעֲדֽוֹ:
    בְּמֽוֹעֲדֽוֹ.  אַף בְּשַׁבָּת, בְּמוֹעֲדוֹ — אַף בְּטֻמְאָה (ספרי):
3El tiempo apropiado para su preparación será el día 14 de este mes por la tarde. Deben prepararla de acuerdo con todos sus decretos y leyes”.   גבְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹֽעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
    כְּכָל־חֻקֹּתָיו.  אֵלּוּ מִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ — שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה:
    וּכְכָל־מִשְׁפָּטָיו.  אֵלּוּ מִצְוֹת שֶׁעַל גּוּפוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּגוֹן שִׁבְעַת יָמִים לְמַצָּה וּלְבִעוּר חָמֵץ (מִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ — שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה; שֶׁעַל גּוּפוֹ — צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ; שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ — מַצָּה וּבִעוּר חָמֵץ):
4Moshé les habló a los israelitas, [diciéndoles] que prepararan la ofrenda de Pésaj.   דוַיְדַבֵּ֥ר משֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽעֲשׂ֥ת הַפָּֽסַח:
    וַיְדַבֵּר משֶׁה וגו'.  מַה תַּלְמוּד לוֹמָר? וַהֲלֹא נֶאֱמַר "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'", אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁמַע פָּרָשַׁת מוֹעֲדִים מִסִּינַי אָמַר לָהֶם, וְחָזַר וְהִזְהִירָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (ספרי):
5Ellos prepararon la ofrenda de Pésaj en el desierto de Sinaí, en el día 14 del primer [mes] por la tarde. Los israelitas hicieron exactamente como Dios le había ordenado a Moshé.   הוַיַּֽעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּֽרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־משֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
6Había, no obstante, algunos hombres que habían entrado en contacto con los muertos, y estaban por consiguiente ritualmente impuros, de modo que no pudieron preparar la ofrenda de Pésaj en ese día. Durante el transcurso de ese día, se acercaron a Moshé y a Aarón.   ווַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָֽכְל֥וּ לַֽעֲשֽׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י משֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:
    לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אַֽהֲרֹן.  כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶן יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בָּאוּ וּשְׁאָלוּם, וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר זֶה אַחַר זֶה, שֶׁאִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַהֲרֹן מִנַּיִן לוֹ (ספרי; בבא בתרא קי"ט):
7“Estamos ritualmente impuros como resultado del contacto con los muertos –le dijeron los hombres a [Moshé]–. ¿Pero por qué deberíamos dejar de beneficiarnos y no poder presentar la ofrenda de Dios en el tiempo adecuado, junto con los otros israelitas?”.   זוַיֹּֽאמְר֠וּ הָֽאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהֹוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    לָמָּה נִגָּרַע.  אָמַר לָהֶם אֵין קָדָשִׁים קְרֵבִים בְּטֻמְאָה, אָמְרוּ לוֹ יִזָּרֵק הַדָּם עָלֵינוּ בְכֹהֲנִים טְהוֹרִים וְיֵאָכֵל הַבָּשָֹר לִטְהוֹרִים, אָמַר לָהֶם "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה" — כְּתַלְמִיד הַמֻּבְטָח לִשְׁמֹעַ מִפִּי רַבּוֹ; אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה; וּרְאוּיָה הָיְתָה פָרָשָׁה זוֹ לֵאָמֵר עַל יְדֵי מֹשֶׁה כִּשְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ אֵלּוּ שֶׁתֵּאָמֵר עַל יְדֵיהֶן, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי (שם):
8“Aguarden aquí –respondió Moshé–. Oiré qué órdenes da Dios con respecto al caso de ustedes”.   חוַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם משֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְּצַוֶּ֥ה יְהֹוָ֖ה לָכֶֽם:
9Dios le habló a Moshé, diciéndole que   טוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
10les hablara a los israelitas, diciendo: Si cualquier persona está ritualmente impura del contacto con los muertos, o está en un viaje distante, ya sea entre ustedes [ahora] o en futuras generaciones, todavía tendrá la oportunidad de preparar la ofrenda de Pésaj de Dios.   ידַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִֽהְיֶ֥ה טָמֵ֣א | לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה֗ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽיהֹוָֽה:
    אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה.  נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר, לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (פסח' צ"ג); פֶּסַח שֵׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַאֲכִילָתוֹ (שם צ"ה):
11La preparará en la tarde del día 14 del mes segundo, y la comerá con matzot y hierbas amargas.   יאבַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַֽעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹֽאכְלֻֽהוּ:
12No dejará nada de ella hasta la mañana, y no quebrará ningún hueso de ella. La preparará de este modo según todas las normas de la ofrenda de Pésaj [regular].   יבלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
13No obstante, si un hombre está ritualmente puro, y no en un viaje distante, y descuida preparar la ofrenda de Pésaj, esa persona será cortada [espiritualmente] de su pueblo. Cargará su culpa por no ofrecer el sacrificio de Dios en el tiempo prescrito.   יגוְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י | קָרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא:
14Si un prosélito se une a ustedes, él también debe preparar la ofrenda de Pésaj de Dios, presentándola según las normas y leyes que gobiernan la ofrenda de Pésaj. Habrá de este modo una única ley para [todos] ustedes, el prosélito y el nativo [por igual].   ידוְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָׂה פֶ֨סַח֙ לַֽיהֹוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַֽעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
    וְכִֽי־יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח.  יָכוֹל כָּל הַמִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶסַח מִיָּד, תַּלְמוּד לוֹמָר "חֻקָּה אַחַת" וְגוֹ', אֶלָּא כָּךְ מַשְׁמָעוֹ — "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר" וּבָא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח עִם חֲבֵרָיו, "כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ יַעֲשֶׂה" (ספרי):

Cuarta sección

Numbers Capítulo 9

15En el día que se erigió el Tabernáculo, la nube cubrió el Tabernáculo, la Tienda del Testimonio. Después, al atardecer, hubo algo que pareció ser como fuego sobre el Tabernáculo, [permaneciendo allí] hasta la mañana.   טווּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָֽעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִֽהְיֶ֧ה עַל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר:
    הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָֽעֵדֻת.  הַמִּשְׁכָּן הֶעָשׂוּי לִהְיוֹת אֹהֶל לְלוּחוֹת הָעֵדוּת:
    יִֽהְיֶה עַל־הַמִּשְׁכָּן.  כְּמוֹ הֹוֶה עַל הַמִּשְׁכָּן, וְכֵן לְשׁוֹן כָּל הַפָּרָשָׁה:
16De allí en adelante permaneció de ese modo. Había una nube que lo cubría [de día], y una aparición como de fuego de noche.   טזכֵּ֚ן יִֽהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶֽעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה:
17Siempre que la nube ascendía de la Tienda, los israelitas emprendían la marcha. Luego los israelitas acampaban en el lugar donde la nube reposara.   יזוּלְפִ֞י הֵֽעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    הֵֽעָלוֹת הֶֽעָנָן.  כְּתַרְגּוּמוֹ אִסְתַּלָּקוּת, וְכֵן "וְנַעֲלָה הֶעָנָן", וְלֹא יִתָּכֵן לִכְתֹּב וּלְפִי עֲלוֹת הֶעָנָן, וְעָלָה הֶעָנָן, שֶׁאֵין זֶה לְשׁוֹן סִלּוּק אֶלָּא צִמּוּחַ וַעֲלִיָּה, כְּמוֹ "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם" (מלכים א י"ח):
18Los israelitas de este modo seguían adelante por mandato de Dios, y por mandato de Dios permanecían en un lugar mientras la nube permaneciera sobre el Tabernáculo.   יחעַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יַֽחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַֽחֲנֽוּ:
    עַל־פִּי ה' יִסְעוּ.  שָׁנִינוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן: כֵּיוָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים, הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן מִתְקַפֵּל וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְנֵי יְהוּדָה כְּמִין קוֹרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ, לֹא הָיָה מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר קוּמָה ה' — זוֹ בְּסִפְרֵי — וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה:
    וְעַל־פִּי ה' יַֽחֲנוּ.  כֵּיוָן שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל חוֹנִים עַמּוּד הֶעָנָן הָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְנֵי יְהוּדָה כְּמִין סֻכָּה, וְלֹא הָיָה נִפְרָשׂ עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר "שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", הֱוֵי אוֹמֵר "עַל פִּי ה' וּבְיַד מֹשֶׁה" (ברייתא דמל"ה פי"ג):
19Si la nube permanecía sobre el Tabernáculo durante un largo tiempo, los israelitas mantenían su confianza en Dios y no seguían viajando.   יטוּבְהַֽאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָֽׁמְר֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ:
20En algunos casos, la nube permanecía sobre el Tabernáculo durante sólo unos días, y ellos similarmente permanecían acampados por mandato de Dios, y entonces seguían adelante por mandato de Dios.   כוְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהֹוָה֙ יַֽחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ:
    וְיֵשׁ.  כְּלוֹמַר, וּפְעָמִים:
    יָמִים מִסְפָּר.  יָמִים מוּעָטִים:
21Había incluso casos en que la nube permanecía [sólo] desde el atardecer hasta la mañana; cuando la nube ascendía luego por la mañana, ellos seguían viajando. [En otros tiempos, podía ser] durante un día y una noche, y entonces seguían adelante cuando ascendía la nube.   כאוְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַֽעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַֽעֲלָ֥ה הֶֽעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ:
22De este modo, ya sea que fuera durante dos días, un mes o un año entero, sin importar cuánto tiempo la nube permaneciera en reposo sobre [el Tabernáculo], los israelitas permanecían en un lugar y no seguían adelante. Luego, cuando [la nube] ascendía, proseguían sus viajes.   כבאֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אֽוֹ־יָמִ֗ים בְּהַֽאֲרִ֨יךְ הֶֽעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַֽחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָֽלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ:
    אֽוֹ־יָמִים.  שָׁנָה, כְּמוֹ "יָמִים תִּהְיֶה גְּאֻלָּתוֹ" (ויקרא כ"ה):
23Acampaban de este modo por mandato de Dios y seguían adelante por mandato de Dios, manteniendo su confianza en Dios. [Todo era hecho] según la palabra de Dios por medio de Moshé.   כגעַל־פִּ֤י יְהֹוָה֙ יַֽחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:

Numbers Capítulo 10

1Dios le habló a Moshé, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2Hazte dos trompetas de plata. Hazlas de metal batido. Serán utilizadas por ti para reunir a la comunidad y para hacer que los campamentos se levanten para sus viajes.   בעֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַמַּֽחֲנֽוֹת:
    עֲשֵׂה לְךָ.  שֶׁיִּהְיוּ תוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ":
    עֲשֵׂה לְךָ.  מִשֶּׁלְּךָ:
    עֲשֵׂה לְךָ.  אַתָּה עֲשֵׂה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וְלֹא אַחֵר:
    לְמִקְרָא הָֽעֵדָה.  כְּשֶׁתִּרְצֶה לְדַבֵּר עִם סַנְהֶדְרִין וּשְׁאָר הָעָם וְתִקְרָאֵם לֶאֱסֹף אֵלֶיךָ, תִּקְרָאֵם עַל יְדֵי חֲצוֹצְרוֹת:
    וּלְמַסַּע אֶת־הַמַּֽחֲנֽוֹת.  בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת תִּתְקְעוּ בָהֶם לְסִימָן, נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר עַל פִּי שְׁלֹשָׁה הָיוּ נוֹסְעִים — עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל פִּי מֹשֶׁה וְעַל פִּי הַחֲצוֹצְרוֹת (ברייתא דמל"ה פי"ג):
    מִקְשָׁה.  מִן הָעֶשֶׁת תַּעֲשֶׂה בְּהַקָּשַׁת הַקֻּרְנָס:
3Cuando [ambas trompetas] sean tocadas con una nota larga, toda la comunidad se reunirá en la entrada de la Tienda de Comunión.   גוְתָֽקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
    וְתָֽקְעוּ בָּהֵן.  בִּשְׁתֵּיהֶן, וְהוּא סִימָן לְמִקְרָא הָעֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":
4Si se toca una nota larga en [sólo] una de ellas, los príncipes, que son líderes de millares en Israel, vendrán juntos hacia ti.   דוְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וְאִם־בְּאַחַת יִתְקָעוּ.  הוּא סִימָן לְמִקְרָא הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים", וְאַף הֵן יְעִידָתָן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה הוּא בָא בְּסִפְרֵי:
5Cuando toquen una serie de notas cortas, los campamentos hacia el este emprenderán la marcha.   הוּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַמַּֽחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה:
    וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה.  סִימָן מַסַּע הַמַּחֲנוֹת תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה, כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי מִן הַמִּקְרָאוֹת הַיְתֵרִים:
6Entonces, cuando toquen una segunda serie de notas cortas, los campamentos del sur se pondrán en camino. De este modo, cuando [los israelitas] hayan de seguir adelante, ustedes han de señalarlo con una serie de notas cortas.   ווּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַמַּֽחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם:
7No obstante, cuando la comunidad haya de ser reunida, [las trompetas] serán tocadas con una nota larga, y no con una serie de notas cortas.   זוּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ:
    וּבְהַקְהִיל אֶת־הַקָּהָל וגו'.  לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת", מַה מִּקְרָא הָעֵדָה תּוֹקֵעַ בְּב' כֹּהֲנִים וּבִשְׁתֵּיהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר "וְתָקְעוּ בָהֵן" וְגוֹ' — אַף מַסַּע הַמַּחֲנוֹת בִּשְׁתֵּיהֶם, יָכוֹל מַה מַּסַּע הַמַּחֲנוֹת תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ, אַף מִקְרָא הָעֵדָה תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ — וּמֵעַתָּה אֵין חִלּוּק בֵּין מִקְרָא הָעֵדָה לְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת — תַּלְמוּד לוֹמָר "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל" וְגוֹ', לוֹמַר שֶׁאֵין תְּרוּעָה לְמִקְרָא הָעֵדָה, וְהוּא הַדִּין לַנְּשִׂיאִים, הֲרֵי סִימָן לִשְׁלָשְׁתָּם, מִקְרָא הָעֵדָה בִּשְׁתַּיִם וְשֶׁל נְשִֹיאִים בְּאַחַת — וְזוֹ וָזוֹ אֵין בָּהֶם תְּרוּעָה — וּמַסַּע הַמַּחֲנוֹת בִּשְׁתַּיִם עַל יְדֵי תְרוּעָה וּתְקִיעָה (ספרי):
8Los sacerdotes, que son descendientes de Aarón, serán los que toquen las trompetas. Ésta será una ley eterna para generaciones futuras.   חוּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹֽצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
    וּבְנֵי אַֽהֲרֹן … יִתְקְעוּ.  בַּמִּקְרָאוֹת וּבַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ:
9Cuando vayan a la guerra contra un enemigo que los ataque en la tierra de ustedes, tocarán en las trompetas una nota entrecortada. Entonces serán recordados delante de Dios el Señor de ustedes, y serán librados de sus enemigos.   טוְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַֽהֲרֵֽעֹתֶ֖ם בַּֽחֲצֹֽצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם:
10En sus días de regocijo, en sus fiestas y en sus celebraciones de la luna nueva, tocarán una nota con las trompetas para sus ofrendas quemadas y sus ofrendas de paz. Esto será una recordación delante de su Dios. Yo soy Dios su Señor.   יוּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֣ם וּבְמֽוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּֽחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
    עַל עֹלֹתֵיכֶם.  בְּקָרְבַּן צִבּוּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ערכין י"א):
    אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶם.  מִכָּאן לָמַדְנוּ מַלְכִיּוֹת עִם זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וּתְקַעְתֶּם" —זוֹ שׁוֹפָרוֹת, "לְזִכָּרוֹן" — זוֹ זִכְרוֹנוֹת, "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" — זוֹ מַלְכִיּוֹת וְכוּ' (ספרי):

Quinta sección

Numbers Capítulo 10

11En el segundo año [del Éxodo], en el día 20 del segundo mes, la nube se levantó del Tabernáculo del Testimonio.   יאוַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַֽעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָֽעֵדֻֽת:
    בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי.  נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ חָסֵר עֲשָׂרָה יָמִים עָשׂוּ בְחוֹרֵב, שֶׁהֲרֵי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן חָנוּ שָׁם וְלֹא נָסְעוּ עַד עֶשְׂרִים בְּאִיָּר לַשָּׁנָה הַבָּאָה:
12Los israelitas iniciaron de este modo sus viajes, [avanzando] desde el desierto de Sinaí, [hasta que] la nube vino a reposar en el desierto de Parán.   יבוַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶֽעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן:
    לְמַסְעֵיהֶם.  כַּמִּשְׁפָּט הַמְפֹרָשׁ לְמַסַּע דִּגְלֵיהֶם, מִי רִאשׁוֹן וּמִי אַחֲרוֹן:
    בְּמִדְבַּר פָּארָֽן.  קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה בְּמִדְבַּר פָּארָן הָיָה, וְשָׁם חָנוּ מִמַּסָּע זֶה:
13Éste fue el primer viaje por mandato de Dios a través de Moshé.   יגוַיִּסְע֖וּ בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:
14Las divisiones en el campamento del estandarte de los descendientes de Iehudá partieron primero. Encabezando esa división estaba Najshón hijo de Aminadav.   ידוַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִֽאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּֽינָדָֽב:
15Encabezando la división tribal de los descendientes de Isajar estaba Netanel hijo de Tzuar   טווְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר:
16y encabezando la división tribal de los descendientes de Zevulún estaba Eliav hijo de Jelón.   טזוְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן:
17Entonces el Tabernáculo fue desarmado, y los descendientes de Guershón y Merarí, que transportaban el Tabernáculo, emprendieron la marcha.   יזוְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָֽסְע֤וּ בְנֵי־גֵֽרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹֽשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן:
    וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן.  כֵּיוָן שֶׁנּוֹסֵעַ דֶּגֶל יְהוּדָה, נִכְנְסוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּפָרְקוּ אֶת הַפָּרֹכֶת וְכִסּוּ בָהּ אֶת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה" (במדבר ד'), וּבְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי פוֹרְקִין הַמִּשְׁכָּן וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בָּעֲגָלוֹת, וְהָאָרוֹן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מַשָּׂא בְנֵי קְהָת עוֹמְדִים מְכֻסִּין וּנְתוּנִין עַל הַמּוֹטוֹת עַד שֶׁנָּסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן, וְאֲחַר כַּךְ "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים" (עי' תנחומא):
18Las divisiones en el campamento del estandarte de Reuvén emprendieron la marcha. Encabezando esa división estaba Elitzur hijo de Shdeúr.   יחוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר:
19Encabezando la división tribal de los descendientes de Shimón estaba Shlumiel hijo de Tzurishadai,   יטוְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי:
20y encabezando la división tribal de los descendientes de Gad estaba Eliasaf hijo de Deuel.   כוְעַ֨ל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל:
21Los kehatitas, que transportaban los accesorios sagrados, emprendieron entonces la marcha. El Tabernáculo sería montado antes de que llegaran [al destino].   כאוְנָֽסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹֽשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם:
    נֹֽשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ.  נוֹשְׂאֵי דְבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים:
    וְהֵקִימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן.  בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שֶׁהָיוּ קוֹדְמִים לָהֶם מַסַּע שְׁנֵי דְגָלִים, הָיוּ מְקִימִין אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּשֶׁהָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן, וְסִימַן הַחֲנִיָּה נִרְאֶה בְּדֶגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהֵם חוֹנִים וַעֲדַיִן בְּנֵי קְהָת בָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם עִם שְׁנֵי דְגָלִים הָאַחֲרוֹנִים, הָיוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי מְקִימִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וּכְשֶׁבָּאִים בְּנֵי קְהָת מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ, וּמַכְנִיסִין בּוֹ הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא — וְהֵקִימוּ מְקִימֵי הַמִּשְׁכָּן אוֹתוֹ עד טֶרֶם באם שֶׁל בְּנֵי קְהָת:
22Las divisiones en el campamento del estandarte de los descendientes de Efraim emprendieron entonces la marcha. Encabezando su división estaba Elishamá hijo de Amihud.   כבוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
23Encabezando la división tribal de los descendientes de Menashé estaba Gamliel hijo de Pdahtzur   כגוְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר:
24y encabezando la división tribal de los descendientes de Biniamín estaba Avidán hijo de Guidoní.   כדוְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי:
25Entonces las divisiones en el campamento del estandarte de los descendientes de Dan, el último de los campamentos, emprendieron la marcha. Encabezando su división estaba Ajiézer hijo de Amishadai.   כהוְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַֽחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַמַּֽחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי:
    מְאַסֵּף לְכָל־הַמַּֽחֲנֹת.  תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי: לְפִי שֶׁהָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוֹסִים, הָיָה נוֹסֵעַ בָּאַחֲרוֹנָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מְאַבֵּד דָּבָר הָיָה מַחֲזִירוֹ לוֹ; אִית מַאן דַּאֲמַר כְּתֵבָה הָיוּ מְהַלְּכִין, וּמַפִּיק לָהּ מִן "כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ", וְאִית דְּאָמְרֵי כְּקוֹרָה הָיוּ מְהַלְּכִין, וּמַפִּיק לָהּ מִן "מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת" (תלמוד ירושלמי ערובין ה'):
26Encabezando la división tribal de los descendientes de Asher estaba Paguiel hijo de Ajrán   כווְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן:
27y encabezando las divisiones tribales de los descendientes de Naftalí estaba Ajirá hijo de Enán.   כזוְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן:
28Cuando partían, éste era el orden de marcha de los israelitas, según sus divisiones.   כחאֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ:
    אֵלֶּה מַסְעֵי.  זֶה סֵדֶר מַסְעֵיהֶם:
    וַיִּסָּֽעוּ.  בַּיּוֹם הַהוּא נָסְעוּ:
29Moshé le dijo a su suegro, Jovav hijo de Reuel el midianita: “Estamos ahora en camino al lugar que Dios prometió darnos. Ven con nosotros y te dejaremos compartir el beneficio de todas las cosas buenas que Dios le ha prometido a Israel”.   כטוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֘ חֹתֵ֣ן משֶׁה֒ נֹֽסְעִ֣ים | אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֨נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
    חבב.  הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וּמַה תַּלְמוּד לוֹמָר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא; וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ, "יִתְרוֹ" עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה, "חוֹבָב" עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' (ספרי):
    נֹֽסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם.  מִיָּד — עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בְּמִתְאוֹנְנִים; וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (עי' שם):
30“Preferiría no ir –replicó [Jovav] –. Deseo retornar a mi tierra y a mi lugar de nacimiento”.   לוַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ:
    אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּי.  אִם בִּשְׁבִיל נְכָסַי, אִם בִּשְׁבִיל מִשְׁפַּחְתִּי:
31“No nos abandones –dijo [Moshé] –. Después de todo, tú estás familiarizado con los lugares donde vamos a acampar en el desierto, y puedes ser nuestro guía.   לאוַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י | עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֨נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם:
    אַל־נָא תַּֽעֲזֹב.  אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לֹא נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ מֵחִבָּה, סָבוּר הָיָה שֶׁיֵּשׁ לַגֵּרִים חֵלֶק בָּאָרֶץ, עַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק, הִנִּיחָם וְהָלַךְ לוֹ (שם):
    כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.  כִּי נָאֶה לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת, עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְרָאִיתָ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ:
    כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ.  כְּמוֹ עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כְּמוֹ "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי" (בראשית ל"ח), "כִּי עַד כָּאן בָּאוּ" (שם י"ט), "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ" (שם ל"ג):
    וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָֽיִם.  לְשׁוֹן עָבָר, כְּתַרְגּוּמוֹ; דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן עָתִיד — כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיִּתְעַלֵּם מֵעֵינֵינוּ, תִּהְיֶה מֵאִיר עֵינֵינוּ; דָּבָר אַחֵר: שֶׁתְּהֵא חָבִיב עָלֵינוּ כְּגַלְגַּל עֵינֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י') "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (ספרי):
32Si vas con nosotros, compartiremos contigo cualquier bien que Dios nos conceda”.   לבוְהָיָ֖ה כִּֽי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה | הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהֹוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ:
    וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא.  מַה טּוֹבָה הֵטִיבוּ לוֹ? אָמְרוּ, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ, הָיָה דֻּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ ת"ק אַמָּה עַל ת"ק אַמָּה וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלֹק, אָמְרוּ מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ הוּא יִטְּלֶנּוּ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נְתָנוּהוּ לִבְנֵי יִתְרוֹ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" וְגוֹ' (שופטים א'):
33[Los israelitas] marcharon [la distancia de] un viaje de tres días desde la montaña de Dios. El Arca del pacto de Dios viajó tres días delante de ellos a fin de hallarles un lugar para asentarse.   לגוַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהֹוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים וַֽאֲר֨וֹן בְּרִֽית־יְהֹוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁל֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה:
    דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים.  מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָלְכוּ בְיוֹם אֶחָד, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ מִיָּד (ספרי):
    וַֽאֲרוֹן בְּרִֽית־ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים.  זֶה הָאָרוֹן הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה וּבוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָחִים, וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְתַקֵּן לָהֶם מְקוֹם חֲנִיָּה (שם; תלמוד ירושלמי שקלים ו'):
34Cuando comenzaban a viajar desde el campamento de día, la nube de Dios permanecía sobre ellos.   לדוַֽעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַמַּֽחֲנֶֽה:
    וַֽעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם.  שִׁבְעָה עֲנָנִים כְּתוּבִים בְּמַסְעֵיהֶם, אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאֶחָד לְמַעְלָה, וְאֶחָד לְמַטָּה, וְאֶחָד לִפְנֵיהֶם מַנְמִיךְ אֶת הַגָּבוֹהַּ וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַנָּמוּךְ וְהוֹרֵג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים (ספרי; מכילתא שמות י"ג):
    מִן־הַמַּֽחֲנֶֽה.  מִמְּקוֹם חֲנִיָּתָן:

Sexta sección

Numbers Capítulo 10

35Cuando el Arca partía, Moshé decía: “¡Levántate, o Dios, y dispersa a tus enemigos! ¡Que tus adversarios huyan delante de Ti!”.   להוַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֑ה קוּמָ֣ה | יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֨צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:
    וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָֽאָרֹן.  עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קט"ו):
    קוּמָה ה'.  לְפִי שֶׁהָיָה מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם מַהֲלַךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, הָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר עֲמֹד וְהַמְתֵּן לָנוּ וְאַל תִּתְרַחֵק יוֹתֵר. תַּנְחוּמָא בְּוַיַּקְהֵל:
    וְיָפֻצוּ אֹֽיְבֶיךָ.  הַמְכֻנָּסִין:
    וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ.  אֵלּוּ הָרוֹדְפִים:
    מְשַׂנְאֶיךָ.  אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאל, שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ" (תהלים פ"ג), וּמִי הֵם? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד":
36Cuando venía a reposar, él decía: “Retorna, oh Dios, [a] las miríadas de los millares de Israel”.   לווּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִבֲב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    שׁוּבָה ה'.  מְנַחֵם תִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ, וְכֵן "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן" (ישעיהו ל'):
    רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵֽל.  מַגִּיד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל פְּחוּתִים מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת (יבמות ס"ד):

Numbers Capítulo 11

1El pueblo empezó a quejarse, y ello fue malo a los oídos de Dios. Cuando Dios lo oyó, manifestó Su cólera, y se encendió el fuego de Dios, consumiendo el extremo del campamento.   אוַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַמַּֽחֲנֶֽה:
    וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים.  אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות י"ז), וְאוֹמֵר "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו י"ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח׳:ט״ז), "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ" (מיכה ו'):
    כְּמִתְאֹנְנִים.  אֵין מִתְאוֹנְנִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה — מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים י"ד), "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (ספרי):
    רַע בְּאָזְנֵי ה'.  תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט, אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ, כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ:
    וַיִּחַר אַפּוֹ.  אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם — שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד:
    בִּקְצֵה הַמַּֽחֲנֶֽה.  בְּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (עי' ספרי):
2El pueblo clamó a Moshé, y cuando Moshé oró a Dios, el fuego se extinguió.   בוַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:
    וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־משֶׁה.  מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא:
    וַתִּשְׁקַע הָאֵֽשׁ.  שָׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁאִלּוּ חָזְרָה לְאַחַת הָרוּחוֹת הָיְתָה מְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ (ספרי):
3Llamó al lugar “Quema” (Taverá), porque el fuego de Dios los había quemado.   גוַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּי־בָֽעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה:
4La multitud mixta entre [los israelitas] empezó a tener fuertes ansias, y los israelitas una vez más comenzaron a llorar. “¿Quién va a darnos algo de carne que comer? –reclamaron–.   דוְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:
    וְהָֽאסַפְסֻף.  אֵלּוּ עֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם:
    וַיָּשֻׁבוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ.  עִמָּהֶם:
    מִי יַֽאֲכִלֵנוּ בָּשָֽׂר.  וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר" וְגוֹ' (שמות י"ב), וְאִם תֹּאמַר אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נֶאֱמַר "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹ' (במדבר ל"ב)? אֶלָּא שֶׁמְּבַקְשִׁים עֲלִילָה (ספרי):
5Recordamos afectuosamente el pescado que podíamos comer en Egipto sin costo alguno, junto con los pepinos, melones, puerros, cebollas y ajo.   הזָכַ֨רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים:
    אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם.  אִם תֹּאמַר שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם" (שמות ה'), אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם? וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְוֹת (ספרי):
    אֶת־הַקִּשֻּׁאִים.  אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת, אוֹמְרִים לְאִשָּׁה אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל מִפְּנֵי הַתִּינוֹק, מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:
    הַקִּשֻּׁאִים.  הֵם קוקומבר"שׂ בְּלַעַז:
    אבטיחים.  בודיק"ש:
    הֶֽחָצִיר.  כְּרֵישִׁין, פוריל"ש (תַּרְגּוּמוֹ יָת בּוֹצִינַיָּא וְכוּ'):
6Pero ahora nuestros espíritus están secos, con nada sino el maná delante de nuestros ojos”.   ווְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ:
    אֶל־הַמָּן עֵינֵֽינוּ.  מָן בַּשַּׁחַר, מָן בָּעֶרֶב:
7El maná era como semilla de cilantro con un brillo como el de las perlas.   זוְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח:
    וְהַמָּן כִּזְרַע־גַּד.  מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה, יִשְֹרָאֵל אוֹמְרִים "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד" וְגוֹ', כְּלוֹמַר רְאוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל מָה מִתְלוֹנְנִים בָּנַי, וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב:
    כִּזְרַע־גַּד.  עָגֹל כְּגִידָּא — זֶרַע קוליינדר"ו:
    הַבְּדֹֽלַח.  שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה קריסט"ל:
8El pueblo podía simplemente pasar y recogerlo. Entonces lo molían en un molino manual o lo aplastaban en un mortero, cociéndolo en una olla y transformándolo en tortas. Sabía como una oblea de aceite.   חשָׁ֩טוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:
    שָׁטוּ.  אֵין שִׁיּוּט אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל, אישבנ"ייר — בְּלֹא עָמָל:
    וְטָֽחֲנוּ בָֽרֵחַיִם וגו'.  לֹא יָרַד בָּרֵחַיִם וְלֹא בַקְּדֵרָה וְלֹא בַמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לַנִּטְחָנִין וְלַנְּדוֹכִין וְלַמְבֻשָּׁלִין (ספרי):
    בַּפָּרוּר.  קְדֵרָה:
    לְשַׁד הַשָּֽׁמֶן.  לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוּנָשׁ, וְדוֹמֶה לוֹ "נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהילים ל"ב), וְהַלָּמֶ"ד יְסוֹד, — נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם, אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן; וְאִאֶ"ל לְשַׁד הַשָּׁמֶן לְשׁוֹן "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן" (דברים ל"ב), שֶׁאִם כֵּן הָיָה הַמֵּ"ם נָקוּד קָמָץ וְטַעְמוֹ לְמַטָּה תַּחַת הַמֵּ"ם, עַכְשָׁו שֶׁהַמֵּ"ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן וְהַטַּעַם תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, וְהַשִּׁ"ין הַנְּקוּדָה בְּקָמָץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. דָּבָר אַחֵר: לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן — לִישׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס דִּמְתַרְגֵּם "דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא" נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוּנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְשֶׁמֶן לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ:
9Por la noche, cuando el rocío caía sobre el campamento, el maná descendía sobre él.   טוּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַמַּֽחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו:
10Moshé oyó al pueblo llorar con sus familias cerca de las entradas de sus tiendas. Dios se encolerizó mucho, y Moshé [también] lo consideró errado.   יוַיִּשְׁמַ֨ע משֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י משֶׁ֖ה רָֽע:
    בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו.  מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יומא ע"ה) לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת —עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם:
11“¿Por qué estás tratándome tan mal? –Le dijo Moshé a Dios–. ¿Ya no te agrado? ¿Por qué pones tal carga sobre mí?   יאוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא־מָצָ֥תִי (חסר א') חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי:
12¿Fui yo [la mujer] que estuvo encinta con esta nación [en mi vientre]? ¿Yo los di a luz? Pero Tú me dijiste que debo llevarlos en mi seno, como una nodriza lleva a un infante [hasta que lleguemos] a la tierra que les juraste a sus ancestros.   יבהֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו:
    כִּֽי־תֹאמַר אֵלַי.  שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ; וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵן? "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות ל"ב), וְאוֹמֵר "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ו') — עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִים אֶתְכֶם (ספרי):
    עַל הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו.  אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי:
13”¿Dónde puedo conseguir carne suficiente para dar a todo este pueblo? Se están quejando ante mí para que les dé algo de carne que comer.   יגמֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה:
14¡No puedo ser responsable por toda esta nación! ¡Es demasiado duro para mí!   ידלֹֽא־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי:
15¡Si vas a hacerme esto, tan sólo hazme un favor y mátame! ¡No dejes que me vea yo entrar en tal terrible apuro!”.   טווְאִם־כָּ֣כָה | אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי:
    וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עושה לִּי.  תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו, אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה:
    וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָֽעָתִֽי.  בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן:
16Dios le dijo a Moshé: “Reúne a setenta de los ancianos de Israel, los que sabes que son los ancianos y líderes del pueblo. Tráelos a la Tienda de Comunión, y que se paren allí contigo.   טזוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹֽׁטְרָ֑יו וְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ:
    אֶסְפָה־לִּי.  הֲרֵי תְשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי; וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג') "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ; וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ מִסִּינַי, דִּכְתִיב "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שם כ"ד) — שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא):
    אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם וגו'.  אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה'), עַתָּה יִתְמַנּוּ בִגְדֻלָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (עי' ספרי):
    וְלָֽקַחְתָּ אֹתָם.  קָחֵם בִּדְבָרִים, "אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם":
    וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּֽךְ.  כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ חֲבִיבִין אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם):
17Cuando Yo haga bajar Mi esencia y te hable allí, causaré que algo del espíritu que posees emane, y se lo concederé a ellos. Entonces no tendrás que cargar con la responsabilidad totalmente solo.   יזוְיָֽרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָֽצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ:
    וְיָֽרַדְתִּי.  זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה (שם):
    וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ.  וְלֹא עִמָּהֶם (שם):
    וְאָֽצַלְתִּי.  כְּתַרְגּוּמוֹ "וַאֲרַבֵּי", כְּמוֹ "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (שמות כ"ד):
    וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם.  לְמָה מֹשֶׁה דוֹמֶה בְאוֹתָהּ שָׁעָה? לְנֵר שֶׁמּוּנַח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם (ספרי):
    וְנָֽשְׂאוּ אִתְּךָ.  הַתְנֵה עִמָּהֶם עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם טֹרַח בָּנַי, שֶׁהֵם טַרְחָנִים וְסַרְבָנִים (שם):
    וְלֹֽא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּֽךָ.  הֲרֵי תְשׁוּבָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי:
18”Dile al pueblo lo siguiente: Prepárense para mañana, puesto que entonces tendrán carne que comer. Han estado quejándose a los oídos de Dios, diciendo: ‘¿Quién va a darnos algo de carne que comer? ¡Era mejor para nosotros en Egipto!’. “Ahora Dios va a darles carne, y ustedes tendrán que comerla.   יחוְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֘ וַֽאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַֽאֲכִלֵ֨נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַֽאֲכַלְתֶּֽם:
    הִתְקַדְּשׁוּ.  הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י"ב) "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ספרי):
19La comerán no durante un día, ni durante dos días, ni durante cinco días, ni durante diez días y ni durante veinte días.   יטלֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּֽאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א | חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם:
20Mas durante todo un mes [la comerán] hasta que salga de su nariz y les dé asco. Esto es porque rechazaron a Dios [ahora que Él] está entre ustedes, y se quejaron delante de Él: ‘¿Por qué salimos de Egipto?’”.   כעַ֣ד | חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם:
    עַד חֹדֶשׁ יָמִים.  זוֹ בַכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (פסוק ל"ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יומא ע"ה):
    עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵֽאַפְּכֶם.  כְּתַרְגּוּמוֹ "דִי תְקוֹצוּן בֵּיהּ", יְהֵא דוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאָף:
    וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא.  שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם, וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב זָרָא:
    אֶת־ה' אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם.  אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (ספרי):
21Moshé dijo: “Aquí estoy entre 600 000 hombres a pie [solo], ¡y Tú dices que les darás carne suficiente para comer durante todo un mes!   כאוַיֹּ֘אמֶר֘ משֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָֽכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
    שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי.  לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים; וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם:
22Aun si se les diera muerte a todo el ganado y las ovejas, ¿podría haber suficiente para ellos? Si todos los peces del mar fueran capturados, ¿sería ello suficiente?”.   כבהֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶת־כָּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵֽאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם:
    הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט.  זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְדוֹלָה כָּזוֹ, הצאן ובקר ישחט להם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת:
23Dios le dijo a Moshé: “¿Es que Mi poder se ha vuelto limitado? ¡Ahora verás si Mi palabra se hace realidad o no!”.   כגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהֹוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא:
    עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי.  רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ דַּקָּה בִקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ גַּסָּה בִקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ, אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן, אָמַר לוֹ עתה תראה היקרך דברי — שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם היד ה' תקצר, "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹ' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים ע"ח), אָמְרוּ, פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתֵנוּ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ויצא משה וידבר אל העם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, ויאסף שבעים איש וגו' (עי' ספרי):
24Moshé salió y le contó al pueblo lo que Dios había dicho. Reunió a setenta de los ancianos del pueblo, y los puso de pie en derredor de la Tienda.   כדוַיֵּצֵ֣א משֶׁ֗ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֶּֽאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל:
25Dios descendió en la nube, y le habló a [Moshé]. Causó que el espíritu que le había sido concedido a [Moshé] emanara, y lo otorgó a los setenta ancianos. Cuando el espíritu descendió sobre ellos, cobraron el don de la profecía y no lo perdieron.   כהוַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֣ה | בֶּֽעָנָן֘ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֨וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ:
    וְלֹא יָסָֽפוּ.  לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם:
26Dos hombres permanecieron en el campamento, y el espíritu [también] reposó sobre ellos. El nombre de uno era Eldad, y el nombre del segundo era Medad. Aunque estaban entre los registrados, no salieron a la Tienda [de Comunión], sino que hablaron proféticamente en el campamento.   כווַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים | בַּמַּֽחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֣ד | אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֨מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָֽצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּתְנַבְּא֖וּ בַּמַּֽחֲנֶֽה:
    וַיִּשָּֽׁאֲרוּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁים.  מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ, אָמְרוּ אֵין אָנוּ כְּדַאי לִגְדֻלָּה זוֹ (עי' סנהדרין י"ז):
    וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים.  בַּמְבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין, וְנִכְתְּבוּ כֻלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת וְעַל יְדֵי גּוֹרָל, לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לְי"ב שְׁבָטִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, אָמַר מֹשֶׁה אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחוֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד, מֶה עָשָׂה, נָטַל ע"ב פְתָקִין וְכָתַב עַל שִׁבְעִים "זָקֵן" וְעַל שְׁנַיִם חָלָק וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה, וְהָיוּ ע"ב, אָמַר לָהֶם, טְלוּ פִתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ "זָקֵן" נִתְקַדֵּשׁ, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ חָלָק אָמַר לוֹ, הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי; סנהדרין י"ז):
27Un joven corrió a decirle a Moshé: “¡Eldad y Medad están hablando profecía en el campo!”, anunció.   כזוַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִתְנַבְּאִ֖ים בַּמַּֽחֲנֶֽה:
    וַיָּרָץ הַנַּעַר.  יֵ"א גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה הָיָה (עי' ילקוט):
28Iehoshúa hijo de Nun, el asistente escogido de Moshé, habló. “Mi señor Moshé –dijo–. ¡Detenlos!”.   כחוַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת משֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י משֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:
    כְּלָאֵֽם.  הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם; דָּבָר אַחֵר, תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים מֹשֶׁה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (עי' ספרי):
29“¿Estás celoso por mí? –replicó Moshé–. ¡Tan sólo desearía que todo el pueblo de Dios tuviera el don de la profecía! ¡Que Dios les confiera Su espíritu a [todos] ellos!”.   כטוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ משֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּֽי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:
    הַֽמְקַנֵּא אַתָּה לִי.  הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא:
    לִי.  כְּמוֹ בִּשְׁבִילִי; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה אָדָם הַנּוֹתֵן לֵב עַל הַדָּבָר, אוֹ לִנְקֹם, אוֹ לַעֲזֹר, אנפר"מנט בְּלַעַז, אוֹחֵז בְּעֹבִי הַמַּשָּׂא:

Septima sección

Numbers Capítulo 11

30Entonces Moshé retornó al campamento junto con los ancianos de Israel.   לוַיֵּֽאָסֵ֥ף משֶׁ֖ה אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה ה֖וּא וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וַיֵּֽאָסֵף משֶׁה.  מִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
    אֶל־הַמַּֽחֲנֶה.  נִכְנְסוּ אִישׁ לְאָהֳלוֹ:
    וַיֵּֽאָסֵף.  לְשׁוֹן כְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת, כְּמוֹ "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב, ב), וְאָב לְכֻלָּם "יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם" (תהלים לט, ז), מְלַמֵּד שֶׁלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת עַד שֶׁנִּכְנְסוּ הַצַּדִּיקִים אִישׁ לְאָהֳלוֹ (ספרי):
31Dios causó que un viento comenzara a soplar, levantando codornices desde el mar. Se quedaron sin fuerzas sobre el campamento, y [volaban] a sólo dos codos por encima del suelo la distancia de un día de viaje en cada dirección.   לאוְר֜וּחַ נָסַ֣ע | מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֗ה וַיָּ֣גָז שַׂלְוִים֘ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטּ֨שׁ עַל־הַמַּֽחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַמַּֽחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ:
    וַיָּגָז.  וַיַּפְרִיחַ, וְכֵן "כִּי גָז חִישׁ" (תהילים צ'), וְכֵן "נָגוֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א'):
    וַיִּטּשׁ.  וַיַּפְשֵׁט, כְּמוֹ "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (שמואל א ל'), "וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה" (יחזקאל כ"ט):
    וּכְאַמָּתַיִם.  פּוֹרְחוֹת בַּגֹּבַהּ, עַד שֶׁהֵן כְּנֶגֶד לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טוֹרֵחַ בַּאֲסִיפָתָן לֹא לְהַגְבִּיהַּ וְלֹא לִשְׁחוֹת (ספרי):
32El pueblo anduvo de un lado a otro todo ese día, toda la noche y todo el día siguiente, y recogió codornices. Incluso aquellos que consiguieron la menor cantidad habían recogido diez jómers. [El pueblo] las esparció en derredor del campamento.   לבוַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל | י֣וֹם הַמָּֽחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔יו (כתיב השלו) הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַמַּֽחֲנֶֽה:
    הַמַּמְעִיט.  מִי שֶׁאוֹסֵף פָּחוֹת מִכֻּלָּם, הָעֲצֵלִים וְהַחִגְּרִים, אסף עשרה חמרים (שם):
    וַיִּשְׁטְחוּ.  עָשׂוּ אוֹתָן מַשְׁטִיחִין מַשְׁטִיחִין (שם):
33La carne estaba todavía entre sus dientes cuando [el pueblo] empezó a morir. La cólera de Dios se manifestó contra el pueblo, y Él los golpeó con una plaga extremadamente severa.   לגהַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֨נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהֹוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהֹוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד:
    טֶרֶם יִכָּרֵת.  כְּתַרְגּוּמוֹ "עַד לָא פְסַק"; דָּבָר אַחֵר, אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפָסְקוֹ בְּשִׁנָּיו עַד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצְאָה:
34[Moshé] llamó al lugar “Sepulcros de las Ansias” (Kivrot HaTaavá), puesto que fue en ese lugar donde enterraron a las personas que tuvieron estas ansias.   לדוַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַתַּֽאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים:
35De Sepulcros de las Ansias, el pueblo se trasladó a Jatzerot. Habían de permanecer en Jatzerot [más de lo planeado].   להמִקִּבְר֧וֹת הַתַּֽאֲוָ֛ה נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם חֲצֵר֑וֹת וַיִּֽהְי֖וּ בַּֽחֲצֵרֽוֹת:

Numbers Capítulo 12

1Miriam y Aarón comenzaron a hablar contra Moshé por causa de la mujer de piel oscura con quien se había casado. La mujer con que [Moshé] se había casado era efectivamente de piel oscura.   אוַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַֽהֲרֹן֙ בְּמשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָֽאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:
    וַתְּדַבֵּר..  אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מ"ב), וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית י"ט), "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (פסוק ו), כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי):
    וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַֽהֲרֹן..  הִיא פָתְחָה בְדִּבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב, וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִרְיָם הָיְתָה בְצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה אוֹי לְנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי, וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן; וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי):
    הָֽאִשָּׁה הַכֻּשִׁית..  מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (שם):
    כושית..  בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה:
    עַל־אֹדוֹת הָֽאִשָּׁה..  עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ:
    כִּֽי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח..  מַה תַּלְמוּד לוֹמָר? אֶלָּא יֵשׁ לְךְ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵין נָאָה בְמַעֲשֶׂיהָ, בְּמַעֲשֶׂיהָ וְלֹא בְיָפְיָהּ, אֲבָל זֹאת נָאָה בַכֹּל:
    הָֽאִשָּׁה הַכֻּשִׁית..  עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה:
    כִּֽי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח..  וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ:
2[Entonces pasaron a] decir: “¿Es exclusivamente a Moshé que habla Dios? ¿No nos habla también a nosotros?”. Dios lo oyó.   בוַיֹּֽאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה:
    הֲרַק אַךְ־.  עִמּוֹ לְבַדּוֹ דִּבֶּר ה':
    הֲלֹא גַּם־בָּנוּ.  וְלֹא פֵרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ (ספרי):
3Moshé, no obstante, era muy humilde, más que cualquier hombre sobre la faz de la tierra.   גוְהָאִ֥ישׁ משֶׁ֖ה עָנָ֣יו (כתיב ענו) מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
    ענו.  שָׁפָל וְסַבְלָן:
4Dios le dijo súbitamente a Moshé, Aarón y Miriam: “¡Todos ustedes, los tres, salgan a la Tienda de Comunión!”. Cuando los tres salieron,   דוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־משֶׁ֤ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּֽצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם:
    פִּתְאֹם.  נִגְלָה עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם וְהֵם טְמֵאִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהָיוּ צוֹעֲקִים "מַיִם מַיִם" לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר (עי' ילקוט):
    צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם.  מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ בְדִבּוּר אֶחָד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ (ספרי):
5Dios descendió en una columna de nube y se paró en la entrada de la Tienda. Convocó a Aarón y a Miriam, y ambos fueron.   הוַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַיַּֽעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַֽהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּֽצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם:
    בְּעַמּוּד עָנָן.  יָצָא יְחִידִי שֶׁלֹּא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה יוֹצֵא בְּאֻכְלוּסִים וּכְשֶׁיּוֹצֵא לְשָׁלוֹם יוֹצֵא בְמוּעָטִין, וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות ט"ו), וְיוֹצֵא לְשָׁלוֹם בְּאֻכְלוּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ח) "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (ספרי):
    וַיִּקְרָא אַֽהֲרֹן וּמִרְיָם.  שֶׁיִּהְיוּ נִמְשָׁכִין וְיוֹצְאִין מִן הֶחָצֵר לִקְרַאת הַדִּבּוּר:
    וַיֵּֽצְאוּ שְׁנֵיהֶֽם.  וּמִפְּנֵי מָה מְשָׁכָן וְהִפְרִישָן מִמֹּשֶׁה? לְפִי שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְכֵן מָצִינוּ בְּנֹחַ, שֶׁלֹא בְּפָנָיו נֶאֱמַר "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו'), וּבְפָנָיו נֶאֱמַר "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי" (שם ז'); דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי):
6[Dios] dijo: “Escuchen con toda su atención Mis palabras. Si alguien entre ustedes experimenta la profecía divina, entonces cuando Me hago conocido a él en una visión, le hablaré en un sueño.   ווַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּֽחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ:
    שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי.  אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (שם):
    אִם־יִֽהְיֶה נְבִיאֲכֶם.  אִם יִהְיוּ לָכֶם נְבִיאִים:
    ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע.  שְׁכִינַת שְׁמִי אֵין נִגְלֵית עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן:
7Esto no es así de Mi siervo Moshé, que es como un siervo de confianza en toda Mi casa.   זלֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י משֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶֽאֱמָ֥ן הֽוּא:
8Con él Yo hablo cara a cara, en una visión que no contiene alegoría, de modo que él ve una imagen verdadera de Dios. ¿Cómo pueden ustedes no tener miedo de hablar contra Mi siervo Moshé?”.   חפֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֨וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמשֶֽׁה:
    פֶּה אֶל־פֶּה.  אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה (שם), וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי — "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה'):
    וּמַרְאֶה וְלֹא בחדת.  מַרְאֶה זֶה מַרְאֵה דִבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ, וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל י"ז), "חוּד חִידָה" וְגוֹ'; יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּלְמוּד לוֹמָר (שמות ל"ג), "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (ספרי):
    וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט.  זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):
    בְּעַבְדִּי בְמשֶֽׁה.  אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה — בְּעַבְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירוֹא מִפָּנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם, וְאִם תֹּאמְרוּ אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו — זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (שם):
9Dios manifestó ira contra ellos y partió.   טוַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ:
    וַיִּֽחַר־אַף ה' בָּם וַיֵּלַֽךְ.  מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעָם סִרְחוֹנָם גָּזַר עֲלֵיהֶם נִדּוּי, קַל וָחֹמֶר לְבָשָׂר וָדָם, שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ (ספרי):
10Cuando la nube dejó su lugar sobre la Tienda, Miriam estaba leprosa, blanca como la nieve. Cuando Aarón se volvió a Miriam [y la vio] leprosa,   יוְהֶֽעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַֽהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת:
    וְהֶֽעָנָן סָר.  וְאֲחַר כַּךְ והנה מרים מצרעת כשלג, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְפֵדָגוֹג, רְדֵה אֶת בְּנִי, אֲבָל לֹא תִרְדֶּנּוּ עַד שֶׁאֵלֵךְ מֵאֶצְלְךָ, שֶׁרַחֲמַי עָלָיו (שם):
11Aarón le dijo a Moshé: “Por favor, señor mío, no nos guardes rencor por actuar tontamente y pecar.   יאוַיֹּ֥אמֶר אַֽהֲרֹ֖ן אֶל־משֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֨ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ:
    נוֹאַלְנוּ.  כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן אֱוִיל:
12Que [Miriam] no sea como un niño nacido muerto, que sale del útero con la mitad de su carne podrida”.   יבאַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּֽאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ:
    אַל־נָא תְהִי.  אֲחוֹתֵנוּ זוֹ:
    כַּמֵּת.  שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת, מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (שם):
    אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ.  אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְכֵן חֲצִי בְשָׂרוֹ, חֲצִי בְשָׂרֵנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, מֵאַחַר שֶׁיָּצְתָה מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית ל"ז), וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵן, אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת:
    אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ.  מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ — הֲרֵי נֶאֱכָל חצי בשרו, שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא; דָּבָר אַחֵר, אל נא תהי כמת — אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ, מִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ אשר בצאתו מרחם אמו:
13Moshé clamó a Dios: “¡Oh Dios, por favor cúrala!”.   יגוַיִּצְעַ֣ק משֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ:
    אֵל נָא רְפָא נָא לָֽהּ.  בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְאֲחַר כַּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו (ספרי):
    לֵאמֹר.  מַה תַּלְמוּד לוֹמָר ? אָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ אִם לָאו עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק וְגוֹ'; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲשִׁיבוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁאֵלוֹתָיו אִם לָאו: כַּיּוֹצֵא בוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר" וְגוֹ' (שמות ו'), מַה תַּלְמוּד לוֹמָר "לֵאמֹר"? הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה אִם לָאו עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ "עַתָּה תִרְאֶה" וְגוֹ', כַּיּוֹצֵא בוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" (במדבר כ"ז), הֱשִׁיבוֹ "קַח לְךָ", כַּיּוֹצֵא בוֹ "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג'), הֱשִׁיבוֹ "רַב לָךְ" (ספרי):
    רְפָא נָא לָֽהּ.  מִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים, אֲחוֹתוֹ עוֹמֶדֶת בְּצָרָה וְהוּא עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה (ספרי) (דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל אֲחוֹתוֹ הוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה אֲבָל בִּשְׁבִילֵנוּ אֵינוֹ מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה):
14Dios le dijo a Moshé: “Si su padre le hubiera escupido en el rostro, ¿no habría estado avergonzada durante siete días? Que permanezca en cuarentena durante siete días fuera del campamento, y entonces puede retornar a su casa”.   ידוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה וְאָבִ֨יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּֽאָסֵֽף:
    וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ.  וְאִם אָבִיהָ הֶרְאָה לָהּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, הלא תכלם שבעת ימים? קַל וָחֹמֶר לִשְׁכִינָה י"ד יוֹם, אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, לְפִיכָךְ אַף בִּנְזִיפָתִי תסגר שבעת ימים (שם; בבא קמא כ"ה):
    וְאַחַר תֵּֽאָסֵֽף.  אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצֹרָעִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה:
15Durante siete días, Miriam permaneció en cuarentena fuera del campamento, y el pueblo no siguió adelante hasta que Miriam pudiera retornar a su casa.   טווַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵֽאָסֵ֖ף מִרְיָֽם:
    וְהָעָם לֹא נָסַע.  זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹ' (סוטה ט'):
16Entonces el pueblo dejó Jatzerot, y acamparon en el desierto de Parán.   טזוְאַחַ֛ר נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵֽחֲצֵר֑וֹת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן:

Sección de Maftir

Numbers Capítulo 12

14Dios le dijo a Moshé: “Si su padre le hubiera escupido en el rostro, ¿no habría estado avergonzada durante siete días? Que permanezca en cuarentena durante siete días fuera del campamento, y entonces puede retornar a su casa”.   ידוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה וְאָבִ֨יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּֽאָסֵֽף:
    וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ.  וְאִם אָבִיהָ הֶרְאָה לָהּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, הלא תכלם שבעת ימים? קַל וָחֹמֶר לִשְׁכִינָה י"ד יוֹם, אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, לְפִיכָךְ אַף בִּנְזִיפָתִי תסגר שבעת ימים (שם; בבא קמא כ"ה):
    וְאַחַר תֵּֽאָסֵֽף.  אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצֹרָעִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה:
15Durante siete días, Miriam permaneció en cuarentena fuera del campamento, y el pueblo no siguió adelante hasta que Miriam pudiera retornar a su casa.   טווַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵֽאָסֵ֖ף מִרְיָֽם:
    וְהָעָם לֹא נָסַע.  זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹ' (סוטה ט'):
16Entonces el pueblo dejó Jatzerot, y acamparon en el desierto de Parán.   טזוְאַחַ֛ר נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵֽחֲצֵר֑וֹת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן:

Haftarah

Elije una porción :
El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.