Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Tzav

Parshat Tzav
Shabat, 10 Nisan, 5780
4 Abril, 2020
Elije una porción :
Complete: (Levítico 6:1 - 8:36; Jeremiah 7:21-28; Jeremiah 9:22-23)

Primera sección

Leviticus Capítulo 6

1Dios le habló a Moshé, diciéndole   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2que les refiriera las siguientes instrucciones a Aarón y a sus descendientes: Ésta es la ley de la ofrenda quemada. La ofrenda quemada permanecerá sobre el corazón del altar toda la noche hasta la mañana, de modo que los fuegos del altar puedan encenderse con ella.   בצַ֤ו אֶת־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָֽעֹלָ֑ה הִ֣וא הָֽעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֨יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ:
צו את אהרן: אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס:
זאת תורת העלה וגו': הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלו לא ירדו:
הוא העלה: למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש, שנפסלו קודם שבאו לעזרה:
3Entonces el sacerdote se pondrá sus vestiduras de lino, incluyendo sus pantalones de lino. Quitará las cenizas de las ofrendas quemadas consumidas por el fuego que estén sobre el altar, y las pondrá cerca del altar.   גוְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִכְנְסֵי־בַד֘ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָֽעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ:
מדו בד: היא הכתונת. ומה תלמוד לומר מדו, שתהא כמדתו:
על בשרו: שלא יהא דבר חוצץ בנתיים:
והרים את הדשן: היה חותה מלא מחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש:
הדשן אשר תאכל האש את העלה: ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח:
על המזבח: מצא אברים שעדיין לא נתעכלו, מחזירן על המזבח, לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות, שנאמר את העולה על המזבח:
4Entonces se sacará sus vestiduras y se pondrá otras prendas. Entonces llevará las cenizas a un lugar ritualmente puro fuera del campamento.   דוּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֨שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר:
ופשט את בגדיו: אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן: והוציא את הדשן - הצבור בתפוח, כשהוא רבה ואין מקום למערכה, מוציאו משם. ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום
5El fuego del altar será encendido con [los restos de las ofrendas]. Cada mañana, el sacerdote prenderá leña sobre ellos. Sobre [esta leña] dispondrá entonces ofrendas quemadas y quemará las partes selectas de las ofrendas de paz.   הוְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים:
והאש על המזבח תוקד בו: ריבה כאן יקידות הרבה על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא (מג ב) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם:
וערך עליה העלה: עולת תמיד היא תקדים:
חלבי השלמים: אם יביאו שם שלמים. ורבותינו למדו מכאן עליה, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולם. מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:
6De este modo, habrá un fuego constante ardiendo sobre el altar, sin ser apagado.   ואֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה:
אש תמיד: אש שנאמר בה תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד:
לא תכבה: המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין:
7Ésta es la ley de la ofrenda de harina: [Uno de] los descendientes de Aarón la ofrecerá ante Dios, [cerca del lugar donde se asciende] al altar.   זוְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵי־אַֽהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ:
וזאת תורת המנחה: תורה אחת לכולן להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין. שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין, תלמוד לומר תורת:
הקרב אתה: היא הגשה בקרן מערבית דרומית:
לפני ה': הוא מערב שהוא לצד אהל מועד אל פני המזבח - הוא הדרום, שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח:
8Con sus tres dedos centrales levantará algo de la harina de trigo y el aceite de la ofrenda, y [entonces quitará] todo el olíbano sobre la ofrenda. Quemará [esto] sobre el altar como fragancia apaciguadora; es la porción conmemorativa para Dios.   חוְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כָּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּֽרָתָ֖הּ לַֽיהֹוָֽה:
והרים ממנו: מהמחובר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה:
בקמצו: שלא יעשה מדה לקומץ:
מסלת המנחה ומשמנה: מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה:
המנחה: שלא תהא מעורבת באחרת:
ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר: שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו. ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב, א - ג), הוצרך לשנות פרשה זו, לכלול כל המנחות כמשפטן:
9Aarón y sus descendientes comerán entonces el resto de [la ofrenda]. Debe comerse como pan ázimo en un lugar santo. Por consiguiente, deben comerla en el recinto de la Tienda de Comunión.   טוְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹֽאכְל֖וּ אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּֽחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹֽאכְלֽוּהָ:
במקום קדש: ואיזהו, בחצר אהל מועד:
10No se horneará como pan leudado. Les he dado esto como su porción de Mis ofrendas de fuego, y es santidad de santidades, como la ofrenda por el pecado y la ofrenda de culpa.   ילֹ֤א תֵֽאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵֽאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קָֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּֽחַטָּ֖את וְכָֽאָשָֽׁם:
לא תאפה חמץ חלקם: אף השירים אסורים בחמץ:
כחטאת וכאשם: מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה. מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה:
11Todo varón entre los descendientes de Aarón puede comerla. Es ley eterna por todas las generaciones [que se tome] de las ofrendas de fuego de Dios. Todo [alimento] que entre en contacto con ella se volverá santo.   יאכָּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חָק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ:
כל זכר: אפילו בעל מום. למה נאמר, אם לאכילה הרי כבר אמור לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו', אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת:
כל אשר יגע וגו': קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה:
יקדש: להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו, ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה:

Segunda sección

Leviticus Capítulo 6

12Dios le habló a Moshé, diciendo:   יבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
13Ésta es la ofrenda que Aarón y sus descendientes deben traer desde el día que [cualquiera de ellos] sea ungido [como Sumo Sacerdote]. Consistirá en 1/10 de efá de harina de trigo, y será una ofrenda de harina diaria, con una mitad [ofrecida] por la mañana, y una mitad al atardecer.   יגזֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַֽהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהֹוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָֽאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַֽחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַֽחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב:
זה קרבן אהרן ובניו: אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חק עולם וגו':
14Se preparará con aceite de oliva sobre una cazuela plana [después de ser] hervida [y] horneada. Entonces ha de presentarse como una ofrenda de [muchas] obleas de pan, una fragancia apaciguadora para Dios.   ידעַל־מַֽחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּֽעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּֽפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה:
מרבכת: חלוטה ברותחין כל צרכה:
תפיני: אפויה אפיות הרבה, שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת:
מנחת פתים: מלמד שטעונה פתיתה:
15Es una ley por todos los tiempos que el sacerdote ungido entre los descendientes [de Aarón] la prepare. Deben quemarse por completo.   טווְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חָק־עוֹלָ֕ם לַֽיהֹוָ֖ה כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר:
המשיח תחתיו מבניו: המשיח מבניו תחתיו:
כליל תקטר: אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כולה כליל, וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה:
16[Similarmente,] toda ofrenda de harina traída por un sacerdote debe ser completamente [quemada] y no comida.   טזוְכָל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּֽהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵֽאָכֵֽל:
כליל: כולה שוה לגבוה:
17Dios le habló a Moshé, diciéndole que   יזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
18les refiriera el siguiente mensaje a Aarón y a sus descendientes: Ésta es la ley de la ofrenda por el pecado: La ofrenda por el pecado debe ser degollada ante Dios en el mismo lugar en que se degüella la ofrenda quemada. Es santidad de santidades.   יחדַּבֵּ֤ר אֶל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָֽעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא:
19[Cualquier] sacerdote [apto] para ofrecerla puede comerla. Debe comerse en un lugar santo, en el recinto en torno a la Tienda de Comunión.   יטהַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּֽחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
המחטא אתה: העובד עבודותיה שהיא נעשית חטאת על ידו:
המחטא אתה יאכלנה: הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה (פסוק כב) כל זכר בכהנים יאכל אתה:
20Todo [alimento] que toque [la ofrenda por el pecado] se volverá santificado. Si su sangre salpica sobre cualquier prenda, debe sacarse lavando en un área santificada.   ככֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַֽאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֽשׁ:
כל אשר יגע בבשרה: כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה:
יקדש: להיות כמוה, אם פסולה תפסל, ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה:
ואשר יזה מדמה על הבגד: ואם הוזה מדמה על הבגד, אותו מקום דם הבגד אשר יזה עליה, תכבס בתוך העזרה:
אשר יזה: יהא נזה, כמו (איוב טו כט) ולא יטה לארץ מנלס, יהא נטוי:
21Cualquier olla de arcilla en que se cueza debe romperse. No obstante, si se cuece en una olla de cobre, [la olla] puede ser purgada y enjuagada con agua.   כאוּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְח֨שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם:
ישבר: לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים:
ומרק: לשון תמרוקי הנשים (אסתר ב יב) אישקורימינ"ט בלע"ז [נקוי]:
ומרק ושטף: לפלוט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם:
22[Aunque] es santidad de santidades, cualquier sacerdote varón puede comerla.   כבכָּל־זָכָ֥ר בַּכֹּֽהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא:
כל זכר בכהנים יאכל אתה: הא למדת שהמחטא אותה האמור למעלה לא להוציא שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחטוי:
23No obstante, toda ofrenda por el pecado cuya sangre se traiga a la Tienda de Comunión para hacer expiación en el santuario no puede comerse. Debe quemarse en el fuego.   כגוְכָל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵֽאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף:
וכל חטאת וגו': שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה. וכל לרבות שאר קדשים:

Leviticus Capítulo 7

1Ésta es la ley de la ofrenda de culpa, que es santidad de santidades.   אוְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָֽאָשָׁ֑ם קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא:
קדש קדשים הוא: הוא קרב ואין תמורתו קרבה:
2La ofrenda de culpa debe ser degollada en el mismo lugar que se degüella la ofrenda quemada, y su sangre debe echarse a todos los lados del altar.   בבִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁחֲטוּ֙ אֶת־הָ֣עֹלָ֔ה יִשְׁחֲט֖וּ אֶת־הָֽאָשָׁ֑ם וְאֶת־דָּמ֛וֹ יִזְרֹ֥ק עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
ישחטו: ריבה לנו שחיטות הרבה, לפי שמצינו אשם בצבור, נאמר ישחטו רבים. ותלאו בעולה להביא עולת צבור לצפון:
3Todas las partes selectas, tales como la cola ancha y la grasa que cubre los estómagos, deben presentarse.   גוְאֵ֥ת כָּל־חֶלְבּ֖וֹ יַקְרִ֣יב מִמֶּ֑נּוּ אֵ֚ת הָֽאַלְיָ֔ה וְאֶת־הַחֵ֖לֶב הַֽמְכַסֶּ֥ה אֶת־הַקֶּֽרֶב:
ואת כל חלבו וגו': עד כאן לא נתפרשו אמורין באשם, לכך הוצרך לפרשם כאן, אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא (פרק ב):
את האליה: לפי שאשם אינו בא אלא איל או כבש, ואיל וכבש נתרבו באליה:
4Los dos riñones y la grasa sobre ellos a lo largo de las ijadas, y el lóbulo sobre el hígado cerca de los riñones, deben [también] quitarse.   דוְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֨רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה:
5El sacerdote debe quemar [todos estos] como ofrenda de culpa sobre el altar, una ofrenda de fuego para Dios.   הוְהִקְטִ֨יר אֹתָ֤ם הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה אָשָׁ֖ם הֽוּא:
אשם הוא: עד שינתק שמו ממנו. לימד על אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו, אף על פי שעומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח, אם שחטו סתם, אינו כשר לעולה קודם שנתק לרעיה. ואינו בא ללמד על האשם שיהא פסול שלא לשמו, כמו שדרשו הוא, הכתוב בחטאת, לפי שאשם לא נאמר בו אשם הוא, אלא לאחר הקטרת אמורין, והוא עצמו שלא הוקטרו אמוריו כשר:
6Todos los sacerdotes varones pueden comer [el resto]. Se comerá en un área santificada, puesto que es santidad de santidades.   וכָּל־זָכָ֥ר בַּכֹּֽהֲנִ֖ים יֹֽאכְלֶ֑נּוּ בְּמָק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יֵֽאָכֵ֔ל קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא:
קדש קדשים הוא: בתורת כהנים הוא נדרש:
7La ofrenda por el pecado y la ofrenda de culpa tienen exactamente las mismas leyes en la medida que pueden darse a [cualquier] sacerdote [apto] para ofrecerlas.   זכַּֽחַטָּאת֙ כָּֽאָשָׁ֔ם תּוֹרָ֥ה אַחַ֖ת לָהֶ֑ם הַכֹּהֵ֛ן אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ ל֥וֹ יִֽהְיֶֽה:
תורה אחת להם: בדבר זה:
הכהן אשר יכפר בו: הראוי לכפרה חולק בו, פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן:
8[Similarmente,] todo sacerdote [apto] para sacrificar la ofrenda quemada de una persona puede [tener parte] en la piel de la ofrenda quemada [después de] que es sacrificada.   חוְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב אֶת־עֹ֣לַת אִ֑ישׁ ע֤וֹר הָֽעֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְרִ֔יב לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִֽהְיֶֽה:
עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה: פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן שאינן חולקים בעורות:
9[La porción no quemada de] cualquier ofrenda de harina que se hornea en un horno, freída en cazuela o freída profunda [también] se dará a [todo] sacerdote [apto] para ofrecerla.   טוְכָל־מִנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תֵּֽאָפֶה֙ בַּתַּנּ֔וּר וְכָל־נַֽעֲשָׂ֥ה בַמַּרְחֶ֖שֶׁת וְעַל־מַֽחֲבַ֑ת לַכֹּהֵ֛ן הַמַּקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ ל֥וֹ תִֽהְיֶֽה:
לכהן המקריב אתה וגו': יכול לו לבדו, תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה. יכול לכולן, תלמוד לומר לכהן המקריב, הא כיצד לבית אב של אותו יום שמקריבין אותה:
10[Similarmente,] toda ofrenda de harina, ya sea mezclada con aceite o seca, pertenecerá por igual a todos los descendientes de Aarón.   יוְכָל־מִנְחָ֥ה בְלוּלָֽה־בַשֶּׁ֖מֶן וַֽחֲרֵבָ֑ה לְכָל־בְּנֵ֧י אַֽהֲרֹ֛ן תִּֽהְיֶ֖ה אִ֥ישׁ כְּאָחִֽיו:
בלולה בשמן: זו מנחת נדבה:
וחרבה: זו מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין בהן שמן:

Tercera sección

Leviticus Capítulo 7

11Ésta es la ley de la ofrenda de paz que se sacrifica para Dios.   יאוְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים אֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֖יב לַֽיהֹוָֽה:
12Si se ofrece como ofrenda de acción de gracias, entonces debe presentarse junto con panes ázimos mezclados con aceite, matzot planas saturadas con aceite y panes hechos de harina hervida mezclada con aceite.   יבאִ֣ם עַל־תּוֹדָה֘ יַקְרִיבֶ֒נּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב | עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן:
אם על תודה יקריבנו: אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן (תהלים קז כא - כב) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה. אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן, וטעונות לחם האמור בענין, ואינן נאכלין אלא ליום ולילה, כמו שמפורש כאן:
והקריב על זבח התודה: ארבעה מיני לחם חלות, ורקיקין, ורבוכה, שלשה מיני מצה, וכתיב (פסוק יג) על חלת לחם חמץ וגו', וכל מין ומין עשר חלות, כך מפורש במנחות (עז א). ושעורן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות, עשרים עשרון:
מרבכת: לחם חלוט ברותחין כל צרכו:
13El sacrificio [también] se presentará junto con barras de pan leudado. [Todos estos] se presentarán con la ofrenda de paz de acción de gracias de uno.   יגעַל־חַלֹּת֙ לֶ֣חֶם חָמֵ֔ץ יַקְרִ֖יב קָרְבָּנ֑וֹ עַל־זֶ֖בַח תּוֹדַ֥ת שְׁלָמָֽיו:
יקריב קרבנו על זבח: מגיד שאין הלחם קדוש קדושת הגוף להפסל ביוצא וטבול יום ומלצאת לחולין בפדיון, עד שישחט הזבח:
14Presentará algo de cada una [de las] ofrendas [de cuatro panes anteriores] como dádiva elevada a Dios. Esto pertenecerá al sacerdote que rocíe la sangre de la ofrenda de paz.   ידוְהִקְרִ֨יב מִמֶּ֤נּוּ אֶחָד֙ מִכָּל־קָרְבָּ֔ן תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה לַכֹּהֵ֗ן הַזֹּרֵ֛ק אֶת־דַּ֥ם הַשְּׁלָמִ֖ים ל֥וֹ יִֽהְיֶֽה:
אחד מכל קרבן: לחם אחד מכל מין ומין יטול תרומה לכהן העובד עבודתה, והשאר נאכל לבעלים ובשרה לבעלים, חוץ מחזה ושוק שבה, כמו שמפורש למטה (פסוקים כט - לב) תנופת חזה ושוק בשלמים. והתודה קרויה שלמים:
15La carne de la ofrenda de paz de acción de gracias debe comerse en el día que se ofrece. Nada de ella debe dejarse hasta la mañana.   טווּבְשַׂ֗ר זֶ֚בַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קָרְבָּנ֖וֹ יֵֽאָכֵ֑ל לֹֽא־יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר:
ובשר זבח תודת שלמיו: יש כאן רבויין הרבה, לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד, שיהיו נאכלין ליום ולילה:
ביום קרבנו יאכל: וכזמן בשרה זמן לחמה:
לא יניח ממנו עד בקר: אבל אוכל הוא כל הלילה, אם כן למה אמרו עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה:
16[No obstante,] si la ofrenda de sacrificio de alguien está destinada [meramente] a cumplir un voto general o una promesa específica, la comerá en el mismo día que ofrezca su sacrificio, mas lo que quede también puede comerse al día siguiente.   טזוְאִם־נֶ֣דֶר | א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶ֚בַח קָרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת־זִבְח֖וֹ יֵֽאָכֵ֑ל וּמִמָּ֣חֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵֽאָכֵֽל:
ואם נדר או נדבה: שלא הביאה על הודאה של נס, אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים, כמו שמפורש בענין:
וממחרת והנותר ממנו: בראשון יאכל. וי"ו זו יתירה היא, ויש כמוה הרבה במקרא, כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו כד), תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח יג):
17[Sin embargo,] lo que quede de la carne del sacrificio al tercer día debe quemarse en el fuego.   יזוְהַנּוֹתָ֖ר מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף:
18Si la persona que trae la ofrenda [siquiera planea] comerla al tercer día, [el sacrificio] no será aceptado. Se lo considera putrefacto, y no se contará en su favor. Toda persona que lo coma cargará con su culpa.   יחוְאִ֣ם הֵֽאָכֹ֣ל יֵֽ֠אָכֵ֠ל מִבְּשַׂר־זֶ֨בַח שְׁלָמָ֜יו בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁי֘ לֹ֣א יֵֽרָצֶה֒ הַמַּקְרִ֣יב אֹת֗וֹ לֹ֧א יֵֽחָשֵׁ֛ב ל֖וֹ פִּגּ֣וּל יִֽהְיֶ֑ה וְהַנֶּ֛פֶשׁ הָֽאֹכֶ֥לֶת מִמֶּ֖נּוּ עֲו‍ֹנָ֥הּ תִּשָּֽׂא:
ואם האכל יאכל וגו': במחשב בשחיטה לאכלו בשלישי הכתוב מדבר. יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל למפרע, תלמוד לומר המקריב אותו לא יחשב, בשעת הקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי. וכן פירושו בשעת הקרבתו לא תעלה זאת במחשבה, ואם חשב פגול יהיה:
והנפש האכלת ממנו: אפילו בתוך הזמן עונה תשא:
19Toda carne [de sacrificio] que entre en contacto con algo impuro no puede comerse; debe quemarse en el fuego. De lo contrario, cualquier persona ritualmente pura puede comer la carne.   יטוְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יִגַּ֤ע בְּכָל־טָמֵא֙ לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵ֑ף וְהַ֨בָּשָׂ֔ר כָּל־טָה֖וֹר יֹאכַ֥ל בָּשָֽׂר:
והבשר: של קדש שלמים אשר יגע בכל טמא לא יאכל:
והבשר: לרבות אבר שיצא מקצתו, שהפנימי מותר:
כל טהור יאכל בשר: מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (דברים יב כז) ודם זבחיך ישפך וגו' והבשר תאכל, יכול לא יאכלו שלמים אלא הבעלים, לכך נאמר כל טהור יאכל בשר:
והבשר כל טהור יאכל בשר: כלומר כל מה שאסרתי לך בחטאת ואשם, שאם יצאו חוץ לקלעים אסורין, כמו שכתוב (ו ט) בחצר אהל מועד יאכלוה, בבשר זה אני אומר לך כל טהור יאכל בשר אפילו בכל העיר:
20Mas si cualquier persona come la carne de un sacrificio de paz para Dios estando aún en un estado de impureza ritual, su alma será cortada de su pueblo.   כוְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֗ר מִזֶּ֤בַח הַשְּׁלָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לַֽיהֹוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ:
וטומאתו עליו: בטומאת הגוף הכתוב מדבר, אבל טהור שאכל את הטמא, אינו ענוש כרת, אלא באזהרה והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' (פסוק יט). ואזהרת טמא שאכל את הטהור אינה מפורשת בתורה, אלא חכמים למדוה בגזרה שוה. שלש כריתות אמורות באוכלי קדשים בטומאת הגוף, ודרשוה רבותינו בשבועות (ז א) אחת לכלל ואחת לפרט ואחת ללמד על קרבן עולה ויורד, שלא נאמר אלא על טומאת מקדש וקדשיו:
21Toda persona que entre en contacto con la impureza humana, o con un mamífero impuro u otra criatura impura, y luego come la carne de una ofrenda de paz para Dios, tendrá su alma cortada de su pueblo.   כאוְנֶ֜פֶשׁ כִּֽי־תִגַּ֣ע בְּכָל־טָמֵ֗א בְּטֻמְאַ֤ת אָדָם֙ א֣וֹ | בִּבְהֵמָ֣ה טְמֵאָ֗ה א֚וֹ בְּכָל־שֶׁ֣קֶץ טָמֵ֔א וְאָכַ֛ל מִבְּשַׂר־זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לַֽיהֹוָ֑ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ:
22Dios le habló a Moshé, diciéndole   כבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
23que les refiriera lo siguiente a los israelitas: No coman nada de la grasa dura en un buey, oveja o cabra.   כגדַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כָּל־חֵ֜לֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
24[Incluso si] un animal es impropiamente degollado o herido fatalmente, pueden usar su grasa dura para cualquier propósito que deseen, mientras no la coman.   כדוְחֵ֤לֶב נְבֵלָה֙ וְחֵ֣לֶב טְרֵפָ֔ה יֵֽעָשֶׂ֖ה לְכָל־מְלָאכָ֑ה וְאָכֹ֖ל לֹ֥א תֹֽאכְלֻֽהוּ:
יעשה לכל מלאכה: בא ולימד על החלב שאינו מטמא טומאת נבלות:
ואכל לא תאכלהו: אמרה תורה יבוא איסור נבלה וטרפה ויחול על איסור חלב, שאם אכלו, יתחייב אף על לאו של נבלה, ולא תאמר אין איסור חל על איסור:
25Mas todo el que coma la grasa dura ofrecida a Dios en cualquier animal tendrá su alma cortada de su pueblo.   כהכִּ֚י כָּל־אֹכֵ֣ל חֵ֔לֶב מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֥יב מִמֶּ֛נָּה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הָֽאֹכֶ֖לֶת מֵֽעַמֶּֽיהָ:
26No coman nada de sangre, ya sea de mamífero o de ave, sin importar dónde vivan.   כווְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:
לעוף ולבהמה: פרט לדם דגים וחגבים:
בכל מושבתיכם: לפי שהיא חובת הגוף ואינה חובת קרקע, נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק א' (לז א) מפרש למה הוצרך לומר:
27Toda persona que coma sangre tendrá su alma cortada de su pueblo.   כזכָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ:
28Dios le habló a Moshé, diciéndole   כחוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
29que les comunicara lo siguiente a los israelitas: Cuando alguien traiga un sacrificio de paz para Dios, debe traer una ofrenda especial a Dios de ello.   כטדַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמַּקְרִ֞יב אֶת־זֶ֤בַח שְׁלָמָיו֙ לַֽיהֹוָ֔ה יָבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ לַֽיהֹוָ֖ה מִזֶּ֥בַח שְׁלָמָֽיו:
30Con sus propias manos, debe traer las partes selectas presentadas como ofrenda de fuego a Dios arriba del pecho [del animal]. Agitará el pecho en los movimientos prescritos como ofrenda agitada ante Dios.   ליָדָ֣יו תְּבִיאֶ֔ינָה אֵ֖ת אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑ה אֶת־הַחֵ֤לֶב עַל־הֶֽחָזֶה֙ יְבִיאֶ֔נּוּ אֵ֣ת הֶֽחָזֶ֗ה לְהָנִ֥יף אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
ידיו תביאינה וגו': שתהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בה, ויד כהן מלמטה ומניפן:
את אשי ה': ומה הן האשים, את החלב על החזה:
יביאנו: כשמביאו מבית המטבחים נותן החלב על החזה, וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה, וזהו האמור במקום אחר (ויק' י טו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וגו', ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר, ונמצא החזה למטה, וזהו שנאמר (ויק' ט כ) וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה. למדנו ששלשה כהנים זקוקין לה, כך מפורש במנחות (סב א):
את החלב על החזה יביאנו: ואת החזה למה מביא, להניף אותו הוא מביאו, ולא שיהא הוא מן האשים. לפי שנאמר את אשי ה' את החלב על החזה, יכול שיהא אף החזה לאשים, לכך נאמר את החזה להניף וגו':
31Entonces el sacerdote quemará las partes selectas sobre el altar. El pecho [por otra parte], pertenecerá a Aarón y a sus descendientes.   לאוְהִקְטִ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַחֵ֖לֶב הַמִּזְבֵּ֑חָה וְהָיָה֙ הֶֽחָזֶ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו:
והקטיר הכהן את החלב: ואחר כך והיה החזה לאהרן, למדנו שאין הבשר נאכל בעוד שהאמורים למטה מן המזבח:
32La pata trasera derecha de sus ofrendas de paz [también] se dará como dádiva elevada al sacerdote.   לבוְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין תִּתְּנ֥וּ תְרוּמָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִזִּבְחֵ֖י שַׁלְמֵיכֶֽם:
שוק: מן הפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש עד הפרק האמצעי, שהוא סובך של רגל:
33Todo descendiente de Aarón [apto para] ofrecer la sangre y la grasa de las ofrendas de paz tendrá la pata derecha como porción.   לגהַמַּקְרִ֞יב אֶת־דַּ֧ם הַשְּׁלָמִ֛ים וְאֶת־הַחֵ֖לֶב מִבְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן ל֧וֹ תִֽהְיֶ֛ה שׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְמָנָֽה:
המקריב את דם השלמים וגו': מי שהוא ראוי לזריקתו ולהקטיר חלביו, יצא טמא בשעת זריקת דמים או בשעת הקטר חלבים, שאינו חולק בבשר:
34Esto es porque he tomado el pecho como ofrenda agitada y la pata trasera como dádiva elevada de los israelitas, de sus sacrificios de paz, y he dado [estas partes] a Aarón el sacerdote y a sus descendientes. Es una ley por todos los tiempos [que se tome esto] de los israelitas.   לדכִּי֩ אֶת־חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת | שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה לָקַ֨חְתִּי֙ מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל מִזִּבְחֵ֖י שַׁלְמֵיהֶ֑ם וָֽאֶתֵּ֣ן אֹ֠תָ֠ם לְאַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֤ן וּלְבָנָיו֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
התנופה, התרומה: מוליך ומביא, מעלה ומוריד:
35Ésta es la [porción] de las ofrendas de fuego de Dios [que se dio cuando] Aarón y sus hijos fueron ungidos, en el día que Él los acercó para ser sacerdotes para Dios.   להזֹ֣את מִשְׁחַ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וּמִשְׁחַ֣ת בָּנָ֔יו מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה בְּיוֹם֙ הִקְרִ֣יב אֹתָ֔ם לְכַהֵ֖ן לַֽיהֹוָֽה:
36En el día que Él los ungió, Dios ordenó que esto les fuera dado por los israelitas. Es ley eterna por todas las generaciones.   לואֲשֶׁ֠ר צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה לָתֵ֣ת לָהֶ֗ם בְּיוֹם֙ מָשְׁח֣וֹ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹֽרֹתָֽם:
37Ésta, entonces, es la ley de la ofrenda quemada, la ofrenda de harina, la ofrenda por el pecado, la ofrenda de inauguración y la ofrenda de paz,   לזזֹ֣את הַתּוֹרָ֗ה לָֽעֹלָה֙ לַמִּנְחָ֔ה וְלַֽחַטָּ֖את וְלָֽאָשָׁ֑ם וְלַ֨מִּלּוּאִ֔ים וּלְזֶ֖בַח הַשְּׁלָמִֽים:
ולמלואים: ליום חינוך הכהונה:
38que Dios dio a Moshé en el Monte Sinaí. [Se dio] en el día que Él ordenó a los israelitas ofrecer sus sacrificios a Dios en el desierto de Sinaí.   לחאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֖ה בְּהַ֣ר סִינָ֑י בְּי֨וֹם צַוֹּת֜וֹ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַקְרִ֧יב אֶת־קָרְבְּנֵיהֶ֛ם לַֽיהֹוָ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי:

Cuarta sección

Leviticus Capítulo 8

1Dios le habló a Moshé, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2“Toma a Aarón junto con sus hijos, las vestiduras, el aceite de unción, el toro de la ofrenda por el pecado, los dos carneros y el canasto de pan ázimo.   בקַ֤ח אֶת־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת | פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת:
קח את אהרן: פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה:
קח את אהרן: קחנו בדברים ומשכהו:
ואת פר החטאת וגו': אלו האמורים בענין צוואת המלואים בואתה תצוה, ועכשיו ביום ראשון למלואים חזר וזרזו בשעת מעשה:
3Reúne a toda la comunidad en la entrada de la Tienda de Comunión”.   גוְאֵ֥ת כָּל־הָֽעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
הקהל אל פתח אהל מועד: זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
4Moshé hizo como Dios ordenó y la comunidad fue congregada en la entrada de la Tienda de Comunión.   דוַיַּ֣עַשׂ משֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
5Moshé le dijo a la comunidad: “Esto es lo que Dios ha ordenado hacer”.   הוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה אֶל־הָֽעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָה֖ לַֽעֲשֽׂוֹת:
זה הדבר: דברים שתראו שאני עושה לפניכם צוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה. כל הענין הזה פירשתי בואתה תצוה:
6Moshé acercó a Aarón y a sus hijos, y los sumergió en una mikvá.   ווַיַּקְרֵ֣ב משֶׁ֔ה אֶת־אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
7Entonces vistió [a Aarón] con la túnica, lo ciñó con la faja, puso sobre él el manto, y puso sobre éste el efod. Lo ató con el cinto del efod, y lo ajustó sobre él.   זוַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָֽאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֨שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ:
8Entonces puso el peto sobre [el efod] y puso los Urim y Tumim en el peto.   חוַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַח֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַח֔שֶׁן אֶת־הָֽאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים:
את האורים: כתב של שם המפורש:
9Puso el turbante sobre la cabeza [de Aarón], y hacia su rostro justo debajo del turbante, puso la chapa de la frente de oro como corona sagrada. [Todo se hizo] como Dios le ordenó a Moshé.   טוַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
וישם על המצנפת: פתילי תכלת הקבועים בציץ נתן על המצנפת, נמצא הציץ תלוי במצנפת:
10Moshé tomó el aceite de unción y ungió el tabernáculo y todo lo que había en él, de este modo santificándolos.   יוַיִּקַּ֤ח משֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם:
11Roció algo de [el aceite] sobre el altar siete veces. Entonces ungió el altar y todos sus utensilios, así como el lavatorio y su base, de este modo santificándolos.   יאוַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם:
ויז ממנו על המזבח: לא ידעתי היכן נצטוה בהזאות הללו:
12Vertió algo del aceite de unción sobre la cabeza de Aarón, y lo ungió para santificarlo.   יבוַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַֽהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
ויצק, וימשח: בתחלה יוצק על ראשו, ואחר כך נותן בין ריסי עיניו ומושך באצבעו מזה לזה:
13Entonces Moshé acercó a los hijos de Aarón, y los vistió con túnicas, los ciñó con fajas y los equipó con sombreros. [Todo se hizo] como Dios le había ordenado a Moshé.   יגוַיַּקְרֵ֨ב משֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּֽחֲב֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
ויחבש: לשון קשירה:

Quinta sección

Leviticus Capítulo 8

14Acercó el toro para la ofrenda por el pecado, y Aarón y sus hijos presionaron las manos sobre su cabeza.   ידוַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת:
15Moshé lo degolló y recogió la sangre. Con su dedo, puso [la sangre] todo alrededor sobre las protuberancias del altar, de este modo purificando el altar. Vertió el [resto de] la sangre en la base del altar, de este modo santificándolo para que pudiera ofrecerse expiación sobre él.   טווַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח משֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו:
ויחטא את המזבח: חטאו וטהרו מזרות להכנס לקדושה:
ויקדשהו: בעבודה זו:
לכפר עליו: מעתה כל הכפרות:
16Tomó la grasa que había sobre los estómagos, el lóbulo del hígado y los dos riñones junto con su grasa, y Moshé los quemó sobre el altar.   טזוַיִּקַּ֗ח אֶת־כָּל־הַחֵ֘לֶב֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר משֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה:
ואת יתרת הכבד: על הכבד (שמות כט יג) לבד הכבד, שהיה נוטל מעט מן הכבד עמה:
17Todo [el resto de] el toro –su piel, carne y tripas– quemó en el fuego fuera del campamento. [Todo se hizo] como Dios le había ordenado a Moshé.   יזוְאֶת־הַפָּ֤ר וְאֶת־עֹרוֹ֙ וְאֶת־בְּשָׂר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַמַּֽחֲנֶה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
18Acercó el carnero para la ofrenda quemada, y Aarón y sus hijos presionaron las manos sobre su cabeza.   יחוַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת אֵ֣יל הָֽעֹלָ֑ה וַיִּסְמְכ֞וּ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
19Lo degolló, y Moshé echó su sangre a todos los lados del altar.   יטוַיִּשְׁחָ֑ט וַיִּזְרֹ֨ק משֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
20Cortó el carnero en trozos, y Moshé quemó la cabeza, los trozos cortados y la membrana intestinal [sobre el altar],   כוְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל נִתַּ֖ח לִנְתָחָ֑יו וַיַּקְטֵ֤ר משֶׁה֙ אֶת־הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־הַנְּתָחִ֖ים וְאֶת־הַפָּֽדֶר:
21habiendo [previamente] restregado los intestinos y las patas con agua. Moshé, de este modo, quemó todo el carnero sobre el altar como ofrenda quemada. Fue una fragancia apaciguadora, una ofrenda de fuego para Dios, [y todo se hizo] como Dios le había ordenado a Moshé.   כאוְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ משֶׁ֨ה אֶת־כָּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־נִיחֹ֨חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:

Sexta sección

Leviticus Capítulo 8

22Acercó el segundo carnero, que era el carnero de instalación, y Aarón y sus hijos presionaron las manos sobre la cabeza del carnero.   כבוַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַיִּסְמְכ֞וּ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
איל המלואים: איל השלמים, שמלואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם:
23Lo degolló, y Moshé tomó algo de su sangre y la puso sobre el lóbulo de la oreja derecha de Aarón, sobre su pulgar derecho y sobre su dedo gordo del pie derecho.   כגוַיִּשְׁחָ֓ט | וַיִּקַּ֤ח משֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַֽהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית:
24[Moshé] acercó a los hijos de Aarón, y puso algo de la sangre sobre sus lóbulos de la oreja derecha, sus pulgares derechos y sus dedos gordos del pie derecho. Moshé roció [el resto de] la sangre sobre todos los lados del altar.   כדוַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן משֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק משֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
25Tomó las porciones selectas: la cola ancha, toda la grasa que había sobre los estómagos, el lóbulo del hígado, los dos riñones junto con su grasa y la pata trasera derecha.   כהוַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶת־כָּל־הַחֵ֘לֶב֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין:
26Del canasto de pan ázimo, ante Dios, tomó una barra de pan ázimo, una barra de pan de aceite y una barra plana, y las puso sobre las porciones selectas y la pata trasera derecha.   כווּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר | לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה לָ֠קַ֠ח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֨שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין:
וחלת לחם שמן: היא רבוכה, שהיה מרבה בה שמן כנגד החלות והרקיקין, כך מפורש במנחות (עח א):
27Moshé puso todo esto en las manos de Aarón y en las manos de sus hijos, y los agitó en los movimientos prescritos como ofrenda agitada ante Dios.   כזוַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַֽהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
28Moshé la tomó de las manos de ellos, y la quemó sobre el altar junto con la ofrenda quemada. Ésta fue la ofrenda de instalación, una fragancia apaciguadora, una ofrenda de fuego para Dios.   כחוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָֽעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַֽיהֹוָֽה:
ויקטר המזבחה: משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן:
על העלה: אחר העולה. ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה:
29Moshé tomó el pecho [del carnero], e hizo los movimientos prescritos para una ofrenda agitada ante Dios. Ésta fue la propia porción de Moshé del carnero de instalación. [Todo se hizo] como Dios le había ordenado a Moshé.   כטוַיִּקַּ֤ח משֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:

Septima sección

Leviticus Capítulo 8

30Moshé tomó algo del aceite de unción, [junto con] algo de la sangre del altar, y la roció sobre Aarón y sus vestiduras, así como sobre los hijos [de Aarón] y sus vestiduras. De este modo santificó a Aarón y sus vestiduras así como a los hijos [de Aarón] y sus vestiduras.   לוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּ֒חַ֒ וַיַּ֤ז עַל־אַֽהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־אַֽהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
31Moshé les dijo a Aarón y a sus hijos: “Cuezan la carne en la entrada de la Tienda de Comunión. Allí la comerán, junto con el pan en el canasto de la instalación. Háganlo, porque he dado instrucciones de que Aarón y sus hijos coman [estas cosas].   לאוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־אַֽהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֘ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּֽאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת־הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֖ר בְּסַ֣ל הַמִּלֻּאִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֤ר צִוֵּ֨יתִי֙ לֵאמֹ֔ר אַֽהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו יֹֽאכְלֻֽהוּ:
32Lo que quede de la carne y el pan deben quemarlo en el fuego.   לבוְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
33No dejen la entrada de la Tienda de Comunión por siete días, hasta que su período de inauguración esté completo. Esto es porque su ceremonia de instalación durará siete días.   לגוּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּֽאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם:
34Dios ha ordenado que lo que se hizo este día debe hacerse [todos los siete días] para expiar por ustedes.   לדכַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַֽעֲשׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם:
צוה ה' לעשת: כל שבעת הימים. ורבותינו ז"ל דרשו לעשות - זה מעשה פרה. לכפר - זה מעשה יום הכפורים, וללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכפורים שבעת ימים, וכן הכהן השורף את הפרה:
35Permanezcan en la entrada de la Tienda de Comunión día y noche durante siete días. De este modo guardarán la obligación de Dios y no morirán, puesto que esto es lo que se ordenó”.   להוּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּֽשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:
ולא תמותו: הא אם לא תעשו כן, הרי אתם חייבים מיתה:
36Aarón y sus hijos hicieron todas estas cosas, tal como Dios había ordenado por medio de Moshé.   לווַיַּ֥עַשׂ אַֽהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:
ויעש אהרן ובניו: להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל:

Sección de Maftir

Leviticus Capítulo 8

33No dejen la entrada de la Tienda de Comunión por siete días, hasta que su período de inauguración esté completo. Esto es porque su ceremonia de instalación durará siete días.   לגוּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּֽאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם:
34Dios ha ordenado que lo que se hizo este día debe hacerse [todos los siete días] para expiar por ustedes.   לדכַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַֽעֲשׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם:
צוה ה' לעשת: כל שבעת הימים. ורבותינו ז"ל דרשו לעשות - זה מעשה פרה. לכפר - זה מעשה יום הכפורים, וללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכפורים שבעת ימים, וכן הכהן השורף את הפרה:
35Permanezcan en la entrada de la Tienda de Comunión día y noche durante siete días. De este modo guardarán la obligación de Dios y no morirán, puesto que esto es lo que se ordenó”.   להוּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּֽשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:
ולא תמותו: הא אם לא תעשו כן, הרי אתם חייבים מיתה:
36Aarón y sus hijos hicieron todas estas cosas, tal como Dios había ordenado por medio de Moshé.   לווַיַּ֥עַשׂ אַֽהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה:
ויעש אהרן ובניו: להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.