7Con el transcurso del tiempo, la mujer de su amo puso los ojos en Iosef. “Duerme conmigo”, dijo. |
|
זוַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי: |
|
|
וַתִּשָּׂא אֵֽשֶׁת־אדוניו וגו'.
כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר סָמוּךְ:
|
8Él se negó inflexiblemente. Razonó con la mujer de su amo: “Mi amo ni siquiera sabe qué hago en la casa. Me ha confiado todo lo que posee. |
|
חוַיְמָאֵ֓ן | וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹֽא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי: |
9Nadie en esta casa tiene más poder del que tengo yo. No me ha retenido nada en absoluto, excepto tú: su mujer. ¿Cómo podría yo cometer un mal tan grande? ¡Sería un pecado ante Dios!”. |
|
טאֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֨נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּֽאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָֽרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים: |
|
|
וְחָטָאתִי לֵֽאלֹהִֽים.
בְּנֵי נֹחַ נִצְטַוּוּ עַל הָעֲרָיוֹת:
|
10Le hablaba a Iosef todos los días, mas él no le prestaba atención. Ni siquiera se acostaba junto a ella ni pasaba tiempo con ella. |
|
יוַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם | י֑וֹם וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִֽהְי֥וֹת עִמָּֽהּ: |
|
|
לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ.
אֲפִלּוּ בְלֹא תַשְׁמִישׁ:
|
|
|
לִֽהְיוֹת עִמָּֽהּ.
לָעוֹלָם הַבָּא:
|
11En un día tal, [Iosef] llegó a la casa para hacer su trabajo. Nadie del personal de la casa estaba adentro. |
|
יאוַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַֽעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵֽאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת: |
|
|
וַֽיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
כְּלוֹמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יוֹם מְיֻחָד, יוֹם צְחוֹק, יוֹם אֵיד שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה, אָמְרָה אֵין לִי יוֹם הָגוּן לְהִזָּקֵק לְיוֹסֵף כְּהַיּוֹם הַזֶּה, אָמְרָה לָהֶם חוֹלָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה לֵילֵךְ (תַּנְחוּמָא):
|
|
|
לַֽעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.
רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עִמָּהּ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֵית לוֹ דְּמוּת דְּיוּקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וכו' כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ז):
|
12[La mujer] lo agarró de su manto. “¡Duerme conmigo!”, suplicó. Él se escapó de ella, dejando su manto en la mano de ella, y huyó hacia afuera. |
|
יבוַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: |
13Cuando ella se dio cuenta de que él había dejado su manto en la mano de ella y huido hacia afuera, |
|
יגוַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה: |
14llamó a los siervos de su casa. “¡Vean! – dijo–. ¡Nos trajo un hebreo para jugar engañosamente con nosotros! Vino a violarme, ¡pero yo grité tan alto como pude! |
|
ידוַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָֽאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל: |
|
|
רְאוּ הֵבִיא לָנוּ.
הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן קְצָרָה – הֵבִיא לָנוּ, וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הֱבִיאוֹ, וְעַל בַּעֲלָהּ אוֹמֶרֶת כֵּן:
|
|
|
עִבְרִי.
מֵעֵבֶר הַנָּהָר, מִבְּנֵי עֵבֶר (בראשית רבה):
|
15¡Cuando me oyó gritar y llamar por ayuda, corrió hacia afuera y dejó su manto conmigo!”. |
|
טווַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: |
16Mantuvo el manto [de Iosef] consigo hasta que el amo de él llegara a la casa, |
|
טזוַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ: |
|
|
אֲדֹנָיו.
שֶׁל יוֹסֵף:
|
17y le contó la misma historia. “¡El esclavo hebreo que nos trajiste vino a jugar engañosamente conmigo! |
|
יזוַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּ֣א אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי: |
|
|
בָּא אֵלַי.
לְצַחֶק בִּי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ:
|
18¡Cuando grité y llamé por ayuda, huyó hacia afuera, dejando su manto conmigo!”. |
|
יחוַיְהִ֕י כַּֽהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה: |
19Cuando su esposo oyó el relato de la mujer de él y su descripción del incidente, se puso furioso. |
|
יטוַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ: |
|
|
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו וגו'.
בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ אָמְרָה לוֹ כֵן, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ, עִנְיְנֵי תַשְׁמִישׁ כָּאֵלֶּה:
|
20El amo de Iosef lo hizo arrestar, y lo puso en el calabozo donde eran mantenidos los prisioneros del rey. Había de permanecer en ese calabozo. |
|
כוַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אֲסִירֵ֥י (כתיב אסורי) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר: |
21Dios estaba con Iosef, y le mostró benevolencia, haciendo que hallara favor con el alcaide del calabozo. |
|
כאוַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּֽית־הַסֹּֽהַר: |
|
|
וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד.
שֶׁהָיָה מְקֻבָּל לְכָל רוֹאָיו, לְשׁוֹן "כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה" שֶׁבַּמִּשְׁנָה:
|
22Pronto, el alcaide había puesto a todos los prisioneros del calabozo a cargo de Iosef. [Iosef] tomó cuidado de todo lo que tenía que hacerse. |
|
כבוַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּֽית־הַסֹּ֨הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה: |
|
|
הוּא הָיָה עושה.
כְּתַרְגּוּמוֹ בְּמֵימְרֵהּ הֲוָה מִתְעֲבֵיד:
|
23El alcaide no tenía que atender nada que estuviera bajo el cuidado [de Iosef]. Dios estaba con [Iosef], y Dios le concedió éxito en todo lo que hacía. |
|
כגאֵ֣ין | שַׂ֣ר בֵּֽית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶת־כָּל־מְא֨וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּֽאֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהֹוָ֥ה מַצְלִֽיחַ: |
|
|
בַּֽאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ.
בִּשְׁבִיל שֶׁה' אִתּוֹ:
|