1 Capítulo diario (solo hebreo)

אהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ - אֵין הַמְּקַבֵּל זוֹכֶה בָּהּ, אֶלָא בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁהַקּוֹנֶה זוֹכֶה בָּהֶן בְּמִקָּחוֹ: אִם מִטַּלְטְלִין רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ - עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ, אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ, אוֹ יִקְנֶה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהֶן.

וְאִם קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים נָתַן לוֹ - עַד שֶׁיַּחְזִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטָר מַתָּנָה לְיָדוֹ.

אֲבָל בִּדְבָרִים - לֹא זָכָה הַמְּקַבֵּל, אֶלָא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

במָחַל לַחֲבֵרוֹ חוֹב שֶׁהָיָה לוֹ עָלָיו, אוֹ נָתַן לוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה מֻפְקָד אֶצְלוֹ - הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה הַנִּקְנֵית בִּדְבָרִים בִּלְבָד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

גוְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לְזֶה' - קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. בֵּין שֶׁנָּתַן הַמָּנֶה לְזֶה בְּחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה, בֵּין שֶׁהָיָה חוֹב אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

דכְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין צְרִיכִים עֵדִים לְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר אֶלָא לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבָד, אִם הָיְתָה שָׁם טַעֲנָה וּכְפִירָה - כָּךְ בְּמַתָּנוֹת וּבִמְחִילוֹת, אֵין צְרִיכִין עֵדִים אֶלָא מִפְּנֵי הַמְּשַׁקְּרִים.

הכְּשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְסַיֵּם הַמִּמְכָּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כָּךְ הַנּוֹתֵן.

כֵּיצַד? הַכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ 'קַרְקַע מִנְּכָסַי נְתוּנָה לָךְ', אוֹ שֶׁכָּתַב לוֹ 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לָךְ חוּץ מִמִּקְצָתָן' - הוֹאִיל וְלֹא סִיֵּם הַדָּבָר שֶׁנָּתַן לוֹ וְאֵינוֹ יָדוּעַ, לֹא קָנָה כְּלוּם.

וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ 'תֵּן לִי פָחוֹת שֶׁבִּנְכָסֶיךָ', עַד שֶׁיְּסַיֵּם לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן לוֹ.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'חֵלֶק כָּךְ וְכָּךְ בְּשָׂדָה פְּלוֹנִית' - הוֹאִיל וְסִיֵּם הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיֵּם הַחֵלֶק, נוֹטֵל אוֹתוֹ חֵלֶק, מִן הַפָחוֹת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה.

וכָּל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה הַנּוֹתֵן בֵּין שֶׁהִתְנָה הַמְּקַבֵּל, וְהֶחֱזִיק הַמְּקַבֵּל וְזָכָה בָּהּ: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, נִתְקַיְּמָה הַמַּתָּנָה; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, בָּטְלָה הַמַּתָּנָה וְיַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל.

וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי כָּרָאוּי.

זכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל תְּנָאִין שֶׁיֵּשׁ בַּמַּתָּנוֹת אוֹ בַּמִקָּח וּמִמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תְּנַאי כָּפוּל, וְהֵן קוֹדֵם לַלָּאו, וּתְנַאי קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, וְיִהְיֶה תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. וְאִם חָסֵר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ - הַתְּנַאי בָּטֵל, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי.

חוְכָל הָאוֹמֵר 'עַל מְנָת' - כְּאוֹמֵר 'מֵעַכְשָׁו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל הַתְּנַאי. כְּזֶה הוֹרוּ מִקְצַת הַגְּאוֹנִים, וּלְזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה.

וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפֹּל אֶת הַתְּנַאי וּלְהַקְדִּים הֵן לַלָּאו, אֶלָא בִּקִדּוּשִׁין וְגִטִּין בִּלְבָד; וְאֵין לְדָבָר זֶה רְאָיָה.

טהַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר, הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה. בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ מִיָּד, בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ בִּזְמַן קָצוּב, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל פְלוֹנִי - הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה, בֵּין בַּמִּטַּלְטְלִין בֵּין בַּקַרְקַע; וְאוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה.

יהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'שׁוֹר זֶה אַנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירֵהוּ', הִקְדִּישׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ - הֲרֵי זֶה מֻקְדָּשׁ וּמֻחְזָר.

אָמַר לוֹ 'עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירֵהוּ לִי' - אֵינוֹ קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא הִתְנָה עָלָיו אֶלָא שֶׁיַחֲזִיר לוֹ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

יאאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים מַתְּנַת חִנָּם, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמָר "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד, כא) - בִּמְכִירָה, וְלֹא בִּנְתִינָה.

אֲבָל לְגֵר תּוֹשָׁב - בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בִּנְתִינָה, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה) - כְּלוֹמַר לֹא יִהְיֶה זֶה הֶעָנִי פָחוֹת מִגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא חַי עִמָּךְ.

יבהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעֶבֶד, אוֹ לְאִשָּׁה - קָנָה הַבַּעַל וְהָאָדוֹן; אֶלָא שֶׁהָאָדוֹן קוֹנֶה הַגּוּף, וְהַבַּעַל קוֹנֶה אוֹתָהּ לַפֵּרוֹת.

יגנָתַן מַתָּנָה לְאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ רְשׁוּת בָּהּ, וּלְעֶבֶד עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת בּוֹ - קָנָה הָאָדוֹן וְקָנָה הַבַּעַל.

אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה אוֹ לְעֶבֶד, וְהִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָּךְ וּלְכָּךְ - לֹא קָנָה הָאָדוֹן וְלֹא קָנָה הַבַּעַל.

ידכֵּיצַד? הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתֹּאכְלִי בָּהֶן וְתִשְׁתִּי בָּהֶן' אוֹ 'עַל מְנָת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶן' אוֹ 'עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשִׂי בָּהֶן מַה שֶׁתִּרְצִי בְּלֹא רְשׁוּת הַבַּעַל' - לֹא קָנָה הַבַּעַל.

וְכֵן אִם אָמַר לָעֶבֶד 'עַל מְנָת שֶׁתֹּאכַל בָּהֶן וְתִשְׁתֶּה בָּהֶן', 'עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶם לְחֵרוּת' - לֹא קָנָה הָאָדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

טוהַנּוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ מַתָּנָה - קָנָה עַצְמוֹ, וְיָצָא בֶּן חוֹרִין, וְקָנָה שְׁאָר הַנְּכָסִים. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, אַפִלּוּ מִטַּלְטְלִין - לֹא קָנָה כְּלוּם; שֶׁאֵין זֶה גֵּט חֵרוּת גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר בּוֹ בַּגֵּט; וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר, לֹא קָנָה כְּלוּם.