Genesis Capítulo 21

5Avraham tenía 100 años de edad cuando nació su hijo Itzjak.   הוְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ:
6Sara dijo: “Dios me ha dado risa. Todo el que oiga de ello reirá por mí”.   ווַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצֲחַק־לִֽי:
יצחק לי: ישמח עלי. ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם:
7Dijo: “¿Quién le hubiera siquiera sugerido a Avraham que Sara amamantaría hijos? ¡Pero aquí he dado a luz un hijo en su vejez!”.   זוַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו:
מי מלל לאברהם: לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקב"ה מבטיח ועושה:
מלל: שינה הכתוב ולא אמר דבר, גימטריה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם:
היניקה בנים שרה: ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:
8El niño creció y fue destetado. Avraham hizo un gran banquete en el día que Itzjak fue destetado.   חוַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק:
ויגמל: לסוף עשרים וארבע חדש:
משתה גדול: שהיו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך:
9Pero Sara vio que el hijo que Hagar le había dado a Avraham jugaba.   טוַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק:
מצחק: לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו':
10Le dijo a Avraham: “Echa a esta sierva junto con su hijo. ¡El hijo de esta sierva no compartirá la herencia con mi hijo Itzjak!”.   יוַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק:
עם בני וגו': מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו יח - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני:
עם בני עם יצחק: מכיון שהוא בני אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אם אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתיהן בו:
11Esto angustió mucho a Avraham puesto que involucraba a su hijo.   יאוַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ:
על אודות בנו: ששמע שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:
12Pero Dios le dijo a Avraham: “No te angusties por el muchacho y tu sierva. Haz todo lo que te diga Sara. Es a través de Itzjak que ganarás posteridad.   יבוַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:
שמע בקולה: למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:
13Pero con todo, también convertiré al hijo de la sierva en una nación, puesto que él es tu hijo”.   יגוְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:
14Avraham se levantó muy de mañana. Tomó pan y un odre con agua, y se lo dio a Hagar, poniéndolo sobre el hombro de ella. La despidió con el muchacho. Ella partió y anduvo errante a la deriva en el desierto de Beer Sheva.   ידוַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּקַּח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
לחם וחמת מים: ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
ואת הילד: אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
ותלך ותתע: חזרה לגלולי בית אביה:
15Cuando el agua del odre se agotó, ella puso al muchacho bajo uno de los arbustos.   טווַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם:
ויכלו המים: לפי שדרך חולים לשתות הרבה:
16Se alejó, y se sentó frente a él, cerca de un tiro de arco de distancia. Dijo: “Que no vea yo morir al muchacho”. Se sentó allí frente a él, y lloró en alta voz.   טזוַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַֽחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ:
מנגד: מרחוק:
כמטחוי קשת: כשתי טיחות והוא לשון יריית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן, כמו (שה"ש ב יד) בחגוי הסלע, מגזרת (ישעיה יט יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, ומגזרת (תהלים קז כז) יחוגו וינועו כשכור, וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה:
ותשב מנגד: כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:
17Dios oyó llorar al muchacho. El ángel de Dios llamó a Hagar desde el cielo y le dijo: “¿Qué sucede, Hagar? No temas. Dios ha oído la voz del muchacho allí donde él está.   יזוַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם:
את קול הנער: מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל:
באשר הוא שם: לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא יג - יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) אורחות דודנים [אל תקרי דודנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:  
18Ve y alza al muchacho. Mantén tu mano firme sobre él, puesto que haré de él una gran nación”.   יחק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
19Dios abrió los ojos de ella, y ella vio un pozo de agua. Fue y llenó el odre con agua, dándole al muchacho algo de beber.   יטוַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר:
20Dios estuvo con el muchacho. [El muchacho] creció y vivió en el desierto, donde llegó a ser un arquero experto.   כוַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת:
רובה קשת: יורה חצים בקשת:
קשת: על שם האומנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מודגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו':
21Se asentó en el desierto de Parán, y su madre le proporcionó una mujer de Egipto.   כאוַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּקַּח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
מארץ מצרים: ממקום גדוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו'. היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי: