Numbers Capítulo 32

1Los descendientes de Reuvén y de Gad tenían un número de animales extremadamente grande, y vieron que las regiones de Iazer y Guilad eran buenas para el ganado.   אוּמִקְנֶ֣ה | רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה:
2Los descendientes de Gad y de Reuvén por consiguiente vinieron y presentaron la siguiente petición a Moshé, a Eleazar el sacerdote y a los príncipes de la comunidad:   בוַיָּבֹ֥אוּ בְנֵי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֶל־משֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר:
3“Atarot, Divón, Iazer, Nimrá, Jeshbón, Elalé, Svam, Nvo y Beón   געֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן:
    עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וגו'  מֵאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ:
4[en] la tierra que Dios abatió delante de la comunidad israelita es tierra de ganado, y lo que nosotros tenemos es ganado”.   דהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהֹוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה:
5Dijeron: “Si nos concedieras un favor, que esta tierra nos sea dada como nuestra propiedad permanente, y no nos traigas al otro lado del Jordán”.   הוַיֹּֽאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן:
6Moshé les dijo a los descendientes de Gad y de Reuvén: “¿Por qué deberían sus hermanos salir y pelear mientras ustedes permanecen aquí?   ווַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַֽאַחֵיכֶ֗ם יָבֹ֨אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה:
    הַֽאַחֵיכֶם  לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא:
7¿Por qué tratan de disuadir a los israelitas de cruzar hacia la tierra que Dios les ha dado?   זוְלָ֣מָּה תְנִיא֔וּן (כתיב תנואון) אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
    וְלָמָּה תניאון  תָּסִירוּ וְתַמְנִיעוּ לִבָּם מֵעֲבֹר, שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לַעֲבֹר מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְחֹזֶק הֶעָרִים וְהָעָם:
8”Esto es lo mismo que hicieron sus padres cuando los envié desde Kadesh Barnea para ver la tierra.   חכֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ:
    מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ  כָּךְ שְׁמָהּ, וּשְׁתֵּי קָדֵשׁ הָיוּ:
9Fueron hasta el valle del Racimo para ver la tierra, pero entonces disuadieron a los israelitas de venir a la tierra que Dios les dio.   טוַיַּֽעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
10Ese día Dios manifestó Su cólera y juró:   יוַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר:
11‘Ninguno de los hombres mayores de 20 años de edad que salió de Egipto verá la tierra que juré a Avraham, a Itzjak y a Iaakov, puesto que no Me siguieron de todo corazón.   יאאִם־יִרְא֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים הָֽעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹֽא־מִלְא֖וּ אַֽחֲרָֽי:
12Las únicas excepciones serán Calev hijo de Iefuné el keniseo y Iehoshúa hijo de Nun, porque ellos siguieron a Dios de todo corazón’.   יבבִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַֽחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה:
    הַקְּנִזִּי  חוֹרְגוֹ שֶׁל קְנַז הָיָה וְיָלְדָה לוֹ אִמּוֹ שֶׁל כָּלֵב אֶת עָתְנִיאֵל (סוטה י"א):
13Dios manifestó cólera contra Israel, y los hizo errar cuarenta años en el desierto, hasta que la generación que había hecho el mal a los ojos de Dios se hubo extinguido.   יגוַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָֽעֹשֶׂ֥ה הָרָ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
    וַיְנִעֵם  וַיְטַלְטְלֵם, מִן "נָע וָנָד" (בראשית ד):
14”Ahora tratan de tomar los lugares de sus padres como banda de pecadores, y traer aún más de la ira de Dios contra Israel.   ידוְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל:
    לִסְפּוֹת  כְּמוֹ "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ" וְגוֹ' (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת:
15Ustedes los disuadirán de seguirLo, y Él nos dejará una vez más en el desierto. ¡Entonces habrán destruido a esta nación completamente!”.   טוכִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵאַ֣חֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
16[Los reuvenitas y los gaditas] se aproximaron [a Moshé] y dijeron: “Construiremos cercados para nuestras ovejas aquí y ciudades para nuestros hijos.   טזוַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ:
    נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה  חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה "לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כֵּן גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (תנחומא):
17Pero entonces nos armaremos e iremos como avanzada delante de los [otros] israelitas, [peleando] hasta haberlos traído a su patria. Por causa de los habitantes de la región, nuestros hijos permanecerán en ciudades fortificadas,   יזוַֽאֲנַ֜חְנוּ נֵֽחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֨נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֽשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ:
    וַֽאֲנַחְנוּ נֵֽחָלֵץ חֻשִׁים  נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח'), "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה'):
    לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד (דברים ל"ג) "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"; וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרֵשׁ לָהֶם בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים ג') "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא וְגוֹ' חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל", וּבִירִיחוֹ כְּתִיב (יהושע ו') "וְהֶחָלוּץ עוֹבֵר (הֹלֵךְ) לִפְנֵיהֶם" — זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְנָאָם:
    וְיָשַׁב טַפֵּנוּ  בְּעוֹדֵנוּ אֵצֶל אַחֵינוּ:
    בְּעָרֵי הַמִּבְצָר  שֶׁנִּבְנֶה עַכְשָׁו:
18pero nosotros mismos no retornaremos a nuestro hogar hasta que todo israelita haya tomado posesión de su propiedad hereditaria.   יחלֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלָתֽוֹ:
19Nosotros, sin embargo, no tomaremos posesión con ellos al otro lado del Jordán, puesto que nuestra herencia vendrá para nosotros junto al margen oriental del Jordán”.   יטכִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַּֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה:
    מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה  בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי:
    כִּי בָאָה נַּֽחֲלָתֵנוּ  כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי: