Deuteronomy Capítulo 15

1Al final de cada siete años celebrarás el año de remisión.   אמִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה:
מקץ שבע שנים: יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה, תלמוד לומר (פסוק ט) קרבה שנת השבע. ואם אתה אומר שבע שנים לכל מלוה ומלוה להלואת כל אחד ואחד, היאך היא קרבה, הא למדת שבע שנים למנין השמיטות:
2La idea del año de remisión es que todo acreedor remita cualquier deuda que le deba su prójimo y hermano cuando llegue el año de remisión de Dios.   בוְזֶה֘ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֨עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֨הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
שמוט כל בעל משה ידו: שמוט את ידו של כל בעל משה:
3Puedes cobrar del extranjero, pero si tienes demanda alguna contra tu hermano por una deuda debes renunciar a ella.   גאֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַֽאֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ:
את הנכרי תיגוש: זו מצות עשה:
4Entonces Dios te bendecirá en la tierra que Dios tu Señor te da para que ocupes como herencia y no habrá más pobres entre ti.   דאֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵֽן־לְךָ֥ נַֽחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ:
אפס כי לא יהיה בך אביון: ולהלן הוא אומר (פסוק יא) כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם:
אביון: דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר:
5Esto, no obstante, será así sólo si obedeces la palabra de Dios tu Señor, cumpliendo cuidadosamente todo este mandato que te prescribo hoy.   הרַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:
רק אם שמוע תשמע: אז לא יהיה בך אביון:
שמוע תשמע: שמע קמעא משמיעין אותו הרבה:
6Entonces Dios tu Señor te bendecirá como te lo prometió, de modo que extenderás crédito a muchas naciones, mas tú no necesitarás crédito alguno para ti mismo. De este modo, dominarás a muchas naciones pero ninguna te dominará a ti   וכִּֽי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַֽעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ:
כאשר דבר לך: והיכן דבר, (דברים כח, ג) ברוך אתה בעיר:
והעבטת: כל לשון הלואה כשנופל על המלוה, נופל בלשון מפעיל. כגון והלוית, והעבטת. ואם היה אומר ועבטת היה נופל על הלוה, כמו ולוית:
והעבטת גוים: יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה, תלמוד לומר ואתה לא תעבוט:
ומשלת בגוים רבים: יכול גוים אחרים מושלים עליך, תלמוד לומר ובך לא ימשולו:
7Cuando en un asentamiento de la tierra que Dios tu Señor te da cualquiera de tus hermanos sea pobre, no endurezcas tu corazón ni cierres tu mano contra tu hermano necesitado.   זכִּי־יִֽהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵֽאַחַ֤ד אַחֶ֨יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָֽבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵֽאָחִ֖יךָ הָֽאֶבְיֽוֹן:
כי יהיה בך אביון: התאב תאב קודם:
מאחד אחיך: אחיך מאביך, קודם לאחיך מאמך:
שעריך: עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת:
לא תאמץ: יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ. יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר ולא תקפוץ:
מאחיך האביון: אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון [בעניות]:
8Abre la mano generosamente y concédele cualquier crédito que necesite para cuidar de sus necesidades.   חכִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָֽדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַֽעֲבֵט֙ תַּֽעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ:
פתח תפתח: אפילו כמה פעמים:
כי פתח תפתח: הרי כי משמש בלשון אלא:
והעבט תעביטנו: אם לא רצה במתנה, תן לו בהלואה:
די מחסורו: ואי אתה מצווה להעשירו:
אשר יחסר לו: אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:
לו: זו אשה. וכן הוא אומר (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו:
9Cuídate mucho de no tener una idea irresponsable y decirte: “El séptimo año se acerca, y será el año de remisión”. Entonces es posible que mires de manera poco amable a tu hermano empobrecido, y no le des nada. Si entonces se queja ante Dios acerca de ti, tú tendrás un pecado.   טהִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִֽהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֨יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֨יךָ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא:
וקרא עליך: יכול מצוה, תלמוד לומר (דברים כד, טו) ולא יקרא:
והיה בך חטא: מכל מקום, אפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:
10Por consiguiente, haz todo esfuerzo para darle, y no te sientas mal por dar, puesto que entonces Dios tu Señor te bendecirá en todos tus esfuerzos, sin importar qué hagas.   ינָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹֽא־יֵרַ֥ע לְבָֽבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל | הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַֽעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ:
נתון תתן לו: אפילו מאה פעמים:
לו: בינו ובינך:
כי בגלל הדבר: אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה:
11El pobre nunca dejará de existir en la tierra, de modo que te ordeno abrir la mano generosamente a tu hermano pobre e indigente en tu tierra.   יאכִּ֛י לֹֽא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָֽנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָֽדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַּֽעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹֽנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ:
על כן: מפני כן:
לאמר: עצה לטובתך אני משיאך:
לאחיך לעניך: לאיזה אח, לעני:
לעניך: ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא. אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:
12Cuando tu hermano o hermana hebreo te sea vendido, puede servir tanto como seis años, pero en el séptimo año debes despedirlo en libertad.   יבכִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַֽעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּֽךְ:
כי ימכר לך: על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר. והרי כבר נאמר (שמות כא, ב) כי תקנה עבד עברי, ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר. אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן. אחד שכתוב או העבריה, אף היא תצא בשש. ולא שמכרוה בית דין, שאין האשה נמכרת בגנבתה, שנאמר בגנבתו ולא בגנבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא. ועוד חידש כאן (פסוק יד) העניק תעניק:
13Cuando lo despidas en libertad, no lo envíes con las manos vacías.   יגוְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם:
14Dale un presente de cese de tus rebaños, de tu era y de tu tinaja de vino, para que tenga una parte de todas las cosas por medio de las cuales Dios tu Señor te haya bendecido.   ידהַֽעֲנֵ֤יק תַּֽעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּֽרַכְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ:
העניק תעניק: לשון עדי בגובה ובמראית העין, שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרשים לשון הטענה על צוארו:
מצאנך ומגרנך ומיקבך: יכול אין לי אלא אלו בלבד, תלמוד לומר אשר ברכך, מכל מה שברכך בוראך. ולמה נאמרו אלו, מה אלו מיוחדים שהם בכלל ברכה אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות. ולמדו רבותינו במסכת קידושין (יז א) בגזרה שוה כמה נותן לו מכל מין ומין:
15De este modo recordarás que fuiste esclavo en Egipto y Dios tu Señor te liberó. Es por esta razón que te ordeno hoy hacer esto.   טווְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּפְדְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם:
וזכרת כי עבד היית: והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו:
16Si [el esclavo] gusta de ti y tu familia, y le va tan bien contigo que dice “no quiero dejarte”,   טזוְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ:
17entonces debes tomar un punzón, y ponerlo a través de su oreja y la puerta. Entonces se volverá tu esclavo permanente. Debes asimismo [conceder un presente de cese] a tu esclava.   יזוְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָֽתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַֽאֲמָֽתְךָ֖ תַּֽעֲשֶׂה־כֵּֽן:
עבד עולם: יכול כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו, הא למדת שאין זה, אלא עולמו של יובל:
ואף לאמתך תעשה כן: הענק לה. יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה, תלמוד לומר (שמות כא, ה) ואם אמור יאמר העבד, עבד נרצע, ואין אמה נרצעת:
18No consideres difícil despedir [a tu esclavo] en libertad. Ha hecho el doble de trabajo de un jornalero durante los seis años, y Dios tu Señor te bendecirá en todo lo que hagas.   יחלֹֽא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֙ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה:
כי משנה שכר שכיר: מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום. ומהו עבודתו בלילה, רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון: