Leviticus Capítulo 24

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2les ordenara a los israelitas que le trajeran aceite de iluminación claro de olivas prensadas a mano, para mantener la lámpara ardiendo constantemente.   בצַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַֽעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד:
צו את בני ישראל: זו פרשת מצות הנרות. ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה. וכן משמע, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך:
שמן זית זך: שלשה שמנים יוצאים מן הזית, הראשון קרוי זך, והן מפורשים במנחות (פט א) ובתורת כהנים:
תמיד: מלילה ללילה, כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום:
3Aarón encenderá [la lámpara] constantemente con [este aceite]. [Arderá] ante Dios, desde el atardecer hasta la mañana, fuera del separador de tela en la Tienda de Comunión. Ésta será ley eterna por todas sus generaciones.   גמִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָֽעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַֽעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַֽהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
לפרכת העדת: שלפני הארון, שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו על נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים:
יערך אתו אהרן מערב עד בקר: יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה, ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הוקבעה להם:
4Constantemente prenderá las lámparas sobre la menorá [de oro] pura ante Dios.   דעַ֚ל הַמְּנֹרָ֣ה הַטְּהֹרָ֔ה יַֽעֲרֹ֖ךְ אֶת־הַנֵּר֑וֹת לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִֽיד:
המנרה הטהרה: שהיא זהב טהור. דבר אחר על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר:
5Tomarás la calidad más fina de harina de trigo y la hornearás en doce panes. Cada pan contendrá dos décimos [de efá].   הוְלָֽקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָֽפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלּ֑וֹת שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִֽהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָֽאֶחָֽת:
6Dispón [estos panes] en dos pilas, seis panes para cada pila. Esto estará sobre la mesa inmaculada que está ante Dios.   ווְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַמַּֽעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
שש המערכת: שש חלות המערכה האחת:
השלחן הטהר: של זהב טהור. דבר אחר על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן:
7Pon olíbano puro junto a estas pilas. Ésta será la porción conmemorativa [presentada como] ofrenda de fuego para Dios.   זוְנָֽתַתָּ֥ עַל־הַמַּֽעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָֽיְתָ֤ה לַלֶּ֨חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
ונתת על המערכת: על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה, מלא קומץ לכל אחת:
והיתה: הלבונה הזאת:
ללחם לאזכרה: שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת. והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה, כקומץ שהוא אזכרה למנחה:
8[Estas barras] serán constantemente dispuestas ante Dios cada Shabat. Es un pacto eterno que esto debe venir de los israelitas.   חבְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם:
9El [pan] será dado a Aarón y sus descendientes, pero puesto que es santidad de santidades entre las ofrendas de fuego de Dios, deben comerlo en un área santificada. Ésta es ley eterna.   טוְהָֽיְתָה֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו וַֽאֲכָלֻ֖הוּ בְּמָק֣וֹם קָד֑שׁ כִּ֡י קֹ֩דֶשׁ֩ קָֽדָשִׁ֨ים ה֥וּא ל֛וֹ מֵֽאִשֵּׁ֥י יְהֹוָ֖ה חָק־עוֹלָֽם:
והיתה: המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה הוא:
ואכלהו: מוסב על הלחם, שהוא לשון זכר:
10El hijo de una mujer israelita y de un hombre egipcio salió entre los israelitas y el hijo de la mujer israelita tuvo una riña con un hombre israelita en el campamento.   יוַיֵּצֵא֙ בֶּן־אִשָּׁ֣ה יִשְׂרְאֵלִ֔ית וְהוּא֙ בֶּן־אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּנָּצוּ֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִ֔ית וְאִ֖ישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִֽי:
ויצא בן אשה ישראלית: מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף:
בן איש מצרי: הוא המצרי שהרגו משה:
בתוך בני ישראל: מלמד שנתגייר:
וינצו במחנה: על עסקי המחנה:
ואיש הישראלי: זה שכנגדו, שמיחה בו מטע אהלו:
11Entonces el hijo de la mujer israelita blasfemó el nombre de Dios con una maldición. El [pueblo] lo trajo ante Moshé. El nombre de su madre era Shlomit hija de Divrí, de la tribu de Dan.   יאוַיִּקֹּ֠ב בֶּן־הָֽאִשָּׁ֨ה הַיִּשְׂרְאֵלִ֤ית אֶת־הַשֵּׁם֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֶל־משֶׁ֑ה וְשֵׁ֥ם אִמּ֛וֹ שְׁלֹמִ֥ית בַּת־דִּבְרִ֖י לְמַטֵּה־דָֽן:
ויקב: כתרגומו ופריש, שנקב שם המיוחד וגדף, והוא שם המפורש ששמע מסיני:
ושם אמו שלמית בת דברי: שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר, שהיא לבדה היתה זונה:
שלמית: דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל:
בת דברי: דברנית היתה מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה:
למטה דן: מגיד שהרשע גורם גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו, כיוצא בו (שמות לא ו) אהליאב בן אחיסמך למטה דן, שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו:
12Lo mantuvieron bajo custodia hasta que la pena pudiera ser especificada por Dios.   יבוַיַּנִּיחֻ֖הוּ בַּמִּשְׁמָ֑ר לִפְר֥שׁ לָהֶ֖ם עַל־פִּ֥י יְהֹוָֽה:
ויניחהו: לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק אחד. ויודעים היו שהמקושש במיתה, שנאמר (שמות לא יד) מחלליה מות יומת אבל לא פורש להם באיזו מיתה, לכך נאמר (במדבר טו לד) כי לא פורש מה יעשה לו. אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם, שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו:
13Dios le habló a Moshé, diciendo:   יגוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
14Saca al blasfemo del campamento, y que todos los que lo oyeron pongan las manos sobre la cabeza de él. Entonces toda la comunidad lo apedreará.   ידהוֹצֵ֣א אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְסָמְכ֧וּ כָל־הַשֹּֽׁמְעִ֛ים אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְרָֽגְמ֥וּ אֹת֖וֹ כָּל־הָֽעֵדָֽה:
השמעים: אלו העדים:
כל: להביא את הדיינים:
את ידיהם: אומרים לו דמך בראשך ואין אנו נענשים במיתתך שאתה גרמת לך:
כל העדה: במעמד כל העדה. מכאן ששלוחו של אדם כמותו:
15Habla a los israelitas de la siguiente manera: Todo el que maldiga a Dios cargará con su pecado.   טווְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ:
ונשא חטאו: בכרת, כשאין התראה:
16Pero si alguien Realmente blasfema el nombre del Señor, será condenado a muerte. Toda la comunidad lo apedreará. Ya sea un prosélito o un [israelita] nativo, será condenado a muerte.   טזוְנֹקֵ֤ב שֵֽׁם־יְהֹוָה֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת רָג֥וֹם יִרְגְּמוּ־ב֖וֹ כָּל־הָֽעֵדָ֑ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח בְּנָקְב֥וֹ שֵׁ֖ם יוּמָֽת:
ונקב שם: אינו חייב עד שיפרש את השם, ולא המקלל בכינוי:
ונקב: לשון קללה, כמו (במדבר כג ח) מה אקב:
17El que tome una vida humana debe ser condenado a muerte.   יזוְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מ֖וֹת יוּמָֽת:
ואיש כי יכה: לפי שנאמר (שמות כא יב) מכה איש ומת, אין לי אלא שהרג את האיש, אשה וקטן מנין, תלמוד לומר כל נפש אדם:
18Si alguien mata a un animal, debe pagar por él, [el valor de] vida por vida.   יחוּמַכֵּ֥ה נֶֽפֶשׁ־בְּהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ:
19Si alguien deja lisiado a su prójimo, debe ser penado como corresponde.   יטוְאִ֕ישׁ כִּֽי־יִתֵּ֥ן מ֖וּם בַּֽעֲמִית֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה כֵּ֖ן יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ:
20De este modo, debe pagarse una compensación plena por una fractura o la pérdida de un ojo o un diente. Si alguien inflige una lesión a otra persona, debe [pagar como si la misma lesión fuera] infligida a él.   כשֶׁ֚בֶר תַּ֣חַת שֶׁ֔בֶר עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מוּם֙ בָּֽאָדָ֔ם כֵּ֖ן יִנָּ֥תֶן בּֽוֹ:
כן ינתן בו: פירשו רבותינו, שאינו נתינת מום ממש אלא תשלומי ממון, שמין אותו כעבד, לכך כתוב בו לשון נתינה, דבר הנתון מיד ליד:
21De este modo, si alguien mata a un animal, debe pagar por él, pero si alguien mata a un ser humano, debe ser condenado a muerte.   כאוּמַכֵּ֥ה בְהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת:
ומכה בהמה ישלמנה: למעלה דבר בהורג בהמה, וכאן דבר בעושה בה חבורה:
ומכה אדם יומת: אפילו לא הרגו אלא עשה בו חבורה, שלא נאמר כאן נפש ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב ובא להקישו למכה בהמה מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו ואמו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה, לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חייב, הוצרך לומר במכה שפטור. ומה בבהמה בחבלה, שאם אין חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה:
22Habrá una ley para ustedes, tanto para el prosélito como para el nativo, puesto que Yo soy Dios, Señor de [todos] ustedes.   כבמִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּֽאֶזְרָ֖ח יִֽהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
אני ה' אלהיכם: אלהי כולכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם כך אני מייחד שמי על הגרים:
23Moshé refirió [todo] esto a los israelitas, y sacaron al blasfemo del campamento, lapidándolo. Los israelitas hicieron de este modo como Dios le había ordenado a Moshé.   כגוַיְדַבֵּ֣ר משֶׁה֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֖וֹ אָ֑בֶן וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
ובני ישראל עשו: כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר דחייה, רגימה ותלייה: