Genesis Capítulo 32

31Iaakov llamó al lugar Rostro Divino (Peniel). [Dijo]: “He visto lo Divino cara a cara, y mi alma lo ha resistido”.   לאוַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי:
32Salía el sol y brillaba sobre él cuando dejó Penuel. Rengueaba por causa de su muslo.   לבוַיִּזְרַח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ:
    וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הֵאִיר לָנוּ הַשַּׁחַר, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִקְרָא אַחֵר ויזרח לו לְצָרְכּוֹ – לְרַפְּאוֹת אֶת צָלַעְתּוֹ, כְּמָה דְּתֵימָא שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ (מלאכי ג'); וְאוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁמִּהֲרָה לִשְׁקֹעַ בִּשְׁבִילוֹ כְּשֶׁיָּצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע מִהֲרָה לִזְרֹחַ בִּשְׁבִילוֹ:
    וְהוּא צֹלֵעַ: הָיָה צוֹלֵעַ כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ:
33Por consiguiente, los israelitas no comen el nervio dislocado de la articulación de la cadera hasta el día de hoy. Esto es debido a que [el extraño] tocó el muslo de Iaakov en el nervio dislocado.   לגעַל־כֵּ֡ן לֹא־יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:
    גִּיד הַנָּשֶׁה: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה? לְפִי שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה, וְהוּא לְשׁוֹן קְפִיצָה, וְכֵן נָשְׁתָה גְבוּרָתָם (ירמיהו נ"א), וְכֵן כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי (בראשית מ"א):

Genesis Capítulo 33

1Iaakov alzó los ojos y vio que Esav se aproximaba con 400 hombres. Dividió a los niños entre Lea, Rajel y las dos doncellas.   אוַיִּשָּׂ֨א יַֽעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:
2Puso a las doncellas y a sus hijos al frente, a Lea y a sus hijos detrás de ellos, y a Rajel y a Iosef en el fondo.   בוַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֨יהָ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַֽחֲרֹנִֽים:
    וְאֶת־לֵאָה וִֽילָדֶיהָ אַֽחֲרֹנִים: אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב:
3Entonces [Iaakov] fue delante de ellos, y se prosternó siete veces mientras se aproximaba a su hermano.   גוְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֨רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו:
    עָבַר לִפְנֵיהֶם: אָמַר אִם יָבֹא אוֹתוֹ רָשָׁע לְהִלָּחֵם יִלָּחֵם בִּי תְּחִלָּה:
4Esav corrió al encuentro de ellos. Abrazó [a Iaakov], y echándose sobre los hombros de él, lo besó. [Ambos] lloraron.   דוַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖יו (כתיב צוארו ) וַֹיִֹשָֹׁקֵֹ֑הֹוֹּ וַיִּבְכּֽוּ:
    וַיְחַבְּקֵהוּ: נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו, כְּשֶׁרָאָהוּ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל הִשְׁתַּחֲוָאוֹת הַלָּלוּ:
    וַֹיִֹשָֹׁקֵֹהֹוֹּ: נָקוּד עָלָיו; וְיֵשׁ חוֹלְקִין בַּדָּבָר הַזֶּה בַּבָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי, יֵשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ נְקֻדָּה זוֹ שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, הֲלָכָה הִיא בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ (ספרי במדבר):
5Esav alzó los ojos y vio a las mujeres y a los niños. “¿Quiénes son éstos para ti?”, preguntó. “Son los hijos que Dios ha sido lo suficientemente benévolo para concederme”, respondió [Iaakov].   הוַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
    מִי־אֵלֶּה לָּךְ: מִי אֵלֶּה לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ: