30[Itzjak] les preparó un banquete, y comieron y bebieron. |
|
לוַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: |
31Se levantaron muy de mañana e hicieron un juramento mutuo. Entonces Itzjak se despidió de ellos y se fueron en paz. |
|
לאוַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּֽׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּֽלְכ֥וּ מֵֽאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם: |
32Ese mismo día, vinieron los siervos de Itzjak y le contaron del pozo que habían estado cavando. “¡Hemos hallado agua!”, anunciaron. |
|
לבוַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם: |
33[Itzjak] le dio al pozo el nombre de Shivá. Por consiguiente, la ciudad se llama Beer Sheva hasta el día de hoy. |
|
לגוַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵֽׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
|
|
שִׁבְעָה.
עַל שֵׁם הַבְּרִית:
|
34Cuando Esav tenía cuarenta años de edad se casó con Iehudit hija de Beerí el hitita y Basmat hija de Elón el hitita. |
|
לדוַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: |
|
|
בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה.
עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:
|
35[Sus mujeres] se convirtieron en una fuente de amargura espiritual para Itzjak y Rivká. |
|
להוַתִּֽהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה: |
|
|
מֹרַת רוּחַ.
לְשׁוֹן הַמְרָאוֹת רוּחַ, כְּמוֹ מַמְרִים הֱיִיתֶם, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן הָיוּ לְהַכְעִיס וּלְעִצָּבוֹן:
|
|
|
לְיִצְחָק וּלְרִבְקָֽה.
שֶׁהָיוּ עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָה זָרָה (בראשית רבה):
|
1Itzjak había envejecido y su vista se iba apagando. Convocó a Esav, su hijo mayor. “Hijo mío”. “Sí”, contestó. |
|
אוַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו | בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי: |
|
|
וַתִּכְהֶיןָ.
בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ. דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה אָבִיו רוֹצֶה לְשָׁחֳטוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהָיוּ בוֹכִים, וְיָרְדוּ דִמְעוֹתֵיהֶם וְנָפְלוּ עַל עֵינָיו, לְפִיכָךְ כָּהוּ עֵינָיו. דָּבָר אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת:
|
2“Soy viejo y no sé cuándo moriré. |
|
בוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: |
|
|
לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִֽי.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אִם מַגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו יִדְאַג חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵיהֶן וְחָמֵשׁ לְאַחַר כֵּן; וְיִצְחָק הָיָה בֶּן קכ"ג, אָמַר שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי אֲנִי מַגִּיעַ וְהִיא מֵתָה בַּת קכ"ז וַהֲרֵינִי בֶן ה' שָׁנִים סָמוּךְ לְפִרְקָהּ; לְפִיכָךְ לא ידעתי יום מותי, שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי, שֶׁמָּא לְפֶרֶק אַבָּא:
|
3Ahora, toma tu equipamiento, tu colgante y tu arco, y sal al campo a cazarme alguna presa. |
|
גוְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד (כתיב צידה) : |
|
|
תֶּלְיְךָ.
חַרְבְּךָ שֶׁדֶּרֶךְ לִתְלוֹתָהּ:
|
|
|
שָׂא־נָא.
לְשׁוֹן הַשְׁחָזָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ (ביצה כ"ח), חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה (בראשית רבה):
|
|
|
וְצוּדָה לִּי.
מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגֶּזֶל:
|
4Haz de ella un plato apetitoso, del modo en que me gusta, y tráemelo para comer. Entonces mi alma te bendecirá antes de que yo muera”. |
|
דוַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת: |
5Rivká había estado escuchando mientras Itzjak le hablaba a Esav, su hijo. Esav salió al campo a cazar alguna presa y llevarla al hogar. |
|
הוְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא: |
|
|
לָצוּד צַיִד לְהָבִֽיא.
מַהוּ לְהָבִיא? אִם לֹא יִמְצָא צַיִד יָבִיא מִן הַגֶּזֶל:
|
6Rivká le dijo a su hijo Iaakov: “Acabo de oír que tu padre le habló a tu hermano Esav. Dijo: |
|
ווְרִבְקָה֙ אָ֣מְרָ֔ה אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר: |
7‘Tráeme alguna presa y prepárala como algo apetitoso. La comeré y te bendeciré en presencia de Dios antes de morir’. |
|
זהָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַֽאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי: |
|
|
לִפְנֵי ה'.
בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁיַּסְכִּים עַל יָדִי:
|
8Ahora, hijo mío, escúchame. Presta mucha atención a mis instrucciones. |
|
חוְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ: |
9Ve al rebaño y toma dos cabritos selectos. Los prepararé con una receta apetitosa, exactamente del modo en que le gustan a tu padre. |
|
טלֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב: |
|
|
וְקַח־לִי.
מִשֶּׁלִּי הֵם וְאֵינָם גֶּזֶל, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ יִצְחָק בִּכְתֻבָּתָהּ לִטֹּל שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים בְּכָל יוֹם (בראשית רבה):
|
|
|
שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים.
וְכִי שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים הָיָה מַאֲכָל שֶׁל יִצְחָק? אֶלָּא הָאֶחָד הִקְרִיב לְפִסְחוֹ וְהָאֶחָד עָשָׂה מַטְעַמִּים; בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
|
|
|
כַּֽאֲשֶׁר אָהֵֽב.
כִּי טַעַם הַגְּדִי כְּטַעַם הַצְּבִי:
|
10Entonces debes llevarla a tu padre, de modo que la coma y te bendiga antes de morir”. |
|
יוְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ: |
11“Pero mi hermano Esav es velludo –replicó Iaakov–. Yo tengo la piel suave. |
|
יאוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָֽנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק: |
|
|
אִישׁ שעיר.
בַּעַל שֵׂעָר:
|
12Supongamos que mi padre me toque. ¡Se dará cuenta de que soy un impostor! ¡Ganaré una maldición antes que una bendición!”. |
|
יבאוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה: |
|
|
יְמֻשֵּׁנִי.
כְּמוֹ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם:
|
13“Que cualquier maldición recaiga sobre mí, hijo mío –dijo la madre– . Pero escúchame. Ve, tráeme lo que he pedido”. |
|
יגוַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַח־לִֽי: |
14[Iaakov] fue a buscar lo que su madre había solicitado. Ella tomó [los cabritos] y los preparó, utilizando la receta apetitosa que al padre [de Iaakov] más le gustaba. |
|
ידוַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו: |
15Entonces Rivká tomó las mejores ropas de Esav, su hijo mayor, que tenía ella bajo su cuidado, y las puso sobre Iaakov, su hijo menor. |
|
טווַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶת־יַֽעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן: |
|
|
הַֽחֲמֻדֹת.
הַנְּקִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ דָּכְיָתָא, דָּבָר אַחֵר שֶׁחָמַד אוֹתָן מִן נִמְרוֹד:
|
|
|
אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת.
וַהֲלֹא כַמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ, וְהוּא מַפְקִיד אֵצֶל אִמּוֹ? אֶלָּא שֶׁהָיָה בָקִי בְמַעֲשֵׂיהֶן וְחוֹשְׁדָן:
|
16[También] puso las pieles de los cabritos sobre sus brazos y sobre las partes de su cuello que no tenían vello. |
|
טזוְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו: |
17Rivká le dio a su hijo Iaakov la exquisitez y el pan que había cocido. |
|
יזוַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ: |
18Él vino a su padre y dijo... “Padre”, le dijo. “Sí. ¿Quién eres, hijo mío?”. |
|
יחוַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: |
19“Soy yo, Esav, tu primogénito –dijo Iaakov–. He hecho como pediste. Siéntate, y come la presa que he cazado, de modo que tu alma me bendiga”. |
|
יטוַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָֽנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּֽעֲב֖וּר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: |
|
|
אָֽנֹכִי עֵשָׂו בכורך.
אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ:
|
|
|
עָשִׂיתִי.
כַמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלַי:
|
|
|
שְׁבָה.
לְשׁוֹן מֵסֵב עַל הַשֻּׁלְחָן, לְכָךְ מְתֻרְגָּם אִסְתָּחַר:
|
20“¿Cómo la encontraste tan rápido, hijo mío?”, preguntó Itzjak. “Dios tu Señor estaba conmigo”. |
|
כוַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי: |
21“Acércate a mí –Itzjak le dijo a Iaakov–. Permíteme tocarte, hijo mío. ¿Eres realmente Esav o no?”. |
|
כאוַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־יַֽעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַֽאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא: |
|
|
גְּשָׁה־נָּא וַֽאֲמֻֽשְׁךָ.
אָמַר יִצְחָק בְּלִבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ עֵשָׂו לִהְיוֹת שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, וְזֶה אָמַר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ:
|
22Iaakov se acercó a Itzjak su padre, e [Itzjak] lo tocó. Dijo: “La voz es la voz de Iaakov pero las manos son las manos de Esav”. |
|
כבוַיִּגַּ֧שׁ יַֽעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו: |
|
|
קוֹל יַֽעֲקֹב.
שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים קוּם נָא, אֲבָל עֵשָׂו קִנְטוּרְיָא דִּבֵּר יָקֻם אָבִי:
|
23No se dio cuenta de quién era porque había vello sobre los brazos [de Iaakov], tal como los de su hermano Esav. [Itzjak] estaba a punto de bendecirlo. |
|
כגוְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַיְבָֽרֲכֵֽהוּ: |
24“Pero ¿eres realmente mi hijo Esav?”. “Lo soy”. |
|
כדוַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי: |
|
|
וַיֹּאמֶר אָֽנִי.
לֹא אָמַר אֲנִי עֵשָׂו אֶלָּא אָנִי:
|
25“Entonces sírveme [la comida]. Comeré la presa que cazó mi hijo, de modo que mi alma pueda bendecirte”. [Iaakov] la sirvió, e [Itzjak] comió. Entonces [le] trajo [a Itzjak] algo de vino y él lo bebió. |
|
כהוַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ: |
26Su padre Itzjak le dijo: “Acércate y bésame, hijo mío”. |
|
כווַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּֽשֲׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי: |
27[Iaakov] se aproximó y lo besó. [Itzjak] olfateó la fragancia de sus vestiduras y lo bendijo. Dijo: “Mira, la fragancia de mi hijo es como el perfume de un campo bendecido por Dios. |
|
כזוַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַיְבָֽרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ יְהֹוָֽה: |
|
|
וַיָּרַח וגו'.
וַהֲלֹא אֵין רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף הָעִזִּים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן;
|
|
|
כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּֽרֲכוֹ ה'.
שֶׁנָּתַן בּוֹ רֵיחַ טוֹב וְזֶהוּ שְׂדֵה תַּפּוּחִים, כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:
|