ב"ה

Estudio Estudio Diario 3 Capítulos diarios

Rambam - 3 Capítulos diarios (solo hebreo)

אבל - פרק יב, אבל - פרק יג, אבל - פרק יד

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אהַהֶסְפֵּד כְּבוֹד הַמֵּת הוּא. לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן שְׂכַר הַמְּקוֹנְנִים וְהַמְּקוֹנְנוֹת וְסוֹפְדִין אוֹתוֹ. וְאִם צִוָּה שֶׁלֹא יִסְפְּדוּהוּ - אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִקָּבֵר - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהַקְּבוּרָה מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ" (דברים כא, כב).

בכָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם, אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים. וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּד אָדָם כָּשֵׁר, רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו. וְכָל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר, הֲרֵי שְׂכָרוֹ עַל כָּךְ שָׁמוּר אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

גאֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם, וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, וְאֵין מוֹצִיאִין מִטָּתוֹ אֶלָא דֶּרֶךְ פְּתָחִים, לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּהָּ דֶּרֶךְ גַּגוֹת. וּבִשְׁאָר הָעָם - מֻתָּר לַעֲשׂוֹת.

דאֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת לְמֵּת. וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָא בַּקְּרוֹבִים. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת, וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ? מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שְׁאֵינָן בְּנֵי אֵבֶל, וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי קִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר 'שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ', וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין. וְאַחַר כָּךְ 'עִמְדוּ יְקָרִים עֲמֹדוּ', וְאוֹמֵר כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין. וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּךְ, שִׁבְעָה פְּעָמִים.

הכְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב לַאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ, כָּךְ עוֹשִׂין לַנָּשִׁים. וּמַסְפִּידִין אֶת הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים, בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה גְּנַאי לָאִשָּׁה, אֶלָא סָמוּךְ לְמִיתָתָהּ, קְבוּרָתָהּ.

והַמְּלַקֵּט עֲצָמוֹת - אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶם קִינִים וָנֶהִי, וְלֹא בִּרְכַת אֲבֵלִים, וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֲבָל אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין.

זהַמְּפַנֶּה אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵּת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: אִם שִׁדְרוֹ שֶׁל מֵּת קַיֶּמֶת - עוֹמְדִין עָלָיו בַּשּׁוּרָה, וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים, וּמַסְפִּידִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם אֵין שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת - אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ, וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בַּשּׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו לֹא בִּרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וְאֵלּוּ הֵן 'בִּרְכַת אֲבֵלִים' - דְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִין בְּבֵית הָאָבֵל, 'תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים' - שֶׁאוֹמְרִים בְּשּׁוּרָה.

חהַמְּלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ - הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ; וְלָעֶרֶב - אֵין מִתְאַבֵּל, אַפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶם קִינוֹת.

טאֵין מַסְפִּידִין אֶת הַקְּטַנִּים. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה רָאוּי לְהֶסְפֵּד? בְּנֵי עֲנִיִּים אוֹ בְּנֵי זְקֵנִים - בְּנֵי חָמֵשׁ; וּבְנֵי עֲשִׁירִים - בְּנֵי שֵׁשׁ. אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.

יתִּינוֹק שֶׁמֵּת: כָּל שְׁלוֹשִׁים יוֹם - יוֹצֵא בְּחֵיק, וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים; אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים, מִפְּנֵי הַיִּחוּד. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בַּשּׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁלוֹשִׁים יוֹם גְּמוּרִין - יוֹצֵא בִּגְלוֹסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בָּאֲגַפַּיִם, וְעוֹמְדִין עָלָיו בַּשּׁוּרָה, וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ - יוֹצֵא בַּמִּטָּה.

יאכָּל הַיוֹצֵא בַּמִּטָּה, רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו; וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַּמִּטָּה, אֵין הָרַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וְכָל הַנִּכָּר לָרַבִּים, רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ; וְכָל שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָרַבִּים, אֵין הָרַבִּים חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת לִפְנֵי הַמִּטָּה - יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה; לְאַחַר הַמִּטָּה - יוֹצְאוֹת לְאַחַר הַמִּטָּה.

יבהָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת - אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן, וְאֵין עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם בַּשּׁוּרָה; וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶם בִּרְכַת אֲבֵלִים וְתַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים, אֶלָא אוֹמְרִין לוֹ כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עַל שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ שֶׁמֵּת 'הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ'.

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אכֵּיצַד מְנַחֲמִין אֶת הָאֲבֵלִים? אַחַר שֶׁקּוֹבְרִין אֶת הַמֵּת, מִתְקַבְּצִין הָאֲבֵלִים וְעוֹמְדִין בְּצַד בֵּית הַקְּבָרוֹת; וְכָל הַמְּלַוִּין אֶת הַמֵּת עוֹמְדִין סָבִיב לָהֶם, שׁוּרָה לִפְנֵי שׁוּרָה, וְאֵין שׁוּרָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן.

בהָאֲבֵלִים עוֹמְדִין לִשְׂמֹאל הַמְּנַחֲמִין, וְכָל הַמְּנַחֲמִין בָּאִים אֵצֶל הָאֲבֵלִים אֶחָד אֶחָד, וְאוֹמְרִין לָהֶם 'תְּנֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם'. וְאַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ הָאָבֵל לְבֵיתוֹ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, בָּאִים בְּנֵי אָדָם לְנַחֲמוֹ, בֵּין שֶׁבָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת בֵּין שֶׁלֹּא בָאוּ.

גהָאָבֵל מֵסֶב בָּרֹאשׁ. וְאֵין הַמְּנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶלָא עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" (איוב ב, יג). וְאֵינָן רַשָּׁאִין לוֹמַר דָּבָר עַד שֶׁיִּפְתַּח הָאָבֵל אֶת פִּיו תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר" (שם), וּכְתִיב "אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ" (איוב ג, א), "וַיַּעַן אֱלִיפַז" (איוב ד, א). וְכֵיוָן שֶׁנִּעְנַע הָאָבֵל בְּרֹאשׁוֹ - שׁוּב אֵין הַמְּנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶצְלוֹ, שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּהוּ יוֹתֵר מִדַּי.

דמֵת שֶׁאֵין לוֹ אֲבֵלִים לְהִתְנַחֵם - בָּאִים עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִין וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת, וּשְׁאָר הָעָם מִתְקַבְּצִין עֲלֵיהֶן.

וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם עֲשָׂרָה קְבוּעִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם - מִתְקַבְּצִין עֲשָׂרָה מִשְּׁאָר הָעָם וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ.

ההַכֹּל חַיָּבִין לַעֲמֹד בִּפְנֵי נָשִׂיא, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה. וּלְכָל הָעוֹמֵד מִפָּנָיו אוֹמֵר לוֹ 'שֵׁב', חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה – שֶׁמַּשְׁמַע 'יֵשֵׁב בְּאֶבְלוֹ', 'יֵשֵׁב בְּחָלְיוֹ'.

ומְכַבְּדִין וּמְרַבְּצִין בְּבֵית הָאָבֵל, וּמְדִיחִין קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת וְקִיתוֹנוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת, וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת. אֲבָל אֵין מְבִיאִין שָׁם לֹא אֶת הַמֻּגְמָר וְלֹא אֶת הַבְּשָׂמִים.

זאֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאָבֵל הַמַּאֲכָל שֶׁמַּבְרִין בּוֹ לֹא בִּכְלֵי כֶּסֶף וְלֹא בִּכְלֵי שַׁעַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָא בִּכְלֵי נְסָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וְאֵין מַשְׁקִין בִּזְכוּכִית לְבָנָה אֶלָא בִּצְבוּעָה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁאֵין יֵינוֹתֵיהֶן טוֹבוֹת.

חאֵין שׁוֹתִין בְּבֵית הָאָבֵל יָתֵר עַל עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד - שְׁלוֹשָׁה קֹדֶם אֲכִילָה, וּשְׁלוֹשָׁה בְּתוֹךְ אֲכִילָה, וְאַרְבָּעָה אַחַר אֲכִילָה. וְלֹא יוֹסִיף, שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר.

טאֵין אוֹמְרִין שְׁמוּעָה וְהַגָּדָה בְּבֵית הָאָבֵל, אֶלָא יוֹשְׁבִין דָּוִין. וְכֵן אֵין אוֹמְרִין בִּפְנֵי הַמֵּת, אֶלָא דְּבָרִים שֶׁל מֵּת; אֲבָל לַעְסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּפָנָיו, אוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת - אָסוּר.

יאֵין בּוֹכִין עַל הַמֵּת יָתֵר מִשְּׁלוֹשָׁה יָמִים, וְאֵין מַסְפִּידִין יָתֵר עַל שִׁבְעָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר הָעָם.

אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים - הַכֹּל לְפִי חָכְמָתָן. וְאֵין בּוֹכִין עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים יוֹם - שֶׁאֵין לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְכָתוּב "וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה" (דברים לד, ח). וְכֵן אֵין מַסְפִּידִין יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ - אֵין לָנוּ בַּחֲכָמִים גָּדוֹל מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בִּלְבַד נִסְפַּד. וְכֵן חָכָם שֶׁבָּאָה שְׁמוּעָתוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ.

יאאַל יִתְקַשֶּׁה אָדָם עַל מֵתוֹ יָתֵר מִדַּי, שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ" (ירמיהו כב,י) - כְּלוֹמַר: יָתֵר מִדַּי. שֶׁזֶּה הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהַמְּצַעֵר עַצְמוֹ עַל מִנְהַג הָעוֹלָם, הֲרֵי זֶה טִפֵּשׁ. אֶלָא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? שְׁלוֹשָׁה לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלוֹשִׁים יוֹם לְתִסְפֹּרֶת וְלִשְׁאָר הַחֲמִשָּׁה דְבָרִים.

יבכָּל מִי שֶׁלֹּא מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים, הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי. אֶלָא יִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁמֵּת, תִּדְאַג כָּל הַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ. כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוָארוֹ; מִשְּׁלוֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית; מִכָּאן וְאֵילָּךְ, עוֹבֶרֶת כְּנֶגְדוֹ בַּשּׁוּק. כָּל זֶה כְּדֵי לְהָכִין עַצְמוֹ לַחֲזֹר, וְיֵעוֹר מִשִּׁינָתוֹ, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ" (ירמיהו ה, ג) - מִכְּלַל שֶׁצָּרִיךְ לְהָקִיץ וְלָחוּל.

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים, וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְהוֹצִיא הַמֵּת, וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה, וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים, וְלַעֲסֹק בְּכָל צָרְכֵּי הַקְּבוּרָה: לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף, וְלֵילֵךְ לְפָנָיו, וְלִסְפֹּד, וְלַחְפֹּר, וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן, וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵּיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ, שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם, הֲרֵי הֵן בִּכְלַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים, עֲשֵׂה אוֹתָן אַתָּה לְאָחִיךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת.

בשְׂכַר הַלְּוָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכֹּל. וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ - מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים, וּמַשְׁקֶה אוֹתָן, וּמְלַוֶּה אוֹתָן. וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים..." (בראשית יח, ב).

וְלִוּוּיָם, יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

גכּוֹפִין לִלְּוָיָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹפִין לַצְּדָקָה. וּבֵית דִּין הָיוּ מְתַקְּנִין שְׁלוּחִין לְלַוּוֹת אָדָם הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם נִתְעַצְּלוּ בְּדָבָר זֶה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים. אַפִלּוּ הַמְּלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר מְרֻבֶּה.

וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַלְּוָיָה שֶׁחַיָּב אָדָם בָּהּ? הָרַב לַתַּלְמִיד, עַד עִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר. וְהָאִישׁ לַחֲבֵרוֹ, עַד תְּחוּם הַשַּׁבָּת. וְהַתַּלְמִיד לָרַב, עַד פַּרְסָה. וְאִם הָיָה רַבּוֹ מֻבְהָק, עַד שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת.

דבִּקּוּר חוֹלִים מִצְוָה עַל הַכֹּל - אַפִלּוּ גָּדוֹל מְבַקֵּר אֶת הַקָּטָן. וּמְבַקְּרִין פְּעָמִים הַרְבֵּה בַּיּוֹם. וְכָל הַמּוֹסִיף, מְשֻׁבָּח. וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ. וְכָל הַמְּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, כְּאִלּוּ נָטַל חֵלֶק מֵחָלְיוֹ וְהֵקֵל מֵעָלָיו; וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

האֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי וָהָלְאָה. וְאִם קָפַץ עָלָיו הַחֹלִי וְהִכְבִּיד - מְבַקְּרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּיּוֹם וְלֹא בְּשָׁלוֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעַסְּקִין בְּצָרְכֵּי הַחוֹלֶה. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִם וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן וְלֹא מְחוּשֵׁי הָרֹאשׁ - מִפְּנֵי שֶׁהַבִּקּוּר קָשֶׁה לָהֶן.

והַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה - לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסַל, וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ, וְלֹא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו. אֶלָא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו, וּמְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וְיוֹצֵא.

זיֵרָאֶה לִי שֶׁנֶּחָמַת אֲבֵלִים קוֹדֶמֶת לְבִקּוּר חוֹלִים, שֶׁנִּחוּם אֲבֵלִים גְּמִילוּת חֶסֶד עִם הַחַיִּים וְעִם הַמֵּתִים.

חמִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו מֵת וְכַלָּה - מַנִּיחַ אֶת הַכַּלָּה וּמִתְעַסֵּק עִם הַמֵּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל" (קהלת ז, ד).

מֵת וְכַלָּה שֶׁנִּפְגְעוּ זֶה בְּזֶה בַּדֶּרֶךְ, מַעֲבִירִין אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה. וְזֶה וָזֶה עוֹבְרִין מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

טמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵין לוֹ כָּל צָרְכּוֹ; אֲבָל יֵשׁ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, אֵין מְבַטְּלִין. וְכֹּל שֶׁאֵין מִתְעַסְּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק עִמּוֹ.

ימֵת אֶחָד בָּעִיר - כָּל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה עַד שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו, מֻתָּרִין.

יאתַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת - אַפִלּוּ הָיוּ עִמּוֹ עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאָתוֹ. הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, אֵין מְבַטְּלִין. וְאִם הָיָה מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים - אֵין לוֹ שִׁעוּר, אֶלָא מְבַטְּלִין הַכֹּל לְהוֹצָאָתוֹ.

יבקוֹבְרִין מֵתֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמְנַחֲמִין אֲבֵלֵיהֶם, וּמְבַקְּרִין חוֹלֵיהֶם - מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם.

יגבָּתֵּי הַקְּבָרוֹת אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. כֵּיצַד? אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן מְלָאכָה, וְלֹא קוֹרִין בָּהֶן, וְלֹא שׁוֹנִין בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן, וְלֹא נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.

לֹא יֵלֵךְ אָדָם בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶּבֶר וּתְפִלִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ, וְלֹא יִתְפַּלֵּל שָׁם. וּבְרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, מֻתָּר.

ידהַמּוֹלִיךְ עֲצָמוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם - לֹא יִתְּנֵם בְּדִסְקְיָא, וְלֹא יַנִּיחֵם עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְיִרְכַּב עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן.

וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אוֹ מִפְּנֵי הַלִּסְטִים - מֻתָּר.

טואֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר, אַפִלּוּ מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ - מְפַנֵּהוּ, אַפִלּוּ מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי.

טזאֵין קוֹבְרִין מֵת עַל גַּבֵּי מֵת, וְלֹא שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד שֶׁבִּזָּיוֹן הוּא. וְקָטָן הַיוֹצֵא עִם אִמּוֹ, נִקְבָּר עִמָּהּ.

יזעֲפַר הַקֶּבֶר אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה, שֶׁאֵין קַרְקַע עוֹלָם נֶאֱסֶרֶת. אֲבָל קֶבֶר הַבִּנְיָן, אָסוּר בַּהֲנָאָה.

יחהַבּוֹנֶה קֶבֶר לְמֵת - לֹא נֶאֱסַר עַד שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ הַמֵּת. אַפִלּוּ הִטִּיל בּוֹ נֵפֶל, נֶאֱסַר בַּהֲנָאָה.

יטנֶפֶשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה לְשֵׁם חַי, וְשָׂם בּוֹ הַמֵּת, וְהוֹסִיף בּוֹ דִּימוֹס אַחֵר לְשֵׁם הַמֵּת, אַף עַל פִּי שֶׁפִּנָּה הַמֵּת - הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הִכִּיר אֶת הַתּוֹסֶפֶת - חוֹלֵץ אוֹתָהּ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. נַעֲשָׂה לְשֵׁם הַמֵּת - כֵּיוָן שֶׁהֻטָּל בּוֹ הַמֵּת, נֶאֱסַר, אַף עַל פִּי שֶׁפִּנָּהוּ.

כהַבּוֹנֶה קֶבֶר לְאָבִיו, וְהָלַךְ וּקְבָרוֹ בְּקֶבֶר אַחֵר - הֲרֵי זֶה לֹא יִקְבֹּר בּוֹ מֵת אַחֵר עוֹלָמִית. וְהַקֶּבֶר הַזֶּה אָסוּר בַּהֲנָאָה, מִפְּנֵי כְּבוֹד אָבִיו.

כאהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה כֻּלּוֹ, חוּץ מִשְּׂעָרוֹ - שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ גּוּפוֹ. וְכֵן אֲרוֹנוֹ וְכָל תַּכְרִיכָיו - אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. אֲבָל כֵּלִים הַמּוּכָנִים לְתַכְרִיךְ, לֹא נֶאֶסְרוּ בַּהֲנָאָה. אַפִלּוּ אָרַג בֶּגֶד לַמֵּת - לֹא נֶאֱסָר עַד שֶׁיַּגִּיעַ בַּמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת עִמּוֹ, שֶׁאֵין הַהַזְמָנָה אוֹסֶרֶת.

כבכָּל הַכֵּלִים שֶׁזּוֹרְקִין עַל הַמֵּת עַל הַמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת עִמּוֹ - אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּפוּ בַּתַּכְרִיכִין.

כגהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ מְזָרְקִין כֵּלִים בַּחֲמָתָן עַל הַמֵּת, מִצְוָה עַל אֲחֵרִים לְהַצִּילָן. וְאִם הִגִּיעוּ לַמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן.

כדמְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַבְלָן, וְלֹא יַפְסִיד אֶת הַכֵּלִים וְיַשְׁלִיכֵם לְחַבָּלָה. מוּטָב לִתֵּן אוֹתָן לָעֲנִיִּים, וְאַל יַשְׁלִיכֵם לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְכָל הַמַּרְבֶּה כֵּלִים עַל הַמֵּת, עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית.

כהמֶלֶךְ שֶׁמֵּת - עוֹקְרִין סוּס שֶׁהָיָה רוֹכֵב עָלָיו, וְעֶגְלָה שֶׁהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת בַּקָּרוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בּוֹ. מְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, מָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה. וּמוֹשִׁיבִין יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ" (דברי הימים ב לב, לג) - זֶה שֶׁהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ. וְנָשִׂיא שֶׁמֵּת, אֵין מְבַטְּלִין יְשִׁיבָתוֹ יָתֵר עַל שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

כומֶלֶךְ אוֹ נָשִׂיא שֶׁמֵּת - יֵשׁ לָהֶן לִשְׂרֹף מִטָּתוֹ וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ; וְאֵין בְּזֶה דַּרְכֵּי הָאֱמוֹרִי וְלֹא מִשּׁוּם הַשְׁחָתָה. שֶׁנֶּאֱמַר "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים... יִשְׂרְפוּ לְךָ" (ירמיהו לד, ה).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְסַיְיעָן