Deuteronomy Capítulo 21

10Cuando libres la guerra contra tus enemigos, Dios te dará la victoria sobre ellos, de modo que tomarás cautivos.   יכִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹֽיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:
כי תצא למלחמה: במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחיה כל נשמה:
ושבית שביו: לרבות כנענים שבתוכה ואף על פי שהם משבעה אומות:
11Si ves entre los prisioneros una mujer hermosa y la deseas, puedes tomarla por esposa.   יאוְרָאִ֨יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָֽשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָֽקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:
אשת: אפילו אשת איש:
ולקחת לך לאשה: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו:
12En un caso así, cuando la traigas a tu hogar, debe rasurarse la cabeza y dejarse crecer las uñas.   יבוַֽהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָֽשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּֽרְנֶֽיהָ:
ועשתה את צפרניה: תגדלם כדי שתתנוול:
13Debe sacarse su vestimenta de cautiva y permanecer en tu casa un mes entero, llorando a su padre y a su madre. Sólo entonces puedes tener relaciones íntimas con ella y poseerla, haciéndola tu esposa.   יגוְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֨יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָֽיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:
והסירה את שמלת שביה: לפי שהם נאים, שהגוים בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם:
וישבה בביתך: בבית שמשתמש בו, נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בנוולה, כדי שתתגנה עליו:
ובכתה את אביה: כל כך למה, כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת:
14Si no la deseas, sin embargo, debes despedirla en libertad. Puesto que has tenido intimidad con ella, no puedes venderla por dinero ni tenerla como sierva.   ידוְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹֽא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹֽא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ:
והיה אם לא חפצתה בה: הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה:
לא תתעמר בה: לא תשתמש בה בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש, עימראה. מיסודו של רבי משה הדרשן למדתי כן:
15[Ésta es la ley] cuando un hombre tenga dos esposas, una a la cual ame y una por la cual tenga aversión, y tanto la esposa amada como la no amada tengan hijos, mas el primogénito sea de la no amada.   טוכִּי־תִֽהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָֽאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָֽאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָֽאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה:
16En el día que [este hombre] legue su propiedad a sus hijos, no debe dar al hijo de la esposa amada preferencia del derecho de primogenitura por sobre el nacido primero, que es el hijo de la esposa no amada.   טזוְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִֽהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר:
17[Incluso si] el primogénito es el hijo de la esposa aborrecida, [el padre] debe reconocerlo como para darle una porción doble de toda su propiedad. Puesto que [este hijo] es el primer fruto de la virilidad de [su padre], el derecho de primogenitura es legalmente suyo.   יזכִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה:
פי שנים: כנגד שני אחים:
בכל אשר ימצא לו: מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבא לאחר מיתת האב, כבמוחזק:
18Cuando un hombre tenga un hijo desobediente y rebelde, que no obedezca a su padre y a su madre, lo harán azotar. Si aun así no los escucha,   יחכִּי־יִֽהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:
סורר: סר מן הדרך:
ומורה: מסרב בדברי אביו, לשון ממרים:
ויסרו אותו: מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסובא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
19entonces su padre y su madre deben agarrarlo y llevarlo ante los ancianos de su ciudad, a la corte suprema de esa región.   יטוְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:
20[Los padres] deben declarar a los ancianos de su ciudad: “Nuestro hijo aquí presente es desobediente y rebelde. No nos escucha, y es un glotón y borracho [excepcional]”.   כוְאָֽמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא:
21Entonces todos los hombres de su ciudad lo apedrearán, para que te libres del mal en medio de ti. Cuando todo Israel oiga acerca de ello, temerán.   כאוּרְגָמֻ֠הוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ:
וכל ישראל ישמעו ויראו: מכאן שצריך הכרזה בבית דין, פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה: