Exodus Capítulo 10

24El faraón convocó a Moshé. “¡Vayan! –dijo–. ¡Adoren a Dios! Incluso sus hijos pueden ir con ustedes. Tan sólo dejen atrás sus ovejas y su ganado vacuno”.   כדוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֔ה רַ֛ק צֹֽאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
יצג: יהא מוצג במקומו:
25“¿Nos suministrarás entonces sacrificios y ofrendas quemadas Para que podamos ofrecerlos a Dios nuestro Señor? –replicó Moshé–.   כהוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
גם אתה תתן: לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן:
26Nuestro ganado también debe ir junto con nosotros. Ni una sola pezuña puede ser dejada atrás. Debemos tomarlos para servir a Dios nuestro Señor, puesto que no sabemos qué necesitaremos para adorar a Dios hasta llegar allí”.   כווְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַה־נַּֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
פרסה: פרסת רגל פלנט"א בלעז [כף רגל]:
לא נדע מה נעבד: כמה תכבד העבודה שמא ישאל ממנו יותר ממה שיש בידינו:
27Dios hizo obstinado al faraón, y éste ya no estuvo dispuesto a dejar salir [a los israelitas].   כזוַיְחַזֵּ֥ק יְהֹוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
28“¡Sal de mi presencia! –le dijo el faraón a [Moshé]–. ¡No te atrevas a ver nuevamente mi rostro! ¡El día en que comparezcas ante mí, morirás!”.   כחוַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵֽעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֨סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹֽתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
29“Como dices –replicó Moshé–, no volveré a ver tu rostro”.   כטוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹֽא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ:
כן דברת: יפה דברת ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך:

Exodus Chapter 11

1Dios le dijo a Moshé: “Hay una plaga más que enviaré contra el faraón y Egipto. Después de eso, los dejará salir de este lugar. Cuando los deje salir, en realidad los expulsará de aquí.   אוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה:
כלה: גמירא, (כלה) כליל, כולכם ישלח:
2Ahora bien, habla al pueblo discretamente, y que cada hombre pida de su amigo artículos de oro y plata. Que toda mujer haga de sus amigas [el mismo] pedido”.   בדַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ | מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב:
דבר נא: אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (שם יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם:
3Dios le dio al pueblo prestigio entre los egipcios. Moshé era asimismo en extremo respetado en Egipto, tanto por los funcionarios del faraón como por el pueblo.   גוַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם | הָאִ֣ישׁ משֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם: