Deuteronomy Capítulo 17

14Cuando vengas a la tierra que Dios tu Señor te da, de modo que la hayas ocupado y te hayas establecido en ella, eventualmente dirás: “Me gustaría nombrar un rey, al igual que todas las naciones que me rodean”.   ידכִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָֽמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתָֽי:
15Entonces debes nombrar al rey a quien Dios tu Señor elegirá. Debes nombrar un rey de entre tus hermanos; no puedes nombrar a un extranjero que no sea uno de tus hermanos.   טושׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:
16[El rey,] sin embargo, no debe acumular muchos caballos, como para no traer al pueblo de vuelta a Egipto para conseguir más caballos. Dios les ha dicho a ustedes que nunca más deben retornar por esa senda.   טזרַק֘ לֹֽא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹֽסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד:
    לא ירבה לו סוסים: אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם. כמה שנאמר בשלמה, ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה (מלכים א' י כט):
17Él [del mismo modo] no debe tener muchas esposas, para que ellas no hagan que su corazón se descarríe. Asimismo, no acumulará una gran cantidad de plata y oro.   יזוְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד:
    ולא ירבה לו נשים: אלא שמונה עשרה, שמצינו שהיו לו לדוד שש נשים, ונאמר לו ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה (שמואל ב' יב ח):
    וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: אלא כדי ליתן לאכסניא [לאפסניא]:
18Cuando [el rey] esté establecido en su trono real, debe escribir una copia de esta Torá como un rollo editado por los sacerdotes levíticos.   יחוְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִ֥ים הַֽלְוִיִּֽם:
    והיה כשבתו: אם עשה כן כדאי הוא שתתקיים מלכותו:
    את משנה התורה: שתי ספרי תורה. אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו. ואונקלוס תרגם פתשגן, פתר משנה לשון שנון ודבור:
19[Este rollo] debe estar siempre consigo y leerá de él todos los días de su vida. Entonces aprenderá a permanecer temeroso de Dios su Señor, y cumplir cuidadosamente toda palabra de esta Torá y estas reglas.   יטוְהָֽיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַֽעֲשׂתָֽם:
    דברי התורה: כמשמעו:
20Entonces [asimismo] no comenzará a sentirse superior a sus hermanos, y no se apartará del mandato ni a la derecha ni a la izquierda. De este modo, él y sus descendientes tendrán un largo reinado en medio de Israel.   כלְבִלְתִּ֤י רֽוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל:
    ולבלתי סור מן המצוה: אפילו מצוה קלה של נביא:
    למען יאריך ימים: מכלל הן אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א' י, ח) להעלות עולות וכתיב ויוחל שבעת ימים (שמואל א' יג, ח) ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת לא שמרת וגו' ועתה ממלכתך לא תקום (שם יג ז - יד). הא למדת, שבשביל מצוה קלה של נביא נענש:
    הוא ובניו: מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם: