1 Capítulo diario (solo hebreo)

אהַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים - יָצָא בֶּן חוֹרִין, וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ לַחֲזֹר וְלִקְנוֹתוֹ מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְכוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, וְיוֹצֵא. וְאִם לֹא רָצָה הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמָכְרוֹ, אַפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה בְּדָמָיו - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ יָתֵר.

וּקְנָס זֶה - אֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ וְדָנִין בּוֹ, אֶלָא בְּבֵּית דִּין מֻמְחִין. וְאִם מֵת הַמּוֹכֵר, אֵין קוֹנְסִין אֶת הַיּוֹרֵשׁ לְהַחֲזִיר הָעֶבֶד וּלְשַׁחְרְרוֹ.

בלָוָה עַל עַבְדּוֹ מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים - אִם קָבַע לוֹ זְמַן וְאָמַר לוֹ 'אִם הִגִּיעַ זְמַן פְּלוֹנִי וְלֹא אֶשַׁלֵּם לְךָ, תִּקְנֶה גּוּף עֶבֶד זֶה' - הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת מִיָּד; וְאִם אָמַר לוֹ 'תִּקְנֶה מַעֲשֵׂה יָדָיו' - לֹא יָצָא לְחֵרוּת. גְּבָאוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּחוֹבוֹ, אוֹ שֶׁבָּאוּ עַל הָאָדוֹן מְצֵרִים וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ וּפָדָה עַצְמוֹ מִיָּדָן בְּעַבְדּוֹ - לֹא יָצָא לְחֵרוּת, מִפְּנֵי שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ.

גמָכַר עַבְדּוֹ לְאֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אוֹ מִגְּדוֹלָיו - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, יָצָא הָעֶבֶד לְחֵרוּת; מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בְּמָמוֹן אַחֵר.

דמָכַר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, מְכָרוֹ חוּץ מִמְּלַאכְתּוֹ, חוּץ מִן הַמִּצְווֹת, חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים - הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִשְׁתַּחְרֵר אוֹ לֹא נִשְׁתַּחְרֵר.

לְפִיכָּךְ, אִם תָּפַס הָעֶבֶד כְּדֵי דָּמָיו לְרַבּוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת מִיַּד הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים - אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

האֶחָד הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ שֶׁמְכָרוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב, אַפִלּוּ לְכוּתִי - הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת. מְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל מוּמָּר, הֲרֵי זֶה סָפֵק. לְפִיכָּךְ, אִם תָּפַס כְּדֵי דָּמָיו מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן, כְּדֵי לָצֵאת בָּהֶן מִיַּד הַמְוּמָּר - אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

והַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ, יָצָא בֶּן חוֹרִין; וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ הַשֵּׁנִי לִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, וְאָבְדוּ הַדָּמִים. וּמִפְּנֵי מַה קָנְסוּ כָּאן הַלּוֹקֵחַ לְבַדּוֹ? שֶׁאִלּוּ לֹא לָקַח זֶה, לֹא יָצָא הָעֶבֶד לְחוּצָה לָאָרֶץ.

וְהַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְסוּרְיָא, וְאַפִלּוּ לְעַכּוֹ - כְּמוֹכֵר לְחוּצָה לָאָרֶץ.

זבֶּן בָּבֶל שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר, וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - הֲרֵי אֵלּוּ סָפֵק, אִם הֵם כְּמִי שֶׁמָּכְרָה אוֹתָם לְחוּצָה לָאָרֶץ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ הַפֵּרוֹת, אוֹ אֵינָן כִּמְכוּרִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי הַגּוּף שֶׁלָּהּ.

חעֶבֶד שֶׁיָּצָא אַחַר רַבּוֹ לְסוּרְיָא, וּמְכָרוֹ שָׁם - אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא רַבּוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם דַּעַת רַבּוֹ לַחֲזֹר, וְיָצָא אַחֲרָיו וּמְכָרוֹ שָׁם - יָצָא לְחֵרוּת, וְכוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לְשַׁחְרְרוֹ.

טעֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם. רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ - אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד. וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

יעֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְעַבְדוּת, וְעָלָיו נֶאֱמָר בַּתּוֹרָה "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו" (דברים כג, טז).

וְאוֹמֵר לְרַבּוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, וְיִכְתֹּב עָלָיו שְׁטַר חוֹב בְּדָמָיו, עַד שֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ, וְיִתֵּן לוֹ. וְאִם לֹא רָצָה הָאָדוֹן לְשַׁחְרְרוֹ - מַפְקִיעִין בֵּית דִּין אֶת שִׁעְבּוּדוֹ מֵעָלָיו, וְיֵלֵךְ לוֹ.

יאעֶבֶד זֶה שֶׁבָּרַח לָאָרֶץ, הֲרֵי הוּא גֵּר צֶדֶק. וְהוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב אַזְהָרָה אַחֶרֶת לְמִי שֶׁמְּאַנֶה אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ יָתֵר מִן הַגֵּר, וְצִוָּה עָלָיו הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ... בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג, יז) - וְזוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים.

נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמְּאַנֶה אֶת הַגֵּר הַזֶּה, עוֹבֵר בִּשְׁלוֹשָׁה לָאוִין: מִשּׁוּם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז), וּמִשּׁוּם "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב, כ), וּמִשּׁוּם "לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג, יז). וְכֵן עוֹבֵר מִשּׁוּם "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כב, כ) כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אוֹנָאָה.

יבהַקּוֹנֶה עֶבֶד מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים סְתָם, וְלֹא רָצָה לָמוּל וּלְקַבֵּל מִצְווֹת הָעֲבָדִים - מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; אִם לֹא רָצָה - חוֹזֵר וּמוֹכְרוֹ לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ.

וְאִם הִתְנָה הָעֶבֶד עָלָיו בַּתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יָמוּל - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה בְּגֵיוּתוֹ, וּמוֹכְרוֹ לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ.

וְכֵן עֶבֶד שֶׁמָּל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת, וְאַחַר כָּךְ הִפִּיל עַצְמוֹ לִגְיָסוֹת, וְאֵין רַבּוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, לֹא בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּדִינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹ לִטֹּל דָּמָיו מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים; וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם.

יגהַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ - יָצָא לְחֵרוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר; וְאִם מֵת הָאָדוֹן שֶׁהִפְקִירוֹ, הַיּוֹרֵשׁ כּוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר.

ידעֶבֶד שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִין - אִם נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ רַבּוֹ, יָצָא לְחֵרוּת; וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ, וְכוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר.

טועֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה: אִם נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ רַבּוֹ רִאשׁוֹן - כָּל הַפּוֹדֶה אוֹתוֹ לְשֵׁם עֶבֶד - יִשְׁתַּעְבֶּד בּוֹ, וַהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ; וְאִם פָּדָהוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, הֲרֵי זֶה בֶּן חוֹרִין. וְאִם לֹא נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ רַבּוֹ רִאשׁוֹן - הֲרֵי הַפּוֹדֶה אוֹתוֹ לְשֵׁם עֶבֶד - נוֹטֵל פִּדְיוֹנוֹ מֵרַבּוֹ, וְחוֹזֵר לְרַבּוֹ; וְאִם פָּדָהוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן בְּלֹא כְּלוּם.

טזעֶבֶד שֶׁעָשָׂהוּ רַבּוֹ אַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹבוֹ, וְשִׁחְרְרוֹ - הֲרֵי זֶה מְשֻׁחְרָר.

וְכוֹפִין אֶת בַּעַל חוֹב לְשַׁחְרְרוֹ. גַּם זֶה מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ לְאַחַר זְמַן וְיֹאמַר לוֹ 'עַבְדִּי אַתָּה'.

יז עֶבֶד שֶׁהִשִּׂיאוֹ רַבּוֹ בַּת חוֹרִין, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ לוֹ רַבּוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ לִקְרוֹת שְׁלוֹשָׁה פְּסוּקִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּפְנֵי הַצִּבּוּר, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵינוּ חַיָּב בָּהֶן אֶלָא בֶּן חוֹרִין - יָצָא לְחֵרוּת, וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ לִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר.

וְכֵן אִם נָדַר נֶדֶר שֶׁכּוֹפִין עָלָיו אֶת הָעֲבָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְדָרִים, וְאָמַר לוֹ רַבּוֹ 'מוּפָר לָךְ' - יָצָא לְחֵרוּת; שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא כָפָה אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִכְפּוֹתוֹ, גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהִפְקִיעַ שִׁעְבּוּדוֹ.

מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַמְּשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ בְּכָל לָשׁוֹן, וְהוֹצִיא דְּבָרִים מִפִּיו שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לוֹ עָלָיו שִׁעְבּוּד כְּלָל, וְשֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לְדָבָר זֶה - שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְכוֹפִין אוֹתוֹ לִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא כָתַב.

אֲבָל אִם לָוָה מֵעַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁעָשָׂהוּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תְּפִלִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ, אוֹ קָרָא שְׁלוֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְנֵי רַבּוֹ, וְלֹא מִחָה בּוֹ - לֹא יָצָא לְחֵרוּת.

יחוְאָסוּר לָאָדָם לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תּוֹרָה. וְאִם לִמְּדוֹ, לֹא יָצָא לְחֵרוּת.

יטהַלּוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְקָדַם הָעֶבֶד וְטָבַל בִּפְנֵי רַבּוֹ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין - יָצָא לְחֵרוּת; וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי רַבּוֹ, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ רַבּוֹ לְתָקְפוֹ בַּמַּיִם.

כיִשְׂרָאֵל שֶׁתָּקַף בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים קָטָן, אוֹ שֶׁמָּצָא תִּינוֹק עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְהִטְבִּילוֹ לְשֵׁם גֵּר - הֲרֵי זֶה גֵּר; לְשֵׁם עֶבֶד, הֲרֵי זֶה עֶבֶד; לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, הֲרֵי זֶה בֶּן חוֹרִין.

כאגֵּר שֶׁקָּדְמוּ עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו וְטָבְלוּ בְּפָנָיו - קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין.