Genesis Capítulo 41

39El faraón le dijo a Iosef: “Puesto que Dios te ha informado de todo esto, no puede haber nadie con tanta perspicacia y sabiduría como tú.   לטוַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵֽין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
אין נבון וחכם כמוך: לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך:
40Estarás a cargo de mi gobierno, y por tus órdenes se distribuirá el alimento a mi pueblo. Sólo por el trono yo te excederé en rango”.   מאַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
ישק: יתזן, יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו (לעיל טו ב) ובן משק ביתי, וכמו (תהלים ב יב) נשקו בר, גרנישו"ן בלע"ז [אספקה]:
רק הכסא: שיהיו קורין לי מלך:
כסא: לשון של המלוכה כמו (מלכים א א לז) ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך:
41Entonces el faraón le declaró formalmente a Iosef: “Te pongo a cargo de toda la tierra de Egipto”.   מאוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
נתתי אתך: מניתי יתך, ואף על פי כן לשון נתינה הוא, כמו (דברים כו יט) ולתתך עליון, בין לגדולה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו, כמו (מלאכי ב ט) נתתי אתכם נבזים ושפלים:
42El faraón sacó su anillo de su propia mano y lo puso en la mano de Iosef. Lo hizo vestir con las más finas prendas de lino, y puso un collar de oro alrededor de su cuello.   מבוַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:
ויסר פרעה את טבעתו: נתינת טבעת המלך הוא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדולה:
בגדי שש: דבר חשיבות הוא במצרים:
רבד: ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד. וכן (משלי ז טז) רבדתי ערשי, רצפתי ערשי מרצפות. בלשון משנה (מדות א ח) מוקף רובדין של אבן, (יומא מג ב) על הרובד שבעזרה, והיא רצפה:
43Hizo que [Iosef] montara en su segundo carro real, y [aquellos que iban] delante de él anunciaban: “¡El Virrey!”. De este modo se le dio [a Iosef] autoridad por sobre todo Egipto.   מגוַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
במרכבת המשנה: השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו:
אברך: כתרגומו דין אבא למלכא. רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו':
44El faraón le dijo a Iosef: “Yo soy el faraón. Sin tu palabra, ningún hombre levantará una mano o un pie en todo Egipto”.   מדוַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
אני פרעה: שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו:
בלעדיך: שלא ברשותך. דבר אחר אני פרעה אני אהיה מלך ובלעדיך וגו' וזהו דוגמת (פסוק מ) רק הכסא:
את ידו ואת רגלו: כתרגומו:
45El faraón le dio a Iosef el nombre de Tzafnat Panéaj. Le dio a Asnat, hija de Poti Fera, el sacerdote de On, por mujer. De este modo salió Iosef a supervisar Egipto.   מהוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֥ה שֵֽׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
צפנת פענח: מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא:
פוטי פרע: הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שחמד את יוסף למשכב זכר:
46Cuando se paró ante el faraón, Iosef tenía 30 años de edad. Iosef dejó la corte del faraón, e hizo un recorrido de inspección de toda la tierra de Egipto.   מווְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
47Durante los siete años de excedente, la tierra produjo montones de grano.   מזוַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
ותעש הארץ: כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה:
לקמצים: קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים:
48[Iosef] recolectó el alimento durante los siete años que Egipto ahora disfrutaba, y puso el alimento en las ciudades. El alimento que crecía en los campos alrededor de cada ciudad se puso dentro [de la ciudad].   מחוַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה: שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב:
49Iosef acumuló tanto grano que era como la arena del mar. Tuvieron que dejar de contarlo, puesto que había demasiado para contar.   מטוַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
עד כי חדל לספר: עד כי חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר:
כי אין מספר: לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא:
50Iosef tuvo dos hijos antes de que llegaran los años de la hambruna, que le nacieron de Asnat, hija de Poti Fera, sacerdote de On.   נוּלְיוֹסֵ֤ף יֻלָּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָֽרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן:
בטרם תבוא שנת הרעב: מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון:   
51Iosef llamó al primogénito Menashé, “porque Dios me ha hecho olvidar (nashé) todas mis aflicciones, e incluso la casa de mi padre”.   נאוַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:
52Llamó a su segundo hijo Efraim, “porque Dios me ha hecho fructífero (pri) en la tierra de mi sufrimiento”.   נבוְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי: