Leviticus Capítulo 23

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2les hablara a los israelitas y les dijera: Hay tiempos especiales que deben celebrar como fiestas sagradas para Dios. Los siguientes son Mis tiempos especiales:   בדַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מֽוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מֽוֹעֲדָֽי:
    דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֽוֹעֲדֵי ה'  עֲשֵׂה מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְֹרָאֵל מְלֻמָּדִין בָּהֶם, שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל גָּלֻיּוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן לַעֲלוֹת לָרֶגֶל וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם (ספרא):
3Puedes hacer trabajo durante los seis días de la semana, pero el sábado es Shabat de Shabatot. Es una fiesta sagrada para Dios, en que no harán trabajo alguno. Dondequiera que vivan, es el Shabat de Dios.   גשֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:
    שֵׁשֶׁת יָמִים  מָה עִנְיַן שַׁבָּת אֵצֶל מוֹעֲדוֹת? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמְחַלֵּל אֶת הַמּוֹעֲדוֹת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ חִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּתוֹת, וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת הַמּוֹעֲדוֹת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם אֶת הַשַּׁבָּתוֹת (שם):
4Éstas son las festividades de Dios que deben celebrar como fiestas sagradas en sus tiempos apropiados:   דאֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמֽוֹעֲדָֽם:
    אֵלֶּה מֽוֹעֲדֵי ה'  לְמַעְלָה מְדַבֵּר בְּעִבּוּר שָׁנָה וְכָאן מְדַבֵּר בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ:
5La tarde del día 14 del mes primero es [el tiempo en que deben sacrificar] la ofrenda de Pésaj de Dios.   הבַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַֽיהֹוָֽה:
    בֵּין הָֽעַרְבָּיִם  מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה (שם):
    פֶּסַח לה'  הַקְרָבַת קָרְבָּן שֶׁשְּׁמוֹ פֶּסַח:
6Luego, en el día 15 de ese mes, es la festividad de las matzot de Dios, cuando coman matzot durante siete días.   ווּבַֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַֽיהֹוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ:
7El primer día será una fiesta sagrada para ustedes, en que no pueden hacer ningún trabajo de servicio.   זבַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:
8Entonces traerán sacrificios a Dios durante siete días. El séptimo día es una fiesta sagrada en que no pueden hacer ningún trabajo de servicio.   חוְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַֽיהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:
    וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה וגו'  הֵם הַמּוּסָפִין הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס, וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ כָאן? לוֹמַר שֶׁאֵין הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:
    וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה'  מִכָּל מָקוֹם — אִם אֵין פָּרִים הָבֵא אֵילִים, וְאִם אֵין פָּרִים וְאֵילִים הָבֵא כְבָשִׂים (שם):
    שִׁבְעַת יָמִים  כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שִׁבְעַת שֵׁם דָּבָר הוּא — שָׁבוּעַ שֶׁל יָמִים, שטי"נא בְּלַעַז, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן שְׁמוֹנַת שֵׁשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁלוֹשֶׁת:
    מְלֶאכֶת עֲבֹדָה  אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת הַחֲשׁוּבוֹת לָכֶם עֲבוֹדָה וְצֹרֶךְ — שֶׁיֵּשׁ חֶסְרוֹן כִּיס בְּבַטָּלָה שֶׁלָּהֶן — כְּגוֹן דָּבָר הָאָבֵד, כָּךְ הֵבַנְתִּי מִתּוֹרַת כֹּהֲנִים, דְּקָתָנֵי יָכוֹל אַף חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד יְהֵא אָסוּר בִּמְלֶאכֶת עֲבוֹדָה וְכוּ':
9Dios le habló a Moshé, diciéndole que   טוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
10les hablara a los israelitas y les dijera: Cuando vengan a la tierra que voy a darles, y recojan su cosecha, deben traer un ómer de su primera recolección al sacerdote.   ידַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִֽירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן:
    רֵאשִׁית קְצִֽירְכֶם  שֶׁתְּהֵא רִאשׁוֹנָה לַקָּצִיר (ספרא):
    עֹמֶר  עֲשִׂירִית הָאֵיפָה כָּךְ הָיְתָה שְׁמָהּ, כְּמוֹ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר (שמות ט"ז):
11Él la agitará en los movimientos prescritos como ofrenda agitada para Dios, de modo que sea aceptable para ustedes. El sacerdote hará esta ofrenda agitada el día después del primer día de la fiesta [de Pésaj].   יאוְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִרְצֹֽנְכֶ֑ם מִמָּֽחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן:
    וְהֵנִיף  כָּל תְּנוּפָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לַעֲצֹר רוּחוֹת רָעוֹת, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לַעֲצֹר טְלָלִים רָעִים (מנחות ס"ב):
    לִרְצֹֽנְכֶם  אִם תַּקְרִיבוּ כְּמִשְׁפָּט זֶה יִהְיֶה לְרָצוֹן לָכֶם:
    מִמָּֽחֳרַת הַשַּׁבָּת  מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ (ספרא; מנחות ס"ו):
12En el día que hagan la ofrenda agitada del ómer, prepararán un cordero de un año perfecto como ofrenda quemada para Dios.   יבוַֽעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
    וַֽעֲשִׂיתֶם … כֶּבֶשׂ  חוֹבָה לָעֹמֶר הוּא בָא:
13Su ofrenda de harina será dos décimos [de efá] de harina de trigo, mezclada con aceite, una ofrenda de fuego para Dios. Su ofrenda de libación será un cuarto de hin de vino.   יגוּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכּ֥וֹ (כתיב ונסכה) יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין:
    וּמִנְחָתוֹ  מִנְחַת נְסָכָיו:
    שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים  כְּפוּלָה הָיְתָה:
    ונסכו יַיִן רְבִיעִת הַהִֽין  אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְפוּלָה אֵין נְסָכָיו כְּפוּלִים:
14Hasta el día que traigan este sacrificio a su Dios, no pueden comer pan, grano tostado ni grano fresco. Ésta será ley eterna por todas las generaciones, sin importar dónde vivan.   ידוְלֶ֩חֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:
    וְקָלִי  קֶמַח עָשׂוּי מִכַּרְמֶל רַךְ שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר:
    וְכַרְמֶל  הֵן קְלָיוֹת, שֶׁקּוֹרִין גרניי"ליש:
    בְּכֹל מֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם  נֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל, יֵשׁ שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן שֶׁהֶחָדָשׁ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְיֵשׁ אוֹמָרִים לֹא בָא אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עַל הֶחָדָשׁ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, מִשֶּׁכִּבְּשׁוּ וְחִלְּקוּ (קידושין ל"ז):
15Entonces contarán siete semanas completas después del día siguiente a la fiesta [de Pésaj] cuando trajeron el ómer como ofrenda agitada,   טווּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּֽחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּֽהְיֶֽינָה:
    מִמָּֽחֳרַת הַשַּׁבָּת  מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב:
    תְּמִימֹת תִּֽהְיֶֽינָה  מְלַמֵּד שֶׁמַּתְחִיל וּמוֹנֶה מִבָּעֶרֶב, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינָן תְּמִימוֹת (ספרא; מנחות ס"ו):
16hasta el día después de la séptima semana, cuando haya [un total de] 50 días. [En ese día 50] pueden presentar grano nuevo como ofrenda de harina para Dios.   טזעַ֣ד מִמָּֽחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
    הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת  כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁבוּעֲתָא שְׁבִיעֵתָא:
    עַד מִמָּֽחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ  וְלֹא עַד בִּכְלָל, וְהֵן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יוֹם:
    חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'  בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים תַּקְרִיבוּהָ, וְאוֹמֵר אֲנִי זֶה מִדְרָשׁוֹ, אֲבָל פְּשׁוּטוֹ עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשִּׁים תִּסְפְּרוּ, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא:
    מִנְחָה חֲדָשָׁה  הִיא הַמִּנְחָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּבְאָה מִן הֶחָדָשׁ, וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי קָרְבָה מִנְחַת הָעֹמֶר אֵינָהּ כִּשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת, שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים (מנחות י"ד):
17De la tierra en la cual vivan, traerán dos barras de pan como ofrenda agitada. Estarán hechas de dos décimos [de efá] de harina de trigo, y serán horneadas como pan leudado. Son la ofrenda de la primera cosecha para Dios.   יזמִמּֽוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאוּ | לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁתַּ֨יִם֙ שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּֽהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּֽאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהֹוָֽה:
    מִמּֽוֹשְׁבֹתֵיכֶם  וְלֹא מִחוּצָה לָאָרֶץ (ספרא):
    לֶחֶם תְּנוּפָה  לֶחֶם תְּרוּמָה, הַמּוּרָם לְשֵׁם גָּבוֹהַּ, וְזוֹ הִיא הַמִּנְחָה הַחֲדָשָׁה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה:
    בִּכּוּרִים  רִאשׁוֹנָה לְכָל הַמְּנָחוֹת, אַף לְמִנְחַת קְנָאוֹת הַבָּאָה מִן שְׂעוֹרִים לֹא תִּקְרַב מִן הֶחָדָשׁ קֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם (שם):
18Junto con este pan, sacrificarán siete corderos de un año perfectos, un toro joven y dos carneros. Éstos, junto con sus ofrendas de harina y libaciones serán una ofrenda quemada para Dios, una ofrenda de fuego como fragancia apaciguadora para Dios.   יחוְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִֽהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה:
    עַל־הַלֶּחֶם  בִּגְלַל הַלֶּחֶם, חוֹבָה לַלֶּחֶם (ספרא; מנחות מ"ה):
    וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם  כְּמִשְׁפַּט מִנְחָה וּנְסָכִים הַמְפֹרָשִׁים בְּכָל בְּהֵמָה בְּפָרָשַׁת נְסָכִים, שְׁלוֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאַיִל וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, זוֹ הִיא הַמִּנְחָה, וְהַנְּסָכִים חֲצִי הַהִין לַפָּר וּשְׁלִישִׁית הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִית הַהִין לַכֶּבֶשׂ:
19Prepararán asimismo una cabra como ofrenda por el pecado, y dos corderos de un año como sacrificios de paz.   יטוַֽעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִֽיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים:
    וַֽעֲשִׂיתֶם שְׂעִֽיר־עִזִּים  יָכוֹל שִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר הָאֲמוּרִים כָּאן הֵם ז' הַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר הָאֲמוּרִים בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵצֶל פָּרִים וְאֵילִים אֵינָן הֵם, אֱמֹר מֵעַתָּה אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן — אֵלּוּ קָרְבוּ בִּגְלַל הַלֶּחֶם וְאֵלּוּ לַמּוּסָפִין (שם):
20El sacerdote hará los movimientos prescritos para una ofrenda agitada ante Dios con el pan para la ofrenda de la primera cosecha y los dos corderos. Pertenecen al sacerdote como algo sagrado para Dios.   כוְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן | אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכֻּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִֽהְי֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה לַכֹּהֵֽן:
    וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם תְּנוּפָה  מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים, יָכוֹל כֻּלָּם, תַּלְמוּד לוֹמָר "עַל שְׁנֵי כְבָשִֹים" (עי' מנחות ס"ב):
    קֹדֶשׁ יִֽהְיוּ  לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי יָחִיד קָדָשִׁים קַלִּים, הֻזְקַק לוֹמַר בְּשַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
21Este mismo día será celebrado como fiesta sagrada en que no puede hacerse ningún trabajo de servicio. Ésta es ley eterna por todas las generaciones, sin importar dónde vivan.   כאוּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מֽוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
22[Además,] cuando recojan la cosecha de su tierra, no coseches totalmente los extremos de tus campos. [Asimismo,] no levantes los tallos individuales que puedan haber caído. Debes dejar [todos éstos] para el pobre y el forastero. Yo soy Dios el Señor de ustedes.   כבוּבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
    וּבְקֻצְרְכֶם  חָזַר וְשָׁנָה, לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בִּשְׁנֵי לָאוין; אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים — פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן — ? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּתוֹכוֹ (ספרא):
    תַּֽעֲזֹב  הַנַּח לִפְנֵיהֶם וְהֵם יִלְקְטוּ, וְאֵין לְךָ לְסַיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם (פאה פ"ה):
    אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם  נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר: