ב"ה

Rambam - 3 Capítulos diarios (solo hebreo)

אבל - פרק ג, אבל - פרק ד, אבל - פרק ה

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אכָּל כֹּהֵן שֶׁנִּטְּמָּא לַמֵּת, חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתִים הַמְּפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה אוֹ אִשְׁתּוֹ, בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא, א).
וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת אוֹ הַמַּאֲהִיל אוֹ הַנּוֹשֵׂא, וְאֶחָד הַמֵּת אוֹ שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא".
וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת כָּל הַדְּבָרִים הַמְּטַמְּאִין מִן הַמֵּת, מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵיהֶם.
בוְכֵן אִם נָגַע הַכֹּהֵן בְּקֶבֶר, לוֹקֶה. אֲבָל נוֹגֵעַ הוּא בִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמִתְטַּמֵּא בָּהֶן טֻמְאַת שִׁבְעָה.
גוְכֵן אִם נִכְנַס לְאֹהֶל טָמֵא, שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ הַטֻּמְאָה - לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּבַיִת אַחֵר.
וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הָאֹהָלִים שֶׁתִּכָּנֵס לָהֶם הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵהֶם, וְדִין הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת, וְכָל הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, וְהַחוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, וְאֵי זֶה מֵהֶן דִּין תּוֹרָה וְאֵי זֶה מֵהֶן מִדִּבְרֵיהֶן - הַכֹּל בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת.
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל, וּלְפִיכָךְ קִבְרוֹתֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמֻתָּר לְכוֹהֵן לְהִכָּנֵס לְשָׁם וְלִדְרֹךְ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן; וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָא שֶׁיִּגַּע בַּטֻּמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם.
דכֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בִּשְׁגָגָה, וְאַחַר שֶׁיָּדַע הִתְרוּ בּוֹ: אִם קָפַץ וְיָצָא, פָּטוּר; וְאִם יָשַׁב שָׁם כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
נִכְנַס וְיָצָא, וְחָזַר וְנִכְנַס וְיָצָא - אִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם, לוֹקֶה עַל כָּל כְּנִיסָה וּכְנִיסָה.
וְכֵן אִם נָגַע בַּמֵּת וְהִתְרוּ בּוֹ וּפָרַשׁ, וְחָזַר וְנָגַע וְהִתְרוּ בּוֹ, אַפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים - לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
הָיָה נוֹגֵעַ וְלֹא פָּרַשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְנָגַע בְּמֵתִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרוּ בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים - אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָא אַחַת; שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל וְעוֹמֵד, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ.
ההַמְּטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן: אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם מְזִידִין - לוֹקֶה הַכֹּהֵן, וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ עוֹבֵר עַל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד). הָיָה הַכֹּהֵן שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד - הֲרֵי זֶה שֶׁטִּמְּאוֹ לוֹקֶה.
וכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ מִתְטַּמֵּא לַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא" (ויקרא כא, יא). וְכֵן אֵינוֹ נִכְנָס עִם הַמֵּת בָּאֹהֶל, אַפִלּוּ קְרוֹבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא" (שם). הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּ"לֹא יָבֹא", וְחַיָּב בְּ"לֹא יִטַּמָּא”.
כֵּיצַד? נָגַע אוֹ נָשָׂא, לוֹקֶה אַחַת.
נִכְנַס לָאֹהֶל וְיָשַׁב שָׁם עַד שֶׁמֵּת עָלָיו הַמֵּת אוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע עָלָיו גַּג הַשִׁדָּה שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאֶחָד - לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם "לֹא יָבֹא" (ויקרא כא, יא), וּמִשּׁוּם "לֹא יִטַּמָּא" (שם).
זנִטְמָא מִקֹּדֶם וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לָאֹהֶל - אִם הִתְרוּ בּוֹ, לוֹקֶה אַף עַל הַבִּיאָה.
חכֹּהֵן שֶׁפָּגַע בְּמֵת מִצְוָה בַּדֶּרֶךְ, הֲרֵי זֶה מִתְטַּמֵּא לוֹ, אַפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב לְהִתְטַּמֵּא לוֹ וּלְקָבְרוֹ.
וְאֵיזֶה הוּא מֵת מִצְוָה? זֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ קוֹבְרִים. וְדָבָר זֶה, הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ אַחֵר, וְאַפִלּוּ קָרָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ עוֹנֶה.
אֲבָל אִם כְּשֶׁיִּקְרָא אֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ, אֵין זֶה מֵת מִצְוָה, אֶלָא קוֹרֵא לַאֲחֵרִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְעַסְּקוּ בּוֹ.
טהָיָה כֹּהֵן וְנָזִיר מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה - יִתְעַסֵּק בּוֹ הַנָּזִיר, שֶׁהֲרֵי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשָּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמֵּא בּוֹ הַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט.
הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוֹהֵן הֶדְיוֹט, יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט.
וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַעֲלָה, מִתְאַחֵר בַּטֻּמְאָה.
וּסְגָן עִם מָשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁפָּגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה - יִתְטַּמֵּא מָשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְאַל יִתְטַּמֵּא הַסְּגָן.
ינָשִׂיא שֶׁמֵּת - הַכֹּל מִתְטַּמְּאִין לוֹ, אַפִלּוּ כּוֹהֲנִים; עָשָׂאוּהוּ כְּמֵת מִצְוָה לַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל חַיָּבִין בִּכְבוֹדוֹ. וְכֵן הַכֹּל אוֹנְנִין עָלָיו.
יאבְּנוֹת אַהֲרֹן לֹא הֻזְהֲרוּ עַל טֻמְאַת מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא, א) - "בְּנֵי אַהֲרֹן" וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן.
וְכֵן הַחֲלָלִים מֻתָּרִין לְהִתְטַּמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" - עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם.
יבכֹּהֵן קָטָן, הֲרֵי הַגְּדוֹלִים מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ.
וְאִם בָּא לְהִתְטַּמֵּא מֵעַצְמוֹ - אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ, אֲבָל אָבִיו צָרִיךְ לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה.
יגמֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לַטֻּמְאָה.
וְכָל כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
וְכֵן אִם נִכְנַס לְבֵית הַפְּרָס, אוֹ יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּדַם תְּבוּסָה, אוֹ בְּגוֹלֵל וּבְדֹפֵק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָבוֹת שֶׁל דִבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת.
אֲבָל אִם נִכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת, לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה.
ידמֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִתְטַּמֵּא בְּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִדְבַר מִצְוָה, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ אֶלָא הִיא - כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמֹד.
וְכֵן מִתְטַּמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִבְרֵיהֶם לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת.
כֵּיצַד? אָבֵל שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַפְּרָס, הַכֹּל הוֹלְכִין אַחֲרָיו לְנַחֲמוֹ שָׁם.
וְכֵן מְדַלְּגִין עַל גַּבֵּי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים לִקְרַאת מְלָכִים, וְאַפִלּוּ מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים - כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּינָם לְבֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַחֲזֹר כְּבוֹדָן לִמְקוֹמָן. וְכֵן כֹּל כַיּוֹצֵא בְּזֶה.
וְכֵן מִתְטַּמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִבְרֵיהֶם לָדוּן עִם הַעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּלְעַרְעֵר עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַצִּיל מִיָּדָם. וְכֵן כֹּל כַיּוֹצֵא בְּזֶה.

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אמִנְהַג יִשְׂרָאֵל בַּמֵּתִים וּבַקְּבוּרָה כָּךְ הוּא: מְאַמְּצִין עֵינָיו שֶׁל מֵּת, וְאִם נִפְתַּח פִּיו - קוֹשְׁרִין אֶת לְחָיָיו. וּפוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו אַחַר שֶׁמְּדִיחִין אוֹתוֹ. וְסָכִין אוֹתוֹ בְּמִינֵי בְּשָׂמִים. וְגוֹזְזִין שְׂעָרוֹ. וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ תַּכְרִיכִין תְּפוּרִין שֶׁל פִשְׁתָּן לְבָנִים. וְלֹא יִהְיוּ דְּמֵיהֶם יְקָרִים.
נָהֲגוּ חֲכָמִים בְּסוּדָר שָׁוֶה זוּז, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וּמְכַסִּין פְּנֵי הַמֵּת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁפְּנֵיהֶם מֻשְׁחָרִין בָּרָעָב.
בוְאָסוּר לִקְבֹּר בְּתַכְרִיכִין שֶׁל מֶשִׁי וּבִבְגָדִים הַמֻּזְהָבִין הַמְּרֻקָּמִין, אַפִלּוּ לַנָּשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁזּוֹ גַּסּוּת רוּחַ וְהַשְׁחָתָה, וּמַעֲשֵׂה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְסוֹבְלִין אֶת הַמֵּת עַל הַכָּתֵף, עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת.
גוְנוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה אֲסוּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל - שֶׁמָּא תִּפָּסֵק רְצוּעָה מִסַּנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה.
דוְחוֹפְרִין בֶּעָפָר מְעָרוֹת, וְעוֹשִׂין כּוּךְ בְּצַד הַמְּעָרָה, וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה, וּמַחֲזִירִין הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים לְמַעְלָה. וְיֵשׁ לָהֶן לִקְבֹּר בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ. וְהַמְּלַוִּין אֶת הַמֵּת אוֹמְרִין לוֹ 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" (בראשית טו, טו). וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וּבוֹנִין נֶפֶשׁ עַל הַקֶּבֶר.
וְהַצַּדִּיקִים, אֵין בּוֹנִים לָהֶם נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן - דִּבְרֵיהֶם הֵם זִכְרוֹנָם. וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקֵּר הַקְּבָרוֹת.
ההַגּוֹסֵס, הֲרֵי הוּא כְּחַי לְכָל דָּבָר. אֵין קוֹשְׁרִין לְחָיָיו, וְאֵין פּוֹקְקִין נְקָבָיו, וְאֵין מַנִּיחִין כְּלֵי מַתְּכוֹת וּכְלֵי מֵקַר עַל טַבּוּרוֹ שֶׁלֹּא יִתְפַּח, וְלֹא סָכִין אוֹתוֹ, וְלֹא מְדִיחִין אוֹתוֹ, וְלֹא מְטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל וְלֹא עַל הַמֶּלַח - עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת. וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
לְמַה זֶה דּוֹמֶה? לְנֵר שֶׁמְּטַפְטֵף - כֵּיוָן שֶׁיִּגַּע בּוֹ אָדָם, יִכְבֶּה. וְכָל הַמְּאַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, אֶלָא יִשְׁהֶה מְעַט, שֶׁמָּא נִתְעַלֵּף. וְכֵן אֵין קוֹרְעִין עָלָיו, וְלֹא חוֹלְצִין כָּתֵף, וְלֹא מַסְפִּידִין, וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין בַּבַּיִת - עַד שֶׁיָּמוּת.
ומִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר, עוֹשֶׂה מְחִצָּה וְאוֹכֵל. אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה, מַחֲזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אֵינוֹ מֵסֵב וְאוֹכֵל, וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר, וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְאֵינוֹ מְזַמֵן, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו, וְאֵין מְזַמְנִין עָלָיו, וּפָטוּר מִקְּרִיַת שְׁמַע, וּמִן הַתְּפִלָּה, וּמִן הַתְּפִלִּין, וּמִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.
בַּשַּׁבָּת - מֵסֵב, וְאוֹכֵל בָּשָׂר, וְשׁוֹתֶה יַיִן, וּמְזַמֵן, וּמְבָרֵךְ, וּמְבָרְכִין עָלָיו, וּמְזַמְנִין עָלָיו. וְחַיָּב בְּכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, חוּץ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. נִקְבַּר הַמֵּת - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן מְעַט כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו, אֲבָל לֹא לִרְווֹת.
זאֵין מַשְׁהִין אֶת הַמֵּת, אֶלָא מַדְחִין מִטָּתוֹ מִיָּד. וְכָל הַמַּדְחֶה מִטָּתוֹ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה.
חהָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִין עַל הַמִּטָּה - מֻתָּר, שֶׁלֹּא אֵחַר אֶלָא לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וְכָל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָא אִם כֵּן הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְהַשְׁלִים צְרָכָיו.
טהָאָבֵל בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, וְלֶאֱכֹל מִשֶּׁלּוֹ, וְחַיָּב לֵישֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה. וּבִשְׁאָר יְמֵי הָאֵבֶל מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל מִשֶּׁלּוֹ, וְלֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מַפָּץ אוֹ קַרְקַע, וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין. וּמְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר בָּרִאשׁוֹן לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" (יחזקאל כד, יז), מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. וְנֶאֱמַר לוֹ "וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל" (שם) - מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אוֹכְלִין מִשֶׁל אֲחֵרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וַאֲסוּרִין לֶאֱכֹל מִשֶּׁל עַצְמָן.

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה, וּבִשְׁאָר שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִדִּבְרֵיהֶם: אָסוּר לְסַפֵּר, וּלְכַבֵּס, וְלִרְחֹץ, וְלָסוּךְ, וּלְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וְלִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה, וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְלִשְׁאֹל שָׁלוֹם. הַכֹּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר.
בוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּתִּסְפֹּרֶת? שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר בְּנֵי אַהֲרוֹן "רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ" (ויקרא י, ו) - מִכְּלָל שֶׁכָּל הַמִּתְאַבֵּל אָסוּר לְסַפֵּר שְׂעָרוֹ, אֶלָא מְגַדֵּל פֶּרַע. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כָּךְ אָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר זְקָנוֹ, וְכָל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ.
הָיָה מְגַלֵּחַ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָבִיו - מַשְׁלִים תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ, אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ.
וְכֵן אָסוּר לְגַלֵּחַ שָׂפָה, וְלִטֹּל צִפָּרְנָיו בִּכְלִי; אֲבָל בְּשִׁנָּיו אוֹ שֶׁנָּטַל צִפֹּרֶן בְּצִפֹּרֶן, מֻתָּר.
גוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדָיו וְלִרְחֹץ גּוּפוֹ וְלָסוּךְ? שֶׁנֶּאֱמַר "הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן" (שמואל ב יד, ב).
וּרְחִיצָה בִּכְלַל סִיכָה - שֶׁהָרְחִיצָה קוֹדֶמֶת לַסִּיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג, ג).
וּכְשֵׁם שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּכִבּוּס בְּגָדִים, כָּךְ אָסוּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין.
דאָסוּר לָסוּךְ מִקְצַת גּוּפוֹ, כְּכָל גּוּפוֹ. וְאִם לְהַעְבִיר אֶת הַזֻּהְמָה, מֻתָּר. וְכֵן אָסוּר בִּרְחִיצַת מִקְצַת גּוּפוֹ בְּחַמִּין; אֲבָל בְּצוֹנֵן - רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ.
המִנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ" (שמואל ב יב, כד). מִכְּלָל שֶׁהָיָה אָסוּר מִקֹּדֶם.
וְכֵן לֹא יִשָּׂא הָאָבֵל אִשָּׁה, וְלֹא תִנָּשֵׂא הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטָּתָן. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
ומִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל "וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ" (יחזקאל כד, יז), מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ - נוֹעֵל וְהוֹלֵךְ; וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בַּמְּדִינָה - חוֹלֵץ מִנְעָלָיו.
זרֶמֶז לְאָבֵל שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל" (עמוס ח, י) - מַה חָג אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַף אָבֵל אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.
וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, כָּךְ הוּא אָסוּר לִשָּׂא וְלִתֵּן בִּסְחוֹרָה, וְלֵילֵךְ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּסְחוֹרָה.
חכָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַפִלּוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאֵילָּךְ, אִם הָיָה עָנִי - עוֹשֶׂה בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
טשְׁנֵי אַחִים אוֹ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁהָיוּ בְּחָנוּת אַחַת, וְאֵרַע אֵבֶל לְאֶחָד מֵהֶן - נוֹעֲלִין אֶת הֶחָנוּת כָּל שִׁבְעָה.
יאַפִלּוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין לַעֲשׂוֹתָן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מּוֹעֵד, אָסוּר לָאָבֵל לַעֲשׂוֹתָן בְּיָדוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ; אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׂים לוֹ.
כֵּיצַד? הָיוּ זֵיתָיו לַהֲפֹּךְ, וְכַדָּיו לָגוּף, וּפִשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה, וְצַמְרוֹ מִן הַיּוֹרָה - שׂוֹכֵר אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָן לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמְרַבְּצִין לוֹ שָׂדֵהוּ מִשֶּׁתַּגִּיעַ עוֹנַת הַמַּיִם.
יאהָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין שֶׁלּוֹ וְהַקַּבְּלָנִין - הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ כְּדַרְכָּן.
אֲבָל הַחַמָּרִין וְהַגַּמָּלִין בַּבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ, וְהַסַּפָּנִין בַּסְּפִינָה שֶׁלּוֹ - הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשׂוּ.
וְאִם הָיוּ מֻחְכָּרִין אוֹ מֻשְׂכָּרִין מִקֹּדֶם לִזְמַן קָצוּב - הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ.
יבשְׂכִיר יוֹם, אַפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת - לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ.
יגהָאָבֵל שֶׁהָיְתָה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים בְּיָדוֹ, בֵּין בְּקַבְּלָנוּת בֵּין שֶׁאֵינָהּ בְּקַבְּלָנוּת - לֹא יַעֲשֶׂה.
הָיְתָה מְלַאכְתּוֹ בְּיַד אֲחֵרִים: בְּבֵיתוֹ - לֹא יַעֲשׂוּ, בְּבֵית אֲחֵרִים - עוֹשִׂין.
ידהָיָה לוֹ דִּין עִם אָדָם, אֵינוֹ תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת. וְאִם הָיָה דָּבָר אָבֵד - עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. כְּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
טומִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
טזאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּבַמִּדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת. וְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ – מֻתָּר. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲמִיד תֻּרְגְּמָן.
אֶלָא יִלְחֹשׁ לְאַחֵר בְּצִדּוֹ, וְזֶה שֶׁבְּצִדּוֹ אוֹמֵר לַתֻּרְגְּמָן, וְהַתֻּרְגְּמָן מַשְׁמִיעַ לָרַבִּים.
יזוּמִנַיִן שֶׁאֵין הָאָבֵל יוֹשֵׁב עַל הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה" (שמואל ב יג, לא).
יחוְחַיָּב לִכְפּוֹת אֶת הַמִּטָּה כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה, אֶלָא כָּל הַמִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה. אַפִלּוּ עֶשֶׂר מִטּוֹת בַּעֲשָׂרָה בָּתִּים וּבְעֶשֶׂר עֲיָרוֹת - חַיָּב לִכְפּוֹת אֶת כֻּלָּן.
וְאַפִלּוּ חֲמִשָּׁה אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן - כֻּלָּן כּוֹפִין אֶת כָּל מִטּוֹתֵיהֶן.
הַמִּטָּה הַמְּיֻחֶדֶת לְכֵלִים אוֹ לְמָעוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ. דַּרְגָּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, אֶלָא מַתִּיר אֶת קַרְבִּיטָיו וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו.
מִטָּה שֶׁנַּקְלִיטֶיהָ יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְהָפְכָהּ - זוֹקְפָהּ וְדַיּוֹ.
הָפַךְ כָּל מִטּוֹתָיו, וְהָיָה הוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מִטּוֹת אֲחֵרִים, אוֹ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אוֹ עַל גַּבֵּי אָרוֹן, אוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֶלָא יִישַׁן עַל גַּבֵּי מִטָּה הַכְּפוּיָה.
יטמִנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בִּפְרִיעַת הָרֹאשׁ? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל "לֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם" (יחזקאל כד, יז), מִכְּלָל שֶׁשְּׁאָר הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ.
וְהַסּוּדָר שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ עוֹטֶה מִּקְצָתוֹ מְעַט עַל פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" (ויקרא יג, מה) - וְאֻנְקֳלוֹס תִּרְגֵּם: כַּאֲבִילָא יִתְעַטָּף.
כוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם - אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶלָא מוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא אָבֵל. וּמִשְּׁלוֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, מִי שֶׁשָּׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ - מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלוֹשִׁים - שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים, אֲבָל אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ עַד לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ - אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אִם בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם נֶאֱסָר הָאָבֵל, קַל וְחֹמֶר שֶׁהוּא אָסוּר לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים וְלִשְׂחֹק, שֶׁנֶּאֱמַר "דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
וְלֹא יֶאֱחֹז תִּינוֹק בְּחֵיקוֹ, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי שְׂחוֹק. וְלֹא יִכָּנֵס לִמְקוֹם שִׂמְחָה, כְּגוֹן בָּתֵּי הַמִּשְׁתָּאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
טקסט מנוקד באדיבות תורת אמת ברישיון CC 2.5.
El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Esta pagina en otros idiomas